Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ב׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | הרואה הקשת | ✦ זוכר הברית | הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו — ואסור להסתכל בו ביותר. |
| ב׳ | הרואה חמה בתקופתה | עושה בראשית · מכ״ח לכ״ח שנה | והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר ; וכן על לבנה בטהרתה, ככבים במשמרותם ומזלות בעתם. |
ברכות הראייה — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| ראה קשת בענן | מחבר · סעיף א׳ | ✦ זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו | Une seule bénédiction, faite de deux traditions réunies par Rav Papa, et sans formule de clôture. |
| ראה קשת שנייה באותו חודש | מ״ב רכ״ט:ב · שערי תשובה בשם ברכי יוסף | חוזר ומברך | Ici, contrairement aux autres bénédictions de la vue, les trente jours ne dispensent pas : cet arc-en-ciel-là s’en est allé. |
| רצה להסתכל בקשת | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב רכ״ט:ה | ✦ רואהו ומברך | Le regard qui bénit n’est pas celui qui scrute : on voit, on bénit, on ne fixe pas. |
| רצה לספר לחבירו שיש קשת | מ״ב רכ״ט:א בשם החיי אדם | אין כדאי | L’arc-en-ciel est le signe d’une génération qui aurait mérité le déluge : l’annoncer, c’est en médire. |
| חמה בתקופתה | מחבר · סעיף ב׳ · ברכות נ״ט ע״ב | ✦ ברוך עושה בראשית | Tous les vingt-huit ans, le mercredi matin de la tekoufa de Nissan. |
| נתאחר עד אחר ג׳ שעות | מ״ב רכ״ט:ח · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט | מחלוקת האחרונים | Pour le Magen Avraham, passé trois heures on ne bénit plus ; beaucoup d’Aharonim admettent jusqu’à midi en cas de force majeure. |
| לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם | מחבר · סעיף ב׳ · מ״ב רכ״ט:ט | ✦ אין נוהגין בזה | Le din figure dans le Choulhan Aroukh, mais l’usage ne le pratique plus — nous ne savons plus le calculer. |
Questions fréquentes — Siman רכ״ט
Quelle bénédiction dit-on sur l’arc-en-ciel (Siman 229) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 229:1 donne la formule d’un seul tenant : « הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו » (שו״ע או״ח רכ״ט:א). Elle vient de la Guemara, qui rassemble deux traditions : « מאי מברך? — ״ברוך … זוכר הברית״. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). Et Rav Papa conclut qu’on dit les deux : « אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). Le Beit Yossef précise qu’il n’y a pas de formule de clôture : « והתוס׳ (שם) כתבו שאומר בא״י נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי״ף והרמב״ם כתבו כמ״ש רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו: » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). Sur le sens des mots : « ר״ל שלא יעבירנו אע״פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ד).
A-t-on le droit de regarder l’arc-en-ciel (Siman 229) ?
Le séif l’écrit en trois mots : « ואסור להסתכל בו ביותר » (שו״ע או״ח רכ״ט:א). La source est dans Haguiga : « דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים. » (חגיגה ט״ז ע״א). Reste la question : comment bénir sur ce qu’on ne doit pas regarder ? Le Beit Yossef rapporte la réponse du Roch : « נשאל הרא״ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין דהא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). La Michna Beroura le dit en un mot : « והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה). Elle ajoute une conduite discrète : « ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:א). Et l’Aroukh haChoulhan rappelle qu’on ne se prosterne pas non plus : « ואסור ליפול על פניו כשרואה הקשת, משום דנראה כמשתחוה לקשת » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט).
Qu’est-ce que la bénédiction du soleil, tous les vingt-huit ans (Siman 229) ?
C’est le séif 2 : « הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ט:ב). La baraïta et le calcul d’Abayé en sont la source : « ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. » (ברכות נ״ט ע״ב). La Michna Beroura explique ce que veut dire בתקופתה : « מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ״ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ו). Sur l’heure : « היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג׳ שעות על היום [לבוש ומ״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). Avec un élargissement : « אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).