✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רכ״ט · קשת של יום אחד, ומחזור של כ״ח שנה
ברכת הקשת וחמה בתקופתה — נוסח זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו, האיסור להסתכל בקשת (ואסור להסתכל בו ביותר), וברכת עושה בראשית על החמה השבה למקומה הראשון
סימן רכ״ט · ב׳ סעיפים
ברכת הקשת וחמה בתקופתה
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
שני סעיפים בלבד, ושני קצוות של לוח השנה. הראשון בקשת: מברכין עליה מיד כשנראית, ואף על פי כן אין מסתכלין בה. והשני במאורע שאינו חוזר אלא אחת לכ״ח שנה. לשון המקור, ביאור ופירוש ב׳ הסעיפים, עם פרק של מקרים מעשיים.
הנושא: מה אומרים על הקשת, ומה אומרים על החמה בתקופתה — זוכר הברית ועושה בראשית
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ט · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
שתי ברכות, ולא יותר. הקשת: נוסח אחד, שנעשה משתי מסורות שצירפתן הגמרא, ואין בו חתימה ; ואומרו בראייה ולא בהסתכלות, שהמסתכל בקשת אסור. החמה בתקופתה: אחת לכ״ח שנה, בבוקר יום רביעי שבו נופלת תקופת ניסן בדיוק במקומה הראשון. והוסיף הסימן את הלבנה, חמשת הכוכבים והמזלות — וכתבה המשנה ברורה שאין העולם נוהגין בחלק זה. ולימוד זה בגדרי ההלכה ; ולמעשה, כהוראת הרב.
📑 מהלך הלימוד
A. הרואה הקשת (סעיף א׳) — הנוסח, ומפני מה הוא כפול
B. ואסור להסתכל בו ביותר (סעיף א׳) — רואה ואינו מסתכל
C. חמה בתקופתה (סעיף ב׳) — החמה, אחת לכ״ח שנה
D. לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם (סעיף ב׳) — הלבנה, הכוכבים והמזלות
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. הרואה הקשת — ברכת הקשת
קֶשֶׁת — הקשת שנתן הקדוש ברוך הוא בענן אחר המבול, והיא בלשון התורה אות של ברית: לא הבטחה לאיש אלא הבטחה לעולם. ואין הסימן מספר את המעשה, אלא מוציא ממנו ברכה ואיסור. הברכה אומרת מה הקשת מזכירה, והאיסור אומר כיצד מביטין בה.
סעיף א׳ — הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית
הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו ביותר:
סעיף א׳: הרואה את הקשת מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם, זוכר הברית, נאמן בבריתו וקיים במאמרו ; ואסור להסתכל בה יותר מדי.
שתי מסורות, והגמרא מקיימת את שתיהן. תחילה שואל התלמוד מה הנוסח:
« מאי מברך? — ״ברוך … זוכר הברית״. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א).
ואחר כך פוסק רב פפא:
« אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״. » (ברכות נ״ט ע״א). תמצית: מסורת אחת אמרה זוכר הברית, וברייתא אמרה נאמן בבריתו וקיים במאמרו ; ורב פפא לא בירר ביניהן אלא עשה משתיהן ברכה אחת, והיא שכתב מרן.
לשון הטור, וההפרש הדק שבינה לבין לשון מרן. הטור נקט אותו נוסח, בתוספת ו:
« הרואה הקשת אומר בא״י אמ״ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו הרבה. » (טור או״ח סימן רכ״ט).
והמשנה ברורה העירה בזה במפורש:
« ברמב״ם וטור הנוסח ונאמן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ג). תמצית: מרן כתב נאמן והרמב״ם והטור כתבו ונאמן ; אות אחת, וראתה המשנה ברורה לציינה.
לשון הרמב״ם.
« זוכר הברית ונאמן בבריתו וקים במאמרו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה טז). תמצית: נוסח הרמב״ם הוא שהעתיק הטור, ומרן העתיקו אחריו.
ביאור התיבות. ביארה המשנה ברורה את הברכה מילה במילה:
« ר״ל שלא יעבירנו אע״פ שרבו הרשעים וקיים במאמרו אפילו לא היה הברית כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ ברור הוא שיקיים מאמרו [אבודרהם] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ד). תמצית: נאמן בבריתו — שלא יעבירנה אף אם רבו הרשעים ; וקיים במאמרו — אף בלא ברית, די היה בדיבורו, שכל שאמר הוא מקיים.
ברכה שאין בה חתימה. הביא הבית יוסף את הנוסח האחר שבתוספות, וסיים:
« והתוס׳ (שם) כתבו שאומר בא״י נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי״ף והרמב״ם כתבו כמ״ש רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו: » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). תמצית: התוספות הקדימו נאמן בבריתו וסיימו בוזוכר הברית, והרי״ף והרמב״ם להיפך ; ובנקודה אחת הכל שווין — אין בברכה זו חתימה.
וסדר התיבות למעשה. העיר הט״ז על טעות מצויה:
« והעולים טועי׳ לומר תחלה נאמן בבריתו ואח״כ בא״י זוכר הברית וזה שלא כהלכה דאין כאן חתימה כלל » (ט״ז או״ח סימן רכ״ט).
ונתן את הסדר הנכון:
« אלא צריך להתחיל בא״י אמ״ה זוכר הברית ואח״כ נאמן בבריתו וכו׳: » (ט״ז או״ח סימן רכ״ט).
והמגן אברהם כתב כן בשורה אחת:
« והאומרים נאמן וכו׳ קודם הברכה טועים הם » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). תמצית: פותח בשם ומלכות, ואחריו זוכר הברית, ורק אחר כך נאמן בבריתו וקיים במאמרו ; ואילו להיפך היה עושה את נאמן פתיחה לברכה, ואין לזה מקום כאן.
קשת חדשה — ברכה חדשה. בשאר ברכות הראייה אין חוזרין ומברכין בתוך שלושים יום ; וכאן לא:
« ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ״ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי״ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע״ת בשם ברכ״י] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ב). תמצית: הקשת שבירך עליה הלכה לה, וזו שרואה היום אחרת היא ; והדימוי הוא לברכת הרעמים, שחוזרת בכל מאורע חדש.
ב. ואסור להסתכל בו ביותר — רואה ואינו מסתכל
רְאִיָּה והִסְתַּכְּלוּת — שתי תיבות ושני עניינים. ראייה היא ההבטה המקבלת ; הסתכלות היא ההבטה המוסיפה, המדקדקת, המבקשת לקנות את הנראה. וכל הסעיף תלוי בחילוק הזה, שהברכה מחייבת שראה, והאיסור נאמר על ההסתכלות.
המקור בחגיגה.
« כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו שלא בא לעולם. מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת. » (חגיגה ט״ז ע״א).
ולהלן:
« דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים. » (חגיגה ט״ז ע״א). תמצית: מנתה הגמרא את הקשת עם הנשיא ועם הכהנים בשעת ברכתם — שלושה מקומות שנראה בהם משהו מכבוד מעלה, וההסתכלות בהם פגיעה בכבוד קונו.
הקושיא, ותשובת הרא״ש. ואם אין מסתכלין בקשת, כיצד מברכין עליה? הביא הבית יוסף את השאלה ואת התשובה:
« נשאל הרא״ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין דהא אמרינן המסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט). תמצית: המסתכל מוסיף ומדקדק, והרואה רואה בלבד. הברכה מבקשת את השנייה, והאיסור נאמר על הראשונה.
מה שדקדק מרן. העיר הבית יוסף שאין הטור אוסר כל הבטה:
« ומפרש רבינו דלא מתסר אלא דוקא להסתכל בו הרבה » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט).
וקיצרה המשנה ברורה את ההנהגה בשורה אחת:
« והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה). תמצית: שלוש תיבות לכל ההנהגה — רואהו ומברך. ולא יותר.
ואין מכריזין עליה.
« ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:א). תמצית: הקשת נראית כשהדור ראוי לדין ; והמכריז עליה כמוציא דבה, וכתב החיי אדם שאין כדאי לעשות כן.
ואף אינו נופל על פניו. הביאה הגמרא מנהג של אמורא, ואת הסתייגות בני מערבא:
« ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳ ואראה ואפל על פני״. » (ברכות נ״ט ע״א).
ומיד אחר כך:
« לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. אבל ברוכי ודאי מברך. » (ברכות נ״ט ע״א).
וערוך השלחן הוציא מזה את ההלכה:
« ואסור ליפול על פניו כשרואה הקשת, משום דנראה כמשתחוה לקשת » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הנופל על פניו לפני הקשת נראה כמשתחוה לה — ואין עושין כן ; אבל לברך ודאי מברך.
והאם צריך שתיראה כולה? הניח הביאור הלכה את השאלה בצריך עיון:
« לא נתבאר אם בעינן דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די » (ביאור הלכה או״ח סימן רכ״ט). תמצית: אם צריך לראותה בתמונת קשת שלמה, כחצי עיגול, או שדי במקצתה — לא מצא המשנה ברורה שנתבאר הדבר. ולמעשה, כהוראת הרב.
ג. חמה בתקופתה — החמה, אחת לכ״ח שנה
תְּקוּפָה — לשון הקפה, מחזור החוזר לנקודת מוצאו. ותקופת ניסן היא נקודת השוויון של האביב ; ולפי חשבון חכמים אין אותה תקופה נופלת באותה שעה של השבוע שנפלה בה בשעת הבריאה, בעת תליית המאורות, אלא אחת לכ״ח שנה.
סעיף ב׳ — הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה
הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית וכן מברך גם כן כשרואה לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן כשיחזרו כל כוכב מחמשה הנשארים לתחלת מזל טלה ולא יהא נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצות המזרח:
סעיף ב׳: הרואה את החמה בתקופתה — והוא מכ״ח שנה לכ״ח שנה, כשהתקופה נופלת בתחילת ליל רביעי והוא רואה אותה בבוקר יום רביעי — אומר ברוך עושה בראשית. וכן מברך כשרואה לבנה בטהרתה, כוכבים במשמרותם ומזלות בעתם, דהיינו כשחוזרת הלבנה לתחילת מזל טלה בתחילת החודש ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום ; וכן כשחוזר כל אחד מחמשת הכוכבים הנשארים לתחילת מזל טלה ואינו נוטה לא לצפון ולא לדרום ; וכן בכל עת שרואה את מזל טלה עולה מקצה המזרח.
הברייתא, וחשבונו של אביי.
« תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״. » (ברכות נ״ט ע״ב).
ושאלה הגמרא מתי הוא:
« ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. » (ברכות נ״ט ע״ב). תמצית: אחת לכ״ח שנה חוזר המחזור, ותקופת ניסן נופלת בליל שלישי אור לרביעי — ולפיכך מברכין בבוקר יום רביעי, עם הנץ החמה.
מהו בתקופתה. ביארה המשנה ברורה באריכות:
« מקום שהיא חוזרת שם לתחלת הקיפה היא שעת תליית המאורות בעת הבריאה ומאז התחילה להקיף ולשמש והוא נמשך כ״ח שנה עד שבא לאותו המקום בצמצום בתחלת ליל רביעי כבעת הבריאה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ו).
ובאיזו תקופה מדובר:
« והתקופה - היינו תקופת ניסן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ז). תמצית: אין החמה חוזרת למקום בלבד אלא אף לשעה — לאותה שעה עצמה שבה התחילה להקיף ; וכ״ח שנה צריכות עד שיצטרפו המקום והשעה כאחד.
לשון הרמב״ם ולשון הטור. כתב הרמב״ם:
« הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה בראשית » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יח).
והטור כמעט מילה במילה, בנוסח הארוך:
« הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח שנה לכ״ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבוקר מברך ברוך עושה מעשה בראשית » (טור או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הרמב״ם ומרן כתבו עושה בראשית, והטור כתב עושה מעשה בראשית ; ואין חילוק זה מיוחד לסימן זה, אלא נמצא בכל ברכות הפרק.
באיזו שעה, ועד מתי. תחילה קבעה המשנה ברורה את הכלל:
« היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג׳ שעות על היום [לבוש ומ״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).
ואחר כך הביאה את הדעה המרחיבה:
« אבל הרבה אחרונים הסכימו דיוכל לברך בשעת הדחק עד חצות והיינו אפילו בשם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).
והמגן אברהם החזיק בגבול:
« ונ״ל דאם לא בירך עד אחר ג׳ שעות לא יברך שכבר עבר׳ ממקום הזה » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). תמצית: מוקדם ככל האפשר, ובעדיפות ברוב עם ; ואחר ג׳ שעות ביום נחלקו, ורבים מן האחרונים התירו בשעת הדחק עד חצות. ולמעשה, כהוראת הרב.
מיד עם הנץ, וברבים. הביא המגן אברהם את המנהג:
« משמע מיד בהנץ החמה וכן כת׳ בליקוטים שמהרי״ל צוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). תמצית: המהרי״ל היה מכריז מערב יום הברכה שיברך כל אדם עם הנץ החמה ; ואחרים היו ממתינים ליציאה מבית הכנסת, בשעה שהקהל מתאסף.
ואם הרקיע מכוסה? הביאה המשנה ברורה את תשובת החתם סופר:
« ובתשובת חתם סופר סימן נ״ו כתב דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין אבל כשלא נתראה כלל לא נראה לברך. » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).
וערוך השלחן קבע את אותם גבולות:
« והברכה היא עד ג׳ שעות על היום. אמנם אם הרקיע מכוסה בעננים, יוכלו לברך עד חצות היום ולא יותר. ואם עד חצות מכוסה בעננים, לא יברכו עוד. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: ברכת הראייה היא, וצריך שיראה. נראה רושם החמה מבין העבים — מברך ; לא נראתה כלל — אינו מברך.
סדר האמירה. הביאה המשנה ברורה את מנהגו של החתם סופר:
« קודם הברכה אמרו הללו את ה׳ מן השמים ואחר ברכת עושה מעשה בראשית אמרו פיוט אל אדון על כל המעשים עד וחיות הקודש ואח״כ מזמור השמים מספרים כבוד אל ואח״כ עלינו לשבח וקדיש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). תמצית: מזמור לפניה, הברכה, ואחריה פיוט השבת המשבח את המאורות, מזמור השמים המספרים, ומסיימין בעלינו ובקדיש.
ד. לבנה בטהרתה וככבים במשמרותם — הלבנה, הכוכבים והמזלות
מַזַּל טָלֶה — טלה, ראשון לשנים עשר מזלות הגלגל, ולפיכך נקודת המוצא של סיבוב הרקיע. ואין הסעיף מדבר עוד בחמה בלבד, אלא מחיל אותו עניין עצמו על הלבנה ועל חמשת הכוכבים הנראים, כל אחד ואחד כשחזר לתחילת מזל טלה בלא נטייה לצפון ולדרום.
חמשת הכוכבים הנשארים. מנתה אותם המשנה ברורה:
« הם שבתי צדק מאדים נוגה כוכב » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:י).
והמגן אברהם נקט אותה רשימה:
« מחמשה הנשארים. הם שבתי צדק מאדם נוגה כוכב » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). תמצית: ״הנשארים״ הם הנותרים לאחר שהוציאו את החמה ואת הלבנה משבעת כוכבי הלכת שבחכמת התכונה הקדומה.
מפני מה דווקא שבעה אלו, ומפני מה טלה. ביאר ערוך השלחן:
« דמפני ששבעה כוכבים אלו: שבתאי צדק מאדים חמה נגה כוכב לבנה הם עיקרי הכוכבים הפועלים בארץ על פי פקודתו יתברך. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט).
ובעניין טלה:
« וטלה הוא ראש המזלות, וכשעומדים בתחלתו זהו כתחלת בריאתו. » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: הרואה כוכב בתחילת מזל טלה רואהו במקום שעמד בו ביום הראשון — ומשום כך נוסח הברכה עושה בראשית.
פירוש אחר, פירוש הערוך. הביא הבית יוסף פירוש שונה לגמרי:
« והגהות מיימון פירשו בשם הערוך חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכו׳ בימות הגשמים בימים שהיו ג׳ ימים מעוננים ולא נראית חמה וכוכבים צריכים לברך עליהם בעת שיתראו וזולת זו העת לא » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט).
והמגן אברהם ציין שלא נפסקה הלכה כדרך זו:
« והוא מכ״ח כו׳. וזהו הפי׳ דלא כמ״ש בהג״מ וכ״כ הרב״י דלא כע״ת » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ט). תמצית: לערוך אין כאן מחזור של כ״ח שנה אלא רקיע שהיה מכוסה שלושה ימים והחמה שנתגלתה. והבית יוסף ומרן לא תפסו פירוש זה.
מה שנהגו בו ומה שלא נהגו. כתבה המשנה ברורה בפירוש:
« וכן מברך וכו׳ - וכהיום אין נוהגין העולם בזה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ט).
וערוך השלחן נתן את הטעם:
« ואין אנו מברכין ברכה זו בהלבנה והכוכבים כי אין אנו בקיאים בזה, ויש עוד פירושים בזה, והעיקר כמ״ש שזהו פירוש רש״י והרמב״ם (והטור הביא גם פירוש הערוך כשהרקיע היתה מכוסה בעננים ג׳ ימים ע״ש). » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ט). תמצית: ברכת החמה נשארה במנהג ; וברכת הלבנה, הכוכבים והמזלות לא נתקיימה, לפי שאין אנו בקיאין בחשבון.
הסימן במשפט אחד: על הקשת — ברכה שנעשתה משתי מסורות ואין בה חתימה, ואומרה בראייה ולא בהסתכלות ; ואחת לכ״ח שנה, בבוקר יום רביעי של תקופת ניסן — ברוך עושה בראשית על החמה השבה למקומה הראשון.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — קשת אחר הגשם
המצב: פסק הגשם, חזרה החמה, ונראתה קשת מעל הגגות. מה אומר, וכיצד מביט?
ההנהגה: הנוסח הוא שבסעיף:
« הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה׳ אמ״ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו » (שו״ע או״ח רכ״ט:א).
וסדר התיבות מעכב:
« אלא צריך להתחיל בא״י אמ״ה זוכר הברית ואח״כ נאמן בבריתו וכו׳: » (ט״ז או״ח סימן רכ״ט).
ובעניין ההבטה:
« והמסתכל בו ביותר עיניו כהות [חגיגה ט״ז] אלא רואהו ומברך » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ה). תמצית: רואה, מברך, ואינו מאריך בהבטה. ולמעשה, כהוראת הרב.
מקרה 2 — קשת שנייה בשבוע שאחריו
המצב: בירכתי לפני עשרה ימים, והיום נראתה קשת חדשה. האם חוזר ומברך?
ההנהגה: כן, וכתבה המשנה ברורה בפירוש:
« ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ״ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי״ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע״ת בשם ברכ״י] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ב). תמצית: אין דין שלושים היום נוהג כאן — הקשת של היום אינה של אתמול. ולמעשה, כהוראת הרב.
מקרה 3 — בוקר ברכת החמה
המצב: יום רביעי של התקופה, בשנת המחזור. באיזו שעה מברכין, ומה עושין אם הרקיע מכוסה?
ההנהגה: עיקר הדין בסעיף:
« והתקופה בתחלת ליל ד׳ כשרואה אותה ביום ד׳ בבקר אומר ברוך עושה בראשית » (שו״ע או״ח רכ״ט:ב).
ובשעה:
« היינו לכתחלה מצותה מיד להקדים מה דאפשר וטוב לברך אותה ברוב עם ובדיעבד עד ג׳ שעות על היום [לבוש ומ״א] » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח).
ואם נתקדר הרקיע:
« ובתשובת חתם סופר סימן נ״ו כתב דאם היתה מכוסה בעבים אך נראית רושמה מבין העבים מברכין אבל כשלא נתראה כלל לא נראה לברך. » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ט:ח). תמצית: מוקדם ככל האפשר, ברוב עם, ובלבד שייראה משהו מגוף החמה. ולמעשה, כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהן שתי המסורות שצירפן רב פפא לברכה אחת (ברכות נ״ט ע״א)?
- מפני מה אין בברכה זו חתימה, ומי כתב כן (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט)?
- מה בין ראייה להסתכלות, וכיצד יישב הרא״ש את הקושיא (בית יוסף או״ח סימן רכ״ט)?
- מפני מה חוזרין ומברכין על קשת בתוך שלושים יום (מ״ב רכ״ט:ב)?
- מהו בתקופתה בדיוק, ובאיזו תקופה מדובר (מ״ב רכ״ט:ו · מ״ב רכ״ט:ז)?
להרחיב ולהעמיק
אם רצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — נימרינהו לתרוייהו ; אין חתימה בברכה זו ; ראייה והסתכלות
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזיכרון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; הפניה לרמות 1-3 ולסידורו