סימן נ״ו — דין עניית הקדיש

על פי השולחן ערוך, אורח חיים נ״ו:א, יש לכוין בעניית הקדיש ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך, ולענות אותו בקול רם ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש. והרמ״א מוסיף שיש לעמוד כשעונין קדיש וכל דבר שבקדושה; ומי שבא לבית הכנסת ושומע הקהל עונין קדיש עונה עמהם אף על פי שלא שמע הש״ץ.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים נ״ו:ב, כשהש״ץ אומר יתברך כל העם עונין אמן, וכן כשאומר בריך הוא וכן כשאומר ואמרו אמן. ולא נהגו לומר אמן אחר יתברך ולא אחר בריך הוא, ולא יפסיק בין בריך הוא לעילא מכל ברכתא.

לא. על פי השולחן ערוך, אורח חיים נ״ו:ג, העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך. עניית יהא שמיה רבא נמשכת אפוא עד לעלמי עלמיא בלא הפסקה לפני יתברך.