שולחן ערוך · אורח חיים

הערה יסודית: ציר הסימן — גדר סמיכת ישתבח לברוך שאמר. יש לחקור אם ה"סמיכות" היא מפני שכל פסוקי דזמרה עם שתי הברכות הם ענין אחד של שבח, וישתבח משלימה את ברוך שאמר; או שהיא סמיכות מדין ברכה ארוכה שאין הפסק הפסוקים שביניהן חשוב חציצה. ולזה נפקא מינה: אם הפסוקים שביניהן חשובין הפסק היאך נשארת ישתבח "סמוכה", ומאידך מהו האיסור להפסיק ביניהן. וכן דנו בזה הראשונים והאחרונים.

פלפול — היוצאים מן הכלל: ברכת התורה והבדלה: אף שכלל הוא שהסמוכה אינה פותחת בברוך, מצינו ברכות הבאות אחר חברתן שפותחות בברוך. ברכת התורה — "אשר בחר בנו" — פותחת בברוך אף שבאה אחר "לעסוק בדברי תורה", מפני חשיבותה (ולפי שאין "לעסוק" חתימה גמורה שתפטור מפתיחה). וכן הבדלה שבתפילה ("אתה חוננתנו") ובכוס — דנו בה הראשונים לענין זה. הא למדת שגדר "הסמוכה" תלוי במידת חיבור הברכות ובחשיבותן; וישתבח, שכל ענינה חתימת השבח של ברוך שאמר, סמיכותה גמורה ואינה פותחת בברוך. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — אמן חטופה, קטופה ויתומה; ועניית אמן אחר ברכת עצמו: שנינו (ברכות מ״ז.) שלא יענה אדם אמן חטופה (שחוטף וממהר בה), ולא קטופה (שמקצר אותיותיה), ולא יתומה (שעונה בלא ששמע הברכה); וכאן החשש שיחטוף לענות קודם הסיום. ועוד דנו הפוסקים אם עונה אדם אמן אחר ברכת עצמו: ברוב הברכות אין עונין, אבל בסיום ברכה אחרונה שבסדרת ברכות (כגון "בונה ירושלים" שבברכת המזון) עונין; ובישתבח יש נוהגין לענות אמן אחר ברכת עצמם, שהיא סיום פסוקי דזמרה, וכמו שנתבאר בפוסקים (ועיין סימן נ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — קדיש על תהלה שלפניו, וסדר טלית ותפילין: הוסיף הרמ״א שכשמפסיקין לצורך מצוה בין ישתבח ליוצר, כשחוזרין להתפלל יאמר השליח ציבור מקצת פסוקי דזמרה ויאמר קדיש עליהם, "כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו"; ומטעם זה מתחילין ערבית בלא קדיש. ועוד: מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאום לו בין ישתבח לקדיש — יכול להניחם ולברך עליהם (וקודם ישתבח יברך קודם, כמו שנתבאר בסימן נ״ג), אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר, וכל שכן אחר שאמר הש״ץ ברכו קודם ברכת יוצר. ובכל אלו העמידו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים) את גדרי ההפסק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)