✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ס״ב · דקדוק, השמעה ולשון בקריאת שמע
מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו — שיעור הדקדוק, ההשמעה והלשון בק״ש: לא דקדק — יצא; לקרותה בכל לשון ולהזהר מן השיבוש; להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע — יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו; קרא בלבו במקום אונס; והש״ץ משמיע קולו בשמע ישראל
סימן ס״ב · ה׳ סעיפים
מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה קובע את שיעור הדקדוק, ההשמעה והלשון בקריאת שמע: מי שלא דקדק באותיותיה (לא דקדק) — יצא; אפשר לקרותה בכל לשון ולהזהר מן השיבוש; צריך להשמיע לאזנו (השמעה לאזנו), ובדיעבד יצא ובלבד שהוציא בשפתיו; ובמקום אונס קורא בלב; והש״ץ משמיע קולו בשמע ישראל. טקסט עברי, ביאור והסבר של ה׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: הדקדוק, ההשמעה והלשון בק״ש — לא דקדק יצא, בכל לשון, השמעה לאזנו, קרא בלבו, ש״ץ בשמע ישראל
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ב · ה׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות ט״ו.): הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו — יצא — הקורא ק״ש ולא השמיע לאזנו, יצא. הסימן קובע שלוש דרישות: הדקדוק באותיות, ההשמעה לאזנו והלשון (בכל לשון) — ובכל אחת מבחין בין הלכתחילה ובין הבדיעבד. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ה׳ הסעיפים — לא דקדק יצא · ק״ש בכל לשון · השמעה לאזנו · קרא בלבו במקום אונס · ש״ץ בשמע ישראל
1. מקרה מעשי — לדקדק באותיות ולקרות בקול הנשמע לאזנו
2. מקרה מעשי — לומר את הק״ש בלשון אחרת
3. מקרה מעשי — להרהר את הק״ש בלב מחמת חולי או מקום שאינו נקי
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. הדקדוק, ההשמעה והלשון בק״ש — ה׳ הסעיפים
דִּקְדּוּק, הַשְׁמָעָה וְלָשׁוֹן בִּקְרִיאַת שְׁמַע — שלושה צירים משלימים: הדקדוק, לדקדק באותיות (ואם לא דקדק — יצא); ההשמעה לאזנו, להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו (ובדיעבד יצא, ובלבד שהוציא בשפתיו); והלשון, הלשון שבה קורא (בכל לשון, ולהזהר מן השיבוש). והסימן מוסיף שני מקרים: הקריאה בלב במקום אונס, והש״ץ המשמיע קולו בשמע ישראל.
סעיף א׳ — לא דקדק יצא: הדקדוק שהוחסר
אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה, קראה ולא דקדק בהן — יצא.
סעיף א׳: אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה, אם קראה ולא דקדק בהן — יצא.
הדקדוק — להטעים היטב כל אות — הוא מצוה לכתחילה, אך אינו מעכב: מי שקרא את הק״ש בלא הדיוק הראוי יצא, כיוון שהוציא את התיבות בפיו. (הסייג: אם ההבלעה משנה את המשמעות — עיין פסק בין הדבקים בסימן הקודם — חמור יותר.)
סעיף ב׳ — ק״ש בכל לשון: לקרות בכל לשון
יכול לקרותה בכל לשון, ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון, וידקדק בו כמו בלשון הקודש.
סעיף ב׳: יכול לקרותה בכל לשון; ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון, וידקדק בו כמו בלשון הקודש.
אפשר לומר את הק״ש בכל לשון — בכל לשון שמבין (מקור: "שמע" — בכל לשון שאתה שומע, ברכות י״ג.). שני תנאים: להזהר מן השיבוש, מן הטעויות והעיוותים של אותה לשון, ולדקדק בה כמו בעברית. לכתחילה מעדיפים את לשון הקודש, שבה יוצא אף בלא הבנה.
סעיף ג׳ — השמעה לאזנו: להשמיע לאזנו
צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו, ואם לא השמיע לאזנו — יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו.
סעיף ג׳: צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו; ואם לא השמיע לאזנו — יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו.
לכתחילה קורא בקול — חזק דיו כדי לשמוע את עצמו (לכל הפחות לחישה). אבל בדיעבד, אף בלא ששמע — יצא. מה שמעכב באמת אינו השמיעה אלא ההוצאה בשפתיים: צריך לחתוך ולהוציא את התיבות בשפתיו, ולא רק להרהר בהן.
סעיף ד׳ — קרא בלבו: לקרות בלב במקום אונס
אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו — יצא. הגה: ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס — יהרהר בלבו, ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בד״ת במקום הטנופת [ב״י סימן פ״ה].
סעיף ד׳: אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו — יצא. הגה: ואף לכתחילה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס — יהרהר בלבו; ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי, דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת [בית יוסף, סימן פ״ה].
בדרך כלל, מחשבה בלא דיבור אינה מספקת: צריך להוציא בשפתיים. אבל במקום אונס — חולה שאינו יכול לדבר, או מקום שאי אפשר לנקותו — מהרהר את הק״ש בלב. הגבול המוחלט: מקום מטונף לגמרי — שם אף המחשבה בדברי תורה אסורה (עיין דיני סימן פ״ה).
סעיף ה׳ — ש״ץ בשמע ישראל: הש״ץ משמיע קולו
צריך ש״ץ להשמיע קולו בשמע ישראל, כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד.
סעיף ה׳: צריך הש״ץ להשמיע קולו בשמע ישראל, כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד.
אף שכל אחד יכול לקרות את הק״ש בלחש, הש״ץ מגביה קולו בפסוק ראשון. למה? כדי שכל הקהל ישמעו ויקבלו עול מלכות שמים בלב אחד, ביחד — המלכת שם שמים בקהל.
הסימן במשפט אחד: הק״ש דורשת לכתחילה דקדוק, השמעה לאזנו ולשון מדויקת (בכל לשון בלא שיבוש) — אבל בדיעבד, מי שלא דקדק או לא השמיע לאזנו יצא, ובלבד שהוציא בשפתיו; ובמקום אונס מהרהר את הק״ש בלב (חוץ ממקום מטונף); והש״ץ מגביה קולו בשמע ישראל בעבור הקהל.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לדקדק באותיות ולקרות בקול הנשמע
מצב: כיצד קורין את הק״ש כתיקונה בדקדוק ובקול?
הנהגה: לכתחילה, לדקדק בכל אות (לדקדק באותיותיה) ולקרות בקול — לכל הפחות לחישה שהוא שומע לעצמו (להשמיע לאזנו). בדיעבד, אם לא דקדק כראוי, או לא השמיע לאזנו, יצא — ובלבד שהוציא את התיבות בשפתיו. ולהנהגה המדויקת — כהוראת הרב.
מקרה 2 — לומר את הק״ש בלשון אחרת
מצב: האם אפשר לומר את הק״ש בלשון שאינה עברית?
הנהגה: כן — אפשר לקרותה בכל לשון, ובלבד שידקדק בה כראוי ויזהר מן השיבוש של אותה לשון, ויהא מדויק כמו בלשון הקודש (ולדעת הפוסקים, שיבין את הלשון). לכתחילה מעדיפים את לשון הקודש, שבה יוצא אף בלא הבנה. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — להרהר את הק״ש בלב מחמת חולי או מקום שאינו נקי
מצב: חולה, או מקום שאי אפשר לנקותו — מה יעשה בק״ש?
הנהגה: בדרך כלל צריך להוציא בשפתיים; אבל במקום אונס (חולי, או מקום שאינו נקי לגמרי ואי אפשר לנקותו), מהרהר (יהרהר) את הק״ש בלב. גבול: מקום מטונף לגמרי — שם אף מחשבת דברי תורה אסורה. ולפרטים — כהוראת הרב (ועיין דיני סימן פ״ה).
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מי שלא דקדק באותיות הק״ש — האם יצא (סעיף א׳)?
- האם אפשר לקרות את הק״ש בלשון אחרת, ובאילו תנאים (סעיף ב׳)?
- מה פירוש "להשמיע לאזנו", ומה מעכב באמת (סעיף ג׳)?
- מתי אפשר לקרות את הק״ש בלב, ומהו גבול המטונף (סעיף ד׳)?
- למה הש״ץ מגביה קולו ב"שמע ישראל" (סעיף ה׳)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — דקדוק והשמעה לאזנו — לא דקדק יצא, לא השמיע לאזנו יצא (ברכות ט״ו.-ט״ו:), הרהור כדיבור ; ק״ש בכל לשון — בכל לשון שאתה שומע (ברכות י״ג.), שיבוש וידיעת הלשון ; קרא בלבו — אונס, מקום שאינו נקי ומטונף (זיקה לסימן פ״ה)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — לא דקדק יצא, ק״ש בכל לשון, השמעה לאזנו והרהור כדיבור