✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ל״ח · מי הם החייבין בתפילין והפטורים
מי הם החייבין בתפילין והפטורים — חולה מעיים ושאר חולה, נשים ועבדים (מ״ע שהזמן גרמא), אבל וט׳ באב, חתן ובני חופה, כותבי תפילין והעוסק במצווה, מנודה ומצורע
סימן ל״ח · י״ג סעיפים
מי הם החייבין בתפילין והפטורים
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
אחר שלימד מתי מניחין תפילין (סימן ל״ז), בא השולחן ערוך לפרש מי חייב בהן ומי פטור. שני שרשים לפטור : חסרון גוף נקי ויישוב הדעת שבחולה מעיים, בשאר חולה ובמצטער (סעיפים א׳-ב׳, ט׳) ; וכלל העוסק במצווה פטור מן המצווה בכותבי סת״ם, בקורא בתורה ובחתן (סעיפים ז׳-ח׳, י׳). ומלבד זה : נשים ועבדים פטורים (מ״ע שהזמן גרמא, סעיף ג׳), אבל ביום ראשון (סעיף ה׳), ט׳ באב שחייבין (סעיף ו׳), ומנודה ומצורע האסורין (סעיף י״ג). טקסט עברי מנוקד, תרגום והסבר של י״ג הסעיפים, וכן מקרים מעשיים.
נושא: מי הם החייבין בתפילין והפטורים — חולה, מצטער, נשים, אבל, ט׳ באב, חתן, סופרים (העוסק במצווה), מנודה ומצורע
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ח · שלשה עשר סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימן הקודם קבע את זמן המצוה וחומרתה. ונשאר לברר מי נושאן ומי פטור לפי שעה. השולחן ערוך מחלק לשתי סברות : מי שגופו או דעתו אינם יכולים לעמוד בתפילין בטהרה (חולה, מצטער), ומי שכבר עוסק במצווה אחרת (סופר, קורא, חתן). ונוספו דינים מיוחדים — נשים ועבדים, אבל, ט׳ באב, קדימה למזוזה, מנודה ומצורע. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; וכל הנהגה למעשה נפנית אל הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. חולה וגוף נקי — חולה מעיים, שאר חולה, וגוף נקי / הפחה (סעיפים א׳-ב׳)
ב. נשים ועבדים והרהור — מ״ע שהזמן גרמא (מחבר / רמ״א) והרהור (סעיפים ג׳-ד׳)
ג. אבל, ט׳ באב, חתן — אבל ביום ראשון, ט׳ באב, חתן ובני חופה (סעיפים ה׳-ז׳)
ד. העוסק במצווה — סופרים (העוסק במצווה), מצטער, הקורא בתורה (סעיפים ח׳-י׳)
ה. חליצה בפני רבו · קדימה · מנודה ומצורע — חליצה, תפילין קודם למזוזה, מנודה ומצורע (סעיפים י״א-י״ג)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. חולה וגוף נקי (סעיפים א׳-ב׳)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר מִתְּפִלִּין. הַגָּה: אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר. אֲבָל שְׁאָר חוֹלֶה, אִם מִצְטַעֵר בְּחָלְיוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו — פָּטוּר, וְאִם לָאו — חַיָּב.
[א] חולה מעיים פטור מתפילין. הגה: אפילו אין לו צער. אבל שאר חולה, אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושבת עליו — פטור, ואם לאו — חייב.
חוֹלֵה מֵעַיִם · גּוּף נָקִי — התפילין צריכות גוף נקי (סימן ל״ז). חולה מעיים אינו יכול לשמור נקיון הגוף, ולכן פטור לעולם, אף בלא צער. שאר חולה גופו נקי, וכל חסרונו ביישוב הדעת — ולכן פטור רק אם מצטער עד שאין דעתו מיושבת.
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] מִי שֶׁבָּרִי לוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּלֹא הֲפָחָה, מוּטָב שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה מִמַּה שֶּׁיִּתְפַּלֵּל בְּלֹא גּוּף נָקִי (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן פ׳). וְאִם יִרְאֶה לוֹ שֶׁיּוּכַל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּגוּף נָקִי בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, יַנִּיחַ תְּפִלִּין בֵּין אַהֲבָה לִקְרִיאַת שְׁמַע וִיבָרֵךְ.
[ב] מי שברי לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה, מוטב שיעבור זמן התפלה משיתפלל בלא גוף נקי (ועיין סימן פ׳). ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת ק״ש, יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע ויברך.
מה אומרים הסעיפים :
- חולה מעיים : פטור לעולם (שאין גופו יכול להיות נקי), אף בלא צער.
- שאר חולה : פטור רק אם הצער נוטל את יישוב הדעת ; ואם לאו — חייב.
- הפחה : מי שאינו יכול להתפלל בלא הפחה — מוטב שיעבור הזמן משיניח בלא גוף נקי ; ואם יכול לעמוד רגע בשעת ק״ש, מניח אז ומברך.
ב. נשים ועבדים והרהור (סעיפים ג׳-ד׳)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִתְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא. הַגָּה: וְאִם הַנָּשִׁים רוֹצִים לְהַחְמִיר עַל עַצְמָן — מוֹחִין בְּיָדָם.
[ג] נשים ועבדים פטורים מתפילין, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא. הגה: ואם הנשים רוצים להחמיר על עצמן — מוחין בידם.
מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא — מצות עשה התלויה בזמן (אין מניחין תפילין בשבת וביום טוב), ונשים פטורות. למחבר (וכל בו), אם רוצות להחמיר ולהניחן — מוחין בידן, מפני שהתפילין צריכות גוף נקי ואינן יודעות לשמור עצמן כראוי. (שלא כשאר מצוות דזמן גרמא, שנהגו נשים לקיים ולברך.)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת אִשָּׁה. הַגָּה: וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא הִרְהוּרִים — מוּטָב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם.
[ד] המניח תפילין צריך ליזהר מהרהור תאות אשה. הגה: ואם אי אפשר לו בלא הרהורים — מוטב שלא להניחם.
לזכור : נשים ועבדים פטורים (מ״ע שהזמן גרמא) ; והמחבר מוחה בנשים מלהניח, מפני הגוף הנקי. וכל המניח צריך לשמור מחשבתו בטהרה.
ג. אבל, ט׳ באב וחתן (סעיפים ה׳-ז׳)
טקסט מקורי (סעיפים ה-ז)
[ה] אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, מִכָּאן וְאֵילָךְ חַיָּב, אֲפִלּוּ בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת.
[ו] בְּתִשְׁעָה בְּאָב חַיָּבִין בִּתְפִלִּין (וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקנ״ה).
[ז] חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו (פֵּרוּשׁ רֵעָיו הַשְּׂמֵחִים עִמּוֹ) וְכָל בְּנֵי חֻפָּה, פְּטוּרִין מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ.
[ה] אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין, מכאן ואילך חייב, אפילו באו פנים חדשות.
[ו] בתשעה באב חייבין בתפילין (ועיין סימן תקנ״ה).
[ז] חתן ושושביניו (רעיו השמחים עמו) וכל בני חופה, פטורין משום דשכיח שכרות וקלות ראש.
[ו] בתשעה באב חייבין בתפילין (ועיין סימן תקנ״ה).
[ז] חתן ושושביניו (רעיו השמחים עמו) וכל בני חופה, פטורין משום דשכיח שכרות וקלות ראש.
אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן — התפילין נקראין פאר, ואין נותנין פאר על אבל ביום מרירותו העזה ; לכן אסור ביום ראשון, ומיום שני חייב. הט׳ באב, אבלות ישנה וכללית, אינו בכלל איסור זה : חייבין בתפילין (ונהגו להניחן במנחה).
מה אומרים הסעיפים :
- אבל : אסור ביום ראשון (התפילין פאר) ; חייב מיום שני.
- ט׳ באב : חייבין בתפילין (ונהגו להניחן במנחה, סימן תקנ״ה).
- חתן ובני חופה : פטורין, דשכיח שכרות וקלות ראש.
ד. העוסק במצווה, המצטער, הקורא (סעיפים ח׳-י׳)
טקסט מקורי (סעיף ח)
[ח] כּוֹתְבֵי תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, הֵם וְתַגָּרֵיהֶם וְתַגָּרֵי תַגָּרֵיהֶם, וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִין מֵהֲנָחַת תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, זוּלַת בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. הַגָּה: וְאִם הָיוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּן בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, אָז פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִתְּפִלָּה וּמִתְּפִלִּין, דְּכָל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִמִּצְוָה אַחֶרֶת אִם צָרִיךְ לִטְרֹחַ אַחַר הָאַחֶרֶת. אֲבָל אִם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת בְּלֹא טֹרַח — יַעֲשֶׂה שְׁתֵּיהֶן.
[ח] כותבי תפילין ומזוזות, הם ותגריהם ותגרי תגריהם, וכל העוסקים במלאכת שמים — פטורין מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק״ש ותפלה. הגה: ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת ק״ש ותפלה, אז פטורין מק״ש ומתפלה ומתפילין, דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת ; אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח — יעשה שתיהן.
הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה — מי שכבר טרוד במצוה פטור מאחרת. הסופרים ותגריהם עוסקים במלאכת שמים : פטורין כל היום (זולת ק״ש ותפלה). והגבול הוא הטורח : אם צריך לטרוח אחר האחרת פטור, ואם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח — יעשה שתיהן.
טקסט מקורי (סעיפים ט-י)
[ט] מִצְטַעֵר, וּמִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו וּנְכוֹנָה — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם.
[י] הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה פָּטוּר מֵהֲנָחַת תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, זוּלַת בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.
[ט] מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה — פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהם.
[י] הקורא בתורה פטור מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק״ש ותפלה.
[י] הקורא בתורה פטור מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק״ש ותפלה.
לזכור : הסופרים והקורא בתורה פטורין מדין עוסקין במצווה ; המצטער מדין היסח הדעת. וכולם חייבין בק״ש ותפלה — זולת הסופר שהפסקתו בטורח.
ה. חליצה בפני רבו · קדימה · מנודה ומצורע (סעיפים י״א-י״ג)
טקסט מקורי (סעיפים יא-יג)
[י״א] לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלִּין בִּפְנֵי רַבּוֹ, אֶלָּא יִפְנֶה לְצַד אַחֵר מִפְּנֵי אֵימָתוֹ וְיַחֲלֹץ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.
[י״ב] הָיָה צָרִיךְ לִתְפִלִּין וּמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שְׁנֵיהֶם — תְּפִלִּין קוֹדְמִים.
[י״ג] מְנֻדֶּה וּמְצֹרָע אֲסוּרִים לְהָנִיחַ תְּפִלִּין.
[יא] לא יחלוץ תפילין בפני רבו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו ויחלוץ שלא בפניו.
[יב] היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם — תפילין קודמים.
[יג] מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין.
[יב] היה צריך לתפילין ומזוזה ואין ידו משגת לקנות שניהם — תפילין קודמים.
[יג] מנודה ומצורע אסורים להניח תפילין.
תְּפִלִּין קוֹדְמִין לִמְזוּזָה — אם אין ידו משגת לשניהם, תפילין קודמין, מפני שהן חובת הגוף, והמזוזה חובת הבית. ובפני רבו לא יגלה ראשו בחליצת התפילין : מפני אימת רבו יפנה לצד אחר. ומנודה ומצורע אסורין בתפילין.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — חולה או מצטער
מצב: אדם חולה או מצטער שואל אם יניח תפילין.
הנהגה: חולה מעיים פטור לעולם, אף בלא צער, שאין גופו יכול להיות נקי (סעיף א). שאר חולה פטור רק אם הצער נוטל את היישוב הדעת ; ואם דעתו מיושבת — חייב. ובספק על מצבו — ישאל את הרב.
מקרה 2 — האם אשה תניח תפילין ?
מצב: אשה מבקשת, מתוך יראת שמים, להניח תפילין.
הנהגה: נשים פטורות (מ״ע שהזמן גרמא, סעיף ג). למחבר, אם רוצות להחמיר ולהניחן — מוחין בידן, מפני דרישת הגוף נקי. וכן ההלכה ; ולכל שאלה נפנים אל הרב והמנהג.
מקרה 3 — אומן העוסק במצווה (סופר)
מצב: סופר העוסק בכתיבת תפילין, האם יפסיק להניח את שלו ?
הנהגה: העוסק במצווה (כסופר העוסק במלאכת שמים) פטור כל היום, זולת ק״ש ותפלה (סעיף ח). ואם ההפסקה לק״ש בטורח שיסירנו ממלאכתו — פטור אף מזה ; אבל אם יכול לעשות שתיהן בלא טורח — יעשה שתיהן. והפרט לרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע חולה מעיים פטור אף בלא צער, שלא כשאר חולה (סעיף א) ?
- מה יעשה מי שאינו יכול להתפלל בלא הפחה (סעיף ב) ?
- מדוע מוחה המחבר בנשים מלהניח תפילין (סעיף ג) ?
- מדוע האבל אסור ביום ראשון, ובט׳ באב חייבין (סעיפים ה-ו) ?
- מהו העוסק במצווה פטור מן המצווה, ומהו גבולו (סעיף ח) ?
- מדוע תפילין קודמין למזוזה (סעיף יב) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה (סוכה כ״ה.), גּוּף נָקִי וְהֶסַּח הַדַּעַת, נָשִׁים בְּמ״ע שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (קידושין ל״ג:)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב