✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן כ״ו · דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
דין מי שאין לו אלא תפלה אחת — מניח אותה שיש לו ומברך עליה, שכל אחת מצוה בפני עצמה (אין מעכבות זו את זו)
סימן כ״ו · ב׳ סעיפים
דין מי שאין לו אלא תפלה אחת
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן קצר אך יסודי, המברר מקרה שכיח: מה עושים כאשר יש בידו רק אחת משתי התפילין — של יד או של ראש. התשובה חושפת יסוד: כל אחת מצוה בפני עצמה (אין מעכבות זו את זו). טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על מי שאין לו אלא תפלה אחת (ודין האונס), על הברכות לפי המנהג — של ראש לבד « על מצות תפילין », של יד לבד « להניח » —, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מי שאין לו אלא תפלה אחת — מניח אותה שיש לו ומברך, דין האונס, והברכות של ראש לבד / של יד לבד
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ו · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימן הקודם לימדנו את הסדר האידיאלי: של יד תחלה ואחר כך של ראש, שתי מצות המונחות יחד. אבל מה עושים כשהאידיאל אינו בהישג יד — כשיש בידו רק תפילה אחת, או שאונס אינו מאפשר להניח אלא אחת ? השולחן ערוך משיב בכוח: אין מוותרים. מניח אותה שיש לו — של יד או של ראש — ומברך עליה, כי כל אחת מצוה בפני עצמה : האחת אינה מעכבת את חברתה (אין מעכבות זו את זו). יסוד זה, הצנוע כאן, הוא מיסודות המצות: מצוה שאפשר לקיימה אינה נאבדת מפני שחסרה אחרת. ונשארת שאלת הברכה: על של ראש לבד מברך « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » (ולדידן שנוהגים ב׳ ברכות בכל יום — מברך שתים) ; ועל של יד לבד « לְהָנִיחַ ». אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולמקרה המדוקדק — אונס, השכים לדרך — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. אין לו אלא תפלה אחת — מי שאין לו אלא תפלה אחת (של יד או של ראש) מניח אותה שיש לו ומברך, שכל אחת מצוה בפני עצמה (אין מעכבות) ; והוא הדין באונס (סעיף א)
ב. הברכות: ראש לבד / יד לבד — של ראש לבד: « על מצות תפילין » (רמ״א, מנהגנו: ב׳ ברכות) ; של יד לבד: « להניח » (טור) (סעיף ב)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. מי שאין לו אלא תפלה אחת — כל אחת מצוה בפני עצמה (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] דִּין מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא תְּפִלָּה אַחַת. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים. אִם אֵין לוֹ אֶלָּא תְּפִלָּה אַחַת, מַנִּיחַ אוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ, שֶׁכָּל אַחַת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְהוּא הַדִּין אִם יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּיהֶם וְיֵשׁ לוֹ שׁוּם אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָנִיחַ אֶלָּא אַחַת, מַנִּיחַ אוֹתָהּ שֶׁיָּכוֹל.
[א] דין מי שאין לו אלא תפלה אחת. ובו ב׳ סעיפים. אם אין לו אלא תפלה אחת, מניח אותה שיש לו ומברך עליה, שכל אחת מצוה בפני עצמה. והוא הדין אם יש לו שתיהם ויש לו שום אונס שאינו יכול להניח אלא אחת, מניח אותה שיכול.
כָּל אַחַת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ — « כל אחת מצוה בפני עצמה » — של יד ושל ראש אינן מצוה אחת בלתי־מתחלקת, אלא שתי מצות נפרדות (שתי מצות — מנחות מ״ד). מכאן שאין מעכבות זו את זו: חסרון האחת אינו מבטל את חובת הנחת חברתה. ונהוג להעמיד מקרה זה כנגד ד׳ ציציות (סימן י״ג) שמעכבות (חסרון חוט אחד עלול לפסול). וכאן להיפך: מה שאפשר לקיים, מקיימים.
מה אומר הסעיף :
- תפלה אחת : בין שיש לו רק של יד ובין רק של ראש, מניח אותה שיש לו ומברך עליה.
- היסוד : שכל אחת מצוה בפני עצמה — כל תפילה מצוה נפרדת ; האחת אינה מעכבת את חברתה (אין מעכבות).
- דין האונס : אף אם יש לו שתיהם, אם אונס אינו מניחו להניח אלא אחת, מניח אותה שיכול.
סעיף א במשפט אחד : מי שאין לו אלא תפלה אחת — או שאונס מגבילו לאחת — מניח אותה שיש לו ומברך, כי כל אחת מצוה בפני עצמה (אין מעכבות זו את זו).
ב. הברכות: של ראש לבד / של יד לבד (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] אִם אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶלָּא שֶׁל רֹאשׁ לְבַד, מְבָרֵךְ עָלֶיהָ « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » לְבַד. הַגָּהּ: וּלְדִידַן דְּנוֹהֲגִים לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם ב׳ בְּרָכוֹת, יְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ לְבַד שְׁתֵּי בְּרָכוֹת. וְאִם הִנִּיחַ שֶׁל יָד לְבַד, מְבָרֵךְ « לְהָנִיחַ » לְבַד [טוּר].
[ב] אם אינו מניח אלא של ראש לבד, מברך עליה « על מצות תפילין » לבד. הגה: ולדידן דנוהגים לברך בכל יום ב׳ ברכות, יברך על של ראש לבד שתי ברכות. ואם הניח של יד לבד, מברך « להניח » לבד [טור].
עַל מִצְוַת תְּפִלִּין / לְהָנִיחַ תְּפִלִּין — שתי ברכות התפילין — בסדר הרגיל (סימן כ״ה סעיף ה) מברכים « לְהָנִיחַ תְּפִלִּין » על של יד, ולפי הדעות « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » על של ראש. כל ברכה קשורה לתפילה אחת: « להניח » לשל יד, « על מצות » לשל ראש. וסימננו מוציא את המסקנה: המניח תפילה אחת בלבד מברך את הברכה השייכת לאותה תפילה.
מה אומר הסעיף :
- של ראש לבד (מחבר) : מברך « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » — הברכה השייכת לראש.
- של ראש לבד (רמ״א, מנהגנו) : כיון שאנו מברכים בכל יום ב׳ ברכות, מברך על של ראש לבד את שתיהן (« להניח » + « על מצות »).
- של יד לבד (טור) : מברך « לְהָנִיחַ » לבד — הברכה השייכת ליד.
לזכור : של ראש לבד → « על מצות תפילין » (מחבר) ; ולפי מנהגנו בב׳ ברכות (רמ״א) מברך על הראש את שתיהן. של יד לבד → « להניח ». ההפניה לסימן כ״ה (מחלוקת ברכה אחת או שתים) מאירה את כל הסעיף.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — יש בידו רק תפילה אחת
מצב: בבוקר מתברר שאחת משתי התפילין אבדה או נפסלה, ובידו רק האחרת (של יד, או של ראש).
הנהגה: אין מוותרים על המצוה שאפשר לקיימה: מניחים אותה שיש לו ומברכים עליה (סעיף א), כי כל אחת מצוה בפני עצמה (אין מעכבות זו את זו). לברכה (סעיף ב): אם זו של ראש לבד → « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » (ולמנהגנו — שתי ברכות) ; אם זו של יד לבד → « לְהָנִיחַ ». פרטי הברכה לפי העדה שייכים להנהגה הדקה: נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 2 — איזו ברכה לראש לבד / ליד לבד
מצב: מניחים תפילה אחת בלבד ורוצים לברך את הברכה הנכונה.
הנהגה: כל ברכה הולכת אחר תפילתה. של ראש לבד : « עַל מִצְוַת תְּפִלִּין » לדעת המחבר ; אבל למנהגנו בב׳ ברכות בכל יום (רמ״א, בהמשך לסימן כ״ה) מברכים על של ראש לבד את שתי הברכות (« להניח » + « על מצות »). של יד לבד : « לְהָנִיחַ » (טור). וכיון שזהו ענין של ספק ברכות, הולכים בדיוק אחר מנהג עדתו — נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — אונס או השכים לדרך
מצב: יש בידו שתי התפילין, אבל אונס — או חפזון היציאה לדרך — אינו מותיר זמן או אפשרות אלא להניח אחת.
הנהגה: סעיף א מעמידו כעיקרון: אף כשיש לו שתיהם, אם אונס אינו מניחו להניח אלא אחת, מניח אותה שיכול ומברך — האחת אינה ממתינה לחברתה. ומקרה השכים לדרך עם שיירא מבואר אצל אדמו״ר הזקן (רמה 4): חפזון הדרך אינו פוטר מן המצוה ; מניח מה שיכול קודם שיצא. וליישום המעשי — מה מניחים, באיזה סדר, ובאיזו ברכה — נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה עושים כשיש בידו רק תפילה אחת (סעיף א) ? מניחים ומברכים, או ממתינים עד שיהיו שתיהן ?
- מהו שכל אחת מצוה בפני עצמה ואין מעכבות זו את זו ? במה זה שונה מד׳ הציציות (סימן י״ג) ?
- מהו אונס, ומה עושים אם יש לו שתי התפילין אך אינו יכול להניח אלא אחת ?
- איזו ברכה מברכים אם מניחים רק של ראש (סעיף ב) ? מה מוסיף הרמ״א למנהגנו ?
- איזו ברכה מברכים אם מניחים רק של יד ? לאיזה סימן מפנה סעיף זה ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — שתי מצות ואין מעכבות (מנחות מ״ד) והיסוד שכל אחת מצוה בפני עצמה ; החילוק עם ד׳ ציצית שמעכבות (סימן י״ג) ; הברכות לפי המנהג — של ראש לבד « על מצות » / של יד לבד « להניח » ; מחלוקת ברכה אחת או שתים (הרמב״ם והרא״ש) והמנהג ; וספק ברכות
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — כל אחת מצוה בפני עצמה, דין האונס, השכים לדרך (השכים לדרך עם שיירא) והברכות לפי כל מקרה