✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ל״ג · תיקוני התפילין והרצועות
תיקוני התפילין והרצועות — אימתי עור הבתים שנתקלקל או תפירה שנפסקה מותירים את התפילין כשרים, כיצד צריכות להיות הרצועות (טהור, מעובד לשמן, שחורות מבחוץ), ומה יעשה ברצועה שנפסקה
סימן ל״ג · ה׳ סעיפים
תיקוני התפילין והרצועות
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
מה דינם של תפילין שנתקלקל עורם ? סימן זה עוסק בתיקונים — דין הבתים והרצועות: אימתי עור שני בתים סמוכים שנתקלקל מותיר את התפילין כשרים (חדש או ישן, כל זמן שמושב הבתים קיים), אימתי תפירות שנפסקו פוסלות, מאיזה עור עושים את הרצועות (מבהמה טהורה, מעובד לשמן, שחורות מבחוץ — הלכה למשה מסיני — ולא אדומות), מי צריך להשחירן (ישראל, לשמן), ומה יעשה ברצועה שנפסקה. טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף והסבר של חמשת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: תיקוני התפילין ודין הרצועות — עור הבתים שנתקלקל (חדש/ישן), נפסקו התפירות, עור הרצועות, מי משחירן, ורצועה שנפסקה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ג · חמשה סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימנים הקודמים לימדונו כיצד נעשים התפילין ונלבשים (עיין סימן ל״ב). ונשארת שאלה מעשית שבכל יום: מה דינם של תפילין שנתקלקל עורם ברבות הימים, או שנפסקה בהם תפירה ? השולחן ערוך מבחין כאן בין הבתים — לפי שהם חדשים או ישנים, ולפי שהמושב (מושב הבתים) עדיין קיים — ובין הרצועות, שצריכות להיות מעור טהור, מעובדות לשמן, ושחורות מבחוץ בהלכה למשה מסיני (ולא אדומות, מפני מראית העין). ולבסוף קובע הסימן מי צריך להשחיר את הרצועות ומה יעשה ברצועה שנפסקה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה הדקה — עור שבלה, תפירה שנפתחה, רצועה שנקרעה — נפנה אל הסופר ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. עור הבתים שנתקלקל — חדש כשר / ישן פסול כל זמן שמושב הבתים קיים ; שלשה פסולים (סעיף א)
ב. נפסקו התפירות — לדעת הרמב״ם (שתים זו בצד זו, שלש אפילו שלא כנגד זו) ; חדשים/ישנים (סעיף ב)
ג. עור הרצועות — טהור, מעובד לשמן, שחורות מבחוץ (הלמ״ס), ולא אדומות (סעיף ג)
ד. מי משחירן — ישראל לשמן ; והרצועות פסולות אף בדיעבד בעכו״ם (סעיף ד)
ה. רצועה שנפסקה — מה שיש לו תקנה ומה שאין ; שעת הדחק (סעיף ה)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. עור הבתים שנתקלקל — חדש / ישן (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] אִם נִתְקַלְקֵל עוֹר שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים מִבָּתֵּי הָרֹאשׁ זֶה אֵצֶל זֶה, אִם הַתְּפִלִּין יְשָׁנִים פְּסוּלִים, וְאִם הֵם חֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם. הַגָּה: גַּם הַבָּתִּים צְרִיכִין לִהְיוֹת קַיָּמִים, אֶלָּא שֶׁנִּקְרְעוּ קְצָת [ב״י]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, בִּישָׁנִים כְּשֵׁרִים וּבַחֲדָשִׁים פְּסוּלִים [רַשִׁ״י וְהָרֹא״שׁ], וְנִרְאֶה לִי דְּיֵשׁ לְהַחְמִיר לִפְסֹל בִּשְׁנֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵם חֲדָשִׁים: כָּל זְמַן שֶׁאִם הָיוּ מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ בָּרְצוּעוֹת הַבַּיִת מִתְפַּשֵּׁט וְנִפְתָּח נִקְרָא חָדָשׁ, וְאִם אֵינוֹ נִפְתָּח נִקְרָא יָשָׁן. וְאִם נִתְקַלְקְלוּ שְׁנַיִם זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה, רִאשׁוֹן וּשְׁלִישִׁי, כְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ הֵם יְשָׁנִים. וְאִם נִתְקַלְקְלוּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים בְּכָל עִנְיָן פְּסוּלִים.
[א] אם נתקלקל עור של שני בתים מבתי הראש זה אצל זה, אם התפילין ישנים פסולים, ואם הם חדשים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים. הגה: גם הבתים צריכין להיות קיימים, אלא שנקרעו קצת [ב״י]. ויש אומרים להפך, בישנים כשרים ובחדשים פסולים [רש״י והרא״ש], ונראה לי דיש להחמיר לפסול בשניהם. ואלו הם חדשים: כל זמן שאם היו מושכים אותו ברצועות הבית מתפשט ונפתח נקרא חדש, ואם אינו נפתח נקרא ישן. ואם נתקלקלו שנים זה שלא כנגד זה, ראשון ושלישי, כשרים אפילו הם ישנים. ואם נתקלקלו שלשה בתים בכל ענין פסולים.
מוֹשַׁב הַבָּתִּים — « מושב הבתים » — תפילין של ראש יש בהם ארבעה בתים (תאים), עומדים על בסיס של עור: המושב שעליו הם יושבים. שאלת הסעיף: אם נתקלקל דופן שני בתים, נשארים התפילין כשרים ? התשובה תלויה בשנים — שהמושב (מושב הבתים) עדיין קיים, ושהתפילין חדשים או ישנים.
חָדָשׁ / יָשָׁן — « חדש » / « ישן » — המחבר נותן סימן: מושכין את הבית ברצועות ; אם הוא מתפשט ונפתח, העור עדיין רך — נקרא חדש ; ואם אינו נפתח — העור נתקשה — נקרא ישן. לדעת המחבר החדש כשר (כל זמן שהמושב קיים) והישן פסול ; והרמ״א מביא דעה הפוכה (רש״י והרא״ש) ומסיק שיש להחמיר בשניהם.
מה אומר הסעיף :
- שני בתים סמוכים שנתקלקלו : ישן → פסול ; חדש → כשר כל זמן שמושב הבתים קיים (דעת המחבר).
- רמ״א : דעה הפוכה (רש״י/רא״ש) — מחמירין בשניהם (להחמיר).
- שנים שלא כנגד זה : הראשון והשלישי שנתקלקלו → כשר אפילו ישנים.
- שלשה בתים שנתקלקלו : פסול בכל ענין.
הסעיף במשפט אחד : שני בתים סמוכים שנתקלקלו — ישן פסול, חדש כשר כל זמן שהמושב קיים (והרמ״א מחמיר לשני הצדדים) ; שנים שלא כנגד זה כשרים אף ישנים ; שלשה בתים שנתקלקלו → פסול.
ב. נפסקו התפירות — לדעת הרמב״ם (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] אִם נִפְסְקוּ תְּפִירוֹת הַתְּפִלִּין, לְהָרַמְבַּ״ם אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַתְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ, אוֹ שֶׁנִּפְסְקוּ שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּישָׁנִים, אֲבָל בַּחֲדָשִׁים כָּל זְמַן שֶׁעוֹר מוֹשַׁב הַבָּתִּים קַיָּם כְּשֵׁרִים. וְאֵלּוּ הֵם חֲדָשִׁים: כֹּל שֶׁאוֹחֲזִין מִקְצָת הָעוֹר שֶׁנִּקְרַע, תְּפָרוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְהוּא חָזָק וְאֵינוֹ נִפְסָק; וְאִם אֵין רָאוּי לִתְלוֹת בּוֹ אֶלָּא הוּא נִפְסָק, הֲרֵי אֵלּוּ יְשָׁנִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַחֲדָשִׁים פְּסוּלִים וּבִישָׁנִים כְּשֵׁרִים [רַשִׁ״י וְהַטּוּר וְהָרֹא״שׁ], וְטוֹב לָחוּשׁ לִשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.
[ב] אם נפסקו תפירות התפילין, להרמב״ם אם היו שתי התפירות זו בצד זו, או שנפסקו שלש תפירות אפילו זו שלא כנגד זו, הרי אלו פסולים. במה דברים אמורים בישנים, אבל בחדשים כל זמן שעור מושב הבתים קיים כשרים. ואלו הם חדשים: כל שאוחזין מקצת העור שנקרע, תפרו ותולין בו התפילין והוא חזק ואינו נפסק; ואם אין ראוי לתלות בו אלא הוא נפסק, הרי אלו ישנים. הגה: ויש אומרים דבחדשים פסולים ובישנים כשרים [רש״י והטור והרא״ש], וטוב לחוש לשתי הסברות כנזכר לעיל.
תְּפִירוֹת — « התפירות » — הבתים תפורים סביב הבסיס (המושב) בתפרים כדין. אם נפסקו תפירות, יכול הבית לחדול מהיות « סגור » כראוי. לדעת הרמב״ם, שתי תפירות סמוכות שנפסקו, או שלש (אף שלא זו כנגד זו), פוסלות את התפילין — אך גם כאן, רק בישנים ; בחדשים, כל זמן שהמושב (מושב הבתים) קיים, כשרים.
חָדָשׁ / יָשָׁן (בתפירות) — סימן אחר — כאן « חדש » אינו נמדד כבסעיף א: חדש הוא העור שאפשר לאחוז את מקום הקרע, לתפרו ולתלות בו התפילין בלא שיפסק ; ישן הוא העור החלש מנשוא זאת. וכבסעיף א, הרמ״א מביא דעה הפוכה (רש״י, טור, רא״ש) ומסיק שטוב לחוש לשתי הסברות.
מה אומר הסעיף :
- לדעת הרמב״ם : שתי תפירות סמוכות שנפסקו, או שלש (אף שלא כנגד זו) → פסול.
- בד״א בישנים : אין זה אלא בישנים ; החדשים כשרים כל זמן שמושב הבתים קיים.
- סימן החדש : העור שנקרע שאפשר לתפרו ולתלות בו התפילין בלא שיפסק.
- רמ״א : דעה הפוכה (רש״י/טור/רא״ש) — טוב לחוש לשתיהן.
הסעיף במשפט אחד : תפירות שנפסקו (שתים סמוכות או שלש, לדעת הרמב״ם) פוסלות בישנים, ולא בחדשים כל זמן שהמושב קיים — וחוששין לשתי הסברות, כבסעיף א.
ג. עור הרצועות — טהור, מעובד לשמן, שחורות מבחוץ (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] עוֹר הָרְצוּעוֹת צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מֵעוֹר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף הַטְּהוֹרִים, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ. רְצוּעוֹת בֵּין מֵעוֹר בֵּין מִקְּלָף כְּשֵׁרוֹת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת מִבַּחוּץ, אֲבָל מִצַּד פְּנִים יַעֲשֶׂה מֵאֵיזֶה צֶבַע שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מֵאָדֹם שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁמִּדַּם חֲטָטָיו נִצְבְּעוּ וְהֶאְדִּימוּ.
[ג] עור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים, וצריך שיהיה מעובד לשמו. רצועות בין מעור בין מקלף כשרות. הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ, אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה, חוץ מאדום שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו.
מֵעוֹר טָהוֹר · מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ — « מעור טהור · מעובד לשמו » — כבתים ובפרשיות, עור הרצועות צריך לבוא ממין טהור (בהמה, חיה או עוף טהורים) ולהיות מעובד לשם המצוה (לשמו). אין זו רצועה סתם: היא חלק ממצות התפילין, על תנאי החומר והכוונה.
שְׁחוֹרוֹת מִבַּחוּץ — « שחורות מבחוץ », ואיסור האדום — שהרצועות תהיינה שחורות מבחוץ הוא הלכה למשה מסיני. ומצד פנים (הפן שאינו נראה) כל צבע מותר — חוץ מאדום: מפני מראית העין, שמא יאמרו שהרצועה הֶאְדימה מדם חטטיו, וזה גנאי למצוה.
מה אומר הסעיף :
- עור טהור : מבהמה, חיה או עוף טהורים.
- מעובד לשמו : לשם המצוה — בין מעור בין מקלף, שתיהן כשרות.
- שחורות מבחוץ : בהלכה למשה מסיני.
- ולא אדומות : מצד פנים כל צבע חוץ מאדום (מראית העין — « דם חטטיו »).
הסעיף במשפט אחד : הרצועות מעור טהור, מעובד לשמו, ושחורות מבחוץ (הלכה למשה מסיני) ; ומצד פנים כל צבע חוץ מאדום.
ד. מי משחיר את הרצועות — ישראל לשמן (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] טוֹב שֶׁיַּשְׁחִירֵם יִשְׂרָאֵל לִשְׁמָן וְלֹא עַכּוּ״ם. הַגָּה: וּמִיהוּ בְּדִיעֲבַד כָּשֵׁר אִם הִשְׁחִיר עוֹר הַבָּתִּים, אֲבָל הָרְצוּעוֹת אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד פָּסוּל [מָצָא כָתוּב].
[ד] טוב שישחירם ישראל לשמן ולא עכו״ם. הגה: ומיהו בדיעבד כשר אם השחיר עור הבתים, אבל הרצועות אפילו בדיעבד פסול [מצא כתוב].
לִשְׁמָן · בְּדִיעֲבַד — « לשמן » · « בדיעבד » — השחרת הרצועות מכלל המצוה היא ; לפיכך טוב שישראל יעשנה לשמן (בכוונת המצוה), ולא עכו״ם (שאין בו כוונה זו). והרמ״א מחלק: בעור הבתים, השחרה בידי עכו״ם כשרה בדיעבד ; אבל הרצועות — פסולות אף בדיעבד — ובהן החמירו יותר.
מה אומר הסעיף :
- לכתחילה : טוב שישראל ישחיר את הרצועות לשמן, ולא עכו״ם.
- בדיעבד בבתים : אם השחיר עכו״ם את עור הבתים → כשר בדיעבד (רמ״א).
- בדיעבד ברצועות : אף בדיעבד → פסול.
הסעיף במשפט אחד : ישראל ישחיר את הרצועות לשמן ; השחרה בידי עכו״ם כשרה בדיעבד בבתים, אבל פסולה, אף בדיעבד, ברצועות.
ה. רצועה שנפסקה — תפירה / קשירה, שעת הדחק (סעיף ה)
טקסט מקורי (סעיף ה)
[ה] אִם נִפְסְקָה הָרְצוּעָה, יֵשׁ מַתִּירִים לִתְפֹּר מִצַּד פְּנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַה שֶּׁמַּקִּיף מִמֶּנָּה הָרֹאשׁ, וּבְשֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף הַזְּרוֹעַ לִקְשֹׁר הַתְּפִלָּה עִם הַזְּרוֹעַ וּכְדֵי שֶׁתִּמָּתַח עַד אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אוֹתוֹ אֶצְבַּע שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת — אֵין לָהֶם תַּקָּנָה לֹא בִּקְשִׁירָה וְלֹא בִּתְפִירָה. וְכָל יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל שֶׁכּוֹרֵךְ הָרְצוּעָה כַּמָּה פְעָמִים סְבִיב הַזְּרוֹעַ, וּבְשֶׁל רֹאשׁ מַה שֶּׁתָּלוּי מִמֶּנָּה — אֵין הַתְּפִירָה וְהַקְּשִׁירָה פּוֹסְלִים בָּהּ. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.
[ה] אם נפסקה הרצועה, יש מתירים לתפור מצד פנים. ויש אומרים: מה שמקיף ממנה הראש, ובשל יד כדי שתקיף הזרוע לקשור התפלה עם הזרוע וכדי שתמתח עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אותו אצבע שלש כריכות — אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה. וכל יתרון האורך שהוא בשביל שכורך הרצועה כמה פעמים סביב הזרוע, ובשל ראש מה שתלוי ממנה — אין התפירה והקשירה פוסלים בה. ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין.
מַה שֶּׁמַּקִּיף · יִתְרוֹן הָאֹרֶךְ — « מה שמקיף » · « יתרון האורך » — הרצועה נחלקת לשני אזורים. האזור העיקרי — מה שמקיף את הראש, ובשל יד מה שמקיף את הזרוע עד שלש הכריכות שעל האצבע — אין לו תקנה (לא קשירה ולא תפירה): שם רצועה שנפסקה נשארת פסולה לשימוש. אבל היתרון — הכריכות הנוספות סביב הזרוע, ומה שתלוי מן של ראש — אפשר לתפרו או לקשרו בלא שיפסל.
שְׁעַת הַדְּחָק — « שעת הדחק » — כשאין רצועה אחרת ועלול להתבטל לגמרי ממצות תפילין, יש לסמוך על המקילים (המתירים לתפור) — טוב זה מלהישאר בלא תפילין. אין זו הנהגה רגילה, אלא היתר של דחק.
מה אומר הסעיף :
- יש מתירים : יש מתירים לתפור את הרצועה שנפסקה מצד פנים.
- האזור העיקרי : מה שמקיף את הראש, ובזרוע עד שלש הכריכות — אין לו תקנה (לא קשירה ולא תפירה).
- היתרון : הכריכות סביב הזרוע ומה שתלוי מן של ראש — תפירה/קשירה אינן פוסלות בו.
- שעת הדחק : סומכין על המתירים כדי שלא יתבטל מן המצוה.
הסעיף במשפט אחד : רצועה שנפסקה אין לה תקנה באזור העיקרי (מה שמקיף את הראש, ובזרוע עד שלש הכריכות), אבל יש תקנה ביתרון ; ובשעת הדחק סומכין על המתירים לתפור, כדי שלא יתבטל מן המצוה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — עור הבתים שבלה או נתקלקל
מצב: ברבות הימים בלה או נתקלקל מעט עור הבתים של תפילין של ראש. עדיין כשרים ?
הנהגה: הכל תלוי בכמה בתים נפגעו, אם הם סמוכים, ואם העור חדש או ישן (סעיף א), ובמצב התפירות (סעיף ב) — כל זמן שמושב הבתים קיים. הבחנות אלו דקות הן: מששלה עור או נפתחה תפירה, מוליכין את התפילין אל סופר לבדיקה, ולהכרעה נפנים אל הרב.
מקרה 2 — הרצועות: שחורות מבחוץ, ולא אדומות
מצב: רוצים להחליף או להשחיר את רצועות התפילין. במה יש להיזהר ?
הנהגה: הרצועות צריכות להיות מעור טהור, מעובד לשמן, ושחורות מבחוץ (הלכה למשה מסיני) — ולא אדומות (סעיף ג). וטוב שישראל ישחירן לשמן ; השחרה בידי עכו״ם פוסלת את הרצועות אף בדיעבד (סעיף ד). לפיכך עושין מלאכה זו אצל סופר מומחה.
מקרה 3 — רצועה שנפסקה
מצב: נפסקה רצועה. המותר לתפרה ולהמשיך להשתמש בה ?
הנהגה: תלוי היכן נפסקה: האזור העיקרי (מה שמקיף את הראש, ובזרוע עד שלש הכריכות) אין לו תקנה ; אבל היתרון אפשר לתפור או לקשור בלא נזק (סעיף ה). ובשעת הדחק, כדי שלא יתבטל מן המצוה, יש לסמוך על המתירים לתפור. לדעת היכן בדיוק עובר הגבול וכיצד לנהוג, נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו מושב הבתים, ומדוע מצבו מכריע ? כיצד מבחינים בין עור חדש לישן ?
- שני בתים סמוכים שנתקלקלו, שנים שלא כנגד זה, שלשה בתים: מה הדין בכל אחד (סעיף א) ?
- לדעת הרמב״ם, כמה תפירות שנפסקו פוסלות, ובמה אמורים הדברים (סעיף ב) ?
- מאיזה עור עושים את הרצועות ? מדוע צריכות להיות שחורות מבחוץ ולא אדומות ?
- מדוע טוב שישראל ישחיר את הרצועות לשמן ? מה ההבדל בין הבתים לרצועות בדיעבד ?
- ברצועה שנפסקה, איזה חלק אין לו תקנה ואיזה יש ? מה מתירה השעת הדחק ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — בָּתִּים שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ — חָדָשׁ / יָשָׁן והמחלוקת (בית יוסף נגד רש״י/רא״ש) ; נִפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת — שיטת הרמב״ם ; עוֹר הָרְצוּעוֹת — טָהוֹר וּמְעֻבָּד לִשְׁמָן ושְׁחוֹרוֹת מִבַּחוּץ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (מנחות ל״ה) ; רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה — שְׁעַת הַדְּחָק
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — עור הבתים שנתקלקל, התפירות, עור הרצועות ושחרותן (ישראל לשמן), ורצועה שנפסקה