למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן ל״ט — מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם. הסימן כולל אצל הרב י״א סְעִיפִים, שבהם אדמו״ר הזקן פורש: הפְּסוּלִין לִכְתִיבָה (עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר, מָסוֹר — כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה), הַגֵּר שֶׁחָזַר מֵחֲמַת יִרְאָה, כָּל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן ; תְּפִלִּין שֶׁל מִין (שְׂרֵפָה וּגְנִיזָה), וְאֵלּוּ שֶׁנִּמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי ; הַקְּנִיָּה מִן הַמֻּמְחֶה, הבְּדִיקָה (בְּדִיקַת הַקְּצִיצוֹת) וְחֶזְקַת הַכַּשְׁרוּת.
שולחן ערוך הרב — סימן ל״ט — מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן ל״ט — מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.39), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל י״א סְעִיפִים.
סעיף א מִי פָּסוּל לִכְתֹּב — עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר וּמָסוֹר ; כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה.
מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם וּבוֹ י״א סְעִיפִים:תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן עֶבֶד כְּנַעֲנִי, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ קָטָן אֲפִלּוּ הוּא בֶּן י״ג שָׁנִים אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת, וַעֲדַיִן אֵינוֹ בֶּן י״ח שָׁנָה שֶׁנּוּכַל לוֹמַר מִן הַסְּתָם הֵבִיא כְּבָר ב׳ שְׂעָרוֹת, אוֹ שֶׁכְּתָבָן נָכְרִי, אוֹ כּוּתִי אֲפִלּוּ כְּתָבָן בְּפֵרוּשׁ לִשְׁמָן, אוֹ כְּתָבָן יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ לְתֵאָבוֹן, אוֹ אֲפִלּוּ לַעֲבֵרָה אַחַת אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ לְתֵאָבוֹן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו הֶתֵּר וְאִסּוּר וּמֵנִיחַ הַהֶתֵּר וְאוֹכֵל אֶת הָאִסּוּר, אוֹ שֶׁכְּתָבָן מָסוֹר אֲפִלּוּ הוּא מָסוֹר לְתֵאָבוֹן — פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם״ — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמֻּזְהָר עָלֶיהָ וּמַאֲמִין בָּהּ — יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה — אֵינוֹ בִּכְתִיבָה, וְעֶבֶד וְאִשָּׁה וְנָכְרִי אֵינָן מֻזְהָרִין עַל קְשִׁירָה, וְקָטָן אַף עַל פִּי שֶׁמֻּזְהָר עַל הַקְּשִׁירָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת — אֵינוֹ מֻזְהָר עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה (וְגַם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין הָאַזְהָרָה אֶלָּא עַל אָבִיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שמג). וּמוּמָר וּמָסוֹר — אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מֻזְהָרִין עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁפָּרְקוּ עֹל בְּוַדַּאי אֵינָם מַאֲמִינִים בְּמִצְוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפְּסוּל הַמּוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ, וְהַמָּסוֹר — הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהֶחֱמִירוּ עֲלֵיהֶם חֲכָמִים לַעֲשׂוֹתָם כְּנָכְרִים הוֹאִיל וּפָרְקוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל מִצְוָה. אֲבָל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֲפִלּוּ לְתֵאָבוֹן — פָּסוּל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ אֶלָּא מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה, אוֹ לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא — הוּא כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ב. וְכֵן אִם הוּא מוּמָר לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ לְדָבָר אֶחָד לְבַד — הֲרֵי הוּא כְּנָכְרִי לְכָל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה שָׁם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ תְּפִלִּין אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס — פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בִּקְשִׁירָה. וְהוּא שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עֲלֵיהֶם כְּלָל, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנִיחָן לְתֵאָבוֹן כְּגוֹן שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר עֲסָקָיו — כָּשֵׁר לִכְתֹּב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁאֵינוֹ מְנִיחָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לַהֲנִיחָן, כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית, שֶׁכָּשֵׁר לִכְתֹּב, שֶׁהֲרֵי מֻזְהָר הוּא עַל הַתְּפִלִּין וּמַאֲמִין בְּמִצְוָתָן, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲנִיחָן מֵחֲמַת אָנְסוֹ:
מִי פָּסוּל לִכְתֹּב. תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן (אַף בֶּן י״ג כָּל שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ שֶׁהֵבִיא ב׳ שְׂעָרוֹת וְאֵינוֹ בֶּן י״ח), נָכְרִי, כּוּתִי (אַף לִשְׁמָן), יִשְׂרָאֵל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה אַף לְתֵאָבוֹן, אוֹ מוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ, אוֹ מָסוֹר — פְּסוּלִין. שֶׁנֶּאֱמַר « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » : כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכָל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה. עֶבֶד, אִשָּׁה וְנָכְרִי אֵינָם מֻזְהָרִים ; קָטָן אַף שֶׁמֻּזְהָר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְחַנְּכוֹ אֵינוֹ מֻזְהָר מִן הַתּוֹרָה. מוּמָר וּמָסוֹר פָּרְקוּ עֹל וְאֵינָם מַאֲמִינִים. וי״א שֶׁפְּסוּל הַמּוּמָר לַעֲבֵרָה אַחַת וְהַמָּסוֹר — מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים ; אֲבָל מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה, אוֹ לע״ז אוֹ לְחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, אוֹ לְהַכְעִיס אֲפִלּוּ לְדָבָר אֶחָד — כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו (יורה דעה סימן ב). וּמִי שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ תְּפִלִּין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ — פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה ; אֲבָל הַנִּמְנָע לְתֵאָבוֹן אוֹ מֵחֲמַת אֹנֶס (נִקְטְעָה יָדוֹ) — כָּשֵׁר לִכְתֹּב.
סעיף ב גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה — יֵשׁ מַכְשִׁירִים וְיֵשׁ פּוֹסְלִים ; וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה.
גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה וְכוֹתֵב תְּפִלִּין לִשְׁמָן — יֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בְּצִנְעָא וְאֵינוֹ מֵנִיחַ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם בְּשֶׁל תּוֹרָה:
גֵּר שֶׁחָזַר מֵחֲמַת יִרְאָה. גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה וְכוֹתֵב לִשְׁמָן — יֵשׁ מַכְשִׁירִים. וְיֵשׁ פּוֹסְלִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהָנִיחַ בְּצִנְעָא וְאֵינוֹ מֵנִיחַ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם בְּשֶׁל תּוֹרָה.
סעיף ג כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן ; אֲבָל לְעַבְּדָן כָּשֵׁר.
כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן, כְּשֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַתְּפִלִּין, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹת חִפּוּי הַבָּתִּים אוֹ לְתָפְרָן. אֲבָל לְעַבְּדָן — כָּשֵׁר, אֲפִלּוּ נָכְרִי אִם מְעַבֵּד לִשְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לב. וְאִם אֶחָד מֵהַפְּסוּלִין חִפָּן בַּבָּתִּים אוֹ תְּפָרָן — פְּסוּלִים מִפְּנֵי הַשִּׁי״ן שֶׁל שֵׁם שֶׁבַּבָּתִּים שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁהוּא בִּכְלַל חִפּוּי וּתְפִירָה. אֲבָל אִם גָּרַר דֶּבֶק שֶׁבֵּין אוֹת לְאוֹת אוֹ עָשָׂה שְׁאָר תִּקּוּן — כָּשֵׁר בְּדִיעֲבַד. וְהוּא הַדִּין אִם תָּפַר סֵפֶר תּוֹרָה:
כָּל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן. כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן פָּסוּל לְכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן בְּגוּף הַתְּפִלִּין (חִפּוּי הַבָּתִּים, תְּפִירָה) ; אֲבָל לְעַבְּדָן כָּשֵׁר, אַף נָכְרִי הַמְעַבֵּד לִשְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁבְּסִימָן לב. חִפָּן אוֹ תְּפָרָן אֶחָד מֵהַפְּסוּלִין — פְּסוּלִים מִפְּנֵי הַשי״ן שֶׁל שֵׁם ; אֲבָל גָּרַר דֶּבֶק אוֹ שְׁאָר תִּקּוּן — כָּשֵׁר בְּדִיעֲבַד, וְהוּא הַדִּין תָּפַר סֵפֶר תּוֹרָה.
סעיף ד תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין — יִשָּׂרְפוּ, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה.
תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין, דְּהַיְנוּ הָאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה — יִשָּׂרְפוּ, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין — לַעֲבוֹדָה זָרָה:
כְּתָבָן מִין. תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין (הָאָדוּק לַעֲבוֹדָה זָרָה) — יִשָּׂרְפוּ, שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה.
סעיף ה נִמְצְאוּ בְּיַד מִין וְאֵינוֹ יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק ; אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק.
נִמְצְאוּ בְּיַד מִין וְאֵינוֹ יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָן, אֲבָל אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק:
נִמְצְאוּ בְּיַד מִין. נִמְצְאוּ בְּיַד מִין וְאֵינוֹ יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק, שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָן ; אֲבָל אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק.
סעיף ו נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי — כְּשֵׁרִים, שֶׁסְּתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב.
נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי וְאֵין יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — כְּשֵׁרִים, אֲפִלּוּ לְהַמַּחֲמִירִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַד נָכְרִי וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא הוּא כְּתָבָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רפא, לְפִי שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה יֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא כְּתָבוֹ לְעַצְמוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ, אֲבָל תְּפִלִּין אֵין דַּרְכָּן לְכָתְבָן, וּבְוַדַּאי בָּאוּ לְיָדוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמִין דִּלְעֵיל בְּסָעִיף ה, שֶׁהַמִּין הוּא יוֹדֵעַ לִכְתֹּב, וְיֵשׁ לָחֹש שֶׁמָּא אֵרַע מִקְרֶה שֶׁכָּתַב גַּם תְּפִלִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶן, אֲבָל סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא אֵרַע אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְכָתַב סֵפֶר תּוֹרָה כְּדֵי לְהִתְלַמֵּד בְּתוֹכָהּ, אֲבָל אֵין לָחֹש כָּל־כָּךְ שֶׁמָּא אֵרַע אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לִכְתֹּב וְאֵרַע שֶׁכָּתַב גַּם תְּפִלִּין, שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בָּהֶם:
נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי. נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי וְאֵין יָדוּעַ מִי כְּתָבָן — כְּשֵׁרִים, אַף לַמַּחֲמִירִים בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַד נָכְרִי (יורה דעה סימן רפא) ; שֶׁבְּסֵפֶר תּוֹרָה יֵשׁ לָחֹשׁ שֶׁמָּא כְּתָבוֹ לְעַצְמוֹ לְהִתְלַמֵּד, אֲבָל תְּפִלִּין אֵין דַּרְכָּן לְכָתְבָן וּבְוַדַּאי בָּאוּ מִיִּשְׂרָאֵל. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמִין, שֶׁסְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב.
סעיף ז אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם.
אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם הַרְבֵּה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן. אֲבָל מְחֻיָּבִים לִקְנוֹתָן מֵהֶם מְעַט יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶן, שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ בָּהֶן. וְלֹא יֹאמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּמְכְּרֵם בְּדָבָר מוּעָט מְאֹד, פֶּן יִכְעֹס הַנָּכְרִי וְיַשְׁלִיכֵם לְאִבּוּד:
לֹא לִקְנוֹת בְּיֹקֶר. אֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַנָּכְרִי יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן ; אֲבָל מְחֻיָּבִים לִקְנוֹתָן מְעַט יוֹתֵר שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ, וְלֹא יֹאמַר שֶׁיִּמְכְּרֵם בְּזוֹל פֶּן יִכְעֹס וְיַשְׁלִיכֵם לְאִבּוּד.
סעיף ח אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה הַבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת.
אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, אֲבָל לֹא מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְבָדְקָן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן, מִפְּנֵי שֶׁטֹּרַח הוּא לוֹ לְהָסִיר הַתְּפִירָה וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן:
מִן הַמֻּמְחֶה. אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, וְלֹא מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף שֶׁרוֹצֶה לְבָדְקָן, שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן, שֶׁטֹּרַח לוֹ לְהָסִיר הַתְּפִירָה וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן.
סעיף ט לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק ; מִמֵּאָה קְצִיצוֹת דַּי שָׁלֹשׁ ; צְבָתִים צְבָתִים.
לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. וְאֵין לָחֹש שֶׁמָּא עִבְּדָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל בְּקִיאִים בָּזֶה. וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק כֻּלָּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת — דַּי שֶׁיִּבְדֹּק שָׁלֹשׁ קְצִיצוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ, אִם מְצָאָן כְּשֵׁרוֹת — הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וַהֲרֵי כֻּלָּן כְּשֵׁרוֹת, וְאֵין הַשְּׁאָר צְרִיכִין בְּדִיקָה. וְאִם לָקַח צְבָתִים צְבָתִים — חֶזְקָתָן שֶׁמִּסּוֹפְרִים הַרְבֵּה הֵם לוֹקְחִים, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִבְדֹּק מִכָּל צֶבֶת שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ:
בְּדִיקָה בְּמִדְגָּם. לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק כֻּלָּן : אֲפִלּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת — דַּי שָׁלֹשׁ, שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד אוֹ לְהֶפֶךְ ; מְצָאָן כְּשֵׁרוֹת — הֻחְזַק הָאִישׁ וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת. לָקַח צְבָתִים צְבָתִים — חֶזְקָתָן מִסּוֹפְרִים הַרְבֵּה, וְצָרִיךְ לִבְדֹּק מִכָּל צֶבֶת שָׁלֹשׁ.
סעיף י הַמּוֹכֵר וְאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין.
הַמּוֹכֵר תְּפִלִּין וְאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין, וְשׁוּב אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, שֶׁחֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁלֹּא הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן:
הַמּוֹכֵר נֶאֱמָן. הַמּוֹכֵר וְאוֹמֵר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, שֶׁעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין, וְשׁוּב אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה, שֶׁחֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁלֹּא הוֹצִיא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן.
סעיף יא תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם ; וְלִפְרָקִים פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים.
תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת פַּעַם אַחַת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם מִן הַדִּין, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נִמְחֲקָה אוֹת מִתּוֹכָן אוֹ נִקְּבָה. וּמִכָּל מָקוֹם, נָכוֹן לְבָדְקָן, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְקַלְקְלִים מִן הַזֵּעָה. וְאִם אֵין מְנִיחָן אֶלָּא לִפְרָקִים — צְרִיכִין בְּדִיקָה פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ לָחֹש שֶׁמָּא נִתְעַפְּשׁוּ. וְכֵן אִם נִקְרַע הַחִפּוּי — צְרִיכִין בְּדִיקָה. וְכֵן אִם נִשְׁרוּ בַּמַּיִם. וְאִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְבָדְקָן וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן — יְנִיחֵן כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.
בְּדִיקָה בַּזְּמַן. תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת פַּעַם אַחַת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם מִן הַדִּין, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁחִפּוּיָן שָׁלֵם הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן. מִכָּל מָקוֹם נָכוֹן לְבָדְקָן מִפְּנֵי הַזֵּעָה. אֵין מְנִיחָן אֶלָּא לִפְרָקִים — בְּדִיקָה פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים ; נִקְרַע הַחִפּוּי אוֹ נִשְׁרוּ בַּמַּיִם — בְּדִיקָה. וְאִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְבָדְקָן וּלְתָפְרָן — יְנִיחֵן בְּלֹא בְּדִיקָה שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת תְּפִלִּין.
מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ל״ט (מהדורת קה״ת, י״א סְעִיפִים). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — כְּשֵׁרוּת הַכּוֹתֵב, לִשְׁמָהּ, וְהַקְּנִיָּה מִן הַמֻּמְחֶה
היסוד: כשרות הכותב, לשמה, והקנייה מן המומחה
קריאת אדמו״ר הזקן על סימן זה בשלושה מהלכים. תחילה כְּשֵׁרוּת הַכּוֹתֵב: הדְּרָשָׁה « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה — מוציאה עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר וּמָסוֹר. אחר כך מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל: תְּפִלִּין שֶׁל מִין נשרפות (סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה), וספק (נִמְצְאוּ בְּיַד מִין) לגניזה, לעולם לא לשריפה. ולבסוף הַקְּנִיָּה וְהַבְּדִיקָה: אין לוקחין אלא מן המומחה הבקי בחסרות ויתרות, והגיון הרֹב / החֲזָקָה (מֵאָה קְצִיצוֹת — שָׁלֹשׁ, הֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת) מבסס את חזקת הכשרות.
כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה
כשרות הכותב — דרשת הקשירה
היסוד. הפסוק « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » קושר את הכתיבה לקשירה: כשר לכתוב רק מי שהוא מֻזְהָר על המצווה וּמַאֲמִין בה.
התוצאה. עֶבֶד, אִשָּׁה, נָכְרִי (שאינם מֻזְהָרִים), קָטָן (שאינו מחויב מן התורה), מוּמָר וּמָסוֹר (שפָּרְקוּ עֹל) — פְּסוּלִין ; ומומר לכל התורה כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו.
מַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל — שְׂרֵפָה וּגְנִיזָה
מחשבת פסול — שריפה וגניזה
העיקרון. תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין — יִשָּׂרְפוּ, שסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה — הכתיבה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.
הדקות. נִמְצְאוּ בְּיַד מִין ואין ידוע מי כתבן — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק (אֵין שׂוֹרְפִין מִסָּפֵק) ; נִמְצְאוּ בְּיַד נָכְרִי — כְּשֵׁרִים, שסְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב.
הַקְּנִיָּה מִן הַמֻּמְחֶה, בְּדִיקָה וְחֶזְקָה
הקנייה, הבדיקה והחזקה
העיקרון. אין לוקחין אלא מן מֻמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת ; ואם לאו — בְּדִיקָה, מֵאָה קְצִיצוֹת בּוֹדֵק שָׁלֹשׁ.
החזקה. אם כְּשֵׁרוֹת — הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ והשאר כשר בלא בדיקה ; צְבָתִים — מכל צבת. תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ אינן צריכות בדיקה — אלא לִפְרָקִים.
הפניה ללימוד. משקל היסוד שהונח כאן — כְּשֵׁרוּת הַכּוֹתֵב, מַחֲשֶׁבֶת לִשְׁמָהּ והגיון החֲזָקָה — נוגע גם בהנהגה (לקנות תפילין רק מסופר מוּמְחֶה נאמן) וגם ברגישות חב״ד על קְדֻשַּׁת התפילין והלִשְׁמָהּ. דף זה מציג זאת ברמת העיקרון המתועד בטקסט של הרב, בלי לצטט פרק או נוסח מדויק, ובלי להוסיף דבר מומצא במשמעות הרוחנית. ללימוד מעמיק של ממד זה — ולהנהגה אישית בבחירת הסופר ובבדיקה — יש ללמוד עם רב של חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם המחבר, הרמ״א (רמ״א) והמשנה ברורה (משנה ברורה) בנקודות המפתח של סימן ל״ט. שורת שולחן ערוך הרב (שולחן ערוך הרב) מובלטת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מטקסטו (§1, י״א סעיפים). הרב מפרש את הטעם ואת משקל הפסק במקום שהמחבר מסתפק באמירה.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מי כשר לכתוב (כל שישנו בקשירה) | או״ח ל״ט:א — עֶבֶד, אִשָּׁה, קָטָן, נָכְרִי, כּוּתִי, מוּמָר וּמָסוֹר — פְּסוּלִין ; כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה. | — | מ״ב ל״ט / גיטין מ״ה ע״ב · מנחות מ״ב ע״ב — דְּרָשַׁת « וּקְשַׁרְתָּם…וּכְתַבְתָּם » ; מוּמָר לְתֵאָבוֹן וּלְהַכְעִיס. | דרך אדמו״ר הזקן — הַכֹּל תָּלוּי בַּקְּשִׁירָה (מֻזְהָר וּמַאֲמִין) ; מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כְּנָכְרִי לְכָל דְּבָרָיו ; הַנִּמְנָע לְתֵאָבוֹן אוֹ מֵאֹנֶס — כָּשֵׁר לִכְתֹּב (סעיף א). |
| תפילין של מין ונמצאו ביד מין/נכרי | או״ח ל״ט:ד-ו — שֶׁכְּתָבָן מִין יִשָּׂרְפוּ ; נִמְצְאוּ בְּיַד מִין יִגָּנְזוּ ; בְּיַד נָכְרִי כְּשֵׁרִים. | — | מ״ב ל״ט / יורה דעה רפ״א — חִלּוּק בֵּין סֵפֶר תּוֹרָה לִתְפִלִּין בְּיַד נָכְרִי ; מַחֲשֶׁבֶת מִין. | דרך אדמו״ר הזקן — סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה — יִשָּׂרְפוּ ; מִסָּפֵק יִגָּנְזוּ וְאֵין שׂוֹרְפִין ; סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב — כְּשֵׁרִים (סעיף ד-ו). |
| קנייה מן המומחה ובדיקה וחזקה | או״ח ל״ט:ח-ט — אֵין לוֹקְחִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה ; מֵאָה קְצִיצוֹת — בּוֹדֵק שָׁלֹשׁ ; צְבָתִים צְבָתִים. | — | מ״ב ל״ט — בָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת ; רֹב / חֲזָקָה בַּבְּדִיקָה ; הוּחְזַק בְּכַשְׁרוּת. | דרך אדמו״ר הזקן — שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן ; הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת ; שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם, וְלִפְרָקִים פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים (סעיף ח-ט, יא). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ל״ט, י׳ סְעִיפִים, מקור ספריא) ומנושאי הכלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילין א, רא״ש, ארחות חיים, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד גיטין מ״ה ע״ב, מנחות מ״ב ע״ב, עירובין י״ג ע״א). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (י״א סְעִיפִים) המובא ב§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים נותרו « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל אחת בנויה: עיקרון הסימן → קריאת הרב → תוצאה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — כָּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה
כשרות הכותב הקשורה לקשירה
עיקרון הסימן: מי כשר ומי פסול לכתוב (סעיף א-ב).
קריאת הרב: הקריטריון היחיד הוא מֻזְהָר וּמַאֲמִין ; מומר לכל התורה כְּנָכְרִי, אך הנמנע לְתֵאָבוֹן או מֵאֹנֶס נשאר כָּשֵׁר.
תוצאה מעשית: הסופר צריך להיות יהודי שׁוֹמֵר מִצְוֹת ; אין סומכים על כתב מומר.
קו ב — לִשְׁמָהּ וּמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל
לשמה ומחשבת פסול
עיקרון הסימן: תְּפִלִּין שֶׁל מִין והספק על הכותב (סעיף ד-ו).
קריאת הרב: הרב מבחין בין שְׂרֵפָה (וַדַּאי מִין — מַחֲשֶׁבֶת ע״ז) לגְּנִיזָה (סָפֵק) ; אין שורפין מספק.
תוצאה מעשית: תפילין ממקור עבודה זרה ודאי — שְׂרֵפָה ; ממקור מסופק — גְּנִיזָה ; שנמצאו ביד נכרי — כְּשֵׁרוֹת.
קו ג — הַקְּנִיָּה, הַבְּדִיקָה וְהַחֲזָקָה
הקנייה, הבדיקה והחזקה
עיקרון הסימן: מן המומחה, הבדיקה והבדיקה לעולם (סעיף ח-ט, י-יא).
קריאת הרב: הגיון הרֹב / חֲזָקָה — מֵאָה קְצִיצוֹת, שָׁלֹשׁ ; הֻחְזַק בְּכַשְׁרוּת ; עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרִין.
תוצאה מעשית: לקנות מסופר מוסמך ; תפילין שהוחזקו בכשרות נבדקות רק לִפְרָקִים (פַּעֲמַיִם בְּשֶׁבַע שָׁנִים) ; לסמוך על הרב למעשה. ראה גם סימן לב בכתיבה ובעיבוד לִשְׁמָן.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ל״ט ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, בהפניה לרב לפרטי המקרים (בחירת הסופר, הבדיקה, מקור מסופק).
לחסיד חב״ד — סימן ל״ט (מִי הֵם הַכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב תְּפִלִּין וְלִקְנוֹת מֵהֶם)
- ① ממי קונים. לקנות תפילין רק ממֻמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת — סופר יהודי שׁוֹמֵר מִצְוֹת הכותב לִשְׁמָהּ ; לא ממי שאינו מומחה, שֶׁמָּא יִתְעַצֵּל בִּבְדִיקָתָן. יסוד: שוע״ר ל״ט סעיף א, ח.
- ② הבדיקה. לקח ממי שאינו מומחה — בּוֹדֵק בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת ; מֵאָה קְצִיצוֹת — שָׁלֹשׁ ; אם כשרות, הֻחְזַק והשאר כשר. יסוד: שוע״ר ל״ט סעיף ט.
- ③ מקור מסופק. תפילין שנמצאו / מן השוק: בְּיַד מִין — יִגָּנְזוּ מִסָּפֵק ; בְּיַד נָכְרִי — כְּשֵׁרִים (סְתָם נָכְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לִכְתֹּב). יסוד: שוע״ר ל״ט סעיף ה-ו.
- ④ תפילין של מין. תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן מִין (אָדוּק לע״ז) — יִשָּׂרְפוּ (סְתָם מַחֲשֶׁבֶת מִין לַעֲבוֹדָה זָרָה) ; אין שורפין מספק. יסוד: שוע״ר ל״ט סעיף ד-ה.
- ⑤ קנייה מן הנכרי. אֵין לוֹקְחִין … יוֹתֵר מִכְּדֵי דְּמֵיהֶם (שֶׁלֹּא לְהַרְגִּילָם לְגָנְבָן) ; אבל מעט יותר שֶׁלֹּא יְזַלְזְלוּ. יסוד: שוע״ר ל״ט סעיף ז.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן ל״ט (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — בחירת הסופר, הבדיקה, תפילין ממקור מסופק — יש להתייעץ עם רב, ולחב״ד עם רב של חב״ד.