✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד
סימן רל״ד · איזו משתי המנחות חובה?
הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה — חובה ורשות, תנאי תפלת הנדבה, אשרי ופרשת התמיד, והתשלומין
סימן רל״ד · ב׳ סעיפים
הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן שלפניו קבע את זמני המנחה ; וסימננו שואל מה דינו של הרוצה בשתיהן. ב׳ סעיפים, הבחנה אחת — מה שהוא חובה ומה שהוא נדבה — ושאלה שאינה מרפה: מה עושה תפלה לרצויה? לשון הסעיפים, ביאור והסבר ב׳ הסעיפים, ובסופם מקרים מעשיים.
הנושא: איזו משתי המנחות חובה — חובה ורשות, תפלת נדבה, אשרי, פרשת התמיד, תשלומין
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ד · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
הסימן עומד על הבחנה פשוטה ועל אזהרה חמורה. ההבחנה: משתי המנחות שאדם יכול להתפלל אין אלא אחת חובה — הבאה בעיקר זמן המנחה ; והשנייה אינה אלא נדבה. והאזהרה: אין מביאין נדבה זו אלא במי שיכול לכוין מראש התפלה ועד סופה, ואם לאו — הרי היא בכלל הזבחים שאמר עליהם הנביא שאינם רצויים. והרמ״א הוסיף את מה שבפתח המנחה — אשרי הנושא את הקדיש, ולפיכך אינו נאמר אלא בעשרה, ופרשת התמיד שלפניו. וסעיף ב׳ פונה למי שלא התפלל כלל, ומחזיר לו את מנחתו בערב. וכאן אנו לומדים בגדר העיון ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 תוכנית הלימוד
א. חובה ורשות (סעיף א׳) — איזו משתי המנחות חובה, ומפני מה הרשות קודמת לה
ב. תפלת נדבה (סעיף א׳) — באילו תנאים מוסיפין תפלה
ג. אשרי שקודם מנחה (הגהת הרמ״א) — המזמור, המנין והקדיש
ד. פרשת התמיד (הגהת הרמ״א) — קודם אשרי — או אחריו?
ה. שכח ולא התפלל מנחה (סעיף ב׳) — תשלומין בערבית, ואשרי שלפניהם
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. חובה ורשות — איזו משתי המנחות חובה
מִנְחָה גְּדוֹלָה וּמִנְחָה קְטַנָּה — אין אלו שתי תפלות אלא שני זמנים לתפלה אחת: הראשון נפתח משש שעות ומחצה, והשני מתשע שעות ומחצה. והרמב״ם נתן את גבוליהם:
« הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. וּזְמַן מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ » (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ד)
סעיף א׳ — הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה
הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם: הגה אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה (הגהות סמ״ק וכל בו) יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא (אבודרהם בשם הר״י וב״י):
סעיף א׳: הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה — אין ראוי לו להתפלל בתורת רשות אלא את הגדולה ; ואם התפלל את הגדולה לשם חובה, לא יתפלל את הקטנה אלא בתורת רשות. אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אלא אם כן מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת ; ואם אינו מכוין בה יפה — קורין עליו ״למה לי רוב זבחיכם״. ובהגהת הרמ״א: אין אומרים אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בבית הכנסת, כדי שיאמרו עליו את הקדיש שלפני תפלת המנחה. ויש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה, כנגד תמיד של בין הערבים — ומנהג יפה הוא.
אין אחת מהן חובה אלא אחת. פתח מרן בכלל:
« הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה אין ראוי לו להתפלל רשות אלא הגדולה » (שו״ע או״ח רל״ד:א) ; והוסיף את מי שכבר הכריע להפך:
« ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות » (שו״ע או״ח רל״ד:א). תמצית: אין הכמות קובעת אלא השם — האחת נקראת חובה והשנייה נדבה, וצריך לדעת איזו מהן
מהיכן בא כלל זה. מרן העתיק את הרמב״ם כמעט מלה במלה, והרמב״ם נתן את הטעם:
« נָהֲגוּ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה וְהָאַחַת רְשׁוּת. וְהוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁאֵין רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל רְשׁוּת אֶלָּא הַגְּדוֹלָה. וְכֵן הַדִּין נוֹתֵן מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּנֶגֶד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ תָּדִיר בְּכָל יוֹם. וְאִם הִתְפַּלֵּל הַגְּדוֹלָה חוֹבָה לֹא יִתְפַּלֵּל קְטַנָּה אֶלָּא רְשׁוּת » (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ג). תמצית: הקרבן שכנגד מנחה גדולה אינו של כל יום, ותפלה הנסמכת לקרבן שאינו תדיר קלה היא — והיא הנתונה לנדבה
כיצד תקדם הרשות לחובה? המשנה ברורה העמידה את הקושי ויישבתו:
« דאף דלעולם מתפללין החוב מקודם ואח״כ הרשות הכא קודם תשע ומחצה לא הגיע עוד עיקר זמן מנחה שעיקר זמנה לכתחלה הוא מט׳ ומחצה ולמעלה שהיה זמן הקרבת התמיד בכל יום » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ב) ; וערוך השלחן ניסח את הדבר עצמו, והראה כמה הקושיא חריפה:
« ואין לתמוה איך יקדים הרשות קודם החוב, הא אפילו בתשלומי תפלה שהיא חובה אין להקדימה קודם החיובית » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; ומסיים:
« כל שכן שאין להקדים נדבה לחובה, דיש לומר דהכא כיון דעיקר החיוב הוא בזמן מנחה קטנה » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: כל שלא הגיעו תשע ומחצה עדיין לא בא עיקר זמן החובה — ואין כאן הקדמת רשות לחובה
והתפלל את הראשונה בסתמא? המשנה ברורה דנה במעשה שבכל יום:
« ובסתמא [שלא כוון בהדיא לשם נדבה] נמי נראה דעולה לשם חובה ויתפלל השניה לשם נדבה אם ירצה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ג) ; ובראש דבריה הזכירה במה עסקינן:
« מנחה גדולה - הוא משש שעות ומחצה ומנחה קטנה הוא מתשע ומחצה ולמעלה ורוצה להתפלל שניהם אחת לחיוב ואחת לנדבה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:א). תמצית: בלא כוונה מפורשת עולה הראשונה לחובה — ושוב אין השנייה אלא נדבה
השאלה שממנה נולד הסימן. הביא הבית יוסף את השאלה ששאלו את הרא״ש:
« אנשים מהקהל התנדבו להתפלל בכל יום מנחה גדולה עד החג ונסתפקנו בענין מנחה קטנה אם היא חובה כנגד המנחה גדולה או איזה מהם רשות » (בית יוסף או״ח סימן רל״ד) ; והטור הביא את התשובה, ובה הסדר הפוך מן הרמב״ם:
« ואתם שאתם נוהגין כמותו מסתבר כיון שהגיע שש שעות ומחצה שהוא זמן מנחה הראשונה חובה והשנייה נדבה » (טור או״ח סימן רל״ד) — וערוך השלחן עמד על הפער בלא לכסותו:
« וזהו שלא כדברי הרמב״ם שפסק שיתפלל הראשונה נדבה » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: לרמב״ם הגדולה היא הרשות, ולרא״ש הראשונה היא החובה — ומרן הלך אחר הרמב״ם
ב. תפלת נדבה — התפלה הבאה בנדבה
תְּפִלַּת נְדָבָה — הרמב״ם נתן את היסוד: שלוש התפלות רצפה הן ולא תקרה, וכל המוסיף — הרי הוא כמקריב נדבה:
« תְּפִלּוֹת אֵלּוּ אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם. אִם רָצָה אָדָם לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכוֹת » (רמב״ם הלכות תפלה פרק א הלכה ט)
סעיף א׳ (המשך) — תנאי תפלת הרשות
ההיתר ותנאו — בלשון אחת. לא הספיק מרן להתיר את תפלת הרשות עד שסגר עליה:
« אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת » (שו״ע או״ח רל״ד:א) ; והוציא מזה את המסקנה:
« אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם » (שו״ע או״ח רל״ד:א). תמצית: שלוש מידות נדרשות — זהירות, זריזות, ואומד נכון בכוחות עצמו ; ומי שאינן בו — נדבתו מן הזבחים שאמר עליהם הנביא שאין בהם חפץ
ואותו תנאי עצמו בסימן ק״ז · 107. סימן ק״ז · 107 הוא מקומה של תפלת הנדבה, ושם נאמר הדבר עצמו:
« הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכ׳ והלואי שיוכל לכוין בג׳ תפלו׳ הקבועות ליום » (שו״ע או״ח ק״ז:ד) ; ושם הוסיף תנאי שני, הוא החידוש:
« חדוש זה שאמרנו הוא שיחדש איזה דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפי׳ בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה » (שו״ע או״ח ק״ז:ב). תמצית: אין די ברצון להוסיף תפלה ; צריך שיהא לו דבר חדש לבקש, ושיאמרנו באחת מן הברכות האמצעיות
האם צריך שני התנאים כאחד? המשנה ברורה שאלה והניחה בספק:
« ובריש סימן ק״ז משמע דבעינן ג״כ שיחדש בה דבר ואפשר דהיכא שהוא מכיר בעצמו שיכוין היטב ותפלה טובה היא לא בעינן חידוש אבל מלישנא דטור לא משמע הכי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ד) ; והטור הצריך את שניהם כאחד:
« אבל נ״ל שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל תפלת נדבה אם לא שיוכל לחדש בה דבר וגם צריך שיהא מכיר עצמו זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת » (טור או״ח סימן רל״ד). תמצית: לטור צריך גם חידוש וגם כוונה ; והמשנה ברורה העלתה שאפשר שתפלה המכוונת מראש ועד סוף די בה, והודתה שאין לשון הטור משמע כן
שורש הדבר בגמרא. רבי יוחנן עשאה משאלה:
« וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ » (ברכות כ״א ע״א) ; ובאותו עמוד עצמו הוצב התנאי שנעשה לתנאי סימן ק״ז · 107:
« הִתְפַּלֵּל וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, אִם יָכוֹל לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר — יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל, וְאִם לָאו — אַל יַחְזוֹר וְיִתְפַּלֵּל » (ברכות כ״א ע״א). תמצית: להתפלל כל היום דבר נאה הוא, אך תפלה נשנית בלא חידוש אינה תפלה נוספת אלא אותה תפלה עצמה
ומה אמרו האחרונים לזמננו. ערוך השלחן נעל את השער בפירוש:
« ובאמת מימינו לא שמענו זה, והלואי שנעמוד בתפלת חובה. ולכן בזמן הזה חלילה להתפלל תפלת נדבה, וכן יש להורות » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; וכבר הטור חש בכך:
« והלואי שיוכל לכוין בג׳ תפלות שתיקנו חכמים » (טור או״ח סימן רל״ד) ; וציבור מעולם לא ניתנה לו רשות זו:
« אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל » (שו״ע או״ח ק״ז:ג). תמצית: לא בטלה תפלת הנדבה אלא שיצאה מכלל המעשה — והאחרונים נוח להם שיינתן הכוח לשלוש תפלות החובה. ולמעשה — כהוראת הרב
ג. אשרי שקודם מנחה — המזמור, המנין והקדיש
אַשְׁרֵי שֶׁקּוֹדֶם מִנְחָה — ערוך השלחן נתן תחילה את טעמו: אין נכנסין לתפלה בלא אמירת דבר לפניה —
« כיון שתפלת המנחה אין שום דבר לפניה ואינו מדרך ארץ לבוא ולהתפלל תיכף » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד)
סעיף א׳ — הגהת הרמ״א: אשרי במנין
אין אשרי עומד לעצמו. הרמ״א פסק:
« אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה » (שו״ע או״ח רל״ד:א) ; וערוך השלחן ביאר את הדבר:
« ואף על גב דאין קדיש בלא אמירת דבר לפניו, אך הלא בכאן יש דבר לפניה, והיינו אמירת ׳אשרי׳ » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; והוציא מזה למעשה:
« ולכן יזהרו לומר ׳אשרי׳ בעשרה, דעל אמירת קדיש צריכין עשרה שיאמרו דבר » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: הקדיש צריך שייאמר עליו דבר בפני עשרה ; ואשרי הוא אותו דבר — ובלא מנין אין לו תפקיד
בא המנין לאחר שאמרוהו. המשנה ברורה נתנה את התקנה:
« ואם אמרו בלא מנין ואח״כ בא מנין יאמרו מזמור א׳ ואח״כ יאמרו קדיש » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ה) ; והמגן אברהם הוא המקור, והרחיב את הדבר אף ללימוד:
« ואם אמר אשרי בלא מנין ואח״כ באו למנין יאמרו מזמור א׳ ואחר כך יאמרו קדיש ונ״ל דה״ה כשלומדים בב״הכ וליכא מנין ואחר כך קוראין י׳ לומר קדיש לא יאות עבדי וק״ו הוא » (מגן אברהם או״ח סימן רל״ד) ; והמשנה ברורה פירשה את הטעם:
« דהא עיקר טעם קדיש על הלימוד הוא משום שנתקדש השם ברבים וא״כ בעינן שיהיו עשרה בבהמ״ד בעת הלימוד » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ה). תמצית: הקדיש מקדש את השם ברבים ; ולפיכך צריך שייאמר הדבר עצמו ברבים, ולא שייאמר ביחיד קודם שבאו העשרה
והט״ז חלק על הטעם. נתן טעם אחר להגהה:
« עמ״ש בסי׳ נ״ה ס״ג ע״ז דהטעם משום שלא יפסיק לכתחלה בין אשרי להקדיש אבל אין הטעם דא״ל קדיש על מה שאמר בלא מנין » (ט״ז או״ח סימן רל״ד). תמצית: לט״ז אין חשש הרמ״א משום קדיש בלא דבר לפניו, אלא משום הפסק שבין אשרי לקדיש שאחריו
ומה שאין אשרי עולה בו. המשנה ברורה קבעה את הגבול:
« וטוב ג״כ לומר פטום הקטורת אך כ״ז אם לא יעבור זמן תפלה אבל אם יש חשש שיעבור זמן תפלה אפילו אשרי ידלג ובעו״ה יש אנשים שנכשלין בזה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ו) ; וערוך השלחן אמר כיוצא בו במי שאיחר:
« אך הבא לבית הכנסת והציבור עומדים בתפלה יעמוד בתפלה מיד, כדי להתפלל בציבור » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; ובמי שהשעה דוחקתו:
« ודע דאם אירע סיבה שאיחר עד קרוב להשקיעה, יעמוד בתפלה מיד ולא יאמר לא ׳אשרי׳ ולא פרשת התמיד והקטרת, ואין דוחין העיקר מפני הטפל » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: אשרי פתחה של תפלה הוא ולא התפלה ; ואין מאבדין את העמידה כדי שלא לאבד את פתחה
ד. פרשת התמיד — קודם אשרי או אחריו?
פָּרָשַׁת הַתָּמִיד — זהו המנהג השני שהביא הרמ״א, והבית יוסף נתן את מקורו:
« וכ׳ הרד״א בשם הר״י שמצוה לומר קודם אשרי פרשת את קרבני לחמי וכן נהגו וגם נוהגין לומר גם כן מזמור מה ידידות משכנותיך » (בית יוסף או״ח סימן רל״ד)
סעיף א׳ — הגהת הרמ״א: פרשת התמיד קודם אשרי
מנהג הרמ״א. הרמ״א קיבלו ושיבחו:
« יש שכתבו שנהגו לומר פרשת התמיד קודם אשרי של תפלת המנחה נגד תמיד של בין הערבים ומנהג יפה הוא » (שו״ע או״ח רל״ד:א) ; וערוך השלחן נתן את טעמו במלואו:
« ויש נוהגים לומר פרשת התמיד וקטרת קודם ׳אשרי׳, ומנהג יפה ונכון הוא, שהקריבו תמיד של בין הערבים וקטרת כמו בשחרית, ולמה לא נשלם פרים שפתינו, ולכן המדקדקים נוהגים לאומרם בכל יום קודם המנחה » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: במקדש היה לבין הערבים קרבנו כשם שהיה לשחרית קרבנו ; ולפיכך קוראין את פרשתו קודם העמידה, במקום הדברים הבאים תחת הפרים
והט״ז והמגן אברהם רצו להפך. הט״ז דן מסדר העבודה שבמקדש:
« ול״נ שי״ל אחר אשרי כי פ׳ זו היא במקום שחיטתו וזריקתו של התמיד ותפלת י״ח היא במקום הקטרתו על המזבח לשרפו » (ט״ז או״ח סימן רל״ד) ; והמגן אברהם הביא דעה בשם הזוהר:
« ומ״ע בתשו׳ סימן י״ד כתב בשם הזוהר לאומרה אחר אשרי » (מגן אברהם או״ח סימן רל״ד). תמצית: אם הפרשה במקום שחיטה וזריקה, והעמידה במקום ההקטרה, מחייב סדר המקדש שתבוא סמוך לעמידה — כלומר אחר אשרי
ומה שנהגו למעשה. המשנה ברורה העידה:
« ט״ז ומ״א כתבו לומר אחר אשרי אבל אין המנהג כן » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ז) ; וערוך השלחן הכריע כן:
« ויש רוצים לומר דפרשת התמיד היא אחר ׳אשרי׳ » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; ונטל מטענת הט״ז את יסודה:
« ובאמת ׳אשרי׳ אינה תפלה אלא שבחו יתברך » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: אין אשרי תפלה אלא שבח ; ואין טענת סדר המקדש נוגעת בו, ונהגו כרמ״א
ה. שכח ולא התפלל מנחה — תשלומין בערבית
תַּשְׁלוּמִין — הגמרא שאלה ושקלה את שני הצדדים:
« אֲבָל הָכָא תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קׇרְבָּן הִיא, וְכֵיוָן דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ. אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דִּצְלוֹתָא רַחֲמֵי הִיא, כׇּל אֵימַת דְּבָעֵי מְצַלֵּי וְאָזֵיל » (ברכות כ״ו ע״א)
סעיף ב׳ — אם שכח ולא התפלל מנחה
אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה (וע״ל סימן ק״ח):
סעיף ב׳: אם שכח ולא התפלל מנחה — מתפלל ערבית שתים, ואומר אשרי קודם התפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה (ועיין לעיל סימן ק״ח · 108).
דין הסעיף. מרן קבע את הדין ואת המנהג שעמו:
« אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה » (שו״ע או״ח רל״ד:ב) ; וכבר פסקה הגמרא:
« טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטַל קׇרְבָּנוֹ » (ברכות כ״ו ע״א). תמצית: אין המנחה שהוחמצה אובדת עם היום ; אלא נשלמת בערב, בעמידה שנייה אחר של ערבית
ואין הסדר מתהפך. סימן ק״ח · 108 נתן את הכלל:
« טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשני׳ לתשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה » (שו״ע או״ח ק״ח:א) ; וערוך השלחן העמידו בנדון דידן:
« אם שכח מלהתפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, הראשונה לחובה והשנייה לתשלומין, ואם היפך - לא יצא » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: העמידה הראשונה היא של ערבית, חובתה בשעתה ; ואין השנייה אלא תשלומין — והמהפך לא יצא ידי התשלומין
ומפני מה אומר אשרי בערב. הביא הבית יוסף את הדעה שכנגד:
« כתוב בכתבי מהר״י סימן נ״ט שאם עבר זמן המנחה ורוצה להתפלל ערבית שאין אומר אשרי דהואיל וכבר עבר זמן המנחה א״כ היום כלה והולך לו ולא מצינו תשלומין לאשרי » (בית יוסף או״ח סימן רל״ד) ; ואחריה את הדעה שקיבל מרן:
« והריב״ש כתב בתשובה שנכון הדבר. לומר אשרי אחר תפלת ערבית קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה כדי שיהא בזה היכר שהתפלה היא תשלום תפלת המנחה ואין בזה משום עבר יומו כמו שאין כן בתפלה עצמה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ד). תמצית: למהר״י עבר היום ועמו אשרי שלו ; ולריב״ש בא אשרי להיות היכר שהעמידה הזאת מנחה היא — ומרן פסק כמותו
שכח — או הזיד? לא דיבר הסעיף אלא בשוכח, והטור נתן את הטעם:
« שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה של ערבית והשניה לתשלומי מנחה ודוקא שכח אבל הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין » (טור או״ח סימן רל״ד) ; ומיד הביא דעה מרחיבה:
« וגאון כתב אפי׳ הזיד אם רוצה להשלים אותה בתפלת ערבית הרשות בידו אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה » (טור או״ח סימן רל״ד) ; וכבר חילקה הגמרא כן:
« אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁבִּטֵּל בְּמֵזִיד » (ברכות כ״ו ע״א) ; ומדדה את מה שנפסד בכל אופן:
« כּוּלֵּי יוֹמָא מְצַלֵּי וְאָזֵיל, עַד חֲצוֹת, יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, שְׂכַר תְּפִלָּה — יָהֲבִי לֵיהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ — לָא יָהֲבִי לֵיהּ » (ברכות כ״ו ע״א). תמצית: והמשנה ברורה הפנתה לסימן ק״ח · 108, ואין דין המזיד כדין השוכח. ולמעשה — כהוראת הרב
מקרים מעשיים
מקרה א׳ — התפללתי מנחה בחצות וחצי, ומצאתי מנין בשש
המעשה: התפללתי מנחה בפתח זמן מנחה גדולה ; לעת ערב הציבור מתפללין מנחה ורצוני להצטרף עמהם.
ההנהגה: הסעיף דן במקרה זה ממש:
« ואם יתפלל הגדולה חובה לא יתפלל הקטנה כי אם רשות » (שו״ע או״ח רל״ד:א) ; והמשנה ברורה פירשה מה דין תפלה שהתפלל בסתמא:
« ובסתמא [שלא כוון בהדיא לשם נדבה] נמי נראה דעולה לשם חובה ויתפלל השניה לשם נדבה אם ירצה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ג) ; אלא שהשנייה נתונה לכל תנאי הנדבה:
« אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות אא״כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת » (שו״ע או״ח רל״ד:א) — וערוך השלחן החזיקם כבלתי בני השגה בזמננו:
« ובאמת מימינו לא שמענו זה, והלואי שנעמוד בתפלת חובה. ולכן בזמן הזה חלילה להתפלל תפלת נדבה, וכן יש להורות » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד). תמצית: תפלתי הראשונה עלתה לחובה ; והצטרפות למנין תהא תפלת נדבה, ואין האחרונים מעודדים בה — ויכול לענות קדיש וקדושה בלא לחזור ולהתפלל. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ב׳ — מתפלל מנחה ביחידות בביתי: האומר אשרי?
המעשה: אין מנין, ואני פותח את הסידור באשרי כמנהגי.
ההנהגה: הרמ״א פסק באשרי שקודם מנחה:
« אין לומר אשרי שקודם מנחה אלא כשיש מנין בב״ה כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה » (שו״ע או״ח רל״ד:א) ; וערוך השלחן ביאר את קשרו לקדיש:
« ולכן יזהרו לומר ׳אשרי׳ בעשרה, דעל אמירת קדיש צריכין עשרה שיאמרו דבר » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; והמשנה ברורה הזכירה שאין אשרי קודם לזמן:
« וטוב ג״כ לומר פטום הקטורת אך כ״ז אם לא יעבור זמן תפלה אבל אם יש חשש שיעבור זמן תפלה אפילו אשרי ידלג ובעו״ה יש אנשים שנכשלין בזה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ד:ו). תמצית: אשרי שקודם מנחה בא לשאת את הקדיש ; ובמקום שאין קדיש אין לו תפקיד — ובמקום שהשעה דוחקת מפנה מקומו לעמידה. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ג׳ — שכחתי מנחה ובאתי לערבית
המעשה: יצא הלילה ולא התפללתי מנחה ; ואני נכנס לבית הכנסת לערבית.
ההנהגה: סעיף ב׳ נתן את הסדר:
« אם שכח ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה » (שו״ע או״ח רל״ד:ב) ; וערוך השלחן הזהיר שלא להפכו:
« אם שכח מלהתפלל מנחה - מתפלל ערבית שתים, הראשונה לחובה והשנייה לתשלומין, ואם היפך - לא יצא » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ד) ; והריב״ש ביאר מפני מה אומר אשרי קודם השנייה:
« והריב״ש כתב בתשובה שנכון הדבר. לומר אשרי אחר תפלת ערבית קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה כדי שיהא בזה היכר שהתפלה היא תשלום תפלת המנחה ואין בזה משום עבר יומו כמו שאין כן בתפלה עצמה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ד). תמצית: תחילה ערבית בזמנה, ואחריה אשרי, ואחריו העמידה השנייה לתשלומי מנחה — ויש להמתין מעט בין זו לזו, כמבואר בסימן ק״ח · 108. ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
שאלות להבנה:
- מבין שתי המנחות — איזו חובה לדעת מרן, ומה טעם נתן בה הרמב״ם (רמב״ם הלכות תפלה פרק ג הלכה ג)?
- כיצד יישבה המשנה ברורה את הקדמת הרשות לחובה (מ״ב רל״ד:ב)?
- אילו תנאים העמיד מרן בתפלת הרשות, ואיזה תנאי הוסיף סימן ק״ז · 107 (שו״ע או״ח ק״ז:ב)?
- מפני מה אשרי שקודם מנחה צריך מנין, ומה עושין כשבא המנין לאחר מכן (מ״ב רל״ד:ה)?
- הרמ״א העמיד את פרשת התמיד קודם אשרי ; מה השיבו הט״ז והמגן אברהם, וכמי נהגו (מ״ב רל״ד:ז)?
- באיזה סדר מתפללין בערב מי ששכח מנחה, ומפני מה אומרים אשרי קודם העמידה השנייה (שו״ע או״ח רל״ד:ב)?
להעמיק עוד
רצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — חקירת הרשות: השעה או הקרבן ; רמב״ם וגאונים כנגד הרא״ש ; קושיית ערוך השלחן על הקדמת הרשות ; ריב״ש כנגד מהר״י באשרי של התשלומין
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזיכרון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : עמוד־גשר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; והפנייה לרמות 1-3 ולסידורו