✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין ברכה ראשונה שביוצר — עיונים מעמיקים
סימן נ״ט · ה׳ סעיפים
יוצר אור · קדושה שביוצר · הש״ץ מוציא היחיד · טעה וירד אחר
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ט — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק א׳), רא״ש, תלמידי רבינו יונה, רוקח, הגהות מיימוני, אבודרהם, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות י״א:-י״ב. · שבע ברכות לקריאת שמע · יוצר אור ומדת לילה ביום · הכל הולך אחר החתימה · ברכות כ״א: (הש״ץ מוציא)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — טיב ברכות ק״ש ומקורן (ברכות י״א:), וצירי הסימן (ה׳ סעיפים)
  2. נוסח יוצר אור ומדת לילה ביום — פתיחה וחתימה, הכל הולך אחר החתימה (ברכות י״א:-י״ב.)
  3. קדושה שביוצר — סיפור דברים או דבר שבקדושה, יחיד וציבור
  4. הש״ץ מוציא היחיד — שומע כעונה, בעשרה (ברכות כ״א:, סי׳ מ״ז)
  5. טעה וירד אחר תחתיו — ממקום שפסק, ולא לענות אמן אחר הבוחר · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בְּיוֹצֵר. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: נוסח יוצר אור ומדת לילה ביום. ב׳: טעה יוצר או מעריב ערבים — הכל אחר החתימה. ג׳: קדושה שביוצר — יחיד אומרה (סיפור דברים). ד׳: עם הש״ץ בנחת, הש״ץ מוציא היחיד בעשרה, ולא לענות אמן אחר הבוחר. ה׳: טעה וירד אחר — ממקום שפסק.

Résumé concis :

5 seifim : la 1re berakha שביוצר est « יוצר אור ובורא חושך », qui mentionne מדת לילה ביום contre les אפיקורסים ; la validité suit la חתימה (pourvu que la פתיחה soit correcte) ; la קדושה שביוצר est סיפור דברים et le יחיד la dit (le מנהג) ; on la dit עם הש״ץ בנחת, le ש״ץ מוציא le יחיד בעשרה, sans אמן après הבוחר בעמו ישראל באהבה ; et le remplaçant reprend ממקום שפסק (dès la קדושה).

1. הקדמת הסוגיא — ברכות ק״ש ודין ברכה ראשונה שביוצר

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין ברכה ראשונה שביוצר, מברכות קריאת שמע. שבע ברכות תיקנו חכמים לקריאת שמע — בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה (ברכות י״א:), וסמכום על "שבע ביום הללתיך". וברכה ראשונה שבשחר פותחת ב"ברוך": "יוצר אור ובורא חושך", ותיקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך, וחותמת "יוצר המאורות" (ברכות י״א:-י״ב.). ויסוד הסימן ניצב על כמה צירים: (א) נוסח הברכה והזכרת מדת לילה ביום, ופתיחה וחתימה כתיקונן; (ב) קדושה שביוצר ביחיד — סיפור דברים או דבר שבקדושה; (ג) הש״ץ מוציא היחיד בברכות אלו ושומע כעונה; (ד) טעה וירד אחר תחתיו — ממקום שפסק, ולא לענות אמן אחר הבוחר. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן.
הערה יסודית: ציר הסימן — מה טיבן של ברכות קריאת שמע. יש לחקור אם הן ברכות המצוה (שנתקנו על מצות קריאת שמע, כברכה שמברכין עובר לעשייתה), או ברכות השבח וההודאה (שבח על יצירת המאורות ועל אהבת ה׳ את ישראל, בפני עצמן). ולזה נפקא מינה בעניית אמן אחר "הבוחר", ובהפסק בין הברכה לק״ש, ובקדושה שביוצר, ובהוצאת הש״ץ את היחיד.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: ברכות קריאת שמע — האם מדין ברכות המצוה (שנתקנו על מצות ק״ש, כברכה שלפני המצוה), או מדין ברכות השבח (שבח על המאורות ועל אהבת ה׳, בפני עצמן)? ונפקא מינה בעניית אמן אחר "הבוחר", ובהפסק, ובקדושה שביוצר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. נוסח יוצר אור ומדת לילה ביום — פתיחה וחתימה (ברכות י״א:-י״ב.)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך — תיקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך." סעיף ב׳: "אם טעה ואמר מעריב ערבים ונזכר מיד ואמר יוצר אור וגם סיים יוצר המאורות — יצא; אבל אם לא אמר יוצר אור, או לא סיים יוצר המאורות — לא יצא."
שורש הדין — ברכות י״א:-י״ב.: מייתי בגמרא ענין הזכרת מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. ואמרו: "פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים — לא יצא; פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור — יצא", ואמר רב פפא: "הלכתא, הכל הולך אחר החתימה". ופירשו הראשונים (רא״ש, תלמידי רבינו יונה, טור) דבעינן פתיחה וחתימה כתיקונן, ובלבד שבירך על יצירת האור; ומרן בבית יוסף הביא דבריהם ופסק כן.
קושיא — פתיחה או חתימה: אמרו "הכל הולך אחר החתימה", ומשמע דבתר חתימה לחוד אזלינן; ומאידך פסק מרן שאם "לא אמר יוצר אור" כלל, אף שחתם "יוצר המאורות" — לא יצא. ותרתי דסתרי?
תירוץ: "הכל הולך אחר החתימה" — היכא שהפתיחה כתיקונה, או שנזכר מיד ותיקן ואמר "יוצר אור"; אבל היכא שלא בירך כלל על יצירת האור (שפתח "מעריב ערבים" ולא חזר ל"יוצר אור"), הפתיחה לא היתה כתיקונה, וברכה בעינן פתיחתה וחתימתה כתיקונן. ולכך: פתח בטעות ותיקן מיד — יצא; לא תיקן — אף שחתם יוצר המאורות לא יצא, שלא בירך על האור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — מדת לילה ביום: טעם ההזכרה — להוציא מלב האפיקורסים (המינים) שאמרו שתי רשויות, שמי שברא אור לא ברא חושך; ולכך כורכין יצירת האור ובריאת החושך יחד, ומזכירין מדת לילה אף ביום, להעיד על אחדות הבורא. ומטעם זה בערבית מזכירין מדת יום בלילה ("גולל אור מפני חושך"). וכן דנו בגמרא (ברכות י״א:-י״ב.) ובראשונים.
נפקא מינה — נוסח וטעות: (א) פותחת "יוצר אור ובורא חושך" וחותמת "יוצר המאורות". (ב) מזכירין מדת לילה ביום כנגד האפיקורסים. (ג) הכל הולך אחר החתימה, ובלבד שהפתיחה כתיקונה. (ד) פתח מעריב ערבים ותיקן מיד ל"יוצר אור" — יצא; לא תיקן — לא יצא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
ברכה ראשונה שביוצר פותחת "יוצר אור ובורא חושך" ומזכרת מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים, וחותמת "יוצר המאורות"; והכל הולך אחר החתימה, ובלבד שפתיחתה כתיקונה שבירך על יצירת האור (ברכות י״א:-י״ב.).

3. קדושה שביוצר — סיפור דברים או דבר שבקדושה (יחיד וציבור)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: "יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה, לפי שאינה אלא סיפור דברים; ויש אומרים שיחיד מדלגה ואינה נאמרת אלא בצבור, ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר פשט המנהג כסברא הראשונה, ויחיד אומר אותה."
שורש הדין — מחלוקת הראשונים: נחלקו הראשונים בקדושה שביוצר ("קדוש קדוש קדוש", "ברוך כבוד") — יש אומרים שהיחיד אומרה, שאינה כקדושה שבתפלה שאומרים בה "נקדישך" ומקדישין, אלא סיפור דברים בעלמא, שמספרין מה שאומרים המלאכים; ויש אומרים שהיא דבר שבקדושה ואין נאמרת אלא בעשרה, ולכך יחיד מדלגה. וכן הביאו הרוקח והאבודרהם, ומרן חשש לתרווייהו (שיאמרנה בניגון וטעמים); והרמ״א פסק כסברא הראשונה מן ההגהות מיימוני, וכן פשט המנהג.
חקירה — טיב הקדושה שביוצר: האם דבר שבקדושה או סיפור דברים? ונפקא מינה ליחיד, ולאמירה בניגון וטעמים כקורא בתורה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — יחיד וציבור: (א) לסברא הראשונה (וכן המנהג) — יחיד אומר הקדושה שביוצר, שאינה אלא סיפור דברים. (ב) לסברא השניה — אינה נאמרת אלא בצבור, ויחיד מדלגה. (ג) הכרעת מרן — לחוש לשתיהן: היחיד יאמרנה בניגון ובטעמים כקורא בתורה (שאין זו אמירת קדושה אלא כקריאה בתורה). (ד) הכרעת הרמ״א והמנהג — כסברא הראשונה, ובצבור עונין בקול רם. וכן דנו האחרונים (מגן אברהם, משנה ברורה, כף החיים). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — קדושה שביוצר: (א) יחיד — אומרה כמנהג (סיפור דברים). (ב) לחוש למחמירין — בניגון וטעמים כקורא בתורה. (ג) בצבור — עונין בקול רם. (ד) אינה טעונה עמידה כקדושה שבתפלה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
קדושה שביוצר — לסברא הראשונה סיפור דברים ויחיד אומרה, וכן פשט המנהג; ולחוש לאידך יאמרנה יחיד בניגון וטעמים כקורא בתורה, ובצבור עונין בקול רם.

4. הש״ץ מוציא היחיד — שומע כעונה, בעשרה (ברכות כ״א:)

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: "ברכת יוצר וערבית אומר עם הש״ץ בנחת... ומיהו אם לא אמרה רק שמעה מהש״ץ — יצא, דברכות אלו הש״ץ מוציא היחיד אף על פי שהוא בקי; ומיהו אין הש״ץ מוציא היחיד בפחות מעשרה."
שורש הדין — ברכות כ״א:: אמרו בגמרא דספק קרא ק״ש חוזר וקורא, ובברכותיה — ספק בירך ספק לא בירך אינו חוזר, שברכות דרבנן; ומדין שומע כעונה יוצא בשמיעה מן הש״ץ. וכתבו הראשונים (הר״י — תלמידי רבינו יונה פרק מי שמתו) דבברכות קריאת שמע הש״ץ מוציא אף את הבקי, מה שאין כן בתפלה שאין מוציא אלא שאינו בקי; ובלבד בעשרה, שאין יחיד מוציא יחיד בברכות הללו. ודומה לברכת התורה וברכות השחר שהן ברכות שבח (ועיין סי׳ מ״ז).
קושיא — למה מוציא הבקי: בתפלה אין הש״ץ מוציא אלא מי שאינו בקי, ובברכות ק״ש מוציא אף את הבקי; ומאי שנא?
תירוץ: התפלה בקשת רחמים היא, וצריך כל אחד לבקש רחמים על עצמו אם יודע; אבל ברכות קריאת שמע ברכות שבח והודאה הן, ונתקנו לאמרן בפה או לשמען ברב עם הדרת מלך; ולכך מוציא הש״ץ אף את הבקי, כברכת התורה וברכות השחר (סי׳ מ״ז). ומכל מקום דוקא ש״ץ את הצבור — בעשרה, ט׳ שומעין ועונין; אבל אין יחיד מוציא יחיד בהן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — שומע כעונה: היוצא בשמיעת הש״ץ צריך שיכוין המשמיע להוציא והשומע לצאת, וישמע כל הברכה מראשה לסופה, שאם החסיר תיבה לא יצא. ומפני שברכות ק״ש ארוכות, וחיישינן שמא יפנה לבו באמצע ולא ישמע — יש לומר כל הברכה בנחת עם הש״ץ, ולא לסמוך על שמיעה בלבד. וכן ביארו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — הוצאת הש״ץ: (א) הש״ץ מוציא היחיד בברכות ק״ש אף את הבקי. (ב) דוקא בעשרה — ט׳ שומעין ועונין. (ג) אין יחיד מוציא יחיד בהן. (ד) לכתחילה יאמר כל הברכה בנחת עם הש״ץ, שמא יפנה לבו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
ברכות ק״ש — הש״ץ מוציא היחיד אף את הבקי, מדין רב עם הדרת מלך ושומע כעונה (כברכת התורה, סי׳ מ״ז), ובעשרה דוקא; ואין יחיד מוציא יחיד בהן (ברכות כ״א:).

5. טעה וירד אחר תחתיו — ממקום שפסק, ולא לענות אמן אחר הבוחר

לשון השלחן ערוך

סעיפים ד׳-ה׳: "ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי׳ ס״א). אם טעה בברכת יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו: אם טעה מקדושה ואילך — אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק; ואם טעה קודם קדושה — צריך להתחיל בראש."
שורש הדין — הר״י והרא״ש פרק אין עומדין: העומד תחת הש״ץ שטעה — אם טעה מקדושה ואילך, מתחיל השני ממקום שפסק (מן הקדושה), לפי שעניית "קדוש" של הציבור חשובה כסיום ברכה לענין זה, ומ"והאופנים" הוא כראש ברכה אחרת; ואם טעה קודם קדושה, מתחיל בראש הברכה, כדין הטועה בברכת התפלה. וכן הביאו הגהות מיימוני (פרק י׳ מהלכות תפלה) והטור, ומרן והרמ״א פסקו כן.
קושיא — למה ממקום שפסק: הטועה בברכת התפלה חוזר לראש הברכה; ומאי שנא ברכת יוצר, שאם טעה מקדושה ואילך אין מתחיל בראש אלא ממקום שפסק?
תירוץ: עניית "קדוש" ו"ברוך כבוד" של הציבור חשובה כסיום ברכה לענין זה, שהרי הפסיקו בה הציבור; ומשם ואילך ("והאופנים", "לאל ברוך") הוא כראש ברכה אחרת. ולכך אם טעה מקדושה ואילך — אין מפסידין מה שכבר נאמר ונענה, ומתחיל ממקום שפסק; אבל טעה קודם קדושה — עדיין ברכה אחת היא, וחוזר לראשה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — אמן אחר "הבוחר": (א) יש אומרים שלא יענה אמן אחר "הבוחר בעמו ישראל באהבה", משום הפסק בין הברכה שלפני ק״ש לק״ש עצמה (כברכת המצוות שאין מפסיקין בינה למצוה). (ב) יש אומרים שעונין אמן אף אחר ברכה זו, שאין ברכות ק״ש כברכות המצוה. ודעת מרן והרמ״א שלא יענה, וכן דנו האחרונים (מגן אברהם, משנה ברורה) — ועיין סי׳ ס״א לענין הפסק בברכות ק״ש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
נוסח יוצר אור פותחת "יוצר אור ובורא חושך", מזכרת מדת לילה ביום, וחותמת "יוצר המאורות".
טעה יוצר או מעריב ערבים הכל הולך אחר החתימה, ובלבד שפתח כתיקונה; פתח מעריב ותיקן מיד — יצא.
קדושה שביוצר סיפור דברים — יחיד אומרה (המנהג); לחוש למחמירין בניגון וטעמים; בצבור בקול רם.
עם הש״ץ בנחת הש״ץ מוציא היחיד אף הבקי, בעשרה; ולכתחילה יאמר בנחת עם הש״ץ.
אמן אחר "הבוחר" אין עונין אמן, משום הפסק (עיין סי׳ ס״א).
טעה וירד אחר מקדושה ואילך — ממקום שפסק; קודם קדושה — בראש הברכה.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
נוסח יוצר אור ומדת לילה ביום פתיחה וחתימה, הכל הולך אחר החתימה ס״א-ב׳ (ברכות י״א:-י״ב.; רמב״ם קריאת שמע פרק א׳; רא״ש; תלמידי רבינו יונה; טור)
קדושה שביוצר סיפור דברים או דבר שבקדושה, יחיד אומרה ס״ג (רוקח; אבודרהם; הגהות מיימוני; מגן אברהם; כף החיים)
הש״ץ מוציא היחיד אף הבקי, בעשרה, שומע כעונה ס״ד (ברכות כ״א:; הר״י פרק מי שמתו; סי׳ מ״ז)
אמן אחר "הבוחר" אין עונין, משום הפסק ס״ד (סי׳ ס״א; מגן אברהם; משנה ברורה)
טעה וירד אחר תחתיו ממקום שפסק, מן הקדושה ס״ה (הר״י והרא״ש פרק אין עומדין; הגהות מיימוני פרק י׳ מהלכות תפלה; טור)
גמרא: ברכות י״א:-י״ב. · ברכות כ״א: (שבע ברכות לק״ש; יוצר אור ומדת לילה ביום; הכל הולך אחר החתימה; הש״ץ מוציא ושומע כעונה)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק א׳) · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · רוקח · אבודרהם · הגהות מיימוני · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן נ״ט · דין ברכה ראשונה שביוצר · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן נ״ט · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta