הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ט — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), מגן אברהם, ט״ז, חיי אדם, שערי תשובה, ברכי יוסף, חתם סופר, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן
א׳:הקשת — הרואה הקשת מברך זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו, ואסור להסתכל בה ביותר. ב׳:חמה בתקופתה — מכ״ח לכ״ח שנה, כשהתקופה בתחילת ליל רביעי והוא רואה אותה בבוקר, מברך עושה בראשית ; וכן על הלבנה, על חמשת הכוכבים ועל המזלות בשובם לתחילת מזל טלה.
Résumé concis :
ב׳ seifim : deux bénédictions de la vue, et deux échelles de temps. Le séif 1 fixe la formule sur l’arc-en-ciel et l’interdit qui l’accompagne :
«הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר:» (שו״ע או״ח רכ״ט:א) — et cette formule vient de la conclusion de Rav Papa
«אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״.» (ברכות נ״ט ע״א), tandis que l’interdit vient de
«דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים.» (חגיגה ט״ז ע״א). Le séif 2 change entièrement d’échelle :
«הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית» (שו״ע או״ח רכ״ט:ב), sur la baraïta et le calcul d’Abayé
«ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.» (ברכות נ״ט ע״ב) ; et il s’achève sur la lune et les constellations, dont la Michna Beroura note
«וכן מברך וכו׳ - וכהיום אין נוהגין העולם בזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ט).
1. הקדמת הסוגיא — שתי ברכות ראייה ושני מקורות
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בברכת הקשת — לשון מרן :
«הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר:» (שו״ע או״ח רכ״ט:א). ובו ב׳ סעיפים בלבד, ושניהם בברכות הראייה ; אלא שהראשון במאורע שדרכו לבוא, והשני במאורע שאינו בא אלא אחת לדור. סעיף א׳ נוטל את נוסח הברכה מפרק הרואה ואת האיסור מפרק אין דורשין, וסעיף ב׳ נוטל את הכל מברייתא אחת שבסוף פרק הרואה.
תורת הסוגיא בגמרא: בברכת הקשת שנינו בפרק הרואה
«ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳ ואראה ואפל על פני״.» (ברכות נ״ט ע״א) ; ומיד דחתה הגמרא את הנפילה וקיימה את הברכה
«לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. אבל ברוכי ודאי מברך.» (ברכות נ״ט ע״א) ; ומכאן שאלת הנוסח
«מאי מברך? — ״ברוך … זוכר הברית״. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״.» (ברכות נ״ט ע״א) ; ומסקנתה
«אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״.» (ברכות נ״ט ע״א). ואיסור ההסתכלות אינו מפרק הרואה אלא מפרק אין דורשין
«כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו שלא בא לעולם. מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת.» (חגיגה ט״ז ע״א) ו«דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים.» (חגיגה ט״ז ע״א). וסעיף ב׳ כולו מברייתא אחת
«תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״ב), ועם חשבונו של אביי
«ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.» (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: שלושה מקורות ושני סעיפים — נוסח הברכה מפרק הרואה, איסור ההסתכלות מפרק אין דורשין, וברכת החמה מן הברייתא שבסוף פרק הרואה.
החקירה היסודית — ברכת הקשת: ברכת ראייה על מעשה בראשית, או ברכת הודאה על הברית?
(א) ברכת ראייה היא — שהרי מקומה בפרק ברכות הראייה, ותלויה בראייה בלבד, וכשראה קשת אחרת חוזר ומברך אף בתוך שלושים יום, וכלשון המשנה ברורה
«ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ״ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי״ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע״ת בשם ברכ״י]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ב) — הרי דימוה לברכת הרעמים, שהיא ברכת ראייה גמורה.
(ב) ברכת הודאה על הברית היא — שכל נוסחה בברית ובקיום המאמר, ואינה מזכירה מעשה בראשית כלל, שלא כשאר ברכות הפרק ; וכלשון המשנה ברורה בביאורה
«ר״ל שלא יעבירנו אע״פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ד) — הרי כל עניינה בהבטחה ובקיומה, לא בחידוש שבמראה.
ונפקא מינה בשאלה שהניח הביאור הלכה בצריך עיון
«לא נתבאר אם בעינן דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די» (ביאור הלכה או״ח סימן רכ״ט): לצד הראשון עיקר החיוב בראייה, ומסתבר שצריך שיראה קשת בתמונתה ; ולצד השני די באות המזכיר את הברית. ועוד נפקא מינה בטעם שכתבה המשנה ברורה שאין ראוי להכריז עליה
«ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח״א]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:א) — שאילו ברכת ראייה בעלמא היא, מה טעם ימנע מלהודיע לחבירו שיזכה אף הוא בברכה? (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
2. סעיף א׳ — נוסח ברכת הקשת (שו״ע או״ח רכ״ט:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:«הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר:» (שו״ע או״ח רכ״ט:א).
שורש הדין: לשון הרמב״ם —
«זוכר הברית ונאמן בבריתו וקים במאמרו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טז) ; ולשון הטור —
«הרואה הקשת אומר בא״י אמ״ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו הרבה.» (טור או״ח סימן רכ״ט). והעירה המשנה ברורה על חילוף הוי״ו
«ברמב״ם וטור הנוסח ונאמן» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ג). תמצית: מרן העתיק את לשון הטור כמעט מילה במילה, וההפרש היחיד הוא וי״ו החיבור שלפני ״נאמן״.
קושיא — למה נחלקו בוי״ו זו, ומה תלוי בה? ועוד: מפני מה טרחו הט״ז והמגן אברהם לשלול את האומרים ״נאמן בבריתו״ תחילה — והלוא כל התיבות נאמרות בין כך ובין כך?
תירוץ: הכל תלוי בדין אחד — שאין בברכה זו חתימה, וכלשון הבית יוסף
«והתוס׳ (שם) כתבו שאומר בא״י נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי״ף והרמב״ם כתבו כמ״ש רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). ומאחר שאין חתימה, אין ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״ סיום העומד בפני עצמו אלא המשך גוף הברכה ; ומי שמקדימו סבור שהוא כעין פתיחה ושהחתימה היא ״ברוך אתה ה׳ זוכר הברית״, ונמצא הופך את סדר הברכה. וכתב הט״ז בפירוש
«והעולים טועי׳ לומר תחלה נאמן בבריתו ואח״כ בא״י זוכר הברית וזה שלא כהלכה דאין כאן חתימה כלל» (ט״ז או״ח סימן רכ״ט), והורה את הסדר
«אלא צריך להתחיל בא״י אמ״ה זוכר הברית ואח״כ נאמן בבריתו וכו׳:» (ט״ז או״ח סימן רכ״ט) ; וכן המגן אברהם
«והאומרים נאמן וכו׳ קודם הברכה טועים הם» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הוי״ו מלמדת שהתיבות מחוברות לראש הברכה, ולא שהן ברכה שנייה או חתימה ; ומשום כך הקפידו האחרונים על סדרן.
מחלוקת הראשונים בנוסח: לשון התוספות שהביא הבית יוסף
«והתוס׳ (שם) כתבו שאומר בא״י נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי״ף והרמב״ם כתבו כמ״ש רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). ושני חילוקים יש בה: הסדר — שהתוספות מקדימים ״נאמן בבריתו״ ומסיימים ב״וזוכר הברית״, והרי״ף והרמב״ם להיפך ; והתיבה — שהתוספות גורסים ״וקיים בשבועתו״, והרמב״ם והטור ומרן ״וקיים במאמרו״. ולשון הגמרא שלפנינו כלשון הרי״ף והרמב״ם
«אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״.» (ברכות נ״ט ע״א). תמצית: מחלוקת בנוסחאות, והלכה כרי״ף וכרמב״ם ; ומכאן טעם דברי הט״ז, שהמנהג שראה בעיניו היה מיוסד על נוסח התוספות, ואינו כהכרעת מרן.
ומה בין קשת לשאר ברכות הראייה: הכלל בברכות הראייה שאין חוזרין ומברכין בתוך שלושים יום ; וכאן כתבה המשנה ברורה
«ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ״ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי״ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע״ת בשם ברכ״י]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ב). תמצית: החילוק הוא בעצם החפץ הנראה — הר ונהר עומדים במקומם, והרואה אותם שנית רואה את אותו דבר עצמו ; והקשת שבירך עליה כבר חלפה, וזו שרואה עתה בריאה אחרת היא. ולפיכך דימוה לרעמים ולא להרים.
היסוד: «אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״.» (ברכות נ״ט ע״א) ; «ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט) ; «אלא צריך להתחיל בא״י אמ״ה זוכר הברית ואח״כ נאמן בבריתו וכו׳:» (ט״ז או״ח סימן רכ״ט)
3. ואסור להסתכל בו ביותר — ראייה והסתכלות (שו״ע או״ח רכ״ט:א)
לשון השלחן ערוך
סוף סעיף א׳:«ואסור להסתכל בו ביותר» (שו״ע או״ח רכ״ט:א).
שורש הדין: בפרק אין דורשין —
«כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו שלא בא לעולם. מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת.» (חגיגה ט״ז ע״א) ; ולהלן
«דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים.» (חגיגה ט״ז ע״א). וקיצרה המשנה ברורה
«והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה). תמצית: שני מאמרים בחגיגה — אחד בכבוד קונו ואחד בכהיית העיניים ; ומרן כללם בתיבה אחת: ״ביותר״.
קושיא — אם אסור להסתכל בקשת, כיצד מברכין עליה? והלוא כל ברכות הראייה אינן נאמרות אלא על מה שראה, וכיצד יראה ולא יסתכל?
תירוץ: הביא הבית יוסף את תשובת הרא״ש שנשאל בזה
«נשאל הרא״ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין דהא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). והוסיף הבית יוסף שכך דקדק הטור בלשונו
«ומפרש רבינו דלא מתסר אלא דוקא להסתכל בו הרבה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). תמצית: שני גדרים בהבטה — ראייה והסתכלות ; החיוב תלוי בראשונה והאיסור בשנייה, ואין כאן סתירה כלל. ומרן נקט ״ביותר״ והטור ״הרבה״, ושתי הלשונות עניין אחד.
נפילת אפים — מנהג שנדחה: אמרו בגמרא
«ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳ ואראה ואפל על פני״.» (ברכות נ״ט ע״א), ומיד
«לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. אבל ברוכי ודאי מברך.» (ברכות נ״ט ע״א). וכן פסק ערוך השלחן
«ואסור ליפול על פניו כשרואה הקשת, משום דנראה כמשתחוה לקשת» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: שני מנהגים היו — נפילת אפים כיחזקאל, וברכה ; ובני מערבא דחו את הראשון מפני מראית העין, וקיימו את השני. ומרן לא הזכיר את הנפילה כלל, לא לחיוב ולא לאיסור, וערוך השלחן הוא שהעמידה על איסור.
ועוד בהנהגת הרואה: כתבה המשנה ברורה
«ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח״א]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:א). והשווה בזה ערוך השלחן את טעם הברכה עצמה
«ולפי שאין כל חדש תחת השמש, ולא כעת נברא הקשת אלא שכבר נברא מששת ימי בראשית, והוא מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות כדתנן באבות» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הקשת אינה בריאה חדשה אלא גילוי של מה שנברא מששת ימי בראשית ; ומאחר שגילויה בא על דור הראוי לדין, אין ראוי לפרסמה — לא בהכרזה ולא בהסתכלות.
היסוד: «והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט) ; «והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה) ; «אבל ברוכי ודאי מברך.» (ברכות נ״ט ע״א)
4. סעיף ב׳ — חמה בתקופתה (שו״ע או״ח רכ״ט:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳:«הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית וכן מברך גם כן כשרואה לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח:» (שו״ע או״ח רכ״ט:ב).
שורש הדין: ברייתא היא —
«תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״ב), ועם קביעת הזמן
«ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.» (ברכות נ״ט ע״ב). ולשון הרמב״ם —
«הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה בראשית» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יח), ובסופו
«וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח על כל אחד מאלו מברך עושה בראשית» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יח). והטור העתיקו בשמו
«וזה לשון הרמב״ם ז״ל כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום» (טור או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הברייתא נותנת את הרשימה, אביי את הזמן, והרמב״ם את פירוש הרשימה ; ומרן הרכיב את שלושתם לסעיף אחד.
תירוץ: מרן לא בא לצטט את הברייתא אלא להעתיק את לשון הטור, וכלשון הטור
«וכן מברך ג״כ כשרואה לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם» (טור או״ח סימן רכ״ט) ; ואין החילוף אלא בנוסחאות, שהרי לעניין הדין פירש הרמב״ם את שלושתם בעניין אחד — חזרה לתחילת מזל טלה בלא נטייה לצפון ולדרום, וכלשונו
«וכן כשתחזר הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יח). תמצית: אין כאן שינוי דין אלא שינוי מקור — לשון הראשונים ולא לשון הבבלי שלפנינו ; והפירוש אחד לשתי הלשונות.
