שולחן ערוך · אורח חיים

פותח מרן בסימן זה בדין ברכו וענייתו — השליח ציבור אומר "ברכו את ה׳ המבורך", והקהל עונין אחריו "ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד", וחוזר הש״ץ ואומר עמהם "ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד". ונהגו שהש״ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים "יתברך וישתבח" בעוד שהוא מאריך (טור). ובסוף הסימן: מקום שנהגו לצעוק על חבריהם או לדבר בצרכי רבים בין קדיש וברכו ליוצר אור — טועים הם. ויסוד הסימן ניצב על כמה צירים: (א) ברכו כדבר שבקדושה — מקורו ולמה בעשרה (מגילה כ״ג:, ברכות כ״א.); (ב) חזרת הש״ץ — שלא להוציא עצמו מן הכלל; (ג) המאריך בברכו ועניית הקהל — גדר המנהג; (ד) ההפסק בין ברכו ליוצר — ולעיל סוף סימן נ״ד. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן.

סעיף א׳: "אומר שליח ציבור: ברכו את ה׳ המבורך, ועונין אחריו: ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד, וחוזר ש״ץ ואומר: ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד."

סעיף א׳ (סופו): "נהגו שהש״ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו׳ בעוד שהוא מאריך בברכו (טור)."

סעיף ב׳: "מקום שנהגו לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור, או לדבר בצרכי רבים — טועים הם (ועיין לעיל סוף סימן נ״ד)."