✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן כ״ח · דיני חליצת התפילין
דיני חליצת התפילין — למשמש בתפילין בכל שעה שלא יסיח דעתו מהם, חולץ של ראש תחילה, ומנהג החכמים לנשק התפילין (חבוב מצוה)
סימן כ״ח · ג׳ סעיפים
דיני חליצת התפילין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן קצר המלווה את המתפלל מן ההנחה ועד החליצה. תחילה חובה תמידית: למשמש בתפילין (משמוש) כדי שלא יסיח דעתו מהם (היסח הדעת). אחר כך סדר החליצה, מעומד, וסדר הכיס ; ולבסוף מנהג לנשק את התפילין. טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על המשמוש והיסח הדעת, על סדר החליצה (של ראש תחילה, מעומד, והכיס) ועל מנהג נשיקת התפילין, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: חליצת התפילין — למשמש בכל שעה (היסח הדעת), חולץ של ראש תחילה ומעומד, סדר הכיס, ומנהג לנשק התפילין
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ח · ג׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימנים הקודמים לימדונו כיצד מניחים את התפילין — של יד תחלה ואחר כך של ראש. סימן זה ממשיך את המעשה לאורך זמן ועד החליצה. תחלה, כל זמן שהן עליו: ממשמש בתפילין (למשמש) בכל שעה, לא מתוך טרדה, אלא כדי שלא יסיח דעתו מהם — כי התפילין תובעות מודעות תמידית לקדושה. ובשעת קריאת שמע לובש המשמוש צורה מדוקדקת: ב« וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ » ממשמש בשל יד, וב« וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ » ממשמש בשל ראש. אחר כך החליצה: חולץ של ראש תחילה (כי « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים »), ומעומד ; ומניח בתיק, של יד למעלה, כדי שיפגע בו תחילה בהנחה הבאה. ולבסוף, אהבת המצוה נאמרת במעשה: מנהג החכמים לנשק את התפילין, בהנחה כבחליצה (חבוב מצוה).
📑 תוכן הלימוד
א. למשמש בתפילין — למשמש בכל שעה שלא יסיח דעתו מהם (היסח הדעת) ; בק״ש: של יד ב« וקשרתם », של ראש ב« והיו » (סעיף א)
ב. סדר החליצה — חולץ של ראש תחילה (« כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ») ומעומד ; מניח בתיק, של יד למעלה (סעיף ב)
ג. לנשק התפילין — מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן (חבוב מצוה) (סעיף ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. המשמוש — למשמש בתפילין, שלא יסיח דעתו (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] דִּינֵי חֲלִיצַת הַתְּפִלִּין. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים. חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין בְּכָל שָׁעָה, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם ; וִימַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה. וּכְשֶׁיֹּאמַר « וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ » יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל יָד, וּכְשֶׁיֹּאמַר « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ » יְמַשְׁמֵשׁ בְּשֶׁל רֹאשׁ.
[א] דיני חליצת התפילין. ובו ג׳ סעיפים. חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם ; וימשמש בשל יד תחלה. וכשיאמר « וקשרתם לאות על ידך » ימשמש בשל יד, וכשיאמר « והיו לטוטפות בין עיניך » ימשמש בשל ראש.
הֶסֵּחַ הַדַּעַת / מִשְׁמוּשׁ — « היסח הדעת » / « משמוש » — התפילין תובעות מודעות תמידית: אסור להסיח מהן את הדעת (היסח הדעת בתפילין — מנחות ל״ו, יומא ז׳). והמשמוש — למשש את התפילין ביד — הוא המעשה הממשי המחזק את המודעות: המגע מזכיר שהוא לובשן ומונע את הדעת מלנוד. ואין זו טרדה אלא מעשה זהירות המכוון אל הקדושה ואל יראת שמים.
מה אומר הסעיף :
- בכל שעה : חייב למשמש בתפיליו בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם ; וממשמש בשל יד תחילה.
- בק״ש, מעשה מדוקדק : ב« וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ » ממשמש בשל יד ; ב« וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ » ממשמש בשל ראש.
- התכלית : מודעות המצוה — למנוע היסח הדעת ולקשור את הדעת אל קדושת התפילין.
סעיף א במשפט אחד : ממשמש בתפיליו בכל שעה כדי שלא יסיח דעתו מהם — של יד תחילה ; ובק״ש ממשמש בשל יד ב« וקשרתם » ובשל ראש ב« והיו ».
ב. סדר החליצה — של ראש תחילה, מעומד, והכיס (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ חוֹלֵץ תְּחִלָּה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ » — כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם. צָרִיךְ לַחֲלֹץ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד. יַנִּיחַ בַּתִּיק שֶׁל רֹאשׁ וְעָלָיו שֶׁל יָד, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא לַהֲנִיחָם יִפְגַּע בְּשֶׁל יָד תְּחִלָּה.
[ב] תפילין של ראש חולץ תחילה, משום דכתיב « והיו לטוטפות בין עיניך » — כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד. יניח בתיק של ראש ועליו של יד, כדי שכשיבא להניחם יפגע בשל יד תחילה.
