✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

אמירת פרשת התמיד ופסוקי הקרבנות — עיונים מעמיקים
סימן מ״ח · סעיף אחד
קרבנות במקום עבודה · בציבור וכקורא בתורה · פסוקי מוסף · להתנועע
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ח — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תמידין ומוספין; הלכות תפילה ז׳), רא״ש, אבודרהם, כל בו, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות ק״י. · תענית כ״ז: · מגילה ל״א: (קריאת הקרבנות במקום עבודה)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — the קריאת הקרבנות as קריאה במקום עבודה, and the yesod "קריאה כהקרבה / כלימוד" (single séif)
  2. קרבנות במקום עבודה — "ונשלמה פרים שפתינו" (מנחות ק״י, תענית כ״ז, מגילה ל״א), סדר המערכה ורבון העולמים (renvoi siman 1)
  3. בציבור וכקורא בתורה — the merit of the tsibbour, the כוונה of the 2nd reading, בל תוסיף (renvoi siman 47, 49)
  4. פסוקי מוסף בשבת ולא ביו״ט — the reason (קורא בתורה), the מנהג of ר״ח (סי׳ תכ״א)
  5. להתנועע בלימוד ובתפילה — רתת / כל עצמותי, the opinions (renvoi siman 46)
  6. נפקא מינה למעשה · סיכום השיטות ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the séif

אֲמִירַת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד וּפְסוּקֵי הַקָּרְבָּנוֹת. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

הַסָּעִיף: אומרים פרשת התמיד, וי״א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו׳, ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור לקרות פ׳ התמיד לבד עם הצבור, ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה.

בשבת: אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת, אבל לא בר״ח ויום טוב מפני שקורא בתורה בפסוקי מוסף.

הגה: וי״א שמזכירין גם מוסף ר״ח וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ר״ח (סי׳ תכ״א). ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך.

Concise explanation:

Reading: One says each morning the פרשת התמיד in place of the sacrifice ("ונשלמה פרים שפתינו").

בציבור: One who cannot say it בציבור re-reads it with the ציבור, intending "כקורא בתורה".

מוסף: On שבת one adds the פסוקי מוסף; not on ר״ח and יו״ט (one reads the Torah in the מוסף); some on ר״ח to publicize.

להתנועע: The מדקדקים sway while studying and praying (רתת · כל עצמותי).

1. הקדמת הסוגיא — קריאת הקרבנות במקום עבודה

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בסימן זה את ענין אמירת הקרבנות — שתיקנו לקרות בכל בוקר קודם התפילה את פרשת התמיד ואת פסוקי הקרבנות, על יסוד הכתוב "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע י״ד), שדרשו חכמים (מנחות ק״י.; תענית כ״ז:; מגילה ל״א:) שהעוסק בפרשת קרבן מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבו. ורובו של הסימן הגהת הרמ״א על פי הטור, ובו ארבעה עניינים: (א) אמירת פרשת התמיד וסדר המערכה ורבון העולמים, וגדר הקריאה במקום עבודה; (ב) אמירתה בציבור, ומי שאינו יכול חוזר וקורא בכוונת "כקורא בתורה"; (ג) פסוקי מוסף שבת, ולמה לא בר״ח ויום טוב; (ד) מנהג המדקדקים להתנועע בלימוד ובתפילה. ומקורות הסוגיא ברמב״ם (הלכות תמידין ומוספין, והלכות תפילה פרק ז׳), ברא״ש, בטור ובבית יוסף, ובראשונים אבודרהם וכל בו, ובאחרונים מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה וביאור הלכה, ערוך השלחן וכף החיים.
הערה יסודית: כל הסימן ניצב על גדר "קריאה במקום עבודה" — שאין בידינו להקריב, ותיקנו קריאת הפרשה תחת הקרבן. ומזה כמה שאלות: אם הקריאה כהקרבה ממש (ונחוש בה לבל תוסיף וכיוצא) או כלימוד תורה בעלמא, ומזה תלוי ענין הכוונה "כקורא בתורה" בפעם השנייה; וכן למה בשבת מוסיפין פסוקי מוסף ובר״ח ויום טוב אין מוסיפין. ובעניין נוסח הקרבנות וסדר היום עיין סימן א׳, ובברכת התורה הקודמת לפרשה עיין סימן מ״ז, ובאמירת דברים שבכתב בעל פה עיין סימן מ״ט.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר אמירת הקרבנות — האם קריאתה כהקרבה (במקום העבודה ממש, "ונשלמה פרים שפתינו"), או כלימוד תורה ותחנונים (שקורא בפרשת הקרבנות כקורא בתורה)? ונפקא מינה בכוונת הפעם השנייה, ובחזרה לקרות עם הציבור, ובכל דיני הסימן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. קרבנות במקום עבודה — ונשלמה פרים שפתינו

לשון השלחן ערוך

הסעיף: "אומרים פרשת התמיד... ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור לקרות פ׳ התמיד לבד עם הצבור ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה."
שורש הדין — מנחות ק״י. ותענית כ״ז:: "אמר רבא: כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה" (מנחות ק״י.). ובתענית (כ״ז:) ובמגילה (ל״א:) שאל אברהם אבינו "במה אדע"; אמר לו הקב״ה: "כבר תיקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום". ומכאן יסוד אמירת פרשת התמיד במקום עבודה, ורמזוהו בכתוב "ונשלמה פרים שפתינו". וכן הביאו הרמב״ם (הלכות תמידין ומוספין), הרא״ש, הטור והבית יוסף. ובסדר היום ובמעמדות עיין עוד סימן א׳.
קושיא — כיצד יחזור ויקרא פעם שנייה? מי שאמר פרשת התמיד בביתו, כיצד יחזור ויקראנה עם הציבור, והלא כבר אמרה, ונמצא כמקריב שני תמידין וכעובר ב"בל תוסיף"?
תירוץ: כתבו הטור והאחרונים שיכוין בפעם השנייה "כקורא בתורה" — שאין קריאתו השנייה כהקרבה אלא כלימוד תורה, ובקריאה בתורה אין בה משום "בל תוסיף". הא למדת שהקריאה נחשבת כהקרבה דוקא כשמכוין לכך, וכשמכוין לקרוא בתורה אין בה חשש. ובזה מיושב שאין כאן שני תמידין.
פלפול — סדר המערכה ורבון העולמים: וי״א שמוסיפין את סדר המערכה (סדר אביי, יומא ל״ג.) ואת בקשת "רבון העולמים אתה צויתנו", שמבקשין בה שתתקבל הקריאה כהקרבה. ונחלקו האחרונים אם הם מעיקר התקנה או תוספת חסידות; ולמעשה יש נוהגין ויש שאין נוהגין, כל עדה כמנהגה. ובעניין כוונת הקרבנות והרהורם דנו הפוסקים במה שכתבו במגן אברהם ובפרי מגדים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — קריאה במקום עבודה: (א) קורין פרשת התמיד במקום הקרבן (מנחות ק״י.; תענית כ״ז:; מגילה ל״א:). (ב) וי״א סדר המערכה ורבון העולמים. (ג) החוזר וקורא עם הציבור מכוין "כקורא בתורה". (ד) שאין בקריאה משום בל תוסיף. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אמירת פרשת התמיד במקום העבודה — "ונשלמה פרים שפתינו", והעוסק בה מעלה עליו כאילו הקריב. הקריאה במקום הקרבן, ותיקנוה קודם התפילה ; והחוזר וקורא עם הציבור מכוין "כקורא בתורה", שאין בקריאה משום בל תוסיף.

3. בציבור וכקורא בתורה — כוונת הפעם השנייה

לשון השלחן ערוך

הסעיף: "ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור לקרות פ׳ התמיד לבד עם הצבור, ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה."
שורש הדין — טור: הביא הטור שראוי לומר פרשת התמיד בציבור ; ומי שהקדים ואמרה בביתו — חוזר וקוראה עם הציבור ומכוין "כקורא בתורה". וטעם ההידור באמירתה בציבור: שקרבן התמיד קרבן ציבור הוא, וראוי שאמירתו תהא ברוב עם, וכעין "ברוב עם הדרת מלך". וכן הביאו הבית יוסף ונושאי הכלים.
חקירה — מעלת הציבור באמירת הקרבנות: האם משום שהתמיד קרבן ציבור (וראוי שאמירתו תהא בצירוף ציבור), או משום "ברוב עם הדרת מלך" בעלמא (מעלת התפילה והקריאה ברבים)? (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — כוונת "כקורא בתורה": נחלקו האחרונים בכוונה השנייה — אם פירושה שאינו מתכוין כלל להקרבה (ומשום כך אין בו בל תוסיף), או שמתכוין ללימוד תורה ממש (ויוצא בו אף ידי תלמוד תורה). ונפקא מינה אם צריך שתקדם לו ברכת התורה (עיין סימן מ״ז), ואם הקורא בפרשת הקרבנות מקיים "והגית בו". ולכל הפחות אין קריאתו השנייה נחשבת כהקרבה יתירה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — בציבור וכקורא בתורה: (א) לכתחילה יאמר פרשת התמיד בציבור. (ב) מי שאמרה בביתו חוזר וקוראה עם הציבור. (ג) בפעם השנייה מכוין "כקורא בתורה". (ד) ובזה אין חשש שני תמידין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
לכתחילה בציבור ; ומי שאמרה בביתו חוזר וקוראה עם הציבור, ומכוין בפעם השנייה כקורא בתורה. מעלת הציבור באמירת התמיד, וכוונת הפעם השנייה כלימוד תורה — שאין בה משום בל תוסיף.

4. פסוקי מוסף בשבת ולא ביום טוב — מנהג ר״ח

לשון השלחן ערוך

הסעיף: "בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת, אבל לא בר״ח ויום טוב מפני שקורא בתורה בפסוקי מוסף. הגה: וי״א שמזכירין גם מוסף ר״ח וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ר״ח, וכן הוא לקמן סי׳ תכ״א."
שורש הדין — טור ובית יוסף: בשבת יש קרבן מוסף, לכן מוסיפין פסוקיו אצל פרשת התמיד, שתהא הקריאה כנגד כל קרבנות היום. ובר״ח ויום טוב אין צריך להוסיפם בתפילת היחיד, מפני שקורין בתורה בפסוקי מוסף של אותם ימים, וקריאת התורה כבר עומדת במקומם. והרמ״א הביא שי״א מזכירין גם מוסף ר״ח "כדי לפרסם שהוא ר״ח", וכן הוא לקמן סי׳ תכ״א.
קושיא — למה חילקו בין שבת לר״ח ויום טוב? והלא בכל אלו יש קרבן מוסף ; מדוע בשבת מוסיפין פסוקי מוסף אצל פרשת התמיד, ובר״ח ויום טוב אין מוסיפין?
תירוץ: החילוק בקריאת התורה: בר״ח וביום טוב קורין בתורה דוקא בפרשת קרבנות המוסף של אותו יום, ונמצא שכבר הזכיר קרבנות המוסף בקריאת התורה, ואין צריך לכפול אצל פרשת התמיד. אבל בשבת אין קריאת התורה בפרשת המוסף (אלא סדר הפרשיות), ולכן מזכירין פסוקי המוסף אצל פרשת התמיד. הא למדת שהכל תלוי אם כבר "קורא בתורה בפסוקי מוסף".
פלפול — מנהג ר״ח לפרסום: אף שמעיקר הדין אין צריך להזכיר מוסף ר״ח (שהרי קורין בתורה בפסוקי מוסף), נהגו להזכירו "כדי לפרסם שהוא ר״ח" — שפרסום קדושת היום ענין הוא, כעין הזכרת יעלה ויבוא ושאר סימני היום. וציין הרמ״א לקמן סי׳ תכ״א, ששם נתבארו דיני ר״ח בהרחבה. ולמעשה יש שנהגו כן ויש שלא, כל אחד כמנהג אבותיו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — פסוקי מוסף: (א) בשבת מוסיפין פסוקי מוסף אצל פרשת התמיד. (ב) בר״ח ויום טוב אין מוסיפין, שקורין בתורה בפסוקי מוסף. (ג) וי״א שמזכירין מוסף ר״ח לפרסם היום (סי׳ תכ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
בשבת מוסיפין פסוקי מוסף אצל פרשת התמיד ; ובר״ח ויום טוב אין מוסיפין, שקורין בתורה בפסוקי מוסף, ויש מזכירין בר״ח לפרסם. הכל תלוי בקריאת התורה: היכן שכבר קורא בפסוקי המוסף אין צריך לכפול, ובשבת מזכירין ; ובר״ח מנהג לפרסם.

5. להתנועע בלימוד ובתפילה — רתת וכל עצמותי

לשון השלחן ערוך

הסעיף: "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך."
שורש הדין — אבודרהם: מקור המנהג באבודרהם, שנתן בו שני טעמים: (א) דוגמת מתן תורה שהיה ברתת ובזיע (שמות י״ט-כ׳, "ויחרד כל ההר... ויתיצבו בתחתית ההר") ; (ב) על שם הכתוב "כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך" (תהלים ל״ה), שכל אברי הגוף משתתפין בשבח. והביאו הרמ״א להלכה, וכן הובא במגן אברהם ובכף החיים.
חקירה — טעם ההתנועעות: האם משום זכר למתן תורה (רתת ואימה, שממנה דוגמת הקריאה בתורה), או משום שיתוף כל הגוף בשבח ("כל עצמותי תאמרנה", שהתפילה בכל האברים)? ומדברי האבודרהם משמע ששני הטעמים אמת — זה לקריאה וזה לתפילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — יש אומרים שלא להתנועע: יש מן האחרונים שכתבו שאין להתנועע בתפילת שמונה עשרה, שראוי לעמוד באימה וביראה כעבד לפני רבו במנוחה ("מפני שמי נחת הוא"), ורק בפסוקי דזמרה ובקריאה בתורה — שהם שבח והלל — נהגו להתנועע. ולעניין מעשה, העיקר הכוונה: כל אחד יעשה כמו שמסייע לו לכוין את לבו, שיש מי שמתנועע ומכוין, ויש שנוח לו במנוחה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — להתנועע: (א) מנהג המדקדקים להתנועע בקריאה בתורה ובתפילה. (ב) טעמו — דוגמת מתן תורה שברתת. (ג) וגם על שם "כל עצמותי תאמרנה". (ד) ויש שלא נהגו להתנועע בשמונה עשרה ; והכל לפי הכוונה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
נהגו המדקדקים להתנועע בלימוד ובתפילה — דוגמת מתן תורה שהיה ברתת, ועל שם "כל עצמותי תאמרנה". מנהג חסידות הוא, לא חובה, והעיקר הכוונה ; ויש חולקין בתפילת שמונה עשרה, שראוי בה נחת ואימה.

6. נפקא מינה למעשה · סיכום השיטות

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
פרשת התמיד אומרים בכל בוקר פרשת התמיד ופסוקי הקרבנות במקום העבודה ; וי״א סדר המערכה ורבון העולמים.
בציבור וכקורא בתורה לכתחילה בציבור ; ומי שאמרה בביתו חוזר וקוראה עם הציבור בכוונת "כקורא בתורה".
פסוקי מוסף בשבת מוסיפין פסוקי מוסף ; בר״ח ויום טוב אין מוסיפין (שקורין בתורה במוסף), ויש מזכירין בר״ח לפרסם.
להתנועע מנהג המדקדקים להתנועע בלימוד ובתפילה ; ויש שאין מתנועעין בשמונה עשרה, והעיקר הכוונה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
קריאה במקום עבודה הקורא פרשת קרבן כאילו הקריבו — "ונשלמה פרים שפתינו" הסעיף (מנחות ק״י.; תענית כ״ז:; מגילה ל״א:; רמב״ם הל׳ תמידין; רא״ש)
בציבור וכקורא בתורה לכתחילה בציבור ; החוזר מכוין "כקורא בתורה" (בלא בל תוסיף) הסעיף (טור; בית יוסף)
סדר המערכה ורבון העולמים וי״א שאומרים — תוספת שתתקבל הקריאה כהקרבה הסעיף (טור; אבודרהם; כל בו; יומא ל״ג.)
פסוקי מוסף בשבת ולא ביו״ט בשבת מוסיפין ; בר״ח ויו״ט אין מוסיפין (שקורא בתורה במוסף) הסעיף (טור וב״י ; ומנהג ר״ח — סי׳ תכ״א)
להתנועע בלימוד ובתפילה מנהג המדקדקים — דוגמת רתת מתן תורה ו"כל עצמותי" הסעיף (אבודרהם; מגן אברהם; כף החיים)
גמרא: מנחות ק״י. · תענית כ״ז: · מגילה ל״א: (קריאת הקרבנות במקום עבודה) · יומא ל״ג. (סדר המערכה)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תמידין ומוספין; הלכות תפילה ז׳) · רא״ש · אבודרהם · כל בו · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן מ״ח · אמירת פרשת התמיד ופסוקי הקרבנות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן מ״ח · ♥ Support

📖Join a 'havrouta