✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד
סימן רל״ה · מאימתי מתחיל הלילה, ועד היכן הוא נמשך
זמן ק״ש של ערבית — צאת הככבים, הקהל המקדים, חצי השעה שלפני הסעודה, והנעילה בחצות ואחר כך בעמוד השחר
סימן רל״ה · ד׳ סעיפים
זמן ק״ש של ערבית
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן הקודם חתם את הלכות המנחה ; זה פותח את הלכות קריאת שמע של ערבית — ופותחן בשאלת הזמן. אמרה תורה ובשכבך, ובעינן לילה. אלא שמאימתי מתחיל הלילה באמת, ומה יעשה מי שקהלו מתפלל קודם לו, ועד היכן ניתן לתקן את האיחור? ארבעה סעיפים לשאלה אחת: מתי? לשון הסעיפים, ביאורם והסברם של ד׳ הסעיפים, ועמם פרק של מקרים למעשה.
הנושא : זמן קריאת שמע של ערבית — צאת הככבים, הצבור מקדימים, חצי שעה סמוך לזמן, עד חצות ועד עמוד השחר
המקור : שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ה · ד׳ סעיפים
עריכה : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
קריאת שמע של ערבית אינה תפלה שאדם אומרה כשירצה, אלא עדות הנאמרת בשעה שבני אדם שוכבים. וכל הסימן סובב על אותה שעה: היא נפתחת ביציאת שלשה כוכבים קטנים ; היא נשמרת בחצי שעה שאין מתחילין בה סעודה ; היא ננעלת בחצות — סייג שגדרו חכמים — ולמי שאיחר יותר מדי נותרה מסדרונית עד עלות השחר. כאן אנו לומדים את הכלל ; ולמעשה — כהוראת מרא דאתרא.
📑 תכנית הלימוד
א. צאת הככבים (סעיף א׳) — מאימתי הוא לילה, ומה עושים בספק
ב. אם הצבור מקדימים (סעיף א׳) — קהל המתפלל קודם הלילה, והגהת הרמ״א
ג. חצי שעה סמוך לזמן (סעיף ב׳) — הסעודה שאין מתחילין בה, ומה מפסיקין
ד. עד חצות ועד עמוד השחר (סעיפים ג׳-ד׳) — נעילת הזמן, ומי שהיה אנוס
1-3. מקרים למעשה ושאלות להבנה
א. צאת הככבים — מאימתי מתחיל הלילה
צֵאת הַכּוֹכָבִים — יציאת הכוכבים. המשנה הפותחת את מסכת ברכות אינה מדברת בכוכבים אלא בכהנים:
« מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בָּעֲרָבִין? מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן » (ברכות ב׳ ע״א). והגמרא מיד מתרגמת את הלשון לסימן הנראה ברקיע:
« מִכְּדִי כֹּהֲנִים אֵימַת קָא אָכְלִי תְּרוּמָה? — מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים » (ברכות ב׳ ע״א). והשולחן ערוך פותח מיד באותו סימן — ומוסיף עליו את הזהירות.
סעיף א׳ — זמן קריאת שמע בלילה
זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה ככבים קטנים ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו ואם קראה קודם לכן חוזר וקורא אותה בלא ברכות ואם הצבור מקדימים לקרות ק״ש מבעוד יום יקרא עמהם ק״ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשמגיע זמן קורא ק״ש בלא ברכות: הגה ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע״פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ומתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פ״ב מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס״א):
סעיף א׳: זמן קריאת שמע בלילה מתחיל משעה שיוצאים שלשה כוכבים קטנים. ואם היום מעונן — ימתין עד שיצא הספק מלבו. ואם קרא קודם לכן — חוזר וקורא בלא ברכות. ואם הציבור מקדימים לקרוא קריאת שמע מבעוד יום — יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשמגיע הזמן קורא קריאת שמע בלא ברכות. הגהת הרמ״א: ומכל מקום לא יחזור ויתפלל בלילה אף על פי שהציבור מקדימים הרבה לפני הלילה — אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות, שאז אין מה שחוזר ומתפלל נראה כיוהרא.
למה לילה, ולמה כוכבים.
« דכתיב ובשכבך וקודם לילה לאו זמן שכיבה הוא ולילה מקרי משנראו ברקיע ג׳ כוכבים בינונים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:א). תמצית : המקרא אומר ובשכבך, וקודם הלילה אין זו השעה שדרך בני אדם לשכב בה
ולמה כוכבים קטנים, ומעיקר הדין די בבינונים.
« אך מפני שאין הכל בקיאין ויבואו לטעות בגדולים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:א) ;
« החמירו גבי ק״ש דאינו קורא עד שיראו ג׳ קטנים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:א). תמצית : שיעור הדין הוא כוכב בינוני ; ומפני שאין אנו בקיאין להבחין בין בינונים לגדולים הצריכו קטנים
יום מעונן: ספק, וספק בדבר שהוא מן התורה.
« דספק דאורייתא הוא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ג). תמצית : אין מכריעים ספק של תורה באומדנא: ממתינים עד שהרקיע או השעון יסירו את ההיסוס
ולמי שאין הרקיע נראה לו — שיעור בזמן.
« ואם הוא יודע מתי שקעה החמה ימתין כשיעור ד׳ מילין שהוא ע״ב מינוט » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ד). תמצית : ארבעה מילין משקיעת החמה, שהם שבעים ושתים דקות ; והמשנה ברורה מפנה לפרטים לסימן רצ״ג · 293
קרא קודם הזמן: חוזר וקורא, אבל בלא ברכות.
« דהא כבר בירך אותם ואע״ג דלא יצא בק״ש שקרא קודם הזמן אעפ״כ לא הוי הברכות לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ז). תמצית : אין ברכות קריאת שמע תלויות בקריאה עד שיאבדו: תקנה בפני עצמה יש להן, ואין חוזרין עליהן
ב. אם הצבור מקדימים — הקהל המקדים לפני הלילה
סעיף א׳ (המשך) — יקרא עמהם ק״ש וברכותיה ויתפלל עמהם
כאן אין השולחן ערוך פוסק בחלל ריק, אלא משיב על מנהג רווח ומטריד: קהילות שלמות היו קוראות קריאת שמע ומתפללות ערבית זמן רב קודם הלילה — לא מתוך קלות ראש, אלא מפני שהציבור, משהלך איש לביתו, שוב לא היה מתאסף.
מה הביא אותם להקדים.
« והיו עושין כן מפני הדחק שכמה פעמים אלו היו ממתינין בתפלת ערבית עד צה״כ היה כ״א הולך לביתו ולא היו מתפללין בצבור » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ח). תמצית : לא רפיון היה כאן אלא חשבון: להמתין ללילה פירושו לאבד את המנין
פתרון מרן: שתי קריאות, ואחת מהן מוציאה.
« ואם הצבור מקדימים לקרות ק״ש מבעוד יום יקרא עמהם ק״ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשמגיע זמן קורא ק״ש בלא ברכות » (שו״ע או״ח רל״ה:א). תמצית : קורא ומתפלל עם הציבור — משום תפלה בציבור ומשום סמיכת גאולה לתפלה — וחוזר וקורא קריאת שמע לעצמו בזמנה בלא ברכותיה
ובמה יכוון בקריאה הראשונה.
« ולא יכוין אז לצאת ידי חובת ק״ש כ״א בקריאה שניה שקורא אח״כ בזמנה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ט). תמצית : כוונת יציאת ידי חובה נשמרת לקריאה השניה, זו שבזמנה
ולמה לא יתפלל אחר כך ביחידות.
« כדי לסמוך גאולה לתפלה וגם להתפלל עם הצבור » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:י). תמצית : שני טעמים מצטרפים: סמיכת גאולה לתפלה, ותפלה עם הציבור
וכמה יחזור ויקרא.
« ודי שיקרא שתי פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבהכ״נ » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יא) ;
« אבל בשאגת אריה האריך ומסיק דירא שמים יש לו ליזהר לקרות כל השלש פרשיות של ק״ש אחר צאת הכוכבים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יא). תמצית : למגן אברהם די בשתי פרשיות, שכבר הזכיר יציאת מצרים ; ושאגת אריה מבקש מירא שמים לקרוא את שלשתן
והלא קריאת שמע שעל המטה — לא תספיק?
« ואין כדאי לסמוך על הקריאה שקורא על מטתו אפילו אם מנהגו לקרות כל הג׳ פרשיות דהא צריך לכוין לצאת ידי מ״ע של ק״ש » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יב). תמצית : שעל המטה אינה נאמרת בכוונה לצאת ידי המצוה, ואין סומכין עליה
הגהת הרמ״א, ומידתה.
« ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע״פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ומתפלל » (שו״ע או״ח רל״ה:א) ;
« אבל מה שחוזר וקורא ק״ש לא מחזי כיוהרא דלענין ק״ש כמעט כל הפוסקים מסכימים דזמנה הוא מצה״כ » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:טו). תמצית : לחזור ולהתפלל אחר הציבור נראה כמתגדל עליהם ; אבל לחזור ולקרוא קריאת שמע — לא, שכמעט כל הפוסקים מסכימים שזמנה מצאת הכוכבים
ומה נוהג העולם בזמננו.
« והנה בזמנינו נהגו רוב העולם לקרות ק״ש ולהתפלל אחר צאת הכוכבים כדין » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יב) ;
« ואשרי המתפלל מעריב בזמנו בצבור » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יב). תמצית : רוב קושי הסימן כבר מאחורינו: קורין ומתפללין אחר צאת הכוכבים, וכך היפה ביותר
ג. חצי שעה סמוך לזמן — הסעודה שאין מתחילין בה
סעיף ב׳ — אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן
אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל: הגה אבל אין צריך להפסיק לתפלה הואיל והתחיל לאכול אבל אם לא התחיל לאכול אע״פ שנוטל ידיו צריך להפסיק (ר״ן פ״ק דשבת) ואם אין שהות להתפלל מפסיק אף לתפלה (הראב״ד בהגהות פ״ג מהלכות ברכות):
סעיף ב׳: אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית. ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה — מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה, גומר סעודתו, ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל. הגהת הרמ״א: אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול. ואם לא התחיל לאכול — אף על פי שנטל ידיו — צריך להפסיק. ואם אין שהות להתפלל — מפסיק אף לתפלה.
החשש, במשפט אחד.
« והטעם שמא ימשך בסעודתו ופעמים ישתקע עי״ז גם בשינה וישכח לקרות שמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:טז). תמצית : לא הסעודה היא הנחשדת אלא הבא אחריה: השינה החוטפת את האדם ונוטלת ממנו את כל הלילה
המקור בגמרא: השב מן השדה.
« חֲכָמִים עָשׂוּ סְיָיג לְדִבְרֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וְאוֹמֵר: ״אֵלֵךְ לְבֵיתִי וְאוֹכַל קִימְעָא וְאֶשְׁתֶּה קִימְעָא, וְאִישַׁן קִימְעָא, וְאַחַר כָּךְ אֶקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְאֶתְפַּלֵּל״, וְחוֹטַפְתּוֹ שֵׁינָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה » (ברכות ד׳ ע״ב). תמצית : חכמים גדרו סייג כנגד משפט שכל אדם עייף אומר לעצמו
ומה יעשה תחת זאת.
« אֲבָל אָדָם בָּא מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, נִכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אִם רָגִיל לִקְרוֹת — קוֹרֵא. וְאִם רָגִיל לִשְׁנוֹת — שׁוֹנֶה, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ » (ברכות ד׳ ע״ב). תמצית : ייכנס לבית הכנסת, יקרא או ישנה כרגילותו, יקרא קריאת שמע ויתפלל — ורק אחר כך יאכל פתו
והרמב״ם עשה מזה הלכה שלמה.
« לֹא יָבוֹא אָדָם מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאמַר אֹכַל מְעַט וְאִישַׁן קִמְעָא וְאַחַר כָּךְ אֶתְפַּלֵּל, שֶׁמָּא תֶּאֱנֹס אוֹתוֹ שֵׁנָה וְנִמְצָא יָשֵׁן כָּל הַלַּיְלָה » (רמב״ם הלכות תפילה פרק ו הלכה ז). תמצית : לשונו כמעט לשון הברייתא: אין החטא באכילה אלא בדחייה
סעודה — אסורה ; טעימה — מותרת.
« ואפילו לאכול קמעא אסור ומ״מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו פת בכביצה שרי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:טז). תמצית : פירות, ואף פת כביצה, אינם סעודה ; וכן דעת המגן אברהם וערוך השלחן
ומה שנאמר באכילה נאמר אף בשינה.
« וכן לישן אפילו דעתו רק לישן קמעא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יז) ;
« אבל משהגיע זמן ק״ש אסור אף ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכרנו שיתפלל מותר » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יז). תמצית : אף שינה קלה אסורה ; ומשהגיע הזמן אף הלימוד אסור למתפלל בביתו ביחיד — אלא אם כן קיבל עליו חבירו להזכירו
חצי השעה — נחלקו בה ונתקיימה.
« דעת הט״ז להקל בזה ולא בעי אלא שיעור מועט והאחרונים מסכימים לפסק השו״ע דכל דליכא אלא חצי שעה אסור להתחיל לאכול » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יח). תמצית : הט״ז סבר ששיעורה גדול מדי ; והאחרונים העמידו את חצי השעה של השולחן ערוך
המתחיל לאחר הזמן — מפסיק לקריאת שמע.
« מיד כיון דק״ש דאורייתא הוא והוא התחיל באיסור ואם התחיל בהיתר דהיינו לפני חצי שעה שסמוכה לצה״כ אפילו לק״ש אינו מפסיק כל שיש לו שהות לקרוא אחר גמר סעודתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כא). תמצית : ההפסקה אינה אלא במי שהתחיל באיסור ; והמתחיל בהיתר, יותר מחצי שעה קודם, אינו מפסיק אם יישאר לו שהות
ולמה בלא ברכותיה.
« משום דברכות אינם אלא מדרבנן לא הטריחוהו להפסיק בשבילם » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כב). תמצית : הברכות מדרבנן, ולא הטריחוהו לאומרן בתוך סעודתו
ולמה כאן מפסיקין ובמנחה אין מפסיקין.
« ולא דמי להתחיל סמוך למנחה דאינו מפסיק בדיעבד אם כבר נטל ידיו כדמבואר לעיל בסי׳ רל״ב דבמנחה כיון דזמנה מועט מירתת ולא אתי למפשע משא״כ בערבית דזמנה בדיעבד כל הלילה גזרינן דלמא אתי למפשע ויסמוך על אריכותה של לילה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כד). תמצית : במנחה הזמן קצר והאדם מירתת ; ובערבית הלילה נראה ארוך, ואותה אריכות עצמה מזמינה את הפשיעה
ומי שכבר נטל ידיו.
« ודוקא כשלא בירך עדיין ענט״י אבל אם כבר בירך ענט״י נכון שלא יפסיק אלא יברך המוציא ויאכל כזית ויפסיק סעודתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כד). תמצית : אם כבר בירך על נטילת ידים אין מפסיקין בין הברכה לפת: מברך המוציא, אוכל כזית, ואז מפסיק
וכשאין שהות כלל.
« ואם אין שהות להתפלל מפסיק אף לתפלה » (שו״ע או״ח רל״ה:ב) ;
« ר״ל בין שהוא עומד סמוך לעלות השחר או אפילו עומד בתחלת הלילה רק שסעודה זו תמשך עד עלות השחר » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כה). תמצית : סעודת קיץ הנמשכת עד עלות השחר מחייבת להפסיק מיד ביציאת הכוכבים — ואף למי שהתחיל בהיתר
ד. עד חצות ועד עמוד השחר — נעילת הזמן
סעיף ג׳ — לכתחילה מיד, וזמנה עד חצי הלילה
לכתחלה צריך לקרות ק״ש מיד בצאת הככבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא י״ח:
סעיף ג׳: לכתחילה צריך לקרוא קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים ; וזמנה עד חצי הלילה. ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר — יצא ידי חובתו.
למה מיד.
« דזריזין מקדימין למצות » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כו). תמצית : הכלל הגדול שזריזין מקדימין למצוות
ומה פירוש חצות כאן.
« דרבנן גדרו שאסור להתאחר בקריאת שמע ביותר מחצות שלא לבוא לידי מכשול ואם מתאחר מקרי עובר על דברי חכמים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כז). תמצית : אין זה סוף זמנה מן התורה אלא סייג של חכמים ; ומי שעברה עליו חצות ולא קרא — עבר על דברי חכמים
ומן התורה מהו?
« דמן התורה לכו״ע זמנה כל הלילה דובשכבך כ״ז שבני אדם שוכבין משמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כח). תמצית : ובשכבך — כל זמן שבני אדם שוכבין, כלומר כל הלילה
וכן נפסקה ההלכה בגמרא.
« אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל » (ברכות ח׳ ע״ב). תמצית : רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, וכן נקבעה ההלכה
והרמב״ם הוא מקורו הישיר של סעיפנו.
« מִצְוָתָהּ מִשְּׁעַת יְצִיאַת הַכּוֹכָבִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה. וְאִם עָבַר וְאִחֵר וְקָרָא עַד שֶׁלֹּא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הַפְּשִׁיעָה » (רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א הלכה ט). תמצית : השולחן ערוך העתיק את הרמב״ם כמעט כלשונו ; וביאור הלכה העיר שראשונים אחרים חלקו, וההכרעה כאן כרוב הפוסקים
סעיף ד׳ — הקורא לאחר שעלה עמוד השחר
הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר קודם הנץ (פירוש יציאת החמה מענין הנצו הרימונים) החמה לא יצא ידי חובתו אלא א״כ היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה: הגה אבל שאר הברכות דהיינו שנים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו אומר (טור ומרדכי והגהות מיימוני וע״ל סי׳ נ״ח סעיף ה׳):
סעיף ד׳: הקורא קריאת שמע של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ (פירוש: יציאת החמה, מלשון הנצו הרימונים) החמה — לא יצא ידי חובתו, אלא אם כן היה אנוס, כגון שיכור או חולה וכיוצא בהן. ואנוס שקרא אז — לא יאמר השכיבנו, שכיון שעלה עמוד השחר אין זה זמן שכיבה. הגהת הרמ״א: אבל שאר הברכות — דהיינו שתים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו — אומר.
למה הפושע מפסיד, והלא התורה נתנה לו עוד זמן.
« היכא דלא איתנס בטלו חכמים ממנו מצות ק״ש על שאיחר כ״כ ואינו יוצא ידי חובתה שוב בקריאתה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ל). תמצית : השעה שאחר עלות השחר עדיין לילה היא לכמה ישנים ; אלא שחכמים ביטלו את המצוה ממי שאיחר כל כך שלא באונס
והתיבה המכריעה: אנוס.
« דבלא אונס אפילו קראה תיכף משעלה עה״ש ג״כ אינו יוצא ובאונס אפילו קראה אח״כ כל שלא הנץ החמה יוצא » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ה). תמצית : בלא אונס אף קריאה תיכף לעלות השחר אינה מועילה ; ובאונס — מועילה עד הנץ החמה
השיכור: מנין שהוא אנוס.
« דְּהָהוּא זוּגָא דְּרַבָּנַן דְּאִשְׁתַּכּוּר בְּהִלּוּלָא דִּבְרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי » (ברכות ט׳ ע״א) ;
« כְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִסְמוֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק » (ברכות ט׳ ע״א). תמצית : שני רבנן נשתכרו בחתונת בנו של רבי יהושע בן לוי, והתיר להם לסמוך בשעת הדחק על שיטת רבי שמעון
אבל לא כל שיכור אנוס הוא.
« נ״ל באם נשתכר אדם אחר התחלת הזמן קריאת שמע לא מקרי אונס ואין לו שיעור לקרות רק עד שיעלה ע״ה ותו לא » (ט״ז או״ח סימן רל״ה) ;
« אבל בנשתכר זמן מועט קודם עלות השחר שאי אפשר בשעה קטנה כזו להפיג שכרותו לא הוי אונס ולא יצא ידי חובתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:לא). תמצית : הט״ז מחלק לפי השעה שבה התחילה השכרות ; והמשנה ברורה הולכת בדרך זו במי שנשתכר סמוך לעלות השחר
ולמה אינו אומר השכיבנו.
« אָמַר רַבִּי זֵירָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר ״הַשְׁכִּיבֵנוּ״ » (ברכות ט׳ ע״א) ;
« ר״ל אינו זמן שבני אדם הולכים לשכב שיהיה שייך לומר על זה השכיבנו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:לג). תמצית : הברכה מבקשת לשכב לשלום, ובעלות השחר אין זו הבקשה
ואף בדילוג התיבה אינו מציל את הברכה.
« מתבאר בפוסקים דאפילו אם ירצה לדלג תיבת השכיבנו ולהתחיל מן ותקננו בעצה וכו׳ נמי אינו נכון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:לב). תמצית : הטור הביא שיתחיל מן ותקננו ; והמשנה ברורה הכריעה שאף זה אינו נכון
ומה כן אומר.
« אבל שאר הברכות דהיינו שנים שלפני קריאת שמע וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו אומר » (שו״ע או״ח רל״ה:ד) ;
« וגם שמ״ע לא יתפלל דתפלת ערבית נתקנה רק בשביל לילה ומכיון שעלה עה״ש יום הוא לכל דבר » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:לד). תמצית : שתים שלפניה ואמת ואמונה עד השכיבנו — אבל למשנה ברורה שוב אינו מתפלל ערבית, שמשעלה עמוד השחר יום הוא
מקרים למעשה
מקרה 1 — מנין הקיץ המתפלל קודם הלילה
המקרה: קהלי קורא קריאת שמע ומתפלל ערבית בעוד היום גדול. מה אעשה?
ההנהגה: תשובת סעיף א׳ כפולה, ואינה מבקשת לפרוש מן הציבור:
« ואם הצבור מקדימים לקרות ק״ש מבעוד יום יקרא עמהם ק״ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשמגיע זמן קורא ק״ש בלא ברכות » (שו״ע או״ח רל״ה:א). נמצא שהקריאה הראשונה אינה המוציאה:
« ולא יכוין אז לצאת ידי חובת ק״ש כ״א בקריאה שניה שקורא אח״כ בזמנה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:ט) — ומתפלל עמהם משני טעמים,
« כדי לסמוך גאולה לתפלה וגם להתפלל עם הצבור » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:י). ובקריאה השניה הקל המגן אברהם,
« ודי שיקרא שתי פרשיות הראשונות כיון שהזכיר יציאת מצרים בבהכ״נ » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יא), ואילו שאגת אריה מחמיר:
« אבל בשאגת אריה האריך ומסיק דירא שמים יש לו ליזהר לקרות כל השלש פרשיות של ק״ש אחר צאת הכוכבים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יא). ולענין לחזור ולהתפלל — דחה הרמ״א:
« ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע״פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ומתפלל » (שו״ע או״ח רל״ה:א) ; אבל בחזרת קריאת שמע אין שום חשש מראית עין,
« אבל מה שחוזר וקורא ק״ש לא מחזי כיוהרא דלענין ק״ש כמעט כל הפוסקים מסכימים דזמנה הוא מצה״כ » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:טו). תמצית: מתפלל עם הציבור, חוזר וקורא קריאת שמע לעצמו בזמנה, ואינו חוזר ומתפלל. ולמעשה — כהוראת מרא דאתרא.
מקרה 2 — סעודת מוצאי שבת, או ארוחת ערב בקיץ
המקרה: הלילה קרב, ואני עומד לקבוע סעודה קודם שקראתי קריאת שמע.
ההנהגה: סעיף ב׳ נועל את חצי השעה שלפניו:
« אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית » (שו״ע או״ח רל״ה:ב) — והמשנה ברורה פרשה את הזהירות במפורש אף למוצאי שבת:
« היינו סמוך לצאת הכוכבים ומשמע ממ״א דאפילו במוצאי שבת יש ליזהר שלא להתחיל אז הסעודה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:יט). וחצי השעה שלפני הזמן כזמן עצמו היא:
« ובתוך חצי שעה סמוך לצאת הכוכבים נמי כאחר שהגיע זמן הוא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כ). ונשארה מותרת טעימה בעלמא:
« ואפילו לאכול קמעא אסור ומ״מ טעימה בעלמא מיני פירות או אפילו פת בכביצה שרי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:טז) ; וערוך השלחן העמידה כמנהג פשוט,
« ואפילו בהגיע זמן תפלת ערבית וגם אחר כך - מותר בטעימה, והיינו שלא בסעודה קבועה, וכן מנהג העולם » (ערוך השלחן או״ח סימן רל״ה). והמגן אברהם הוסיף את אזהרת הלילות הקצרים:
« וצריך ליזהר בימות הקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשך » (מגן אברהם או״ח סימן רל״ה). תמצית: אין קובעין סעודה בחצי השעה שלפני הזמן ; טעימה מותרת ; וסעודה העלולה להימשך — מתפללין קודם לה. ולמעשה — כהוראת מרא דאתרא.
מקרה 3 — נרדמתי, והתעוררתי אחר חצות
המקרה: השעה שתים לפנות בוקר ולא קראתי קריאת שמע של ערבית.
ההנהגה: קורא, ויוצא ידי חובתו:
« ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא י״ח » (שו״ע או״ח רל״ה:ג) — שמן התורה
« דמן התורה לכו״ע זמנה כל הלילה דובשכבך כ״ז שבני אדם שוכבין משמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כח). וחצות שבסעיף ג׳ סייג היה ולא סוף:
« דרבנן גדרו שאסור להתאחר בקריאת שמע ביותר מחצות שלא לבוא לידי מכשול ואם מתאחר מקרי עובר על דברי חכמים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ה:כז). אבל בעלות השחר ננעל השער:
« לא יצא ידי חובתו אלא א״כ היה אנוס כגון שכור או חולה וכיוצא בהן » (שו״ע או״ח רל״ה:ד) ; וביאור הלכה דקדק שהאונס הוא כל ההבדל,
« דבלא אונס אפילו קראה תיכף משעלה עה״ש ג״כ אינו יוצא ובאונס אפילו קראה אח״כ כל שלא הנץ החמה יוצא » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ה). תמצית: הקם אחר חצות קורא מיד, עם ברכותיה, כל עוד לא עלה עמוד השחר. ולמעשה — כהוראת מרא דאתרא.
שאלות להבנה
שאלות להבנה:
- מאיזו שעה בדיוק מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית, ולמה הצריכו כוכבים קטנים (מ״ב רל״ה:א)?
- מה יעשה מי שקהלו קורא ומתפלל קודם הלילה, ובמה תהיה כוונתו (שו״ע או״ח רל״ה:א)?
- מהו טעם האיסור להתחיל סעודה, ועד היכן הוא מגיע (מ״ב רל״ה:טז)?
- למה כאן מפסיקין לקריאת שמע ובמנחה אין מפסיקין (מ״ב רל״ה:כד)?
- מה טיבו של עד חצות שבסעיף ג׳, ומה נשאר אחריו (שו״ע או״ח רל״ה:ג)?
להמשך העיון
אם רצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לעיון ולפלפול — שיטת רבינו תם והשגת הרא״ש ; תמיהת הט״ז על דרך השולחן ערוך ; למה מפסיקין בערבית ואין מפסיקין במנחה
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; הפניה לרמות 1-3 ולסידורו