כָּל זְמַן שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ יִהְיוּ שְׁתַּיִם — « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים » — הכתוב « וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ » מלמד שכל זמן שהשל ראש עליו « בין עיניך », צריכות השתים להיות מונחות יחד. ואם יחלוץ של יד תחילה, ישאר של ראש « בין עיניך » לבדו — כנגד « יהיו שתים ». לכן חולץ של ראש תחילה. וכנגד סדר ההנחה (סימן כ״ה: של יד תחילה), החליצה בסדר הפוך.
מה אומר הסעיף :
- של ראש תחילה : חולץ את של הראש ראשון — « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים » : כל זמן שהראש מוכתר, צריכות שתיהן להיות מונחות.
- מעומד : חולץ את של ראש מעומד (בעמידה).
- סדר הכיס : בתיק, של ראש למטה ושל יד למעלה, כדי לפגוע בשל יד תחילה בהנחה הבאה (שלא « יעבור » על של יד — אותו סדר של סימן כ״ה).
לזכור : חולץ של ראש תחילה (« שתים » — שתיהן יחד כל זמן שהראש מוכתר) ומעומד ; מניח בכיס של יד למעלה, כדי לפגוע בו תחילה ולשמור, בהנחה, על הסדר « של יד קודם לשל ראש ».
ג. נשיקת התפילין — חבוב מצוה (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] מִנְהַג הַחֲכָמִים לְנַשֵּׁק הַתְּפִלִּין בִּשְׁעַת הַנָּחָתָן וּבִשְׁעַת חֲלִיצָתָן.
[ג] מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
חִבּוּב מִצְוָה — « חבוב מצוה » — מעבר לחובה, יש תנועת לב: לחבב את המצוה ולהראותה במעשה. נשיקת התפילין — בהנחה ובחליצה — מבטאת חיבה זו, כמנהג נשיקת הציצית (סימן כ״ד) או המזוזה. אין זו חובה גמורה אלא מנהג חכמים המרומם את הקיום למעשה של אהבה.
מה אומר הסעיף :
- מנהג חכמים : נהגו (מנהג החכמים) לנשק את התפילין.
- שני זמנים : בהנחה (בשעת הנחתן) ובחליצה (בשעת חליצתן).
- הענין : חבוב מצוה — מבטא בגוף את החיבה למצוה.
לזכור : מנהג החכמים לנשק את התפילין בהנחה ובחליצה — מעשה של חבוב מצוה, אהבת המצוה, כדוגמת נשיקת הציצית (סימן כ״ד).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — משמוש התפילין ומעשה קריאת שמע
מצב: לובש תפילין בתפילה ורוצה לשמור על מודעות המצוה בלי להסיח דעתו.
הנהגה: ממשמש בתפיליו מזמן לזמן (סעיף א) כדי שלא יבוא לידי היסח הדעת — המגע מחיה את מודעות הקדושה שעליו. ובק״ש המעשה מדוקדק: ב« וקשרתם לאות על ידך » ממשמש בשל יד, ב« והיו לטוטפות בין עיניך » ממשמש בשל ראש. ולאופן הדק שבו יעשה כן במהלך התפילה — נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 2 — חליצת התפילין וסדר הכיס
מצב: נשלמה התפילה, ורוצה לחלוץ את התפילין ולהניחן בכיס כדין.
הנהגה: חולץ של ראש תחילה (סעיף ב) — כי « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים », שתיהן יחד כל זמן שהראש מוכתר —, ומעומד. אחר כך מניח בתיק את של ראש למטה ואת של יד למעלה, כדי לפגוע בשל יד תחילה בהנחה הבאה (לשמור על הסדר « של יד קודם לשל ראש », סימן כ״ה). ולסדר המדויק של כריכת הרצועות — נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — נשיקת התפילין (חבוב מצוה)
מצב: רוצה לקיים את המצוה לא רק מחמת חובה אלא באהבת המצוה.
הנהגה: לפי מנהג החכמים (סעיף ג), מנשק את התפילין — בהנחה כבחליצה — לאות חבוב מצוה, אהבת המצוה, כדוגמת נשיקת הציצית (סימן כ״ד). אין זו חובה גמורה אלא מנהג נאה ; ולקבעו בהנהגתו היומיומית — נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע צריך למשמש בתפילין בכל שעה (סעיף א) ? מהו היסח הדעת ?
- בשעת ק״ש, באיזו תפילה ממשמשים ב« וקשרתם לאות על ידך », ובאיזו ב« והיו לטוטפות בין עיניך » ?
- איזו מן התפילין חולצים תחילה, ואיזה פסוק מלמד זאת (סעיף ב) ?
- באיזו עמידה חולצים של ראש, וכיצד מניחים בכיס (מה למעלה, ומדוע) ?
- מהו מנהג החכמים של סעיף ג, ובאילו זמנים ? לאיזה סימן מפנה מעשה זה (ציצית) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — משמוש והיסח הדעת (מנחות ל״ו, יומא ז׳) והקשר לקדושה ; המשמוש בשעת ק״ש (« וקשרתם … והיו ») ; סדר החליצה : של ראש תחילה — הדרשה « כל זמן שבין עיניך יהיו שתים » ומעומד ; סדר הכיס : יד למעלה שלא יפגע בשל ראש תחילה ; ונשיקת התפילין (חבוב מצוה)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — משמוש והיסח הדעת, סדר החליצה (של ראש תחילה, מעומד), סדר הכיס (של יד למעלה) ונשיקת התפילין