✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ל״ו · דקדוק כתיבת האותיות ותמונתן
דקדוק כתיבת האותיות ותמונתן — הדקדוק של הסופר בצורת כל אות: שלא תשתנה צורתה ולא תדמה לאחרת (סעיף א), שכל אות תהיה גולם אחד — הנקודות והנגיעות של הא, השי״ן, העי״ן והצד״י, ויוצא מן הכלל הה״א והקו״ף (סעיף ב), והתגין על שעטנ״ז ג״ץ (סעיף ג)
סימן ל״ו · ג׳ סעיפים
דקדוק כתיבת האותיות ותמונתן
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
לאחר שלמדנו כיצד נכתבים התפילין (סימן ל״ב), בא סימן זה לקבוע את הדקדוק בצורה (תמונה) של כל אות. שלושה עניינים: תחילה שלא תשתנה צורת אות עד שתדמה לאחרת — ולכתחילה לכתוב בכתיבה תמה; אחר כך שכל אות תהיה גולם אחד — ומכאן הזהירות בנקודות ובנגיעות של הא, השי״ן, העי״ן והצד״י, ויוצא מן הכלל הה״א והקו״ף; ולבסוף התגין (כתרים) על שעטנ״ז ג״ץ. טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף והסבר של שלושת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דקדוק כתיבת האותיות ותמונתן — שלא תשתנה צורת אות, כל אות גולם אחד, והתגין על שעטנ״ז ג״ץ
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ו · שלשה סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימן הקודם (ל״ה) קבע את מספר השיטות שבפרשיות; וזה יורד עד צורת האות עצמה. אין האות סתם משיחת דיו: יש לה צורה — תבנית מקובלת ומסורה — ועל הסופר לדקדק בה שלא תשתנה ולא תדמה לחברתה (ד״ל שנעשה ר״יש, ב״ית שנעשה כ״ף…). מכאן שלושה עיקרים: שלא תשתנה הצורה, שכל אות תהיה גולם אחד (עם הנגיעות המדויקות), ולתייג שעטנ״ז ג״ץ. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולעצם הבדיקה המעשית של הכתב וכשרות אות מסופקת — נפנה אל הסופר המומחה ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. דקדוק צורת האותיות — שלא תשתנה צורת שום אות ולא תדמה לאחרת; לכתחילה כתיבה תמה; ואם שינה בצורת הכתב, אינו פסול (סעיף א)
ב. גולם אחד — כל אות גולם אחד: הנקודות והנגיעות של הא, השי״ן, העי״ן, הצד״י; ויוצא מן הכלל הה״א והקו״ף (סעיף ב)
ג. תגין על שעטנ״ז ג״ץ — לתייג אותיות אלו; מנהג הסופרים לתייג אחרות; ואם לא תייג אינו פסול (סעיף ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. דקדוק צורת האותיות — שלא תשתנה הצורה (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּכְתִיבַת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּנֶּה צוּרַת שׁוּם אַחַת מֵהֶן וְלֹא תִּדְמֶה לְאַחֶרֶת. הַגָּה: וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב בִּכְתִיבָה תַמָּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּטּוּר וּבִשְׁאָר פּוֹסְקִים, וְהוּא יָדוּעַ אֵצֶל הַסּוֹפְרִים; מִיהוּ אִם שִׁנָּה בְּצוּרַת הַכְּתָב — אֵינוֹ פָּסוּל.
[א] צריך לדקדק בכתיבת האותיות שלא תשתנה צורת שום אחת מהן ולא תדמה לאחרת. הגה: ולכתחילה יכתוב בכתיבה תמה כמו שנתבאר בטור ובשאר פוסקים, והוא ידוע אצל הסופרים; מיהו אם שינה בצורת הכתב — אינו פסול.
לְדַקְדֵּק · צוּרַת הָאוֹת — הדיוק בצורה — לכל אות יש צורה (תבנית) מקובלת ומסורה. על הסופר לדקדק: לכתוב בדיוק כזה שהאות תישאר עצמה, בלי שתשתנה צורתה (כגון ד״לת שנכתב כר״יש) ובלי שתדמה לאות אחרת. שני חששות: שלא תשתנה צורתה ושלא תדמה לאחרת.
כְּתִיבָה תַמָּה · שִׁנָּה בְּצוּרַת הַכְּתָב — הכלל ליוצא מן הכלל — הרמ״א מוסיף שתי הבחנות. לכתחילה: לכתוב בכתיבה תמה, הכתב המשובח והמדויק הידוע אצל הסופרים (כתב בית יוסף, עם תגיו וצורותיו). אבל בדיעבד: מי ששינה בצורת הכתב — שינה את סגנון הכתיבה בלבד, בלי לאבד את זהות האות — אינו פסול; והאות כשרה כל עוד היא ניכרת כעצמה.
מה אומר הסעיף :
- העיקרון : לדקדק בצורה — שלא תשתנה צורת אות ולא תדמה לאחרת.
- לכתחילה : לכתוב בכתיבה תמה, הכתב המדויק הידוע אצל הסופרים.
- בדיעבד : מי ששינה רק בסגנון הכתב (שינה בצורת הכתב), בלי לאבד את זהות האות — אינו פסול.
הסעיף במשפט אחד : צריך לדקדק בצורת כל אות שלא תשתנה ולא תדמה לאחרת; לכתחילה בכתיבה תמה, ושינוי סגנון הכתב בלבד אינו פסול.
ב. גולם אחד — כל אות גולם אחד (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] כָּל אוֹת צְרִיכָה לִהְיוֹת גֹּלֶם אֶחָד. לְכָךְ צָרִיךְ לִיזָּהֵר בַּנְּקֻדָּה שֶׁעַל הָאָלֶ״ף שֶׁתְּהֵא כְּמִין יוּ״ד, וּבַנְּקֻדָּה שֶׁתַּחְתֶּיהָ, וּבְיוּדֵ״י הַשִּׁי״ן וְהָעִי״ן, וַאֲחוֹרֵי הַצַּד״י — שֶׁיִּהְיוּ נוֹגְעִים בָּאוֹת; וּבְאַחַת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת — פְּסוּלִין. וְכֵן בִּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת, חוּץ מֵהֵ״א וְקוּ״ף שֶׁאֵין לִיגַּע הָרֶגֶל בַּגַּג, וְאִם נָגַע — פָּסוּל.
[ב] כל אות צריכה להיות גולם אחד. לכך צריך ליזהר בנקודה שעל האל״ף שתהא כמין יו״ד, ובנקודה שתחתיה, וביודי״ן השי״ן והעי״ן, ואחורי הצד״י — שיהיו נוגעים באות; ובאחת שאינה נוגעת — פסולין. וכן בשאר האותיות, חוץ מהה״א והקו״ף שאין ליגע הרגל בגג, ואם נגע — פסול.
גֹּלֶם אֶחָד — גוף אחד — אות כשרה עשויה מגוש אחד רצוף: חלקיה (נקודות, יודי״ן, קווים) צריכים להיות מחוברים לגוף אחד. במקום שצורת האות המקובלת מחייבת שחלק ייגע בגוף, אם אינו נוגע — האות קטועה ולכן פסולה. הסעיף מונה את המקומות הרגישים שבהם עלול קו קטן להישאר מנותק.
הנגיעות הנדרשות — א, שי״ן, עי״ן, צד״י — הא מורכב משתי נקודות (עליונה « כמין יו״ד », ותחתונה) וקו אלכסוני: הנקודות צריכות לגעת בקו. השי״ן והעי״ן יש להם יודי״ן (ראשים כעין יו״ד) שצריכים לגעת בגוף. לצד״י יש יו״ד באחוריו (אחורי הצד״י) שצריך לגעת. אם אחד מאלה אינו נוגע — האות פסולה.
היוצא מן הכלל — ה״א וקו״ף: אין הרגל נוגעת בגג — ברוב האותיות הפסול הוא בהעדר הנגיעה. הה״א והקו״ף הפוכים: הרגל שלהם — הקו השמאלי הנפרד — צריכה להישאר מנותקת מהגג. ואם היא נוגעת, האות נעשית אחרת (ח״ית, ה״א סתומה…) ופסול. כאן דווקא הנגיעה פוסלת.
מה אומר הסעיף :
- עיקרון : כל אות = גולם אחד, מחובר.
- צריכים לגעת : שתי הנקודות של הא, היודי״ן של השי״ן והעי״ן, אחורי הצד״י; ואם לאו → פסול.
- יוצא מן הכלל : הה״א והקו״ף — אין הרגל נוגעת בגג; ואם נגעה → פסול.
הסעיף במשפט אחד : כל אות צריכה להיות גולם אחד — הנקודות והיודי״ן של הא, השי״ן, העי״ן והצד״י צריכים לגעת (ואם לאו פסול) — חוץ מרגל הה״א והקו״ף, שצריכה להישאר נפרדת מן הגג (ואם נגעה, פסול).
ג. תגין — לתייג שעטנ״ז ג״ץ (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] צָרִיךְ לְתַיֵּג שַׁעַטְנֵ״ז גַּ״ץ, וְהַסּוֹפְרִים נָהֲגוּ לְתַיֵּג אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת. וְאִם לֹא תִּיֵּג — אֲפִלּוּ שַׁעַטְנֵ״ז גַּ״ץ — לֹא פָּסַל.
[ג] צריך לתייג שעטנ״ז ג״ץ, והסופרים נהגו לתייג אותיות אחרות. ואם לא תייג — אפילו שעטנ״ז ג״ץ — לא פסל.
תָּגִין · לְתַיֵּג — הכתרים והתיוג — התגין הם כתרים קטנים (קווים כעין זיי״ן) הנעשים על ראשי אותיות מסוימות. « לתייג » הוא לעשותם. יש מנהג קבוע לתייג שבע אותיות, הנרמזות במילה שעטנ״ז ג״ץ (ש, ע, ט, נ, ז, ג, צ) — שלושה תגין על כל אחת. הסופרים נהגו להוסיף עוד על אותיות אחרות לפי מסורת הסופרים.
שַׁעַטְנֵ״ז גַּ״ץ · לֹא פָּסַל — הסימן וכשרות בדיעבד — שעטנ״ז ג״ץ הוא ראשי התיבות של שבע האותיות שיש לתייג. הסעיף מלמד עיקר: אף אם לא תייג — אפילו את שעטנ״ז ג״ץ — אין התפילין נפסלין בכך (בדיעבד). התגין הם הידור ומצוה לכתחילה, אך העדרם אינו פוסל את האות.
מה אומר הסעיף :
- לתייג : שבע האותיות שעטנ״ז ג״ץ (שלושה תגין על כל אחת).
- מנהג הסופרים : לתייג גם אותיות אחרות לפי מסורת הסופרים.
- בדיעבד : העדר התגין — אפילו על שעטנ״ז ג״ץ — אינו פוסל.
הסעיף במשפט אחד : צריך לתייג שעטנ״ז ג״ץ — והסופרים מתייגים גם אחרות — אך העדר התגין, אפילו על אותיות אלו, אינו פוסל.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — כיצד הסופר בודק כל אות (הבדיקה)
מצב: סופר מסיים פרשה. מה הוא בוחן כדי לוודא שכל אות עשויה כתקנה ?
הנהגה: הבדיקה בוחנת שני דברים מסעיפינו. תחילה שכל אות שומרת על צורתה ואינה דומה לאחרת (סעיף א) — קוראים אות אות. אחר כך שכל אות תהיה מוקפת גויל (מוקפת קלף חלק) ועשויה גולם אחד (סעיף ב): הנקודות והיודי״ן של הא, השי״ן, העי״ן, הצד״י נוגעים כראוי; ורגל הה״א והקו״ף נשארת נפרדת מן הגג. כיום משלימים לרוב בבדיקה ממוחשבת, אך אין היא ממירה את עינו של הסופר המומחה.
מקרה 2 — קו שנמחק, או אות הנוגעת בחברתה
מצב: מתגלה שקו קטן נמחק (אות שוב אינה « גולם אחד »), או שאות נוגעת בחברתה.
הנהגה: אות שחלק נדרש בה אינו נוגע עוד (יו״ד השי״ן שנפרד…), או שרגל הה״א/קו״ף נוגעת בגג, או שהיא דומה עתה לאחרת — פסולה עד שתתוקן (תיקון). שתי הסתייגויות נלוות, כמבואר בסימן ל״ב: התיקון מועיל רק אם אין בו פגיעה בכתיבה כסדרן, ומה שהוא בגדר חק תוכות (עשיית האות בגרירה במקום בדיו) אינו מתתקן כך. למעשה: אין מאלתרים — מביאים את הכתב אל הסופר המומחה ונוהגים כהוראת הרב.
מקרה 3 — מדוע תגין על שעטנ״ז ג״ץ
מצב: בהתבוננות בתפילין כשרות רואים כתרים קטנים על ראשי אותיות מסוימות. על אילו, והאם הם הכרחיים ?
הנהגה: התגין נעשים לכתחילה על שבע האותיות שעטנ״ז ג״ץ (שלושה על כל אחת), והסופרים מוסיפים אחרות לפי המסורת (סעיף ג). זהו הידור של המצוה. אך אם הם חסרים — אפילו על שעטנ״ז ג״ץ — אין התפילין נפסלות בכך. כדי לדעת אם פגם מסוים הוא בגדר הידור או בגדר כשרות — נפנים אל הסופר המומחה ואל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה פירוש לדקדק בצורת האות, ומהם שני החששות שבסעיף א ?
- מה ההבדל בין כתיבה תמה (לכתחילה) לבין שינה בצורת הכתב (שאינו פסול) ?
- מה פירוש שכל אות צריכה להיות גולם אחד (סעיף ב) ?
- באילו אותיות צריך קו לגעת בגוף, ומדוע הה״א והקו״ף יוצאים מן הכלל ?
- מהם התגין, ועל אילו אותיות הם נעשים (סעיף ג) ?
- אם לא תייג שעטנ״ז ג״ץ, האם האות פסולה ? מדוע ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — צוּרַת הָאוֹתִיּוֹת וּמְקוֹרָהּ — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, תַּלְמוּד וְקַבָּלָה ; תִּינוֹק דְּלָא חַכִּים וְלָא טִפֵּשׁ — שִׁנָּה צוּרָה מוּל הִפְסִיד צוּרָה ; גֹּלֶם אֶחָד, מֻקָּף גְּוִיל וּנְגִיעוֹת ; תָּגִין וְכִתְרִין — שַׁעַטְנֵ״ז גַּ״ץ (מנחות כ״ט) ; חַק תּוֹכוֹת וּכְתִיבָה כְּסִדְרָן
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — תמונת האותיות אות אות, התינוק, הנגיעות והתגין