סימן כ״ט · אין מברכין בחליצת התפילין

הסימן הקודם לימדנו כיצד חולצים את התפילין — של ראש תחלה, מעומד, בכבוד ובמשמוש (סימן כ״ח). ונשארת שאלה טבעית: כשם שמברכים בהנחתן, האם מברכים גם בחליצתן ? השולחן ערוך חותך במלה אחת: לא. אין מברכים שום ברכה בחליצת התפילין — כי הסילוק אינו מצוה: המצוה היא ללבשן, והברכה נאמרת עובר לעשייתן, קודם המעשה, בהנחה, ולא בסופו. ואף כאשר אדם חייב לחלצן — ערב שבת, בבין השמשות, בכניסת היום הקדוש שאינו זמן תפילין — אינו מוסיף שום ברכה. ומה שנשאר בלב, במקום המלים, הוא ההודאה: שזכה לשאת את האות על היד ועל הראש. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה הדקה נפנה אל הוראת הרב.

הסעיף במשפט אחד : אין מברכים שום ברכה בחליצת התפילין — כי החליצה אינה מצוה (סילוק מצוה) —, ואפילו כשחולצם ערב שבת בבין השמשות.

הנהגה: העדר הברכה אינו העדר ההכרה. אפשר, בשעת החליצה, לעורר בלב הודאה — על שזכה לשאת את האות על היד ועל הראש, סמוך ללב ולמוח. וברוח זו ממליץ סימן כ״ח על המשמוש (מישוש התפילין): מעשה חיבה המַאֲרִיךְ את המצוה עד סופה. ולאופן המעשי של החליצה וההנחה, נפנים אל הוראת הרב.

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:

• 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — אין מברכין על סילוק מצוה והיסוד של עובר לעשייתן (מנחות ל״ו) ; ההשוואה ליציאה מן הסוכה ולחליצת הטלית ; בין השמשות של ערב שבת — למה חולצין (שבת אות, ואינה זמן תפילין, סימן ל״א) ; וההודאה שבלב
• ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
• 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — אין מברכין בחליצת התפילין, החליצה בבין השמשות של כניסת שבת, ורוח ההודאה בסיום המצוה