סימן ס״א · דקדוק וכוונה בקריאת שמע

📑 תוכן הלימוד

א. הכוונה והדקדוק בק״ש — כ״ו הסעיפים

משפחה א׳ — כוונה ואימה: לקרות בכוונה ובאימה (סעיפים א׳-ב׳)

יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה וביראה, ברתת וזיע.

אשר אנכי מצוך היום — היינו לומר שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו.

משפחה ב׳ — רמ״ח תיבות: להשלים רמ״ח התיבות (סעיף ג׳)

בקריאת שמע יש רמ״ה תיבות, וכדי להשלים רמ״ח כנגד איבריו של אדם, מסיים שליח צבור ה׳ אלהיכם אמת וחוזר ואומר בקול רם ה׳ אלהיכם אמת. הגה: ובזה כל אדם יוצא, הואיל ושומעין מפיו של הש״ץ ג׳ תיבות אלו. ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט״ו ווי״ן שבאמת ויציב. ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר אל מלך נאמן שמע וגו׳, כי ג׳ תיבות אלו משלימים המנין של רמ״ח. ומכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן, רק יאמר אמן אחר הש״ץ כשמסיים הברכה.

משפחה ג׳ — פסוק ראשון וקבלת מלכות שמים (סעיפים ד׳-ה׳, י״ג-י״ד)

נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה. ונוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוון.

אחר פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי. וצריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות. הגה: ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה׳ ובין אלהינו לה׳ השני, כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה׳ שהוא אלהינו הוא ה׳ אחד; ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך, כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון.

משפחה ד׳ — דקדוק האותיות ופסק בין הדבקים (סעיפים ו׳-ח׳, ט״ז-כ״א, כ״ג-כ״ד)

צריך להאריך בחי״ת של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ; ויאריך בדל״ת של אחד שיעור שיחשוב שהקדוש ברוך הוא יחיד בעולמו ומושל בד׳ רוחות העולם, ולא יאריך יותר מכשיעור זה. ידגיש בדלי״ת שלא תהא כרי״ש; לא יחטוף בחי״ת ולא יאריך באל״ף.

צריך להפסיק בין נשבע לה׳, כדי להטעים יפה העי״ן שלא תהא נראית כה״א. צריך להתיז זיי״ן של תזכרו, דלא לשתמע תשקרו או תשכרו, וכן זיי״ן של וזכרתם. ידגיש יו״ד של שמע ישראל שלא תבלע, וכן יו״ד דוהיו. צריך ליתן רוח בין וחרה לאף, דלא לשתמע וחרף. צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתו כסוף תיבה שלפניה, כגון בכל לבבך, על לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ. וצריך בכל אל״ף שאחר מ״ם להפסיק ביניהם, כגון ולמדתם אותם, וקשרתם אותם, וראיתם אותו, שלא יהא נראה כקורא מותם מת.

צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח. צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה. הגה: אבל לא נהגו כן במדינות אלו, ומכל מקום המדקדקים מחמירים בכך.

משפחה ה׳ — כפילה, הפסקות ומנהגים (סעיפים ט׳-י״ב, ט״ו, כ״ב, כ״ה-כ״ו)

אסור לומר שמע ב׳ פעמים, בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע, בין שכופל הפסוק ראשון. כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה, ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון ב׳ פעמים. האומרים באשמורת בסליחות וביום הכיפורים בתפלת נעילה ב׳ פעמים פסוק שמע ישראל — יש ללמדם שלא יאמרו. ד׳ הוא האלהים שאומרים ביום כפור בתפלת נעילה ז׳ פעמים — מנהג כשר הוא.

צריך להפסיק בין היום לעל לבבך, ובין היום לאהבה, שלא יהא נראה היום ולא למחר. אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך. הגה: והוא הדין הקורא בתורה ובנביאים ובכתובים יש ליזהר. כשיאמר וקשרתם לאות על ידיך ימשמש בתפלין של יד, וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש, וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בשני ציציות שלפניו. יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם, ויש נוהגים לקרותו בלחש; הגה: ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, וכן נוהגין.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — לקרות בכוונה ובדקדוק, ולכסות העינים

מקרה 2 — אל מלך נאמן, רמ״ח התיבות והד׳ של אחד

מקרה 3 — פסק בין הדבקים: לחתוך את התיבות הדבקות

שאלות להבנה

להעמיק עוד