✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ל״ז · זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים
זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים — גדול שכר המצוה, וכל שאינו מניחם בכלל פושעי ישראל בגופן ; מצוותן כל היום אבל מפני שצריכים גוף נקי לא נהגו אלא בשעת ק״ש ותפלה ; וחינוך הקטן היודע לשמור תפיליו
סימן ל״ז · ג׳ סעיפים
זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
מתי מניחים תפילין, ומי חייב בהם ? הסימן פותח בכובד המצוה : גדול שכרה, וכל שאינו מניחם בכלל פושעי ישראל בגופן (סעיף א). אחר כך קובע את הזמן : מן הדין היה ראוי להניחם כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי — שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם — ואין כל אדם יכול ליזהר, נהגו שלא להניחם אלא בשעת ק״ש ותפלה (סעיף ב). ולבסוף החינוך : קטן היודע לשמור תפיליו בטהרה, חייב אביו לקנות לו — והרמ״א מוסיף את הגיל (סעיף ג). טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף והסבר של שלושת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: זמן הנחת התפילין ומי הם החייבים — שכר המצוה ופושעי ישראל בגופן, גוף נקי וק״ש ותפלה, וחינוך הקטן
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ז · שלשה סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימנים הקודמים לימדונו כיצד נכתבים התפילין, נעשים ומונחים (עיין סימנים ל״ב-ל״ו). ונשארת שאלת הזמן והחומרה : מתי מניחים תפילין, ומהי מדת המצוה ? השולחן ערוך פותח בהשקפה — גדול השכר, וכל המזלזל בכלל פושעי ישראל בגופן — ואחר כך קובע את ההלכה : מצוותן האמיתית כל היום, אבל דרישת הגוף נקי צמצמה את המנהג לשעת הק״ש ותפלה. ולבסוף מלמד את חינוך הקטן. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית — גיל ההנחה הראשונה, אופן שמירת הטהרה — נפנה אל מנהג המשפחה ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. כובד המצוה — גדול שכרה, וכל שאינו מניחם בכלל פושעי ישראל בגופן (סעיף א)
ב. מצוותן כל היום — אבל גוף נקי — מצוותן כל היום ; דרישת הגוף הנקי צמצמה את המנהג לק״ש ותפלה (סעיף ב)
ג. חינוך הקטן — אביו קונה תפילין לקטן היודע לשמרם ; מחלוקת המחבר והרמ״א בגיל (סעיף ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. כובד המצוה — פושעי ישראל בגופן (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] גָּדוֹל שְׂכַר מִצְוַת תְּפִלִּין, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָם הוּא בִּכְלַל פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן.
[א] גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן.
גָּדוֹל שְׂכַר מִצְוַת תְּפִלִּין — « גדול שכר מצות תפילין » — המחבר פותח את הסימן לא בפרט טכני אלא בכובד המצוה : התפילין מן המצוות הגדולות, וכל התורה הוקשה להן (« למען תהיה תורת ה׳ בפיך »). והמניחן בקביעות מאריך ימים.
פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן — « פושעי ישראל בגופן » — לשון הגמרא (ראש השנה י״ז.). מדובר במי שקרקפתו לא הניחה תפילין מעולם (קרקפתא דלא מנח תפילין) — לא באונס אלא בזלזול קבוע, המבריח עצמו מן המצוה. פשע זה הוא « בגוף » : נוגע באדם בעצמו, והגמרא מנתה אותו בין החמורים.
מה אומר הסעיף :
- השכר : גדול שכר מצות תפילין — מן המצוות הגדולות.
- החומרה שכנגד : מי שאינו מניחם בזלזול בכלל פושעי ישראל בגופן.
- המדה : אין זה מנהג בעלמא אלא חובה שהרבה תלוי בה.
הסעיף במשפט אחד : גדול שכר מצות תפילין, וכל שאינו מניחם בזלזול נמנה בכלל פושעי ישראל בגופן.
ב. מצוותן כל היום — אבל גוף נקי (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] מִצְוָתָן לִהְיוֹתָם עָלָיו כָּל הַיּוֹם, אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁצְּרִיכִים גּוּף נָקִי שֶׁלֹּא יָפִיחַ בָּהֶם וְשֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם, וְאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לִיזָּהֵר בָּהֶם, נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַנִּיחָם כָּל הַיּוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ כָּל אָדָם לִיזָּהֵר בָּהֶם לִהְיוֹתָם עָלָיו בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
[ב] מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפלה.
מִצְוָתָן כָּל הַיּוֹם — « מצותן כל היום » — מצד העיקרון אין מצות התפילין מוגבלת לשעה : ראויה היא כל היום. זו מצוה תמידית כל זמן שהוא לבוש בהן. הסעיף מזכיר תחילה מדרגה זו, קודם שיבאר מדוע התרחק המנהג ממנה.
גּוּף נָקִי · הֶסַּח הַדַּעַת — « גוף נקי » · « היסח הדעת » — התפילין צריכות גוף נקי : שלא יפיח כל זמן שהן עליו, ושלא יסיח דעתו מהן אל קלות ראש. וכיון שאין כל אדם יכול ליזהר יום שלם, נהגו שלא להניחם כל היום — שלא לפגום בקדושתן. (ובענין היסח הדעת, עיין עוד סימן כח וסימן מד.)
מה אומר הסעיף :
- העיקרון : מצוותן כל היום — ראוי להניחם כל היום.
- המניעה : צריכים גוף נקי (שלא יפיח, שלא יסיח דעתו), ואין כל אדם יכול ליזהר.
- המנהג : אין מניחים אותם כל היום.
- המינימום המחייב : כל אדם צריך שיהיו עליו בשעת ק״ש ותפלה.
הסעיף במשפט אחד : מצוותן להניחם כל היום, אבל דרישת הגוף נקי גרמה שאין מניחים אלא בשעת הק״ש ותפלה, השעה שבה יכול כל אדם ליזהר בטהרתן.
ג. חינוך הקטן — מחלוקת המחבר והרמ״א (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר תְּפִלִּין בְּטׇהֳרָה שֶׁלֹּא יִישַׁן בָּהֶם וְלֹא יָפִיחַ בָּהֶם, הַגָּה: וְשֶׁלֹּא לִיכָּנֵס בָּהֶן לְבֵית הַכִּסֵּא [רַשִׁ״י פֶּרֶק לוּלָב הַגָּזוּל], חַיָּב אָבִיו לִקְנוֹת לוֹ תְּפִלִּין לְחַנְּכוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהַאי קָטָן דַּוְקָא שֶׁהוּא בֶּן י״ג שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד [בַּעַל הָעִטּוּר], וְכֵן נָהֲגוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת [דִּבְרֵי עַצְמוֹ].
[ג] קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן בהם ולא יפיח בהם, הגה: ושלא ליכנס בהן לבית הכסא [רש״י פרק לולב הגזול], חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. הגה: ויש אומרים דהאי קטן דוקא שהוא בן י״ג שנים ויום אחד [בעל העיטור], וכן נהגו ואין לשנות [דברי עצמו].
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמֹר · חִנּוּךְ — « קטן היודע לשמור » · « חינוך » — החינוך הוא חובת האב להרגיל בנו במצוות. ובתפילין קובע המחבר את המדה בקטן היודע לשמרן בטהרה : שלא יישן בהם, שלא יפיח בהם (והרמ״א : ולא ליכנס לבית הכסא). וכיון שהוא יכול לכך, חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו.
מחלוקת המחבר והרמ״א בגיל — למחבר המדה מעשית : מרגע שיודע לשמור תפיליו בטהרה, בכל גיל שהוא. הרמ״א מוסיף (וי״א, בשם בעל העיטור) שקטן זה דוקא בן י״ג שנים ויום אחד — היינו כמעט סמוך לבר מצוה — וכן נהגו ואין לשנות. ולמעשה, גיל ההנחה הראשונה תלוי במנהג הקהילה.
מה אומר הסעיף :
- התנאי : קטן היודע לשמור תפיליו בטהרה (שלא יישן, שלא יפיח ; רמ״א : ולא בית הכסא).
- חובת האב : לקנות לו תפילין לחנכו.
- מחבר : המדה היא הידיעה לשמור, בלא גיל קבוע.
- רמ״א (וי״א) : קטן זה בן י״ג שנים ויום אחד, וכן נהגו, אין לשנות.
הסעיף במשפט אחד : חייב האב לקנות תפילין לקטן היודע לשמרן בטהרה לחנכו ; למחבר המדה היא הידיעה לשמור, והרמ״א (וי״א) קובע את הגיל לבן י״ג שנים ויום אחד, כמנהג.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — מדוע מניחים תפילין בבוקר ולא כל היום
מצב: שומעים שמצות התפילין « כל היום ». מדוע, אם כן, מניחים אותם רק בבוקר לתפילה ?
הנהגה: מצד העיקרון אכן מצוותן כל היום (סעיף ב). אלא שהתפילין צריכות גוף נקי — שלא יפיח ושלא יסיח דעתו מהן — ואי אפשר ליזהר בזה יום שלם בתוך הטרדות. לכן נהגו שלא להניחם אלא בשעת הק״ש והתפלה של שחרית, שאז יכול כל אדם לעמוד בטהרה הראויה. והיכול והחפץ, ונזהר בקדושתן, יכול להשאירם יותר — כהוראת הרב.
מקרה 2 — באיזה גיל מתחיל נער להניח תפילין
מצב: הורי נער המתקרב לבר מצוה שואלים מתי להניח לו תפילין בפעם הראשונה.
הנהגה: המחבר קובע את המדה בקטן היודע לשמור תפיליו בטהרה ; הרמ״א (וי״א) מדייק בן י״ג שנים ויום אחד, וכן המנהג האשכנזי. וקהילות רבות מתחילות שבועות או חדשים אחדים קודם הבר מצוה להרגיל את הנער. הכלל למעשה : ללכת אחר מנהג המשפחה והקהילה, ולשאול את הרב את הגיל המדויק ואת האופן.
מקרה 3 — כובד המצוה: שלא להחסיר יום
מצב: אדם שואל עצמו אם החסרת תפילין יום אחד, מתוך עצלות, חמורה באמת.
הנהגה: המחבר פותח את הסימן דוקא בזה : גדול השכר, והמזלזל בתפילין בכלל פושעי ישראל בגופן (סעיף א). אין זה אפוא פרט קל : כל אדם צריך ליזהר להניח תפילין בכל יום, לכל הפחות בשעת הק״ש ותפלה. ומי שהחסיר באונס יניחם מיד כשיוכל. ולכל קושי (דרך, חולי, שכחה) נפנים אל הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- במה פותח המחבר את הסימן, ומהם פושעי ישראל בגופן (סעיף א) ?
- מהו המשך האידיאלי של מצות התפילין (סעיף ב) ?
- מהו הגוף נקי, ומדוע צמצם את המנהג לק״ש ותפלה (סעיף ב) ?
- מהו התנאי שבו קונה האב תפילין לקטן שלו (סעיף ג) ?
- מהי המחלוקת בין המחבר והרמ״א בגיל החינוך (סעיף ג) ?
- מדוע אין להקל ראש בהחסרת תפילין יום אחד ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — שְׂכַר הַמִּצְוָה וּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן (רֹאשׁ הַשָּׁנָה י״ז., קַרְקַפְתָּא דְּלָא מַנַּח תְּפִלִּין) ; מִצְוָתָן כָּל הַיּוֹם וְגוּף נָקִי — הֶסַּח הַדַּעַת ; חִנּוּךְ הַקָּטָן — יוֹדֵעַ לִשְׁמֹר וּבֶן י״ג
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — כובד המצוה, הגוף הנקי וק״ש ותפלה, וחינוך הקטן