✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן נ״ט · ברכה ראשונה שביוצר
דין ברכה ראשונה שביוצר — הברכה הראשונה שקודם ק״ש של שחרית: יוצר אור ובורא חושך, הזכרת מדת לילה ביום (להוציא מלב האפיקורסים); טעה יוצר או מעריב ערבים; קדושה שביוצר (יחיד או ציבור); לאמרה עם הש״ץ בנחת; הש״ץ מוציא היחיד; והחזרה אחר טעות
סימן נ״ט · ה׳ סעיפים
דין ברכה ראשונה שביוצר · יוצר אור
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה קובע את הברכה הראשונה שקודם הק״ש של שחרית — יוצר אור ובורא חושך: מזכירין מדת לילה ביום, להוציא מלב האפיקורסים; מקרי הטעות בין יום ללילה (יצא / לא יצא לפי הפתיחה והחתימה); הקדושה שביוצר (היחיד אומרה — סיפור דברים); לאמרה עם הש״ץ בנחת והש״ץ מוציא את היחיד; והחזרה אחר טעות. טקסט עברי, ביאור והסבר של ה׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: הברכה הראשונה שביוצר — יוצר אור, טעה יוצר או מעריב ערבים, קדושה שביוצר, עם הש״ץ בנחת, וטעה וירד אחר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן נ״ט · ה׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות י״א:): שבע ברכות תיקנו חכמים לקריאת שמע — בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה — שבע ברכות נתקנו סביב ק״ש; והראשונה שבשחר היא יוצר אור ובורא חושך, שמזכירין בה מדת לילה ביום להוציא מלב המינים. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ה׳ הסעיפים — נוסח יוצר אור, טעה יוצר או מעריב ערבים, קדושה שביוצר, עם הש״ץ בנחת, טעה וירד אחר
1. מקרה מעשי — לומר יוצר אור עם הש״ץ בנחת ולענות אמן
2. מקרה מעשי — הקדושה שביוצר: לאמרה אף ביחיד (המנהג)
3. מקרה מעשי — שלא לענות אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. הברכה הראשונה שביוצר — ה׳ הסעיפים
בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיוֹצֵר — הראשונה שבברכות שקודם ק״ש של שחרית. פותחת ב"יוצר אור ובורא חושך" וחותמת ב"יוצר המאורות"; ומזכירין בה מדת לילה ביום, להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.
סעיף א׳ — נוסח יוצר אור ומדת לילה ביום
ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך. תיקנו להזכיר מדת לילה ביום, להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.
סעיף א׳: "ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם, יוצר אור ובורא חושך." תיקנו להזכיר מדת לילה ביום, להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.
הברכה הראשונה מכריזה שאותו הבורא עצמו יוצר אור ובורא חושך: "יוצר אור ובורא חושך". ובהזכרת מדת לילה (חושך) אף ביום — מוציאין מלב האפיקורסים שאמרו שתי רשויות, ומעידין על אחדות הבורא.
סעיף ב׳ — טעה יוצר או מעריב ערבים: פתיחה וחתימה
אם טעה ואמר "אשר בדברו מעריב ערבים" ונזכר מיד ואמר "יוצר אור" וגם סיים "יוצר המאורות" — יצא. אבל אם אמר "בדברו מעריב ערבים" ולא אמר "יוצר אור", או לא סיים "יוצר המאורות" — לא יצא. ואם אמר "יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים" וגם סיים "מעריב ערבים" — לא יצא. הגה: והוא הדין אם לא אמר תחלה רק "יוצר אור", אם סיים "מעריב ערבים" — לא יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא״ש); אבל אם סיים "יוצר המאורות", כיון שפתח "יוצר אור" — יצא, אף על פי שהפסיק ב"מעריב ערבים".
סעיף ב׳: הטועה ופתח ב"מעריב ערבים" של ערבית ונזכר מיד וחזר ל"יוצר אור" וחתם "יוצר המאורות" — יצא. אבל אם אמר "מעריב ערבים" ולא אמר "יוצר אור" כלל, או שלא חתם "יוצר המאורות" — לא יצא. וכן החותם "מעריב ערבים" — לא יצא. הגה: והוא הדין אם פתח רק "יוצר אור" וחתם "מעריב ערבים" — לא יצא; ואם חתם "יוצר המאורות", כיון שפתח "יוצר אור" — יצא, אף על פי שהפסיק ב"מעריב ערבים".
העיקר הוא שהפתיחה והחתימה תהיינה כתיקונן. הפותח בטעות "מעריב ערבים" אך נזכר מיד וחזר ל"יוצר אור" וחתם "יוצר המאורות" — יצא. אבל מי שלא אמר "יוצר אור" כלל (שלא בירך על יצירת האור), או שחתם "מעריב ערבים" — לא יצא.
סעיף ג׳ — קדושה שביוצר: יחיד או ציבור
יש אומרים שהקדושה שביוצר יחיד אומרה, לפי שאינה אלא סיפור דברים; ויש אומרים שיחיד מדלגה, ואינה נאמרת אלא בצבור, ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר פשט המנהג כסברא הראשונה, ויחיד אומר אותה; וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה בקול רם (הגהות מיימוני בנוסח התפלות).
סעיף ג׳: יש אומרים שהקדושה שבברכת יוצר ("קדוש קדוש קדוש", "ברוך כבוד") יחיד אומרה, שאינה אלא סיפור דברים — שמספרין מה שאומרים המלאכים; ויש אומרים שיחיד מדלגה, ואינה נאמרת אלא בצבור. ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון ובטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר פשט המנהג כסברא הראשונה, ויחיד אומר אותה; וכשעונין קדושה זו בציבור אומרים אותה בקול רם.
קדושה זו (שביוצר) אינה מעשה הקדשה כקדושה שבתפלה, אלא סיפור דברים — מספרין מה שאומרים המלאכים. לכך המנהג שאף היחיד אומרה. ולחוש לדעת המחמיר — יאמרנה היחיד בניגון וטעמים (כקורא בתורה); ובציבור עונין בקול רם.
סעיף ד׳ — עם הש״ץ בנחת: הש״ץ מוציא היחיד
ברכת יוצר וערבית אומר עם הש״ץ בנחת. הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש״ץ, ויענה אמן אחר הש״ץ (הגהות מיימוני פרק א׳ מהלכות ברכות ורוקח סימן רי״ח). ומיהו אם לא אמרה, רק שמעה מהש״ץ — יצא, דברכות אלו הש״ץ מוציא היחיד אף על פי שהוא בקי; ומיהו אין הש״ץ מוציא היחיד בפחות מעשרה (הר״י פרק מי שמתו). ולא יענה אמן אחר סיום "הבוחר בעמו ישראל באהבה", משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סימן ס״א).
סעיף ד׳: ברכת יוצר (שחרית) וערבית אומר עם הש״ץ בנחת. הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש״ץ, כדי לענות אמן אחר הש״ץ. ומיהו אם לא אמרה אלא שמעה מהש״ץ — יצא, שברכות אלו הש״ץ מוציא היחיד אף על פי שהוא בקי; ומיהו אין הש״ץ מוציא היחיד בפחות מעשרה. ולא יענה אמן אחר סיום "הבוחר בעמו ישראל באהבה", משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סימן ס״א).
אומרים ברכות אלו עם הש״ץ בנחת, וממהרין לסיים מעט קודם לו כדי לענות אמן. ברכות ק״ש הן ברכות שבח: הש״ץ מוציא אף את הבקי — אך רק בעשרה, ולא בפחות. ואין עונין אמן אחר "הבוחר בעמו ישראל באהבה" (שקודם ק״ש), משום הפסק.
סעיף ה׳ — טעה וירד אחר תחתיו: ממקום שפסק
אם טעה בברכת יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו: אם טעה מקדושה ואילך — אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך; ואם טעה קודם קדושה — צריך להתחיל בראש (הר״י והרא״ש פרק אין עומדין, והגהות מיימוני פרק י׳ מהלכות תפלה, וטור).
סעיף ה׳: אם טעה הש״ץ בברכת יוצר בענין שצריך אחר לעמוד תחתיו: אם טעה מקדושה ואילך — אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך; ואם טעה קודם קדושה — צריך להתחיל בראש הברכה.
כשיורד אחר לעמוד תחת הש״ץ: עניית "קדוש" של הציבור חשובה כסיום ברכה. לכך אם טעה מקדושה ואילך, מתחיל השני ממקום שפסק (מן הקדושה); ואם טעה קודם קדושה, מתחיל בראש הברכה.
הסימן במשפט אחד: הברכה הראשונה שביוצר היא "יוצר אור ובורא חושך", שמזכירין בה מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים; הכשרות תלויה בפתיחה ובחתימה; הקדושה שביוצר היא סיפור דברים והמנהג שאף היחיד אומרה; אומרים עם הש״ץ בנחת, והש״ץ מוציא היחיד בעשרה, ואין עונין אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה; והעומד תחתיו מתחיל ממקום שפסק (מן הקדושה) או בראש.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לומר יוצר אור עם הש״ץ בנחת ולענות אמן
מצב: כיצד אומרים את ברכת יוצר בבית הכנסת ?
הנהגה: אומר את הברכה בעצמו, בנחת, עם הש״ץ, ומכוין לסיים מעט קודם לו כדי לענות אמן אחר חתימתו "יוצר המאורות". ואם לא אמר הברכה אלא שמעה כולה מהש״ץ (בציבור, מעשרה) — יצא, שהש״ץ מוציא היחיד אף הבקי. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — הקדושה שביוצר: לאמרה אף ביחיד
מצב: מתפלל ביחיד: האם יאמר את הקדושה שביוצר ("קדוש קדוש קדוש… ברוך כבוד") ?
הנהגה: לפי המנהג שפשט (רמ״א), היחיד אומר קדושה זו, שאינה אלא סיפור דברים — מספר מה שאומרים המלאכים, ואינה הקדשה הטעונה מנין. ולחוש לדעת המחמיר — יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. ובציבור עונין בקול רם. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — שלא לענות אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה
מצב: הש״ץ חתם "הבוחר בעמו ישראל באהבה", שקודם ק״ש. האם אענה אמן ?
הנהגה: אין עונין אמן אחר חתימה זו, משום הפסק בין הברכה לק״ש שאחריה — כשם שאסור להפסיק בין הברכה למצוה שלאחריה. ולכך סומכין מיד "שמע ישראל". (ועיין לקמן סימן ס״א.) ולהכרעת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה מזכירין מדת לילה ביום, ב"יוצר אור ובורא חושך" ?
- במה תלויה כשרות הברכה — בפתיחה, בחתימה, או בשתיהן ?
- למה יכול היחיד לומר את הקדושה שביוצר, וכיצד (בניגון וטעמים) ?
- מכמה הש״ץ מוציא את היחיד בברכות אלו, ואף את הבקי ?
- מהיכן מתחיל העומד תחתיו לפי שטעה קודם או מן הקדושה ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — ברכות ק״ש — ברכות המצוה או ברכות השבח (ברכות י״א:-י״ב.) ; קדושה שביוצר — סיפור דברים או דבר שבקדושה ; הש״ץ מוציא היחיד, שומע כעונה, וטעה וירד אחר ממקום שפסק
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — נוסח יוצר אור, קדושה שביוצר, הש״ץ מוציא היחיד, וטעה וירד אחר