✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

זמן קריאת שמע של שחרית — עיונים מעמיקים
סימן נ״ח · ז׳ סעיפים
זמן ק״ש של שחרית · כוותיקין · אנוס ועמוד השחר · בדיעבד ותשלומין
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ח — ז׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק א׳), רא״ש, רש״י, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות ח׳:-י׳: · מאימתי קורין את שמע בשחרית · ותיקין וסמיכת גאולה לתפלה · עד סוף ג׳ שעות

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — le gader du זמן ק״ש של שחרית et son מקור (ברכות ט׳:), les axes du siman (ז׳ סעיפים)
  2. זמן ק״ש של שחרית — משיראה את חבירו עד סוף ג׳ שעות, הכרת חבירו ושעות זמניות (ברכות ט׳:, רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א׳)
  3. כוותיקין וסמיכת גאולה לתפלה — מעט קודם הנץ, אינו ניזוק כל היום (ברכות ט׳:)
  4. אנוס ועמוד השחר — ובקומך, יוצר אור, יצא בדיעבד
  5. עברה שעה ג׳ ותשלומין — השעה ד׳, מחלוקת · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית. וּבוֹ ז׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: תחילת הזמן משיראה את חבירו, סופו סוף ג׳ שעות, ומצוה כוותיקין. ב׳: לא קרא קודם הנץ — יקדים במהרה. ג׳: אנוס קורא מעמוד השחר. ד׳: קרא מעמוד השחר — יצא בדיעבד. ה׳: אנוס בק״ש של ערבית עד עמוד השחר. ו׳: עברה שעה ג׳ — בברכות כל שעה ד׳; עברה ד׳ — בלא ברכות. ז׳: תשלומין — יש אומרים ויש חולקים.

Résumé concis :

7 seifim : le זמן du ק״ש de שחרית va de משיראה את חבירו (à ד׳ אמות) jusqu à la fin de la 3e heure (רביע היום) ; מצוה מן המובחר כוותיקין — finir avec le נץ החמה et סמיכת גאולה לתפלה ; l אנוס lit dès עמוד השחר (« ובקומך », « יוצר אור ») ; בדיעבד יצא ; passé la 3e heure on lit בברכותיה toute la 4e heure, puis sans berakhot toute la journée ; et le תשלומין — יש אומרים ויש חולקים.

1. הקדמת הסוגיא — זמן ק״ש של שחרית, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בהלכות קריאת שמע, ובסימן זה — זמן קריאת שמע של שחרית. תחילת זמנה משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד׳ אמות ויכירנו (רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א׳), ונמשך עד סוף ג׳ שעות שהוא רביע היום; ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין — מעט קודם הנץ החמה — כדי לסמוך גאולה לתפלה עם הנץ החמה (ברכות ט׳:). ומקור הדין במשנה (ברכות ט׳:): "מאימתי קורין את שמע בשחרית — משיכיר בין תכלת ללבן... רבי יהושע אומר עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות". ויסוד הסימן ניצב על כמה צירים: (א) תחילת הזמן וסופו — הכרת חבירו, סוף ג׳ שעות, שעות זמניות; (ב) כוותיקין וסמיכת גאולה לתפלה (ברכות ט׳:); (ג) אנוס ועמוד השחר — "ובקומך", "יוצר אור"; (ד) בדיעבד ותשלומין — השעה ד׳, ומחלוקת. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהו גדר זמן קריאת שמע של שחרית. יש לחקור אם הזמן תלוי ב"ובקומך" — שעת קימת בני אדם (ומשום כך משיראה את חבירו, שהיא שעת קימת רוב העולם), או שהוא זמן קבוע ביום (מעמוד השחר, או מהנץ, עד סוף ג׳ שעות) שאינו תלוי בקימה. ולזה נפקא מינה באנוס הקורא מעמוד השחר, ובדיעבד, ובזמן כוותיקין.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: זמן ק״ש של שחרית — האם מדין "ובקומך" (שעת קימה, ולכך תחילתו משיראה את חבירו שהיא שעת קימת רוב בני אדם), או מדין זמן היום הקבוע (מעמוד השחר עד רביע היום)? ונפקא מינה באנוס, בבדיעבד ובכוותיקין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. זמן ק״ש של שחרית — משיראה את חבירו עד סוף ג׳ שעות (ברכות ט׳:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "זמן קריאת שמע של שחרית — משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד׳ אמות ויכירנו, ונמשך זמנה עד סוף ג׳ שעות שהוא רביע היום."
שורש הדין — ברכות ט׳:-י׳.: תנן, "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר, בין תכלת לכרתי; וגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר, עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות". ופסק מרן כרבי יהושע לסוף הזמן — עד ג׳ שעות שהוא רביע היום. ולתחילת הזמן כתב הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק א׳) "כדי שיהא עומד רחוק מחבירו ד׳ אמות ויכירנו", והוא שיעור "משיכיר בין תכלת ללבן" למעשה. וכן הביא מרן בבית יוסף מן הטור, ורש״י ותלמידי רבינו יונה פירשו המשנה.
קושיא — שני שיעורי הכרה: המשנה נקטה "משיכיר בין תכלת ללבן", ומרן נקט "משיראה את חבירו ברחוק ד׳ אמות ויכירנו"; ותרי שיעורי הכרה למה?
תירוץ: שני השיעורים ענין אחד הם — שיעור אור היום שאדם מכיר בו את הדברים. "תכלת ללבן" בציצית שבידו, "הכרת חבירו" ברחוק ד׳ אמות; ושניהם שיעור לשעת קימת בני אדם, שהוא "ובקומך". והרמב״ם נקט הכרת חבירו לפי שהוא מצוי וברור, ומרן העתיקו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — שעות זמניות: "רביע היום" — סוף ג׳ שעות — שעות זמניות הן, שכל היום נחלק לי״ב שעות בין ארוך בין קצר, ורביע היום לעולם ג׳ שעות זמניות. ולכך בימות החורף שהיום קצר, רביע היום קצר, וצריך למהר. ונחלקו האחרונים אם מונים היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים או מהנץ עד השקיעה (מגן אברהם, משנה ברורה, ביאור הלכה), ונפקא מינה בשיעור ג׳ שעות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — זמן ק״ש: (א) תחילת הזמן לכתחילה — משיראה את חבירו ברחוק ד׳ אמות ויכירנו (רמב״ם פרק א׳). (ב) סוף הזמן — סוף ג׳ שעות שהוא רביע היום (כרבי יהושע). (ג) שעות זמניות — לפי אורך היום. (ד) מחלוקת האחרונים — מאימתי מונים היום. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
זמן ק״ש של שחרית — משיראה את חבירו ברחוק ד׳ אמות ויכירנו, ונמשך עד סוף ג׳ שעות שהוא רביע היום בשעות זמניות (ברכות ט׳:, רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק א׳).

3. כוותיקין וסמיכת גאולה לתפלה — ברכות ט׳: (ותיקין)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים ק״ש וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך לה התפלה מיד בהנץ החמה, ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד."
שורש הדין — ברכות ט׳:: אמר רבי יוחנן, "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום". ואמרו "כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו". והוותיקין (פירש רש״י: אנשים ענוים ומחבבים המצות) היו מכוונים לקרות מעט קודם הנץ, כדי לסיים "גאל ישראל" עם הנץ ולהתפלל מיד, שאז זמן תפלה לכתחילה כמו שיתבאר בסי׳ פ״ט. וכן הביאו הרא״ש ותלמידי רבינו יונה.
חקירה — מעלת הוותיקין: ונפקא מינה למי שאינו יכול לכוין לגמור עם הנץ. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — הקורא קודם הנץ: הקורא ק״ש קודם הנץ החמה — לכתחילה יצא בדיעבד (שכבר "יום" הוא משיכיר), אבל תפלה לכתחילה אינה אלא לאחר הנץ (סי׳ פ״ט); ולכך מי שאינו כוותיקין — יש שכתבו שיקרא לאחר שיכיר ויתפלל אחר הנץ, ויש שכתבו שיקרא קודם הנץ ויתפלל אחריו ולא יסמוך. וכן דנו האחרונים (מגן אברהם, פרי מגדים, ביאור הלכה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — כוותיקין: (א) מצוה מן המובחר — כוותיקין, לסיים ק״ש וברכותיה עם הנץ. (ב) הטעם — סמיכת גאולה לתפלה, "אינו ניזוק כל היום". (ג) זמן תפלה לכתחילה — אחר הנץ (סי׳ פ״ט). (ד) שכרו מרובה מאד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כוותיקין — לקרות מעט קודם הנץ ולסיים ק״ש וברכותיה עם הנץ, כדי לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל ביום; "כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום כולו" (ברכות ט׳:).

4. אנוס ועמוד השחר — "ובקומך", "יוצר אור", בדיעבד

לשון השלחן ערוך

סעיפים ג׳-ד׳: "מי שהוא אנוס... יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך וגם שפיר מקרי יוצר אור... ואם קראה משעלה עמוד השחר אף על פי שלא היה אנוס — יצא בדיעבד."
שורש הדין — עמוד השחר: מעמוד השחר כבר "יום" הוא לענין ק״ש, שקרינן ביה "ובקומך" (שמקצת בני אדם קמים אז) וגם "יוצר אור" שפיר מקרי. ולכך האנוס — כגון המשכים לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, או שבני השיירא נחפזים — קורא עם ברכותיה מעמוד השחר. ואף שאינו אנוס, אם קרא מעמוד השחר — יצא בדיעבד. וכן דנו בברכות (ח׳:-ט׳.) בין לכתחילה לדיעבד, והביאו הרא״ש ותלמידי רבינו יונה; ומרן פסק כן, ובבית יוסף ציין לסי׳ מ״ו לענין סדר "ובקומך".
קושיא — למה לא לכתחילה? כיון שמעמוד השחר "יום" הוא וקרינן ביה "ובקומך", למה אין קורין לכתחילה מעמוד השחר, אלא רק האנוס, וסתם אדם — בדיעבד?
תירוץ: לכתחילה תיקנו חכמים שלא יקרא עד שעת קימת רוב בני אדם (משיראה את חבירו), שהיא עיקר "ובקומך"; אבל מעמוד השחר כבר קמים מקצת בני אדם, ולכך באונס — שאי אפשר בענין אחר — הקילו לקרות מעמוד השחר, ובדיעבד יצא אף שאינו אנוס, שהרי מן הדין "יום" הוא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — "יוצר אור": אף שהאנוס קורא מעמוד השחר, יש ליזהר שלא להקדים ברכת "יוצר אור" יותר מדי, עד שיהא אור היום ניכר (שהרי "יוצר אור" על אור היום נתקנה); וכן כתבו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה). והחילוק בין ק״ש עצמה לברכותיה — שהקריאה מדינה מעמוד השחר, והברכות תלויות באור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
בדיעבד וברכות (סעיף ד׳): מי שקרא ק״ש בלא ברכותיה מעמוד השחר — יצא ידי ק״ש, ויחזור לקרותה בזמנה עם הברכות, שלא הפסיד הברכות (ועיין סי׳ ס׳). ונחלקו אם יחזור ויקרא כל הק״ש עם הברכות או פרשה ראשונה בלבד; ועיקר כמרן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — אנוס ובדיעבד: (א) אנוס (גדודי חיה, שיירא נחפזת) — קורא עם ברכותיה מעמוד השחר. (ב) שאינו אנוס — אינו קורא עד שיגיע זמנה, ובדיעבד אם קרא מעמוד השחר יצא. (ג) "יוצר אור" — לא יקדים עד שיכיר בין תכלת ללבן. (ד) קרא בלא ברכות — חוזר בזמנה עם הברכות (סי׳ ס׳). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מעמוד השחר "יום" הוא לק״ש — קרינן ביה "ובקומך" ו"יוצר אור"; לכך האנוס קורא עם ברכותיה מעמוד השחר, וסתם אדם יצא בדיעבד, אך לכתחילה עד שיראה את חבירו (ברכות ח׳:-ט׳.).

5. עברה שעה ג׳ ותשלומין — השעה ד׳, מחלוקת · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיפים ו׳-ז׳: "אם עברה שעה ג׳ ולא קראה — קורא אותה בברכותיה כל שעה ד׳ שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה; ואם עברה שעה ד׳ — קוראה בלא ברכותיה כל היום. אם לא קראה ביום, יש אומרים שיש לה תשלומין בערבית... ויש חולקים."
שורש הדין: תנן (ברכות ט׳:) לרבי יהושע עד ג׳ שעות; ואמרו "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה". ופירשו הראשונים (רא״ש, תלמידי רבינו יונה): עד סוף ד׳ שעות (שליש היום, כזמן תפלת השחר, כמו שיתבאר בסי׳ פ״ט) קורא עם ברכותיה, אלא שאין לו שכר כקורא בזמנה; ואחר ד׳ שעות — בלא ברכות כל היום, שהברכות זמנן עבר. ולענין תשלומין (סעיף ז׳) הביא מרן "יש אומרים" ו"יש חולקים".
קושיא — ג׳ שעות או ד׳ שעות? כיון שזמן ק״ש עד ג׳ שעות (רביע היום), למה קורא בברכותיה עד סוף ד׳ שעות (שליש היום)?
תירוץ: זמן ק״ש עצמה עד רביע היום (ג׳ שעות); אבל הברכות טפלות לתפלה, וזמן תפלת השחר עד שליש היום (ד׳ שעות, סי׳ פ״ט), ולכך אף הברכות נמשכות עד סוף ד׳ שעות. ואחר ד׳ שעות עבר זמן הברכות, וק״ש עצמה קוראה בלא ברכות כל היום לקבל עליו עול מלכות שמים. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — השעה ד׳ ותשלומין: (א) השעה ד׳: יש אומרים שאף אחר ד׳ שעות יכול לקרות עם ברכותיה כל היום, ומרן פסק כסברא הראשונה שאין קורא בברכות אלא עד ד׳ שעות (וכן הכריעו האחרונים). (ב) תשלומין (סעיף ז׳): "יש אומרים" שיש לק״ש תשלומין (של יום בערבית ושל ערבית ביום), כתפלה שיש לה תשלומין (סי׳ ק״ח); "ויש חולקים" — שאינה דומה לתפלה, ש"מעוות לא יוכל לתקן", שזו בזמן שכיבה וזו בזמן קימה. ונחלקו האחרונים (מגן אברהם, משנה ברורה, ערוך השלחן) להלכה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
זמן ק״ש של שחרית משיראה את חבירו ברחוק ד׳ אמות ויכירנו, עד סוף ג׳ שעות שהוא רביע היום.
כוותיקין מעט קודם הנץ, לסיים ק״ש וברכותיה עם הנץ ולסמוך גאולה לתפלה; שכרו מרובה מאד.
אנוס קורא עם ברכותיה מעמוד השחר (גדודי חיה, שיירא נחפזת); "יוצר אור" — משיכיר.
בדיעבד קרא מעמוד השחר — יצא; קרא בלא ברכות — חוזר בזמנה עם הברכות (סי׳ ס׳).
עברה שעה ג׳ קורא בברכותיה כל שעה ד׳ (שליש היום); אין לו שכר כקורא בזמנה.
עברה שעה ד׳ / תשלומין בלא ברכות כל היום; ובתשלומין — יש אומרים ויש חולקים (סי׳ ק״ח).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
זמן ק״ש של שחרית משיראה את חבירו עד רביע היום, שעות זמניות ס״א (ברכות ט׳:; רמב״ם קריאת שמע פרק א׳; רש״י; רא״ש; תלמידי רבינו יונה)
כוותיקין וסמיכת גאולה לתפלה מעט קודם הנץ, אינו ניזוק כל היום ס״א (ברכות ט׳:; רא״ש; תלמידי רבינו יונה; סי׳ פ״ט)
אנוס ועמוד השחר ובקומך ויוצר אור, בדיעבד יצא ס״ג-ד׳ (ברכות ח׳:-ט׳.; בית יוסף סי׳ מ״ו; מגן אברהם; ט״ז; סי׳ ס׳)
עברה שעה ג׳ והשעה ד׳ בברכותיה עד שליש היום, ואחר כך בלא ברכות ס״ו (ברכות ט׳:; רא״ש; משנה ברורה; ביאור הלכה; פרי מגדים)
תשלומין יש אומרים ויש חולקים, מעוות לא יוכל לתקן ס״ז (סי׳ ק״ח; ערוך השלחן; כף החיים)
גמרא: ברכות ט׳: · ברכות ח׳:-ט׳. · ברכות י׳. (מאימתי קורין את שמע בשחרית; ותיקין; סמיכת גאולה לתפלה; עד ג׳ שעות)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק א׳) · רש״י · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן נ״ח · זמן קריאת שמע של שחרית · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן נ״ח · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta