אורח חיים ל״ח · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ל״ח · מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים

דרכו של אדמו״ר הזקן במי הם החייבין בתפילין והפטורים: החוֹלֶה וְהמִּצְטַעֵר (גּוּף נָקִי, הֶסַּח הַדַּעַת), נָשִׁים וַעֲבָדִים (מ״ע שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא), האָבֵל וְהחָתָן, העוֹסֵק בְּמִצְוָה (כּוֹתְבֵי סְתָ״ם), הקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וְתְפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה — ברגישות חב״ד.

למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.

לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן ל״ח — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים. הסימן כולל אצל הרב י״א סְעִיפִים, שבהם אדמו״ר הזקן פורש: פְּטוּרֵי הגּוּף נָקִי וְההֶסַּח הַדַּעַת (חוֹלֵה מֵעַיִם, שְׁאָר חוֹלֶה, מִצְטַעֵר) ; פְּטוֹר הנָּשִׁים וַעֲבָדִים (מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא) ; האָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְהחָתָן ; הַכְּלָל הַגָּדוֹל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה (כּוֹתְבֵי סְתָ״ם) ; הקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה ; הַהִזָּהֲרוּת בִּפְנֵי רַבּוֹ ; וְתְפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה.

→ לקריאת המבוא הכללי על שיטת אדמו״ר הזקן

הערת מקור. הטקסט העברי המובא בדף זה הוא הטקסט המלא והאמיתי של שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן ל״חי״א סְעִיפִים מידי הרב — לפי מהדורת קה״ת כפי שנסרקה בספריא (Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ח). באחד עשר הסעיפים, אדמו״ר הזקן דן בפְּטוּרֵי החוֹלֶה וְהמִּצְטַעֵר (מחמת הגוף הנקי והיסח הדעת), בנָשִׁים וַעֲבָדִים (מ״ע שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא), באָבֵל וּבחָתָן, בכְּלָל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה (כּוֹתְבֵי סְתָ״ם, מְשַׁמֵּר הַמֵּת), בקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, בהִזָּהֲרוּת בִּפְנֵי רַבּוֹ, וּבתְפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה. הביאורים הם שלנו. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שולחן ערוך הרב — סימן ל״ח — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים

הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן

שולחן ערוך הרב, סימן ל״ח — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.38), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל י״א סְעִיפִים.

סעיף א חוֹלֵה מֵעַיִם — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶן בִּנְקִיּוּת.

מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים וּבוֹ י"א סְעִיפִים:חוֹלֵה מֵעַיִם — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר, וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לִזָּהֵר בָּהֶן הֵיטֵב לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת. וְאֵין לוֹ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בָּזֶה אֶלָּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וְהוּא שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּגוּף נָקִי (וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁמֵר אֶת עַצְמוֹ מֵהָפִיחַ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן פ):

חוֹלֵה מֵעַיִם. חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ בַּשְּׁוָקִים, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִזָּהֵר לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת. וְאֵין לוֹ לְהַחֲמִיר אֶלָּא בִּשְׁעַת ק״ש וּתְפִלָּה, וְהוּא שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁיָּכוֹל לְהַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּגוּף נָקִי (וְהַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל — בְּסִימָן פ).

סעיף ב שְׁאָר חוֹלֶה — אִם מִצְטַעֵר וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת פָּטוּר, וְאִם לָאו חַיָּב אַף שֶׁהוּא חוֹלֶה.

אֲבָל שְׁאָר חוֹלֶה, אִם מִצְטַעֵר בְּחָלְיוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו מִפְּנֵי צַעֲרוֹ — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן. וְאִם לָאו — חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹלֶה:

שְׁאָר חוֹלֶה. שְׁאָר חוֹלֶה, אִם מִצְטַעֵר בְּחָלְיוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת מִפְּנֵי צַעֲרוֹ — פָּטוּר, שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן ; וְאִם לָאו — חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוֹלֶה.

סעיף ג נָשִׁים וַעֲבָדִים — פְּטוּרִים, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; וְאִם רָצוּ לְהַחֲמִיר מוֹחִין בְּיָדָן.

נָשִׁים וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִים — פְּטוּרִים מִתְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, שֶׁהֲרֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין. וְאִם רָצוּ הַנָּשִׁים לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן וְלַהֲנִיחָן — מוֹחִין בְּיָדָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לִשְׁמֹר אֶת עַצְמָן בִּנְקִיּוּת:

נָשִׁים וַעֲבָדִים. נָשִׁים וַעֲבָדִים כְּנַעֲנִים פְּטוּרִים, שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין) ; וְאִם רָצוּ הַנָּשִׁים לְהַחֲמִיר — מוֹחִין בְּיָדָן, שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לִשְׁמֹר בִּנְקִיּוּת.

סעיף ד הַמֵּנִיחַ צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר ; וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא הִרְהוּרִים טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם, וּמִסָּפֵק לֹא יִמָּנַע.

הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת הָאִשָּׁה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא הִרְהוּרִים — טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם. וְהוּא שֶׁיָּדוּעַ לוֹ בְּוַדַּאי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר, אֲבָל מִסָּפֵק לֹא יִמָּנַע מִמִּצְוַת תְּפִלִּין:

הִרְהוּר. הַמֵּנִיחַ צָרִיךְ לִזָּהֵר מֵהִרְהוּר תַּאֲוַת הָאִשָּׁה ; וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא הִרְהוּרִים — טוֹב שֶׁלֹּא לַהֲנִיחָם, וְדַוְקָא בְּיָדוּעַ בְּוַדַּאי, אֲבָל מִסָּפֵק לֹא יִמָּנַע מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.

סעיף ה אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן — אָסוּר, שֶׁהַתְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר ; וּבַשֵּׁנִי חַיָּב, וְלֹא יָנִיחַ עַד אַחַר הָנֵץ.

אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל אֲבֵלוּת, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם הַקְּבוּרָה — אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ", וְאָבֵל מְעוֹלָל בֶּעָפָר קַרְנוֹ וְאֵין נָאֶה לָתֵת פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר. אֲבָל בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי חַיָּב בִּתְפִלִּין, שֶׁעִקַּר הַמְרִירוּת אֵינוֹ אֶלָּא יוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר". וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יָנִיחַ עַד אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, שֶׁאָז כְּבָר עָבַר מִקְצָת זְמַן הָרָאוּי לַהֲנָחַת תְּפִלִּין, וְאָמְרִינָן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שפח. וְכֵיוָן שֶׁהֵנִיחַ — שׁוּב אֵינוֹ חוֹלֵץ, אֲפִלּוּ בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת, דְּהַיְנוּ מְנַחֲמִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ אֶתְמוֹל. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה לֹא יָנִיחַ בִּפְנֵיהֶם עַד שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶם (וְדִין תְּפִלִּין בְּתִשְׁעָה בְּאָב יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנה):

אָבֵל. אָבֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן (יוֹם הַקְּבוּרָה) אָסוּר, שֶׁהַתְּפִלִּין נִקְרָאִין פְּאֵר וְאֵין נָאֶה פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר ; וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי חַיָּב, וְלֹא יָנִיחַ עַד אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה (מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ, יו״ד שפח) ; וְכֵיוָן שֶׁהֵנִיחַ שׁוּב אֵינוֹ חוֹלֵץ אֲפִלּוּ בָּאוּ פָּנִים חֲדָשׁוֹת, אַךְ לְכַתְּחִלָּה לֹא יָנִיחַ בִּפְנֵיהֶם (וּבְט׳ באב — סימן תקנה).

סעיף ו חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וּבְנֵי הַחֻפָּה — פְּטוּרִים מִפְּנֵי שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ ; וְעַכְשָׁו נוֹהֲגִין לְהָנִיחַ.

חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה — פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמָּצוּי בָּהֶן שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ. וְאַף עַל פִּי שֶׁחַיָּבִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע — קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין. וְכֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ שִׂמְחַת לִבָּם לֹא יוּכְלוּ לְכַוֵּן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁמִּצְוַת כַּוָּנָתָהּ אֵינוֹ אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בְּדִיעֲבַד, וּבְקַל יוּכְלוּ לְיַשֵּׁב דַּעְתָּם לְכַוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, וְהַשְּׁאָר יֹאמְרוּ בְּלֹא כַּוָּנָה. וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים כָּל־כָּךְ בַּתְּפִלָּה גַּם בְּלֹא שִׂמְחַת נִשּׂוּאִין — אֵין לֶחָתָן וּלְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה לִפְטֹר אֶת עַצְמָן מֵהַתְּפִלָּה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כַּוָּנָה, וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁמַּפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה. וְנוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה וְעוֹמְדִים וּמִתְפַּלְּלִים — שׁוּב אֵין לָחֹש לְקַלּוּת רֹאשׁ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל וְהָיוּ קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בְּתוֹךְ הַמִּשְׁתֶּה — הָיוּ פְּטוּרִין מִתְּפִלִּין שֶׁמָּא יָבוֹאוּ בָּהֶן לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ, שֶׁהוּא מָצוּי בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה הָעוֹסְקִים בַּמִּשְׁתֶּה — נִקְרָאִים עוֹסְקִים בְּמִצְוָה לְעִנְיָן שֶׁפְּטוּרִין מִשְּׁאָר מִצְוֹת, לָכֵן הֵם פְּטוּרִים גַּם כֵּן מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין אֲפִלּוּ בִּזְמַן הַזֶּה. וְהַמֵּקֵל כִּסְבָרָא זוֹ — לֹא הִפְסִיד, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן בִּימוֹת הַקַּיִץ שֶׁלִּפְעָמִים סְעוּדַת הַנִּשּׂוּאִין הִיא נִמְשֶׁכֶת עַד הַבֹּקֶר — פְּטוּרִין מִכֻּלָּם, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הֶחָתָן מֵסֵב עִמָּהֶם, שֶׁאָז הִיא מִצְוָה לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:

חָתָן וּבְנֵי הַחֻפָּה. חָתָן וְשׁוֹשְׁבִינָיו וְכָל בְּנֵי הַחֻפָּה בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁמָּצוּי שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ ; וְעַכְשָׁו שֶׁמַּפְסִיקִין הַמִּשְׁתֶּה וּמִתְפַּלְּלִין — נוֹהֲגִין לְהָנִיחַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּמִצְוָה וּפְטוּרִים אַף מִק״ש, וְהַמֵּקֵל כִּסְבָרָא זוֹ לֹא הִפְסִיד.

סעיף ז כּוֹתְבֵי סְתָ"ם וְתַגָּרֵיהֶם וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִים ; הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה.

כּוֹתְבֵי סְתָ"ם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן וְכֵן תַּגָּרֵיהֶם וְתַגָּרֵי תַּגָּרֵיהֶם — שֶׁהֵם לוֹקְחִין כְּדֵי לְהוֹצִיאָן לְמָכְרָן לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם, וְאֵין כַּוָּנָתָם כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר, וְכֵן כָּל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִין מֵהֲנָחַת תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, זוּלַת בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל [עָלָיו] עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וְגַם שֶׁלֹּא יָעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמָם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בִּמְלַאכְתָּם בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל אִם הֵם עוֹסְקִים — אֵינָם צְרִיכִים לְהַפְסִיק מִשּׁוּם קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר זְמַנָּם, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אֲסוּרִים לְהַתְחִיל מִשֶּׁהִגִּיעַ סָמוּךְ לִזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע (עַיֵּן סִימָן עב). אֲבָל אִם הִתְחִילוּ קֹדֶם לָכֵן, אוֹ אֲפִלּוּ הִתְחִילוּ בְּאִסּוּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִקְרִיאַת שְׁמַע, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁהוּת לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתָּם אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע, וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא מִצְוָה עוֹבֶרֶת, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִמִּצְוָה אַחֶרֶת, אֲפִלּוּ אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּם שְׁתֵּיהֶן, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁעוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ שֶׁל מָקוֹם — לֹא חִיַּבְתּוֹ תּוֹרָה לִטְרֹחַ וּלְקַיֵּם מִצְוֹת אֲחֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ. וְלָכֵן הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת — פָּטוּר מִתְּפִלִּין וּמִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִתְּפִלָּה וּמִכָּל הַמִּצְו‍ֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְו‍ֹת. וְכֵן הַחוֹפֵר קֶבֶר לְמֵת — פָּטוּר מִכֻּלָּם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּח מְעַט, שֶׁגַּם בִּשְׁעַת נוּחוֹ נִקְרָא עֲדַיִן עוֹסֵק בְּמִצְוָה, שֶׁעַל יְדֵי כֵּן יִתְחַזֵּק כֹּחוֹ לַחֲזֹר וְלַחְפֹּר, וְלָכֵן הוּא פָּטוּר אָז אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל. אֲבָל מִי שֶׁלָּבוּשׁ בִּתְפִלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוָה — אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק בְּמִצְוָה לְהִפָּטֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹבְשָׁן, אֲבָל לֹא אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶן כָּל הַיּוֹם. וְכֵן מִי שֶׁמָּצָא אֲבֵדָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמְשַׁמְּרָהּ בְּתֵבָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיֵּם מִצְוָה — אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק בְּמִצְוָה לְהִפָּטֵר מִכָּל הַמִּצְוֹת כָּל זְמַן הֱיוֹתָהּ בְּתוֹךְ תֵּבָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה אַחַת וְנִזְדַּמְּנָה לוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת, וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת בְּלֹא שׁוּם טֹרַח — "מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע", וְיֵצֵא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לִטְרֹחַ טִרְחָא בָּעֲשִׂיָּה הָאַחֶרֶת טֹרַח אַחֵר, אֲבָל לֹא כְּשֶׁטֹּרַח אֶחָד לִשְׁתֵּיהֶן וּכְדַרְכּוֹ בַּמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי שְׁתֵּיהֶן:

כּוֹתְבֵי סְתָ"ם וְהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה. כּוֹתְבֵי סְתָ"ם וְתַגָּרֵיהֶם וְתַגָּרֵי תַּגָּרֵיהֶם וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִים כָּל הַיּוֹם זוּלַת בְּק״ש וּתְפִלָּה, שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה אַף שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם שְׁתֵּיהֶן, שֶׁלֹּא חִיְּבַתּוּ תּוֹרָה לִטְרֹחַ. וְכֵן הַמְשַׁמֵּר הַמֵּת וְהַחוֹפֵר קֶבֶר פְּטוּרִים ; אַךְ הַלָּבוּשׁ בִּתְפִלִּין אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק אֶלָּא בִּשְׁעַת לְבִישָׁה. וּכְשֶׁאֶפְשָׁר בְּלֹא טֹרַח — מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע.

סעיף ח הַמִּצְטַעֵר וְכָל שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת — פָּטוּר ; וְאִם אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ חַיָּב.

הַמִּצְטַעֵר, אֲפִלּוּ מִצְטַעֵר מִפְּנֵי הַצִּנָּה, וְכן כָל מִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וּנְכוֹנָה עָלָיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ — פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַתְּפִלִּין. אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ — חַיָּב לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְלַהֲנִיחָן, שֶׁהֲרֵי אָבֵל חַיָּב מִיּוֹם שֵׁנִי וְאֵילָךְ אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְטַעֵר וְאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְהִצְטַעֵר:

הַמִּצְטַעֵר. הַמִּצְטַעֵר (אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַצִּנָּה) וְכָל שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְיַשְּׁבָהּ — פָּטוּר, שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ ; אֲבָל אִם אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ — חַיָּב, כְּמוֹ אָבֵל מִיּוֹם שֵׁנִי אַף שֶׁמִּצְטַעֵר.

סעיף ט הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה — פָּטוּר כָּל הַיּוֹם זוּלַת בִּשְׁעַת ק״ש וּתְפִלָּה ; וְאִם רָצָה לְהַפְסִיק מְבָרֵךְ.

הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה — פָּטוּר מֵהֲנָחַת תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ לַהֲנִיחָם, (זוּלַת) בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים חַיָּב לְהַפְסִיק כְּדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רמ, מִכָּל מָקוֹם בִּתְפִלִּין נֶאֱמַר בָּהֶן: "לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ", וְזֶה שֶׁכְּבָר יֵשׁ תּוֹרַת ה׳ בְּפִיהוּ — אֵין צָרִיךְ לְאוֹת וּלְזִכָּרוֹן. וְאִם רָצָה לְהַפְסִיק וְלַהֲנִיחָן — יָכוֹל גַּם כֵּן לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִלְּהַפְסִיק בִּשְׁבִילָן, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁרוֹצֶה לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ — הֲרֵי הוּא חַיָּב בִּתְפִלִּין מִיָּד שֶׁמַּפְסִיק:

הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה. הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה פָּטוּר כָּל הַיּוֹם (אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִלִּמּוּדוֹ) זוּלַת בִּשְׁעַת ק״ש וּתְפִלָּה. וְאַף שֶׁמִּצְוָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר עַל יְדֵי אֲחֵרִים מַפְסִיק (יו״ד רמ), בִּתְפִלִּין נֶאֱמַר « לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ », וְזֶה שֶׁתּוֹרַת ה׳ בְּפִיו אֵין צָרִיךְ אוֹת ; וְאִם רָצָה לְהַפְסִיק וּלְהָנִיחַ — מְבָרֵךְ.

סעיף י לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו בִּפְנֵי רַבּוֹ — אֶלָּא יִפְנֶה לְצַד אַחֵר מִפְּנֵי אֵימָתוֹ.

לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו בִּפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁמְּזַלְזֵל הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁמְּגַלֶּה רֹאשׁוֹ בְּפָנָיו, אֶלָּא יִפְנֶה לְצַד אַחֵר מִפְּנֵי אֵימָתוֹ וְיַחֲלֹץ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו:

בִּפְנֵי רַבּוֹ. לֹא יַחֲלֹץ תְּפִלָּיו בִּפְנֵי רַבּוֹ, שֶׁמְּזַלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ בְּגַלּוֹתוֹ רֹאשׁוֹ בְּפָנָיו ; אֶלָּא יִפְנֶה לְצַד אַחֵר מִפְּנֵי אֵימָתוֹ וְיַחֲלֹץ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו.

סעיף י״א תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת — תְּפִלִּין קוֹדְמִין (חוֹבַת הַגּוּף) ; וְאִם יָכוֹל לִשְׁאֹל מְזוּזָה קוֹדֶמֶת.

הָיָה צָרִיךְ לִתְפִלִּין וְלִמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שְׁנֵיהֶם — תְּפִלִּין קוֹדְמִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹבַת הַגּוּף. וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין מְנִיחִים תְּפִלִּין אֶלָּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לִשְׁאֹל תְּפִלִּין מֵאֲחֵרִים לִקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה — מְזוּזָה קוֹדֶמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה. (מְנֻדֶּה, אִם מֻתָּר בִּתְפִלִּין — יִתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שלד):

תְּפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה. צָרִיךְ תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִשְׁנֵיהֶם — תְּפִלִּין קוֹדְמִין, שֶׁהֵן חוֹבַת הַגּוּף ; וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין מְנִיחִין אֶלָּא בְּק״ש וּתְפִלָּה, אִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל תְּפִלִּין — מְזוּזָה קוֹדֶמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה (מְנֻדֶּה — יו״ד שלד).

מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ח (מהדורת קה״ת, י״א סְעִיפִים). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.

2 · היסוד

היסוד — מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים

היסוד: מי הם החייבין והפטורים

קריאת אדמו״ר הזקן על סימן זה נסובה על שלושה צירים המכריעים את כל שדה הפטורים. תחילה הכְּלָל הַגָּדוֹל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה: כּוֹתְבֵי סְתָ״ם, הַמְשַׁמֵּר הַמֵּת, הַחוֹפֵר קֶבֶר — וּגְבוּל הַטֹּרַח (מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע). אחר כך הצורך בגּוּף נָקִי וּבהֶסַּח הַדַּעַת: הַחוֹלֵה מֵעַיִם, שְׁאָר חוֹלֶה וְהַמִּצְטַעֵר — שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן. ולבסוף המִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְסֵדֶר הַפְּטוּרִים: נָשִׁים, אָבֵל, חָתָן, וּתְפִלִּין קֹדֶם לִמְזוּזָה כְּחוֹבַת הַגּוּף.

הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה

העוסק במצווה פטור מן המצווה

היסוד. העוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר ממצווה אחרת — אף שיכול לקיים שתיהן — שלא חייבתו תורה לִטְרֹחַ בעבור מצווה שנייה. לכן כּוֹתְבֵי סְתָ״ם וְתַגָּרֵיהֶם, הַמְשַׁמֵּר אֶת הַמֵּת וְהַחוֹפֵר קֶבֶר פְּטוּרִים מתפילין (סעיף ו-ז).

הגבול. הַלָּבוּשׁ כבר בתפילין אינו נקרא עוֹסֵק בְּמִצְוָה אלא בשעת לְבִישָׁה ; וכשאפשר שתיהן בְּלֹא טֹרַח — « מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע ». לכן כּוֹתְבֵי סְתָ״ם חייבים בשעת ק״ש וּתְפִלָּה (סעיף ז).

גּוּף נָקִי וְהֶסַּח הַדַּעַת — הַחוֹלֶה וְהַמִּצְטַעֵר

הגוף הנקי והיסח הדעת

העיקרון. התפילין צריכות גּוּף נָקִי ואוסרות לְהַסִּיחַ דַּעַת מהן. לכן החוֹלֵה מֵעַיִם פטור אף בלא צַעַר (אינו יכול לעמוד בִּנְקִיּוּת), והשְּׁאָר חוֹלֶה או המִּצְטַעֵר — משאין דעתו מְיֻשֶּׁבֶת (סעיף א-ב-ח), השווה סימן מד.

התוצאה. הכל תלוי בדַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת: אם יכול ליישב דעתו — חַיָּב (כאָבֵל מיום שני) ; ואם לא — פָּטוּר. ולעניין הפחה בשעת התפילה — סימן פ.

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וְסֵדֶר הַפְּטוּרִים

זמן גרמא וסדר הפטורים

העיקרון. הנָּשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים שהתפילין מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (שבת ויום טוב אינם זְמַן תְּפִלִּין) ; ואם רצו הנשים להחמיר — מוֹחִין בְּיָדָן (סעיף ג).

שאר הפטורים. האָבֵל ביום ראשון (פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר) וְהחָתָן בשעת המשתה (שִׁכְרוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ) — ואחר כך חייבים (סעיף ה-ו). ומי שאין ידו משגת לתפילין ומזוזה — תְּפִלִּין קוֹדְמִין (חוֹבַת הַגּוּף), אלא אם יכול לשאול תפילין (סעיף י״א).

הפניה ללימוד. משקל היסוד שהונח כאן — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה, הגוף הנקי וסדר הפטורים — נוגע גם בהנהגה (רצינות שלא לחסר יום תפילין בלא טעם אמיתי) וגם ברגישות חב״ד על הכַּוָּנָה והקְדֻשָּׁה שסביב המצווה. דף זה מציג זאת ברמת העיקרון המתועד בטקסט של הרב, בלי להוסיף דבר מומצא. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית — פטור החולה, המצטער, סדר הקדימה — יש ללמוד עם רב של חב״ד ובתוך המקורות עצמם.

מי הם החייבין בתפילין והפטורים — בעיקרון · ללימוד, פנה לרב של חב״ד
3 · כח הפסק

כחו של אדמו״ר הזקן בפסק

כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק

השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם המחבר, הרמ״א (רמ״א) והמשנה ברורה (משנה ברורה) בנקודות המפתח של סימן ל״ח. שורת שולחן ערוך הרב (שולחן ערוך הרב) מובלטת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מטקסטו (§1, י״א סעיפים). הרב מפרש את הטעם ואת המשקל במקום שהמחבר מסתפק באמירה.

נושא מחבר רמ״א משנה ברורה דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
חולה מעיים ושאר חולה / מצטער — גוף נקי או״ח ל״ח:א-ב — חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר אֲפִלּוּ אֵין לוֹ צַעַר ; שְׁאָר חוֹלֶה וּמִצְטַעֵר — פָּטוּר אִם אֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת. מ״ב ל״ח / מנחות ל״ו ע״ב — טַעַם הַהֶסַּח וְהַגּוּף נָקִי ; גֶּדֶר הַצַּעַר. דרך אדמו״ר הזקן — חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר לְגַמְרֵי, וְאֵין לוֹ לְהַחֲמִיר אֶלָּא בְּק״ש וּתְפִלָּה וְהוּא שֶׁיָּכוֹל בְּגוּף נָקִי ; הַכֹּל תָּלוּי בְּדַעַת מְיֻשֶּׁבֶת (סעיף א-ב-ח).
נשים ועבדים — מצות עשה שהזמן גרמא או״ח ל״ח:ג — נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא. רמ״א ל״ח:ג — וְאִם רָצוּ הַנָּשִׁים לְהַחֲמִיר — מוֹחִין בְּיָדָן. מ״ב ל״ח / קידושין ל״ג ע״ב — טַעַם זְמַן גְּרָמָא ; מִנְהַג הַנָּשִׁים. דרך אדמו״ר הזקן — פְּטוּרִים שֶׁשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין ; וְהָרוֹצָה לְהַחֲמִיר מוֹחִין בְּיָדָהּ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁמֹר בִּנְקִיּוּת (סעיף ג).
העוסק במצווה — כותבי סת״ם, משמר המת או״ח ל״ח:ח — כּוֹתְבֵי תְפִלִּין וּתְגָרֵיהֶם וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם — פְּטוּרִים. מ״ב ל״ח / סוכה כ״ה ע״א — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר ; גֶּדֶר הַטֹּרַח. דרך אדמו״ר הזקן — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר אַף שֶׁיָּכוֹל שְׁתֵּיהֶן ; הַלָּבוּשׁ בִּתְפִלִּין אֵינוֹ נִקְרָא עוֹסֵק אֶלָּא בִּשְׁעַת לְבִישָׁה ; בְּלֹא טֹרַח — מִהְיוֹת טוֹב (סעיף ז).
תפילין קודם למזוזה — חובת הגוף או״ח ל״ח:י״ב — צָרִיךְ תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת — תְּפִלִּין קוֹדְמִין. מ״ב ל״ח — טַעַם חוֹבַת הַגּוּף ; וְהַיּוֹם אִם אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה. דרך אדמו״ר הזקן — תְּפִלִּין קוֹדְמִין שֶׁהֵן חוֹבַת הַגּוּף ; וְעַכְשָׁו אִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל תְּפִלִּין — מְזוּזָה קוֹדֶמֶת שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּשְׁאֵלָה (סעיף י״א).

הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ל״ח, י״ג סעיפים, מקור ספריא) ומנושאי הכלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילין ד, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד סוכה כ״ה ע״א, קידושין ל״ג ע״ב, מנחות ל״ו ע״ב). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (י״א סְעִיפִים) המובא ב§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים נותרו « על דרך הסברה ».

4 · קווי היסוד של הרב

קווי היסוד של שיטת הרב

קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה

שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל אחת בנויה: עיקרון הסימן → קריאת הרב → תוצאה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).

קו א — הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה

העוסק במצווה וגבול הטורח

עיקרון הסימן: פטור העוסק במצווה (סעיף ו-ז).

קריאת הרב: העוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר אף שיכול שתיהן ; אך כשאין טֹרַח נוסף — « מִהְיוֹת טוֹב אַל תִּקָּרֵא רַע ».

תוצאה מעשית: כּוֹתְבֵי סְתָ״ם עוסקים בלא הפסק, אך פוסקים לק״ש וּתְפִלָּה ; הלבוש בתפילין אינו נחשב עוסק לפטור משאר.

קו ב — גּוּף נָקִי, הֶסַּח הַדַּעַת וְהַמִּצְטַעֵר

הגוף הנקי, היסח הדעת והמצטער

עיקרון הסימן: פטורי החולה והמצטער (סעיף א-ב-ח).

קריאת הרב: הרב תולה הכל בדַּעַת מְיֻשֶּׁבֶת: חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר אף בלא צַעַר ; ושאר — רק כשאין דעתם מְיֻשֶּׁבֶת.

תוצאה מעשית: לא להיפטר בקלות ; משיכול ליישב דעתו (כאָבֵל ביום ב׳) — חַיָּב.

קו ג — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא וּמַדְרֵג הַפְּטוּרִים

מ״ע שהזמן גרמא וסדר הפטורים

עיקרון הסימן: פטור הנשים ומדרג הפטורים (סעיף ג, ה-ו, י״א).

קריאת הרב: הנשים פטורות (זְמַן גְּרָמָא) ומוֹחִין אם רוצות להחמיר ; האָבֵל והחָתָן פטורים לזמן ; תפילין קודמות למזוזה (חוֹבַת הַגּוּף).

תוצאה מעשית: לפי המנהג והרב לכל מקרה ; ולעניין סדר הקנייה, שאילת תפילין מקדימה את המזוזה.

5 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ל״ח ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, בהפניה לרב לפרטי המקרים.

לחסיד חב״ד — סימן ל״ח (מִי הֵם הַחַיָּבִים בִּתְפִלִּין וְהַפְּטוּרִים)

  • ① החולה והמצטער. החוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר אף בלא צַעַר ; השְּׁאָר חוֹלֶה והמִּצְטַעֵר — משאין דעתם מְיֻשֶּׁבֶת. יסוד: שוע״ר ל״ח סעיף א-ב-ח.
  • ② נשים ועבדים. פְּטוּרִים — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; ואם רצו הנשים להחמיר, מוֹחִין בְּיָדָן. יסוד: שוע״ר ל״ח סעיף ג.
  • ③ העוסק במצווה. הכּוֹתְבֵי סְתָ״ם, המְשַׁמֵּר הַמֵּת והחוֹפֵר קֶבֶר פְּטוּרִים ; הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה, ובלא טֹרַח עושים שתיהן. יסוד: שוע״ר ל״ח סעיף ו-ז.
  • ④ אבל, חתן, קורא בתורה. האָבֵל ביום ראשון והחָתָן במשתה פטורים לזמן ; הקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אינו מפסיק, זולת לק״ש וּתְפִלָּה. יסוד: שוע״ר ל״ח סעיף ה-ו-ט.
  • ⑤ בפני רבו, ותפילין קודם למזוזה. לא יחלוץ תפליו בִּפְנֵי רַבּוֹ ; ומי שאין ידו משגת — תְּפִלִּין קוֹדְמִין (אלא אם יכול לשאול). יסוד: שוע״ר ל״ח סעיף י-י״א.

⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן ל״ח (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — פטור החולה, המצטער, סדר הקדימה — יש להתייעץ עם רב, ולחב״ד עם רב של חב״ד.