✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן כ״ז · מקום הנחתן ואופן הנחתן

מקום הנחתן ואופן הנחתן — היכן מניחים של יד ושל ראש וכיצד: בבשר התופח כנגד הלב (על לבבך), הקשר כעין יו״ד ודל״ת, החציצה והרצועות
סימן כ״ז · י״א סעיפים
מקום הנחתן ואופן הנחתן
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

אחר שלמדנו מתי ובאיזה סדר מניחים תפילין (סימנים כ״ה וכ״ו), סימן זה מברר את ההיכן והכיצד: מקומם המדויק של של יד בזרוע שמאל ושל של ראש, כיוון הקשר והמעברתא, איסור חציצה, דין הנזילות והאיטר, הרצועה והכריכות, הקשר כעין דל״ת ושחור הרצועות. טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף ומקרים מעשיים.

נושא: מקום הנחתן ואופן הנחתן של תפילין — של יד ושל ראש, הקשר, החציצה, הרצועות
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ז · י״א סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

הסימנים הקודמים לימדונו מתי מניחים תפילין, באיזה סדר (של יד ואחר כך של ראש, סימן כ״ה), ומה עושים כשאין לו אלא אחת (סימן כ״ו). סימננו יורד עתה אל פרטי הגוף המדויקים: היכן בדיוק מונחת כל תפילה, וכיצד. התורה לא אמרה « על היד » ו« על הראש » בעלמא: « וְהָיוּ הַדְּבָרִים … עַל לְבָבֶךָ » — של יד מוטה כנגד הלב ; « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ » — של ראש מונח לא במצח אלא בעיקרי השער, כנגד בין העינים. הסימן מדייק את המקום (בשר התופח, המקום שמוחו של תינוק רופס), כיוון הקשר (היו״ד כנגד הלב, הדל״ת לצד חוץ), איסור כל חציצה בין התפילין לבשר, אורך הרצועות וכריכותיהן, ומקרים מיוחדים — האיטר, המכה, הנזילות. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון והמעשה ; וליישום המדויק בגופו ובעדתו — נפנים אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. מקום של יד — בשר התופח שבזרוע שמאל, מוטה כנגד הלב (על לבבך) ; הרמ״א והגידם (סעיף א)
ב. הקשר והמעברתא — היו״ד כנגד הלב והתפלה לצד חוץ ; המעברתא לצד הכתף (סעיפים ב-ג)
ג. חציצה — אין דבר חוצץ בין תפילין לבשר ; והרצועות יוצאות מן הכלל (סעיף ד)
ד. נזילות — העלול לנזילות: של ראש על כובע דק, בלא ברכה (סעיף ה)
ה. איטר — האיטר: באיזו יד מניח (סעיף ו)
ו. מכה — מכה במקום ההנחה: יש מקום לשתים (סעיף ז)
ז. רצועה וכריכות — אורך רצועת היד והכריכות (סעיף ח)
ח. מקום של ראש — מעיקרי השער עד שמוחו של תינוק רופס (סעיף ט)
ט. הקשר בדל״ת — הקשר בעורף, הקציצה כנגד בין העינים (סעיף י)
י. שחור הרצועות — לצד חוץ, האורך והרוחב (סעיף יא)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. מקום של יד — בשר התופח שבזרוע שמאל (סעיף א)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] מְקוֹם הֲנָחָתָן וְאֹפֶן הֲנָחָתָן. וּבוֹ י״א סְעִיפִים. מְקוֹם הֲנָחָתָן שֶׁל יָד בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל בַּבָּשָׂר הַתּוֹפֵחַ שֶׁבָּעֶצֶם שֶׁבֵּין הַקּוֹבְד״וֹ וּבֵית הַשֶּׁחִי, וְיַטֶּה הַתְּפִלָּה מְעַט לְצַד הַגּוּף בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיָּכוֹף זְרוֹעוֹ לְמַטָּה יִהְיוּ כְּנֶגֶד לִבּוֹ, וְנִמְצָא מְקַיֵּם וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל לְבָבֶךָ. הַגָּה: וְצָרִיךְ לְהָנִיחַ בְּרֹאשׁ הָעֶצֶם הַסָּמוּךְ לַקּוֹבְד״וֹ, אֲבָל לֹא בַּחֲצִי הָעֶצֶם הַסָּמוּךְ לַשֶּׁחִי [סמ״ק]. [גִּדֵּם שֶׁאֵין לוֹ יָד רַק זְרוֹעַ יָנִיחַ בְּלֹא בְּרָכָה] [תּוֹסָפוֹת פֶּרֶק הַקּוֹמֵץ כָּתְבוּ דְּגִדֵּם חַיָּב וּבְאוֹ״ז כָּתַב דְּפָטוּר].
[א] מקום הנחתן ואופן הנחתן. ובו י״א סעיפים. מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר התופח שבעצם שבין הקובד״ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך. הגה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד״ו, אבל לא בחצי העצם הסמוך לשחי [סמ״ק]. [גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה] [תוספות פרק הקומץ כתבו דגידם חייב ובאו״ז כתב דפטור].
עַל לְבָבֶךָ — « על לבבך » — התורה קושרת את תפילת היד אל הלב: « וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … עַל לְבָבֶךָ » (דברים ו, ו). מכאן שתי דרישות: מניחים על זרוע שמאל (צד הלב) ועל בשר התופח (השריר), ומטים לצד הגוף כדי שבכפיפת הזרוע תהא הקציצה כנגד הלב. אין זה פרט חיצוני: המיקום הוא חלק מגוף המצוה.
מה אומר הסעיף :
סעיף א במשפט אחד : של יד מונח על בשר התופח שבזרוע שמאל, בחצי הסמוך לקובד״ו, מוטה כנגד הלב — לקיים « עַל לְבָבֶךָ ».

ב. הקשר (יו״ד) והמעברתא (סעיפים ב-ג)

טקסט מקורי (סעיפים ב-ג)

[ב] הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן שֶׁיְּהֵא הַיּוֹ״ד שֶׁל קֶשֶׁר תְּפִלָּה שֶׁל יָד לְצַד הַלֵּב וְהַתְּפִלָּה עָלָיו לְצַד חוּץ. יֵשׁ לִיזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּזוּז יוֹ״ד שֶׁל הַקֶּשֶׁר מֵהַתְּפִלָּה.

[ג] הַמִּנְהָג הַנָּכוֹן לְתַקֵּן שֶׁהַמַּעְבַּרְתָּא שֶׁבָּהּ הָרְצוּעָה עוֹבֶרֶת תְּהֵא מֻנַּחַת לְצַד הַכָּתֵף וְהַקְּצִיצָה לְצַד הַיָּד.
[ב] המנהג הנכון שיהא היו״ד של קשר תפלה של יד לצד הלב והתפלה עליו לצד חוץ. יש ליזהר שלא תזוז יו״ד של הקשר מהתפלה.

[ג] המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד.
קֶשֶׁר / מַעְבַּרְתָּא / קְצִיצָה — חלקי התפילין — הקשר הוא קשר הרצועה (שבשל יד צורתו כאות יו״ד) ; המעברתא היא המעבר החלול שבו עוברת הרצועה ; הקציצה (והתיתורא בבסיסה) היא הבית המרובע המחזיק את הפרשיות. הסימן קובע את כיוונם על הגוף: לכל חלק « צד לב » ו« צד חוץ ».
מה אומרים הסעיפים :
לזכור : קשר יו״ד כנגד הלב, התפלה לצד חוץ וסמוכה ליו״ד (ב) ; המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד (ג). שלוש אותיות נראות בתפילין — שי״ן (בית הראש), דל״ת ויו״ד (הקשרים) — המצטרפות לשם שד״י.

ג. אין דבר חוצץ בין תפילין לבשר (סעיף ד)

טקסט מקורי (סעיף ד)

[ד] לֹא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין תְּפִלִּין לִבְשָׂרוֹ, לֹא שְׁנָא שֶׁל יָד לֹא שְׁנָא שֶׁל רֹאשׁ. הַגָּה: וְדַוְקָא בִּתְפִלִּין אֲבָל בָּרְצוּעוֹת אֵין לְהַקְפִּיד [רשב״א בִּתְשׁוּבָה סִימָן תתכ״ז].
[ד] לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין אבל ברצועות אין להקפיד [רשב״א בתשובה סימן תתכ״ז].
חֲצִיצָה — « חציצה » — כל דבר זר החוצץ בין בית התפילין לעור: שיער מקובץ, אגד, שעון, לכלוך. התורה מבקשת שהתפילין יהיו על הבשר ממש — « בין עיניך », « ידכה ». דבר חוצץ מפריד בין התפילין לגוף ופוגם בהנחה. (אותה חציצה נוהגת בטבילה ובעוד תחומים.)
מה אומר הסעיף :
לזכור : הבית על העור ממש — בלא שיער, אגד או שעון תחתיו ; לרצועות אין הרמ״א מקפיד.

ד. העלול לנזילות (סעיף ה)

טקסט מקורי (סעיף ה)

[ה] אָדָם שֶׁהוּא עָלוּל לִנְזִילוֹת, וְאִם יִצְטָרֵךְ לְהָנִיחַ תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ עַל בְּשָׂרוֹ לֹא יַנִּיחֵם כְּלָל, יֵשׁ לְהַתִּיר לוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ עַל הַכּוֹבַע דַּק הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ וִיכַסֵּם מִפְּנֵי הָרוֹאִים. הַגָּה: וְהַמַּנִּיחִים בְּדֶרֶךְ זֶה לֹא יְבָרֵךְ עַל שֶׁל רֹאשׁ, רַק יְבָרֵךְ עַל שֶׁל יָד לְהָנִיחַ [לְדַעַת רשב״א].
[ה] אדם שהוא עלול לנזילות, ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש ויכסם מפני הרואים. הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח [לדעת רשב״א].
מה אומר הסעיף :
לזכור : היתר הכובע הדק הוא הנהגת בדיעבד שלא לאבד לגמרי את של ראש ; וכיון שמונח על חציצה, אין מברכים עליו (רמ״א).

ה. האיטר — באיזו יד ? (סעיף ו)

טקסט מקורי (סעיף ו)

[ו] וְאִטֵּר יַד יְמִינוֹ, אִם עוֹשֶׂה כָּל מְלַאכְתּוֹ בִּשְׂמֹאלוֹ מַנִּיחַ בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁהוּא יָמִין שֶׁל כָּל אָדָם, וְאִם שׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו מַנִּיחַ בִּשְׂמֹאל כָּל אָדָם, וְאִם כּוֹתֵב בִּימִינוֹ וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בִּשְׂמֹאלוֹ, אוֹ כּוֹתֵב בִּשְׂמֹאל וּשְׁאָר כָּל מַעֲשָׂיו עוֹשֶׂה בְּיָמִין, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיַּנִּיחַ תְּפִלִּין בַּיָּד שֶׁתָּשׁ כֹּחַ דְּבָעֵינַן יָד כֵּהָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּד שֶׁכּוֹתֵב בָּהּ הִיא חֲשׁוּבָה יָמִין לְעִנְיָן זֶה, וּמַנִּיחַ תְּפִלִּין בַּיָּד שֶׁכְּנֶגְדָּהּ. הַגָּה: [וְהָכִי נָהוּג].
[ו] ואיטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם, ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם, ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, יש אומרים שיניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה, ויש אומרים שהיד שכותב בה היא חשיבה ימין לענין זה, ומניח תפילין ביד שכנגדה. הגה: [והכי נהוג].
יָד כֵּהָה — « היד החלשה » — הכתוב « וּקְשַׁרְתָּם … עַל יָדֶךָ » נכתב יָדְכָה, ודרשו (מנחות ל״ז) יד כהה — היד החלשה. בימני זו השמאל, ובאיטר זו ימינו שלו. מכאן כל דקדוקי הסעיף: הולכים אחר כח היד, או לדעה אחרת אחר היד הכותבת.
מה אומר הסעיף :
לזכור : של יד על היד הכהה (יד כהה). האיטר מניח בימינו ; והמקרים המעורבים מחלוקת — זהו מקום שהולכים בו אחר המנהג והוראת הרב.

ו. מכה במקום ההנחה (סעיף ז)

טקסט מקורי (סעיף ז)

[ז] אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם מַכָּה בִּמְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין, יָנִיחַ תְּפִלִּין, כִּי מָקוֹם יֵשׁ בַּזְּרוֹעַ לְהָנִיחַ שְׁתֵּי תְּפִלִּין, כִּי הָעֶצֶם הַסָּמוּךְ לְבֵית הַשֶּׁחִי מֵחֶצְיוֹ עַד הַקּוֹבְד״וֹ הִיא מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלִּין.
[ז] אף על פי שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין, כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד״ו היא מקום הנחת תפילין.
מה אומר הסעיף :
לזכור : מקום של יד אינו נקודה אלא מרחב (מחצי הבשר התופח עד הקובד״ו) ; מכה אינה מבטלת את המצוה — מניח במקום אחר שבמרחב.

ז. אורך רצועת היד והכריכות (סעיף ח)

טקסט מקורי (סעיף ח)

[ח] אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר וְתִמָּתַח עַל אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר, וְנוֹהֲגִים הָעוֹלָם לִכְרֹךְ עַל הַזְּרוֹעַ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה כְּרִיכוֹת. הַגָּה: וְאֵין לִכְרֹךְ הָרְצוּעָה עַל הַתִּתּוֹרָא כְּדֵי לְחַזְּקָהּ עַל הַיָּד [מהרי״ל].
[ח] אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור, ונוהגים העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות. הגה: ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד [מהרי״ל].
כְּרִיכוֹת — « הכריכות » — כריכת הרצועה: תחילה הקפת הזרוע והקשר, אחר כך שלוש כריכות על האצבע האמצעית, ונוהגים לכרוך שש או שבע כריכות על הזרוע. אורך הרצועה מכוון בדיוק לאפשר את כל אלה.
מה אומר הסעיף :
לזכור : אחר הקשר על הזרוע → שלוש כריכות על האצבע (ומנהג שש-שבע על הזרוע) ; ואין הודקים את הרצועה על גוף הבית עצמו.

ח. מקום של ראש (סעיף ט)

טקסט מקורי (סעיף ט)

[ט] מְקוֹם הֲנָחַת תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ מֵהַתְחָלַת עִקְּרֵי הַשֵּׂעָר מִמִּצְחוֹ עַד סוֹף הַמָּקוֹם שֶׁמּוֹחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס.
[ט] מקום הנחת תפלה של ראש מהתחלת עיקרי השער ממצחו עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס.
בֵּין עֵינֶיךָ — « בין עיניך » — דרשו (מנחות ל״ז) ש« בין עיניך » אין פירושו על המצח אלא « בגובה שבראש » — בעיקרי השער, כנגד בין העינים. הגבול העליון הוא המקום שמוחו של תינוק רופס (הקָּדְקֹד הרך). המניח את הבית נמוך מדי (על המצח) — פסול.
מה אומר הסעיף :
לזכור : של ראש מעל המצח, בעיקרי השער — לעולם לא על המצח עצמו ; טעות שכיחה הפוגמת במצוה.

ט. הקשר כעין דל״ת, בעורף (סעיף י)

טקסט מקורי (סעיף י)

[י] צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ לְמַעְלָה בָּעֹרֶף, צָרִיךְ לְכַוֵּן הַקְּצִיצָה שֶׁתְּהֵא בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כְּנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם, וְגַם הַקֶּשֶׁר יִהְיֶה בָּאֶמְצַע הָעֹרֶף וְלֹא יִטֶּה לְכָאן אוֹ לְכָאן, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם שֶׁבַּקֶּשֶׁר שֶׁנִּרְאֶה כְּעֵין דל״ת לְצַד חוּץ. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין בְּקֶשֶׁר שֶׁל יָד צָרִיךְ לִיזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְהַפֵּךְ [מרדכי דַּף צ״ו].
[י] צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף, צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע כדי שתהא כנגד בין העינים, וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן, וצריך שיהא המקום שבקשר שנראה כעין דל״ת לצד חוץ. הגה: והוא הדין בקשר של יד צריך ליזהר שלא יתהפך [מרדכי דף צ״ו].
מה אומר הסעיף :
לזכור : קשר באמצע העורף, קציצה כנגד בין העינים, הדל״ת לצד חוץ — האותיות שי״ן · דל״ת · יו״ד מצטרפות לשם שד״י.

י. שחור הרצועות ושיעורן (סעיף יא)

טקסט מקורי (סעיף יא)

[יא] צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׁחוֹר שֶׁבָּרְצוּעוֹת לְצַד חוּץ וְלֹא יִתְהַפְּכוּ, בֵּין בְּשֶׁל יָד בֵּין שֶׁל רֹאשׁ. יְשַׁלְשֵׁל הָרְצוּעוֹת שֶׁיִּהְיוּ תְּלוּיִם לְפָנָיו וְיַגִּיעוּ עַד הַטַּבּוּר אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מְעַט. רֹחַב הָרְצוּעוֹת שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ כְּאֹרֶךְ שְׂעוֹרָה לְפָחוֹת. אִם פִּחֵת מִשִּׁעוּר אֹרֶךְ הָרְצוּעוֹת וְרָחְבָּן, אִם אֵינוֹ מוֹצֵא אֲחֵרוֹת מַנִּיחָן כְּמוֹת שֶׁהֵן עַד שֶׁיִּמְצָא אֲחֵרוֹת כַּשִּׁעוּר. תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ טוֹב לִהְיוֹתָם גְּלוּיִם וְנִרְאִים, אֲבָל תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְגַלּוֹת תְּפִלִּין בְּפָנָיו. הַגָּה: וּבְשֶׁל יָד אֵין לְהַקְפִּיד אִם הֵם גְּלוּיִם אוֹ מְכֻסִּים [מרדכי שָׁם], וְנִרְאֶה לִי דְּעַכְשָׁו שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֶלָּא בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה אֲפִלּוּ תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ יָכוֹל לְגַלּוֹת אַף בְּשֶׁל רֹאשׁ, וְכֵן הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לִיזָּהֵר [דִּבְרֵי עַצְמוֹ].
[יא] צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו, בין בשל יד בין של ראש. ישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו עד הטבור או למעלה ממנו מעט. רוחב הרצועות של יד ושל ראש כאורך שעורה לפחות. אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן, אם אינו מוצא אחרות מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור. תפילין של ראש טוב להיותם גלוים ונראים, אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו. הגה: ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים [מרדכי שם], ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן קריאת שמע ותפלה אפילו תלמיד בפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש, וכן המנהג שלא ליזהר [דברי עצמו].
מה אומר הסעיף :
לזכור : שחור לצד חוץ, רצועות תלויות עד הטבור, רוחב ≥ אורך שעורה ; של ראש נראה — ובזמננו המנהג מתיר לתלמיד לגלותו אף בפני רבו.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — הנחה נכונה של של יד ושל ראש

מצב: מניחים תפילין בבוקר ורוצים לוודא את המקום.
הנהגה: של יד על בשר התופח שבזרוע שמאל (חצי העצם הסמוך לקובד״ו), מוטה לצד הגוף להיות כנגד הלב — עַל לְבָבֶךָ (סעיף א). של ראש מעל המצח, בעיקרי השער, הקציצה באמצע כנגד בין העינים, הקשר באמצע העורף (סעיפים ט-י). בודקים שאין חציצה (שיער, אגד, שעון) תחת הבתים (סעיף ד). ולדיוק לפי מבנה גופו — נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 2 — האיטר: באיזו יד ?

מצב: אדם איטר, או כותב באחת ועושה מלאכתו באחרת, ואינו יודע באיזו יד להניח.
הנהגה: של יד על היד הכהה (יד כהה, סעיף ו). האיטר הגמור מניח בימינו ; השולט בשתי ידיו בשמאל כל אדם. המקרים המעורבים (כותב באחת, עושה מלאכתו באחרת) מחלוקת (יד כהה מול היד הכותבת): זהו בדיוק מקום להכריע עם הרב לפי המנהג.

מקרה 3 — הרצועות: חציצה, שחור, אורך

מצב: מבחינים ברצועה הפוכה (שחור כלפי פנים), ברוחב מסופק, או במכה / אגד תחת הבית.
הנהגה: השחור של הרצועות לצד חוץ ולא יתהפכו (סעיף יא) ; מיישרים בעת הצורך. מכה במקום ההנחה אינה פוטרת: מקום של יד רחב דיו להזיז (סעיף ז). תחת הבתים — אין חציצה (סעיף ד). ולספק ממשי — רוחב פחות מן השיעור, אגד בלתי נמנע, נזילות (סעיף ה) — היישום המעשי (להניח, לברך אם לאו) בהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. היכן בדיוק מונח של יד (סעיף א) ? מה פירוש להטותו « עַל לְבָבֶךָ » ?
  2. מה ההבדל בין קשר, מעברתא וקציצה, וכיצד מכוונים אותם (סעיפים ב-ג) ?
  3. מהי חציצה ? האם היא בבתים, ברצועות, או בשניהם (סעיף ד) ?
  4. באיזו יד מניח האיטר ? מהי היד כהה (סעיף ו) ?
  5. עד היכן עולה של ראש ולמה אינו על המצח (סעיף ט) ? מה מציירים הקשרים יו״ד ודל״ת (סעיף י) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן כ״ח
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן כ״ז · י״א סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא