✦ ❖ ✦
DAAT · LEVEL 1 — INTRODUCTION
Siman מ״ח · The parasha of the Tamid and the korbanot
אמירת פרשת התמיד ופסוקי הקרבנות — one says each morning the פרשת התמיד (the daily sacrifice) beside the verses of the offerings; some add the סדר המערכה and רבון העולמים; on שבת one says the פסוקי מוסף, but not on ר״ח and יו״ט; and the מדקדקים have the custom to sway (להתנועע) while studying and praying
סימן מ״ח · סעיף אחד
אמירת פרשת התמיד ופסוקי הקרבנות
🌱 Introductory level · Beginners
✦ ❖ ✦
Here we open a short siman of a single séif: the אמירת פרשת התמיד — saying each morning, before the prayer, the passage of the daily sacrifice (Bamidbar 28), beside which one says the verses of the offerings. Some add the סדר המערכה and רבון העולמים אתה צויתנו; one who cannot say it בציבור says it at home and then re-reads the פרשת התמיד with the ציבור, intending to “read in the Torah.” On שבת one adds the פסוקי מוסף, but not on ר״ח and יו״ט. Finally, the מדקדקים have the custom to sway (להתנועע). Hebrew text, fluent English translation and explanations of the single séif, with a section of practical cases.
Topic: Saying the פרשת התמיד and the פסוקי הקרבנות before the prayer
Source: שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ח · סעיף אחד
Compiled by: Rav Yossef Haim Samama
DAAT · daattorah.com
Since the destruction of the Temple we no longer have the altar or the daily sacrifice; yet our Sages taught that “ונשלמה פרים שפתינו” — one who reads the passage of the offerings is credited as though he had offered the sacrifice. So it was instituted to say each morning, before the prayer, the פרשת התמיד and the פסוקי הקרבנות. This short siman (a single séif, largely a הגה of the Rama) settles what one says and how: the פרשת התמיד and perhaps the סדר המערכה, the conduct when one cannot say it בציבור, the addition of the פסוקי מוסף on שבת (and not on ר״ח and יו״ט), and the custom of the מדקדקים to sway while studying and praying. We study here at the level of principle; for personal conduct and the exact nossaḥ of one s community, one refers to the custom and to the ruling of the Rav.
📑 Study outline
A. פרשת התמיד — saying the passage of the daily sacrifice, the סדר המערכה and רבון העולמים, בציבור and כקורא בתורה (single séif)
B. פסוקי מוסף שבת — on שבת one adds the verses of the מוסף, but not on ר״ח and יו״ט; the מנהג of ר״ח
C. להתנועע — the custom of the מדקדקים to sway while reading the Torah and praying (רתת · כל עצמותי)
+ Practical cases and comprehension questions
A. פרשת התמיד — saying the daily sacrifice (single séif)
Original text (single séif)
אומרים פרשת התמיד ופסוקי קרבן שבת אומרים אצל פרשת התמיד. ובו סעיף אחד: הגה: ואומרים פרשת התמיד, וי״א סדר המערכה ורבון העולמים אתה צויתנו וכו׳, ואם אי אפשר לאומרו בצבור יכול לאומרו בביתו ולחזור לקרות פ׳ התמיד לבד עם הצבור, ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה [טור]. בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת, אבל לא בר״ח ויום טוב מפני שקורא בתורה בפסוקי מוסף. הגה: וי״א שמזכירין גם מוסף ר״ח וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ר״ח, וכן הוא לקמן סי׳ תכ״א [טור]. ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך [אבודרהם].
One says the פרשת התמיד (the passage of the daily sacrifice), and the verses of the korban of שבת one says beside the פרשת התמיד. A single séif. Rama: one says the פרשת התמיד, and some say also the סדר המערכה and רבון העולמים אתה צויתנו etc.; and if one cannot say it בציבור, one may say it at home and then re-read the פרשת התמיד alone with the ציבור, intending, the second time, to “read in the Torah” [Tour]. On שבת one says beside the פרשת התמיד the verses of the מוסף of שבת, but not on ר״ח and יום טוב, because one then reads in the Torah the verses of the מוסף. Rama: and some say one mentions also the מוסף of ר״ח, and such is the custom, in order to publicize that it is ר״ח, and so too further on סי׳ תכ״א [Tour]. The מדקדקים took the custom to sway (להתנועע) while one reads in the Torah, in the image of the Torah given amid trembling (ברתת), and likewise during prayer, after “כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך” [Aboudraham].
פָּרָשַׁת הַתָּמִיד — “the passage of the daily sacrifice” — the verses of the קרבן התמיד (Bamidbar 28, 1-8), read each morning before the prayer. Since the destruction of the Temple, this reading takes the place of the offering: “ונשלמה פרים שפתינו” — it is credited as though one had offered the תמיד.
סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה · רִבּוֹן הָעוֹלָמִים — the additions — some (וי״א) say also the סדר המערכה (the order of arranging the wood on the altar) and the supplication רבון העולמים אתה צויתנו, by which one asks that the reading be accepted like the offering itself.
בְּצִבּוּר · כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה — בציבור and “as one reading the Torah” — ideally one says the פרשת התמיד בציבור. One who cannot says it at home, then re-reads it with the ציבור; the second time he intends not to offer a second sacrifice, but to “read in the Torah.”
What this séif says:
- The principle: one says each morning the פרשת התמיד and the verses of the offerings, in place of the sacrifice.
- The additions: some say also the סדר המערכה and רבון העולמים.
- בציבור: one who cannot say it with the ציבור re-reads it afterward, intending to “read in the Torah.”
The séif in one sentence: one says each morning the פרשת התמיד (and sometimes the סדר המערכה and רבון העולמים) in place of the sacrifice; one who cannot say it בציבור re-reads it with the ציבור, intending to read in the Torah.
B. פסוקי מוסף שבת — the verses of the Musaf (single séif)
Original text (Musaf portion)
בשבת אומרים אצל פרשת התמיד פסוקי מוסף שבת, אבל לא בר״ח ויום טוב מפני שקורא בתורה בפסוקי מוסף. הגה: וי״א שמזכירין גם מוסף ר״ח וכן נוהגין כדי לפרסם שהוא ר״ח, וכן הוא לקמן סי׳ תכ״א [טור].
On שבת one says beside the פרשת התמיד the verses of the מוסף of שבת, but not on ר״ח and יום טוב, because one then reads in the Torah the verses of the מוסף of those days. Rama: and some say one mentions also the מוסף of ר״ח, and such is the custom, in order to publicize that it is ר״ח, and so too further on סי׳ תכ״א [Tour].
פְּסוּקֵי מוּסָף — “the verses of the Musaf” — the verses of the מוסף offering that one adds beside the פרשת התמיד on שבת, since there was an additional sacrifice that day. Thus the reading corresponds to the offerings of the day.
לֹא בְּר״ח וְיוֹם טוֹב — why not on ר״ח and יום טוב — on ר״ח and on יום טוב, one does not add them in the individual prayer, because one reads in the Torah (קריאת התורה) the verses of the מוסף of those days. The public reading already fills this place. The Rama notes, however, that some mention also the מוסף of ר״ח, “to publicize that it is ר״ח” — and he refers further on (סי׳ תכ״א).
What this séif says:
- שבת: one adds the פסוקי מוסף beside the פרשת התמיד.
- ר״ח and יו״ט: one does not add them, since one reads the Torah in the verses of the מוסף.
- מנהג ר״ח: some mention them nonetheless, to publicize that it is ר״ח (סי׳ תכ״א).
The séif in one sentence: on שבת one adds the פסוקי מוסף beside the פרשת התמיד; on ר״ח and יו״ט one does not, for one reads the Torah in the מוסף of the day, but some mention them on ר״ח to publicize the day.
C. להתנועע — swaying while studying and praying (single séif)
Original text (swaying portion)
ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים על שם כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך [אבודרהם].
The מדקדקים took the custom to sway (להתנועע) while one reads in the Torah, in the image of the Torah given amid trembling (ברתת), and likewise during prayer, after “כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך” [Aboudraham].
לְהִתְנוֹעֵעַ — “to sway” (the shokling) — the custom of the מדקדקים (the scrupulous) to move the body while studying the Torah and while praying. The Aboudraham gives the טעם: in the image of the giving of the Torah, received amid trembling (ברתת), and after the verse “כל עצמותי תאמרנה” — that all my limbs proclaim the divine praise.
What this séif says:
- The custom: the מדקדקים sway while reading the Torah and praying.
- A first טעם: in the image of the giving of the Torah, received ברתת (amid trembling).
- A second טעם: after “כל עצמותי תאמרנה” — the whole body shares in the praise.
The séif in one sentence: the מדקדקים have the custom to sway while reading the Torah and praying, in the image of the giving of the Torah (ברתת) and after “כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך.”
Practical cases
Case 1 — Saying the פרשת התמיד each morning
Situation: each morning, before the prayer — what does one say in place of the sacrifice, and what is its place?
Conduct: one says the פרשת התמיד (Bamidbar 28) and the פסוקי הקרבנות, in place of the daily offering (“ונשלמה פרים שפתינו”). Some add the סדר המערכה and the supplication רבון העולמים אתה צויתנו. Ideally one says it בציבור; one who cannot says it at home then re-reads it with the ציבור, intending the second time to “read in the Torah.” For the exact nossaḥ of one s community, one follows one s custom and asks the Rav.
Case 2 — שבת: adding the פסוקי מוסף; why not on ר״ח / יו״ט
Situation: on שבת, on ר״ח and on יום טוב — does one add the verses of the מוסף beside the פרשת התמיד?
Conduct: on שבת, one adds the פסוקי מוסף beside the פרשת התמיד, since there was an additional offering that day. On ר״ח and on יום טוב, one does not add them in the individual prayer, because one reads in the Torah the verses of the מוסף of those days (the קריאת התורה fills this place). The Rama notes that some mention them also on ר״ח, “to publicize that it is ר״ח” (renvoi סי׳ תכ״א) — each according to his custom.
Case 3 — Swaying (shokling) while studying and praying
Situation: from where does the custom to sway while reading the Torah and during prayer come — and must one do so?
Conduct: the מדקדקים have the custom to sway (להתנועע) while reading the Torah and praying. The Aboudraham gives two טעמים: in the image of the giving of the Torah, received amid trembling (ברתת), and after the verse “כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך” — that the whole body shares in the praise. This is not an obligation but a pious custom; the essential remains the כוונה. Each acts according to what helps him concentrate, and follows the conduct of his Rav.
Comprehension questions
Check your understanding:
- Why does one read the פרשת התמיד each morning — which verse teaches it?
- What does one intend the second time, when re-reading the פרשת התמיד with the ציבור?
- Why does one add the פסוקי מוסף on שבת and not on ר״ח and יום טוב?
- What do some mention on ר״ח, and for what reason?
- What two טעמים does the Aboudraham give for the custom to sway?
Going further
If you wish to deepen this siman:
📖Join the khavroutha
- 📚 Level 2 — Lamdan: for the pilpoul — קָרְבָּנוֹת בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה — וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ; בְּצִבּוּר וּכְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה — כַּוָּנַת הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה; פְּסוּקֵי מוּסָף בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב; לְהִתְנוֹעֵעַ בַּלִּמּוּד וּבַתְּפִלָּה
- ✨ Level 3 — Synthesis: for review and quick memorization
- 👑 Level 4 — Daat HaRav (the Alter Rebbe): the shitah of the Shulchan Aroukh HaRav — the קריאת הקרבנות, בציבור, the פסוקי מוסף and the התנועעות