סימן כ״ה · דיני תפילין בפרטות

📑 תוכן הלימוד

א. הסדר: טלית ואחר כך תפילין — שמעלין בקדש (סעיף א)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] דִּינֵי תְּפִלִּין בִּפְרָטוּת. וּבוֹ י״ג סְעִיפִים. אַחַר שֶׁלָּבַשׁ טַלִּית מְצֻיֶּיצֶת, יָנִיחַ תְּפִלִּין, שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ. וְהַמַּנִּיחִים כִּיס הַתְּפִלִּין וְהַטַּלִּית לְתוֹךְ כִּיס אַחַת, צְרִיכִין לִיזָּהֵר שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ כִּיס הַתְּפִלִּין לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגַּע בָּהֶם תְּחִלָּה וְיִצְטָרֵךְ לַהֲנִיחָם קֹדֶם הַטַּלִּית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל הַמִּצְוָה. הַגָּהּ: מִיהוּ אִם תְּפִלִּין מְזֻמָּנִים בְּיָדוֹ וְאֵין לוֹ צִיצִית, אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַל הַצִּיצִית, אֶלָּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין, וּכְשֶׁמְּבִיאִים טַלִּית מְעַטְּפוֹ.

ב. טלית קטן בבית / טלית גדול תחלה (סעיף ב)

טקסט מקורי (סעיף ב)

[ב] מִי שֶׁהוּא זָהִיר בְּטַלִּית קָטָן, יִלְבָּשֶׁנּוּ וְיָנִיחַ תְּפִלִּין בְּבֵיתוֹ, וְיֵלֵךְ לָבוּשׁ בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁם יִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל. הַגָּהּ: וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ לְהִתְעַטֵּף אַף בְּטַלִּית גָּדוֹל קֹדֶם וּלְבָרֵךְ עָלָיו, וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ הַתְּפִלִּין וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

ג. סדר הרא״ש: עד « עוטר ישראל » (סעיף ג)

טקסט מקורי (סעיף ג)

[ג] הָרֹא״שׁ הָיָה מְסַדֵּר הַבְּרָכוֹת עַד « עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה », וְאָז הָיָה מַנִּיחַ תְּפִלִּין וּמְבָרֵךְ « עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה ».

ד. תפילין בשעת קריאת שמע ותפלה (סעיף ד)

טקסט מקורי (סעיף ד)

[ד] צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ תְּפִלִּין עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.

ה. הכוונה: שעבוד הלב והמוח (סעיף ה)

טקסט מקורי (סעיף ה)

[ה] יְכַוֵּן בַּהֲנָחָתָם שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּבָּ״ה לְהָנִיחַ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ וִיצִיאַת מִצְרַיִם, עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַמֹּחַ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁהֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ. וִישַׁעְבֵּד לְהַקָּבָּ״ה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמֹּחַ, וְגַם הַלֵּב שֶׁהוּא עִקַּר הַתַּאֲווֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת, וּבָזֶה יִזְכֹּר הַבּוֹרֵא וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו. וְיָנִיחַ שֶׁל יָד תְּחִלָּה וִיבָרֵךְ « לְהָנִיחַ תְּפִלִּין », וְאַחַר כָּךְ יָנִיחַ שֶׁל רֹאשׁ וְלֹא יְבָרֵךְ כִּי אִם בְּרָכָה אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן. הַגָּהּ: וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » אֲפִלּוּ לֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם [הָרֹא״שׁ הִלְכוֹת תְּפִלִּין], וְכֵן פָּשַׁט הַמִּנְהָג בִּבְנֵי אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּבָרְכִין ב׳ בְּרָכוֹת. וְטוֹב לוֹמַר תָּמִיד אַחַר הַבְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה « בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד » [מַהֲרִ״י בֶּן חָבִיב, אָגוּר סִימָן ל״ח].

ו. מעביר על המצוה: של יד תחלה (סעיף ו)

טקסט מקורי (סעיף ו)

[ו] אִם פָּגַע בְּשֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּה, צָרִיךְ לְהַעֲבִיר עַל אוֹתָהּ מִצְוָה, וְיָנִיחַ שֶׁל יָד תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל רֹאשׁ.

ז. « לְהָנִיחַ » בקמ״ץ (סעיף ז)

טקסט מקורי (סעיף ז)

[ז] יְבָרֵךְ « לְהָנִיחַ » בְּקָמַ״ץ תַּחַת הַהֵ״א, וְלֹא בְּפַתָּח וּבְדָגֵשׁ.

ח. עובר לעשייתן: מברך קודם המעשה (סעיף ח)

טקסט מקורי (סעיף ח)

[ח] כָּל הַמִּצְוֹת מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן [פֵּרוּשׁ: קֹדֶם. « וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי » פֵּרוּשׁוֹ: רָץ וְהִקְדִּים לְפָנָיו]. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁל יָד אַחַר הַנָּחָה עַל הַקִּבֹּרֶת, קֹדֶם קְשִׁירָתָם, שֶׁקְּשִׁירָתָם זוֹ הִיא עֲשִׂיָּתָן. הַגָּהּ: וְכֵן בְּשֶׁל רֹאשׁ, קֹדֶם שֶׁמְּהַדְּקָן בְּרֹאשׁוֹ [טוּר].

ט. אין להפסיק בין של יד לשל ראש (סעיף ט)

טקסט מקורי (סעיף ט)

[ט] אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְאִם הִפְסִיק — מְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין ». הַגָּהּ: וּלְדִידַן דְּנוֹהֲגִין לְבָרֵךְ ב׳ בְּרָכוֹת, אַף אִם לֹא הִפְסִיק צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ « לְהָנִיחַ » וְגַם « עַל מִצְוַת » [דִּבְרֵי עַצְמוֹ].

י. סח לצורך ; קדיש וקדושה (סעיף י)

טקסט מקורי (סעיף י)

[י] אִם סָח לְצֹרֶךְ תְּפִלִּין, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. אִם שָׁמַע קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה בֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד לִתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, לֹא יַפְסִיק לַעֲנוֹת עִמָּהֶם, אֶלָּא שׁוֹתֵק וְשׁוֹמֵעַ וּמְכַוֵּן לְמַה שֶּׁאוֹמְרִים.

יא. סדר ההוצאה מהתיק ; מיושב / מעומד (סעיף יא)

טקסט מקורי (סעיף יא)

[יא] אַחַר שֶׁקָּשַׁר שֶׁל יָד עַל הַזְּרוֹעַ, יָנִיחַ שֶׁל רֹאשׁ קֹדֶם שֶׁיִּכְרֹךְ הָרְצוּעָה סְבִיב הַזְּרוֹעַ. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ מֵהַתִּיק עַד שֶׁתְּהֵא תְּפִלָּה שֶׁל יָד מֻנַּחַת. הַגָּהּ: וְאַף אִם שְׁנֵיהֶם לְפָנָיו חוּץ לַתִּיק, לֹא יְתַקֵּן לִפְתֹּחַ הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ עַד אַחַר הַנָּחָה שֶׁל יָד [מַהֲרִ״א וּמַהֲרִ״י בֶּן חָבִיב]. יֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב לְהָנִיחַ שֶׁל יָד מְיֻשָּׁב וְשֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד [אָגוּר בְּשֵׁם הַזֹּהַר סִימָן פ״ד], וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ לֹא נָהֲגוּ כֵן, אֶלָּא שְׁתֵּיהֶן מְעֻמָּד.

יב. חזרת הברכה ; נפסק הקשר ; תפילין שאולין (סעיף יב)

טקסט מקורי (סעיף יב)

[יב] אִם מַנִּיחַ תְּפִלִּין כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּכָל פַּעַם. נִשְׁמְטוּ מִמְּקוֹמָם וּמְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם לְהַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן, צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הַגָּהּ: וְאִם מַחֲזִיר אַחַת מֵהֶם, מְבָרֵךְ כְּמִי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלָּה אַחַת כִּדְלְקַמָּן סִימָן כ״ו [דִּבְרֵי עַצְמוֹ]. הֱזִיזָם מִמְּקוֹמָם אַדַּעְתָּא לְהַחֲזִירָם מִיָּד, צָרִיךְ לְבָרֵךְ. הַגָּהּ: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ [טוּר סִימָן ח׳], וְהָכִי נָהוּג, וּכְבָר נִתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ח׳ סְעִיף י״ד. מִי שֶׁמַּנִּיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּבֵרַךְ, וּבִתְחִלַּת הַהִדּוּק נִפְסַק הַקֶּשֶׁר שֶׁל יָד וְהֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר אַחֵר, אָמְנָם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אִם הֻתַּר שֶׁל יָד קֹדֶם הַנָּחָה שֶׁל רֹאשׁ, מְהַדְּקָן וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ ; אֲבָל אִם הִנִּיחַ שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַר כָּךְ הֻתַּר שֶׁל יָד, מְהַדֵּק וּמְבָרֵךְ. מֻתָּר לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שְׁאוּלִין, וְלֹא עַל גְּזוּלִין.

יג. מתי חולצים את התפילין (סעיף יג)

טקסט מקורי (סעיף יג)

[יג] נָהֲגוּ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחֲלֹץ תְּפִלִּין עַד אַחַר קְדֻשַּׁת « וּבָא לְצִיּוֹן ». [וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב עַל צַד הַקַּבָּלָה שֶׁלֹּא לַחֲלֹץ תְּפִלִּין עַד שֶׁאָמַר בָּהֶם שָׁלֹשׁ קְדֻשּׁוֹת וְאַרְבַּע קַדִּישִׁים, דְּהַיְנוּ לְאַחַר קְ״י, וְהָכִי נוֹהֲגִים הַמְדַקְדְּקִים] [פְּתַח עֵינַיִם, סֵפֶר הַמּוּסָר פ״ד]. וּבְיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְחָלְצָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְיַנִּיחוּהוּ בַּהֵיכָל. הַגָּהּ: וְהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין הַתּוֹרָה לְאַחַר « וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל », אֲבָל לְפִי מִנְהַג מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁמַּכְנִיסִים הַתּוֹרָה מִיָּד לְאַחַר הַקְּרִיאָה, אֵין לְחָלְצָם רַק כְּמוֹ בִּשְׁאָר יָמִים [דִּבְרֵי עַצְמוֹ]. וּבְיוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ חוֹלְצִים אוֹתָם קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף. הַגָּהּ: וְהוּא הַדִּין בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים בְּמוּסָף קְדֻשַּׁת כֶּתֶר. מִיהוּ נוֹהֲגִים לְסַלְּקָם קֹדֶם מוּסָף בְּכָל מָקוֹם [בֵּית יוֹסֵף].

מקרים מעשיים

מקרה 1 — סדר הבוקר

מקרה 2 — של יד תחלה ואחר כך של ראש

מקרה 3 — הכוונה בהנחה

שאלות להבנה

להעמיק עוד