✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה

סימן רכ״א · ברכת הודאת הגשמים

ברכת הודאת הגשמים — מתי מברכין על הגשמים (אם היו בצער מחמת עצירת גשמים), מאיזה שיעור (משיצא חתן לקראת כלה), ומה מברך כל אחד ואחד — מודים אנחנו לך, הטוב והמטיב, שהחיינו
סימן רכ״א · ב׳ סעיפים
ברכת הודאת הגשמים
🌱 רמת מתחילים
✦ ❖ ✦

על הגשמים שנינו במשנה ברכה אחת, ובגמרא נתגלתה ברכה אחרת. ומן המתח הזה נולד כל הסימן, והוא ב׳ סעיפים: הראשון אומר מתי מברכין — ואין התשובה «כשיורד הגשם» אלא «כשפסק החסרון» ; והשני אומר איזו משלוש הברכות לכל אחד, לפי שיש לו שדה, או שדה בשותפות, או שאין לו שדה כלל. לשון הסימן, ביאורה והסבר ב׳ הסעיפים, עם פרק של מקרים מעשיים.

הנושא : ברכת הודאת הגשמים — מתי מברכין, השיעור, ומה מברך
המקור : שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״א · ב׳ סעיפים

עריכה : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

במשנה נמנו הגשמים בכלל ברכת הטוב והמטיב: על הגשמים ועל הבשורות הטובות אומר ברוך הטוב והמטיב (משנה ברכות פרק ט משנה ב). והגמרא, כשהקשתה על אותה משנה, העמידה נוסח אחר לגמרי: מאי מברכין אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו (ברכות נ״ט ע״ב). שתי ברכות למאורע אחד — ומחלוקתן היא היא חיותו של סימן זה. ומרן הכריעה בשני סעיפים: הראשון קובע מתי ומאיזה שיעור, והשני איזו. תמצית: אין ברכת הגשמים ברכה על מזג האויר אלא הודאה על חסרון שנתמלא. ואנו לומדים כאן בדרך הכלל ; ולמעשה — כהוראת הרב.

📑 תכנית הלימוד

A. מתי מברכין — תנאי הצער ושיעור הגשם
B. מה מברך — שלוש ברכות לשלושה מצבים
C. השומע ולא ראה — הגהת הרמ״א, הרשב״א והמגן אברהם
D. מנהג זמננו — מפני מה אין מברכין בזמן הזה — ועד היכן
1-3. מקרים מעשיים — ושאלות לבדיקת ההבנה

A. מתי מברכין — הצער תחילה, ואחריו השיעור

רְבִיעָה — הגשם הרובע את הארץ ומפרה אותה. בגמרא נתפרשה התיבה: אמר רבי אבהו מאי לשון רביעה דבר שרובע את הקרקע (תענית ו׳ ע״ב), ואף שיעורה: רביעה ראשונה כדי שתרד בקרקע טפח שניה כדי לגוף בה פי חבית (תענית ו׳ ע״ב). וכל הסעיף הראשון תלוי בזה: שאין ממתינין לברכה עד כדי רביעה.

לשון הסעיף א׳ — אם היו בצער מחמת עצירת גשמים

ברכת הודאת הגשמים. ובו ב סעיפים: אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם אע״פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה משירדו כ״כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה: הגה ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך (סמ״ג ואגור וכל בו):
ביאור הלשון: ברכת ההודאה על הגשמים, ובו שני סעיפים. אם היו הבריות שרויות בצער מחמת שנעצרו הגשמים, ואחר כך ירדו — מברכין עליהם, ואף על פי שעדיין לא ירדו כשיעור רביעה. ומאימתי? משירדו כל כך עד שנתרבו המים על פני הארץ, ועולות בהן אבעבועות מכוח המטר והולכות זו לקראת זו. והגהת הרמ״א: ומה שאין אנו נוהגין בזמן הזה בברכת הגשמים — לפי שבמדינות אלו הגשמים תדירין ואינן נעצרין כל כך (סמ״ג, אגור וכל בו).
התנאי — והוא המכריע את הכל: אין מברכין מפני שיורד גשם אלא מפני שפסק חסרון — « אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם » (שו״ע או״ח רכ״א:א). ומיד העירה המשנה ברורה שאין התנאי מתקיים בכל מקום בשוה: « אפשר דבא״י שמצוי שם יובש גדול וכשבא עת הגשמים והגשם יורד בזמנו כל אחד שמח בו אפילו בסתמא צריך לברך בפעם ראשון כשיורד » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:א).
ואין ממתינין לגשם המרוה: « אע״פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה » (שו״ע או״ח רכ״א:א). ולשון זו מן הר״ן היא, שהביאה הבית יוסף בשם הסוגיא: « וכתב עוד הר״ן ואע״פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה מברכין עליהם » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). תמצית: אין הברכה הולכת אחר תועלת השדה אלא אחר סילוק הדאגה.
השיעור: « משירדו כ״כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה » (שו״ע או״ח רכ״א:א), והוא ציורה של הגמרא: « מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה » (ברכות נ״ט ע״ב). ורש״י פירשה כך, כמו שהביא הבית יוסף: « ופירש״י משיצא חתן לקראת כלה שהמים קבוצים על הארץ וכשהטפה נופלת עליה טפה התחתונה בולטת לקראתה » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) ; ומרן העתיק את לשון הרמב״ם: « מאימתי מברכין על הגשמים משירבה המים על הארץ ויעלו אבעבועות מן המטר על פני המים וילכו האבעבועות זה לקראת זה » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ו).
וציור שלישי, שאף אותו הביא הבית יוסף: « ופי׳ שם עוד פי׳ אחר שהשווקים מקלחין מים שוק מקלח וזה מקלח כנגדו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). תמצית: שלושה ציורים ושיעור אחד — גשם כדי שיהיו המים עונים זה לזה. והביאור הלכה כללו במילה אחת: « הוא השיעור דמשיצא חתן לקראת כלה האמור בגמרא » (ביאור הלכה סימן רכ״א).

B. מה מברך — שלוש ברכות לשלושה מצבים

לשון הסעיף ב׳ — ומה מברך

ומה מברך אם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו ואילו פינו מלא שירה כים וכו׳ עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו וחותם בא״י אל רוב ההודאות ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו: הגה ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב. (הרשב״א):
ביאור הלשון: ומה הוא מברך? מי שאין לו שדה אומר: מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו, ואומר מנוסח נשמת — ואילו פינו מלא שירה כים וכו׳ — עד «הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו», וחותם: ברוך אתה ה׳ אל רוב ההודאות. ומי שיש לו שדה בשותפות עם אחר — מברך הטוב והמטיב ; ומי שאין לו שותף בשדהו — מברך שהחיינו. והגהת הרמ״א: ויש אומרים שאף השומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב (הרשב״א).
מי שאין לו שדה — ונוסחה ארוך: « ומה מברך אם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), ואחריו לשון נשמת — « ואילו פינו מלא שירה כים וכו׳ עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב) — והחתימה « וחותם בא״י אל רוב ההודאות » (שו״ע או״ח רכ״א:ב). ופירשה המשנה ברורה את תיבת רוב, שאינה לשון מקצת: « ר״ל בריבוי ההודאות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ג).
מי שיש לו שדה בשותפות: « ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), והטעם בשם הברכה עצמה: « הטוב והמטיב. שהטיב לו וגם לאחרים עמו דהיינו להשותף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ד) ; והרחיבה המשנה ברורה את גדר השותף: « ומשמע בהרבה אחרונים דאפילו אם יש לו רק אשה ובנים הם ג״כ בכלל שותפין » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ד).
מי ששדהו שלו לבדו: « ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), ואותה בלבד: « לבד ולא הטוב ומטיב ואפילו יש לו שותף כותי לא מקרי שותף לזה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ו). והביאור הלכה נתן בזה טעם: « ולא הטוב והמטיב דאע״ג דגשם זה הוא טובה ג״כ לכל העולם שהרבה אנשים יש להם שדות מ״מ לא שייך לברוכי הטוב והמטיב דבעינן שיהיו שותפין עמו גופא בטובה זו שהוא מברך עליה » (ביאור הלכה סימן רכ״א).
ומהיכן שלושת המצבים: מן הרמב״ם, וכמעט מילה במילה — « ירדו גשמים רבים אם יש לו שדה מברך שהחינו ואם היתה שלו ושל אחרים מברך הטוב והמטיב » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ה). והטור העיר שהרא״ש אביו לא כתב כן: « ואדוני אבי ז״ל לא כתב כן אלא אם יש לו שדה אפילו אין לו בה שותף מברך הטוב והמטיב ואם אין לו שדה אומר מודים אנחנו לך » (טור או״ח סימן רכ״א). ומרן פסק כרי״ף וכרמב״ם ולא כרא״ש.
והשאלה העולה מאליה: הרי אף שדות שכניו מתברכות באותו גשם — ומפני מה לא יברך בעל השדה היחיד הטוב והמטיב? והשיב ערוך השלחן בשורה אחת: « דהטעם הוא משום דבעינן שאותה טובה ממש המגיע לו יהיה גם לאחרים חלק בזה » (ערוך השלחן רכ״א:ג). תמצית: השותף שותף באותה טובה עצמה, והשכן — טובתו שלו היא.

C. השומע ולא ראה — הגהת הרמ״א, הרשב״א והמגן אברהם

לשון ההגהה: « ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב » (רמ״א או״ח רכ״א:ב), ומקורה ברשב״א, שכבר הביאו הבית יוסף: « כתב הרשב״א דאפשר לומר דלמסקנא נמי היכא דשמע ולא חזא אפילו אין לו שותף מברך הטוב והמטיב » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א).
וכיצד העמידה המגן אברהם: « פי׳ היכא דשמע ולא חזא ואית לו שדה בשותפות אינו מברך מודים וכו׳ אלא הטוב והמטיב » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א) — ותמה על עצם צורך ההגהה: « וצ״ע מאי קמ״ל רמ״א בזה וגם למה כתב וי״א וכו׳ » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א).
ומי שאין לו שדה ולא ראה אלא שמע? הכריעה המשנה ברורה: « ואם אין לו שדה אינו מברך כלל ואפי׳ ברכת מודים הנ״ל דברכה זו לא נתקנה אלא ברואה בעצמו ולא בשומע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז) ; והביאה את החולק — « ובשיטה מקובצת מסיק בסוף דבריו דאין חילוק כלל בין רואה לשומע ויכול לברך ברכת מודים אפילו בשומע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז) — וסיימה בכלל הספקות: « ומ״מ נראה דספק ברכות להקל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז). ולמעשה — כהוראת הרב.

D. מנהג זמננו — מפני מה אין מברכין בזמן הזה — ועד היכן

לשון ההגהה: « ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך » (רמ״א או״ח רכ״א:א). ומקורה בבית יוסף, שהביא תחילה את הסמ״ק בלא טעם — « כתב סמ״ק דברכת הגשם אינה נוהגת עתה ולא נתן טעם למה » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א) — ואחריו את הכלבו, שנתן את הטעם: « והכלבו כתב וז״ל י״א אין ברכת הגשם נוהג עתה בינינו לפי שאנו תדירין במטר ואין אנו מתאוים לו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א).
ואין זו עקירה, ונזהר הבית יוסף לתחום אותה: « ומשמע דאתא לאשמועינן דכשהשנים כתקונן א״צ לברך דהא ודאי פשיטא שאפי׳ באותם ארצות שרגילים במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירד גשמים שצריך לברך » (בית יוסף או״ח סימן רכ״א). והט״ז אחז בקו הזה: « וכב״י דהא פשיטא שאפי׳ באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירדו גשמים שצריך לברך » (ט״ז רכ״א:א), וכן העתיקה המשנה ברורה: « ואה״נ אפילו באותן ארצות שרגילין במטר אם נעצרו הגשמים והיה העולם בצער ואח״כ ירדו גשמים שצריך לברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ב).
ובארץ ישראל הרחיק הביאור הלכה עוד, וחלק על הפרי מגדים שכתב שאף שם אין מברכין כשהשנים כסדרן — « וראיתי בפמ״ג שכתב למלתא דפשיטא דאפילו בא״י כשהשנים מסודרות אין לברך על הגשמים ולענ״ד דבר זה צע״ג לדינא » (ביאור הלכה סימן רכ״א) — וסיים בזהירות: « ע״כ נראה דיברך בלא שם ומלכות » (ביאור הלכה סימן רכ״א).
ודרך אחרת לגמרי: לערוך השלחן אין הברכה על סוף העצירה אלא על ריבוי גשמים — « דאם ירידת הגשמים ממוצע כמו בכל השנים - אין צריך ברכה אבל כשהגשמים מרובים » (ערוך השלחן רכ״א:ב) — ומכאן שאין נוהגין בה במדינות אירופה: « ולדברינו אתי שפיר דכיון דהברכה היא על ריבוי גשמים ואצלינו ריבוי גשמים קללה גדולה » (ערוך השלחן רכ״א:ב). וכף החיים הביא את הדרך האמצעית שנהגו בה: « מיהו מי שמברך בלא שם ומלכות במדינות אלו (ר״ל באשכנז) כשהיו שרוים בצער אין גוערין בו » (כף החיים, כה״ח רכ״א:ו). ולמעשה — כהוראת הרב.
הסימן במשפט אחד: אין מברכין על הגשם מפני שהוא יורד אלא מפני שכבר חדל לרדת. וכל הסעיף הראשון תלוי בתיבת בצער — « אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם » (שו״ע או״ח רכ״א:א) — ואף השיעור אינו מודד תועלת אלא רווחה: « משירדו כ״כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה » (שו״ע או״ח רכ״א:א). והסעיף השני אינו אלא חלוקה: מי שלא חסר לו כלום מודה בעד הכל (מודים אנחנו לך), מי שטובתו משותפת אומר הטוב והמטיב, ומי שטובתו שלו לבדו אומר שהחיינו.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — לאחר חדשים של בצורת, ירד הגשם

המצב : מדינה שלמה עומדת בבצורת ארוכה ; דיברו בזה, התפללו על זה, ובבוקר אחד התחיל הגשם לרדת ברצינות. האם מברכין, ומאימתי?
ההנהגה : תנאי הסעיף נתקיים — « אם היו בצער מחמת עצירת גשמים וירדו גשמים מברכים עליהם » (שו״ע או״ח רכ״א:א) — ואין ממתינין עד שתרוה הארץ: « אע״פ שלא ירדו עדיין כדי רביעה » (שו״ע או״ח רכ״א:א). והשיעור נראה לעין: « משירדו כ״כ שרבו על הארץ שיעלו (עליהם) אבעבועות מן המטר וילכו זה לקראת זה » (שו״ע או״ח רכ״א:א), והיא ששנינו « מאימתי מברכין על הגשמים משיצא חתן לקראת כלה » (ברכות נ״ט ע״ב). ומכל מקום העיד הרמ״א שאין המנהג במדינות אלו לברך — « ומה שאין אנו נוהגים בזמן הזה בברכת הגשמים » (רמ״א או״ח רכ״א:א) — והבית יוסף והט״ז העמידוה בצער גמור. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — שדה או פרדס המוחזק בשותפות

המצב : שני אחים מחזיקים יחד חלקה נטועה. ירדו גשמים לאחר תקופת עצירה. האם כל אחד מברך, ובאיזו משלוש הברכות?
ההנהגה : זהו עיקרו של הסעיף השני: « ואם יש לו שדה בשותפות עם אחר מברך הטוב והמטיב » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), לפי « שהטיב לו וגם לאחרים עמו דהיינו להשותף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ד). ואילו היתה החלקה של אחד בלבד, הרי « ואם אין לו שותף בשדה מברך שהחיינו » (שו״ע או״ח רכ״א:ב), ואז « לבד ולא הטוב ומטיב » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ו). ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 3 — שמע שירדו גשמים ולא ראה בעיניו

המצב : בעל שדה הנמצא בדרכים מקבל הודעה: ירדו גשמים על אדמתו לאחר שבועות של ציפייה. והוא לא ראה כלום בעיניו. האם מברך?
ההנהגה : זו היא ממש הגהת הרמ״א: « ויש אומרים דהשומע שירדו גשמים מברך הטוב והמטיב » (רמ״א או״ח רכ״א:ב), ופירשה המגן אברהם: « פי׳ היכא דשמע ולא חזא ואית לו שדה בשותפות אינו מברך מודים וכו׳ אלא הטוב והמטיב » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״א). אבל מי שאין לו שדה ולא שמע אלא שמועה — אינו מברך כלום: « ואם אין לו שדה אינו מברך כלל ואפי׳ ברכת מודים הנ״ל דברכה זו לא נתקנה אלא ברואה בעצמו ולא בשומע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״א:ז), וכן העלה כף החיים: « אמנם אנן ק״ל סב״ל וע״כ אם שמע ולא ראה אין לברך מודים כדעת המ״א והאחרונים » (כף החיים, כה״ח רכ״א:טו). ולמעשה — כהוראת הרב.

שאלות לבדיקת ההבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מפני מה פותח הסעיף באם היו בצער, ולא בפשטות «כשיורדין גשמים»?
  2. מהו שיעור הגשם הנדרש, ואילו שלושה ציורים נתנו הראשונים במשיצא חתן לקראת כלה?
  3. מהן שלוש הברכות שבסעיף השני, ומה מכריע ביניהן?
  4. מפני מה אין בעל השדה היחיד מברך הטוב והמטיב, והלא הגשם מיטיב אף לשכניו?
  5. מה העיד הרמ״א על מנהג זמנו, ועד היכן תחמו הבית יוסף, הט״ז והמשנה ברורה את דבריו?

להרחבה

הרוצה להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבאסימן רכ״ב · 222 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רכ״א · ב׳ סעיפים · רמה 1 — פתיחה
♥ תמיכה בדעת
📖להצטרף לחברותא