מחלוקת בעצם גדר ״חמה בתקופתה״: הביא הבית יוסף פירוש אחר לגמרי
«והגהות מיימון פירשו בשם הערוך חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכו׳ בימות הגשמים בימים שהיו ג׳ ימים מעוננים ולא נראית חמה וכוכבים צריכים לברך עליהם בעת שיתראו וזולת זו העת לא» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). והמגן אברהם העיר שאין ההלכה כן
«והוא מכ״ח כו׳. וזהו הפי׳ דלא כמ״ש בהג״מ וכ״כ הרב״י דלא כע״ת» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). וכן הכריע ערוך השלחן
«ואין אנו מברכין ברכה זו בהלבנה והכוכבים כי אין אנו בקיאים בזה, ויש עוד פירושים בזה, והעיקר כמ״ש שזהו פירוש רש״י והרמב״ם (והטור הביא גם פירוש הערוך כשהרקיע היתה מכוסה בעננים ג׳ ימים ע״ש).» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: לערוך אין כאן מחזור כלל אלא שמים שנתקדרו שלושה ימים והמאורות שנתגלו ; ולרש״י ולרמב״ם — מחזור של כ״ח שנה. ומרן תפס כרמב״ם, וממילא ברכה זו אינה נוהגת אלא אחת לדור.
שיעור הזמן ביום הברכה: כתבה המשנה ברורה
«היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג׳ שעות על היום [לבוש ומ״א]» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח), והביאה את המרחיבים
«אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). והמגן אברהם החמיר
«ונ״ל דאם לא בירך עד אחר ג׳ שעות לא יברך שכבר עבר׳ ממקום הזה» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט), וכן הביא את מנהג המהרי״ל
«משמע מיד בהנץ החמה וכן כת׳ בליקוטים שמהרי״ל צוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). וערוך השלחן צירף את שני הזמנים
«והברכה היא עד ג׳ שעות על היום. אמנם אם הרקיע מכוסה בעננים, יוכלו לברך עד חצות היום ולא יותר. ואם עד חצות מכוסה בעננים, לא יברכו עוד.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: טעם המגן אברהם — שכבר עברה החמה מאותו מקום, ונמצא שאין השיעור שיעור זמן בעלמא אלא גדר במציאות הברכה ; ולאחרונים המרחיבים די בכך שעדיין יום התקופה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
ובשמים מכוסים: הביאה המשנה ברורה את תשובת החתם סופר
«ובתשובת חתם סופר סימן נ״ו כתב דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין אבל כשלא נתראה כלל לא נראה לברך.» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח), ואת סדר האמירה שנהג בו
«קודם הברכה אמרו הללו את ה׳ מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית אמרו פיוט אל אדון על כל המעשים עד וחיות הקודש ואח״כ מזמור השמים מספרים כבוד אל ואח״כ עלינו לשבח וקדיש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). תמצית: ברכת ראייה היא, ובעינן ראייה — ורושם החמה מבין העבים ראייה היא, והיעדר גמור אינו.
ומה נוהגין למעשה בשאר שבסעיף: כתבה המשנה ברורה
«וכן מברך וכו׳ - וכהיום אין נוהגין העולם בזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ט), ומנתה את חמשת הכוכבים
«הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:י) ; וכן המגן אברהם
«מחמשה הנשארים. הם שבתי צדק מאדם נוגה כוכב» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). וביאר ערוך השלחן מפני מה נמנו דווקא אלו
«דמפני ששבעה כוכבים אלו: שבתאי צדק מאדים חמה נגה כוכב לבנה הם עיקרי הכוכבים הפועלים בארץ על פי פקודתו יתברך.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט), ומפני מה טלה
«וטלה הוא ראש המזלות, וכשעומדים בתחלתו זהו כתחלת בריאתו.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הדין כתוב, והמנהג לא נתקיים בו — לפי שאין אנו בקיאין בחשבון ; ונמצא שמכל הסעיף לא נשתייר למעשה אלא ברכת החמה לבדה.
היסוד: «ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע.» (ברכות נ״ט ע״ב) ; «מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ״ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ו) ; «וכן מברך וכו׳ - וכהיום אין נוהגין העולם בזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ט)
פותח בשם ומלכות ואחריו זוכר הברית, ולא להיפך (ט״ז או״ח סימן רכ״ט · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט).
חתימה
אין בברכה זו חתימה כלל (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט).
נוסח התוספות
נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית — ולא נפסקה כן (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט).
ונאמן או נאמן
ברמב״ם ובטור בוי״ו, ובמרן בלא וי״ו (מ״ב רכ״ט:ג).
ראה קשת שנייה בתוך שלושים יום
חוזר ומברך (מ״ב רכ״ט:ב בשם שערי תשובה וברכי יוסף).
ראה מקצת קשת
לא נתבאר, וצריך עיון (ביאור הלכה או״ח סימן רכ״ט).
הסתכלות בקשת
אסור להסתכל ביותר, ורואה ומברך (שו״ע או״ח רכ״ט:א · מ״ב רכ״ט:ה).
מהו האיסור
המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו, והרואה אינו כן (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט בשם הרא״ש).
נפילת אפים לפני הקשת
אסור, משום דנראה כמשתחוה (ברכות נ״ט ע״א · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט).
להודיע לחבירו שיש קשת
אין כדאי, מטעם מוציא דבה (מ״ב רכ״ט:א בשם החיי אדם).
זמן ברכת החמה
מכ״ח לכ״ח שנה, בבוקר יום רביעי של תקופת ניסן (שו״ע או״ח רכ״ט:ב · ברכות נ״ט ע״ב).
גדר בתקופתה
מקום ושעה כאחד, כשעת תליית המאורות (מ״ב רכ״ט:ו).
איזו תקופה
תקופת ניסן (מ״ב רכ״ט:ז).
לכתחילה
מיד עם הנץ, וברוב עם (מ״ב רכ״ט:ח · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט).
עבר ג׳ שעות
למגן אברהם שוב אינו מברך ; ולהרבה אחרונים בשעת הדחק עד חצות (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט · מ״ב רכ״ט:ח).
הרקיע מכוסה
נראה רושמה מבין העבים — מברך ; לא נראתה כלל — אינו מברך (מ״ב רכ״ט:ח בשם החתם סופר).
סדר האמירה
מזמור, ברכה, אל אדון, השמים מספרים, עלינו וקדיש (מ״ב רכ״ט:ח בשם החתם סופר).
חמשת הכוכבים
שבתי, צדק, מאדים, נוגה, כוכב (מ״ב רכ״ט:י · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט).
ברכת הלבנה, הכוכבים והמזלות
אין העולם נוהגין בזה (מ״ב רכ״ט:ט · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט).
היסוד: «הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר:» (שו״ע או״ח רכ״ט:א) ; «הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית» (שו״ע או״ח רכ״ט:ב)
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
הענין
הדין
המקור
הרואה קשת בענן
נופל על פניו — ונדחה
ברכות נ״ט ע״א
לייטי עלה במערבא
מחזי כמאן דסגיד לקשתא
ברכות נ״ט ע״א · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט
מאי מברך
זוכר הברית · נאמן בבריתו וקיים במאמרו
ברכות נ״ט ע״א
נימרינהו לתרוייהו
מסקנת רב פפא
ברכות נ״ט ע״א · שו״ע או״ח רכ״ט:א
נוסח התוספות
וקיים בשבועתו, וסדר הפוך
בית יוסף או״ח סימן רכ״ט
אין חתימה
לדברי הכל
בית יוסף או״ח סימן רכ״ט · ט״ז או״ח סימן רכ״ט
ביאור נאמן בבריתו
שלא יעבירנו אף שרבו הרשעים
מ״ב רכ״ט:ד בשם אבודרהם
קשת בתוך שלושים יום
חוזר ומברך, ודמי לרעמים
מ״ב רכ״ט:ב בשם שערי תשובה וברכי יוסף
המסתכל בקשת
עיניו כהות · שלא חס על כבוד קונו
חגיגה ט״ז ע״א
אין מסתכל כרואה
יישוב הקושיא
בית יוסף או״ח סימן רכ״ט בשם הרא״ש והרד״א
מוציא דבה
אין כדאי להודיע לחבירו
מ״ב רכ״ט:א בשם החיי אדם
תמונת קשת שלמה
לא נתבאר
ביאור הלכה או״ח סימן רכ״ט
הרואה חמה בתקופתה
עושה בראשית
ברכות נ״ט ע״ב · שו״ע או״ח רכ״ט:ב
כל עשרין ותמניא שנין
חשבון אביי
ברכות נ״ט ע״ב
גדר בתקופתה
מקום ושעה כשעת תליית המאורות
מ״ב רכ״ט:ו · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יח
פירוש הערוך
ג׳ ימים מעוננים — ולא נפסק
בית יוסף או״ח סימן רכ״ט · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט