למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן ס״ב — דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ. אצל הרב הסימן נפרש לג׳ סְעִיפִים : לֹא דִּקְדֵּק בָּאוֹתִיּוֹת — יָצָא ; קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן, וְיִזָּהֵר מִן הַשִּׁבּוּשׁ וּבִלְבַד שֶׁמֵּבִין ; וְהַשְׁמָעָה לְאָזְנוֹ — הַהוֹצָאָה בִּשְׂפָתַיִם, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר, וְעִנְיַן הָאָנוּס שֶׁמְּהַרְהֵר בְּלִבּוֹ.
שולחן ערוך הרב — סימן ס״ב — דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן ס״ב — דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ — וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.62), ואחריו תרגומנו. הסימן כולל ג׳ סעיפים (סעיף k → .62.k).
סעיף א אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ — קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן, יָצָא.
דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן — יָצָא:
לֹא דִּקְדֵּק — יָצָא. אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָה לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע — מִי שֶׁקָּרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן, יָצָא. הַדִּקְדּוּק לְכַתְּחִלָּה, וְאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד.
סעיף ב יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן — ״שְׁמַע״ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ.
יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע״ — בְּכָל לְשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ. וְיִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, וִידַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתָיו כְּמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְהוּא שֶׁמֵּבִין הַלָשׁוֹן. וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. אֲבָל קִדּוּשׁ וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת וְהַלֵּל — יוֹצֵא אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵבִין הַלָּשׁוֹן:
בְּכָל לָשׁוֹן. יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן — שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁמַע״ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ. וְיִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתָהּ לָשׁוֹן וִידַקְדֵּק כְּמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא שֶׁמֵּבִין הַלָּשׁוֹן. וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן ; אֲבָל קִדּוּשׁ וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת וְהַלֵּל — יוֹצֵא אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵבִין.
סעיף ג צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו ; לֹא הִשְׁמִיעַ — יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע״ — הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ. וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו — יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. אֲבָל אִם קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ — לֹא יָצָא, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא אָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּגוֹן שֶׁאֵין הַמָּקוֹם נָקִי בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הַמָּקוֹם מְטֻנָּף לְגַמְרֵי — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה אֶלָּא בַּאֲמִירָה — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וַה׳ יִרְאֶה לְבָבוֹ וְיִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַמַּחֲשָׁבָה. דְּאֲמְרִינַן הָכֵי בַּמִּדְרָשׁ: ״אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה׳״, אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר — ״אֲמָרַי הַאֲזִינָה״, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר — ״בִּינָה הֲגִיגִי״. וַ״הֲגִיגִי״ רָצָה לוֹמַר הֲמַּחְשָׁבָה, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לוֹמַר דִּבּוּר — אֲפִלּוּ לְבָשָׂר וָדָם אֵין לוֹמַר ״בִּינָה״ בְּדָבָר שֶׁשּׁוֹמֵעַ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אָמַר לְשׁוֹן ״בִּינָה״. וְכֵן נִרְאֶה מֵהַפָּסוּק שֶׁאוֹמֵר ״בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי״, דְּמַשְׁמָע שֶׁהַדִּבּוּר דָּבָר אֶחָד וְהַמַּחֲשָׁבָה דָּבָר אַחֵר:
לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ. צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו — ״שְׁמַע״ הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ. לֹא הִשְׁמִיעַ — יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. אֲבָל קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ — לֹא יָצָא, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר. וּמִכָּל מָקוֹם הָאָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא (מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נָקִי אֲבָל אֵינוֹ מְטֻנָּף לְגַמְרֵי) — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר, וַה׳ יִרְאֶה לְבָבוֹ וְיִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַמַּחֲשָׁבָה (מִדְרָשׁ ״אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה׳״).
מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ב (מהדורת קה״ת, ג׳ סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
היסוד — דִּקְדּוּק, לָשׁוֹן וְהַשְׁמָעָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע
היסוד : דִּקְדּוּק, לָשׁוֹן וְהַשְׁמָעָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה נפרשת סביב שלושה צירים. תחילה דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת — מצוה לכתחילה, אך לא דקדק יצא. אחר כך קְרִיאָה בְּכָל לָשׁוֹן — מותרת, וְיִזָּהֵר מִן הַשִּׁבּוּשׁ וּבִלְבַד שֶׁמֵּבִין. ולבסוף הַשְׁמָעָה לְאָזְנוֹ וְהַהוֹצָאָה בִּשְׂפָתַיִם — שהרהור אינו כדיבור, וְעִנְיַן הָאָנוּס שֶׁמְּהַרְהֵר בְּלִבּוֹ.
דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת — לֹא דִּקְדֵּק יָצָא
דקדוק האותיות — לא דקדק יצא
העיקרון. מצוה לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ שֶׁל ק״ש ; אַךְ מִי שֶׁקָּרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן — יָצָא (סעיף א).
ההשלכה. הַדִּקְדּוּק לְכַתְּחִלָּה, וְאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד. עיין סימן 61 (דקדוק וכוונה בקריאת שמע).
קְרִיאַת שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן
ק״ש בכל לשון
העיקרון. יָכוֹל לִקְרוֹת ק״ש בְּכָל לָשׁוֹן — שֶׁנֶּאֱמַר ״שְׁמַע״ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ ; וְיִזָּהֵר מִן הַשִּׁבּוּשׁ, וּבִלְבַד שֶׁמֵּבִין הַלָּשׁוֹן (סעיף ב).
ההשלכה. וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן ; אֲבָל קִדּוּשׁ, בִּרְכוֹת הַמִּצְווֹת וְהַלֵּל — יוֹצֵא אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵבִין. עיין סימן 101 (התפילה בכל לשון).
הַשְׁמָעָה לְאָזְנוֹ וְהִרְהוּר
השמעה לאזנו והרהור
העיקרון. צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו ; לֹא הִשְׁמִיעַ — יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ — לֹא יָצָא (סעיף ג).
ההשלכה. שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר ; הָאָנוּס (מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נָקִי, וְאֵינוֹ מְטֻנָּף לְגַמְרֵי) — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר. עיין סימן 85 (ד״ת בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נָקִי).
הפניה ללימוד. היקף הסימן — הדִּקְדּוּק, הקְרִיאָה בְּכָל לָשׁוֹן וְהַהַשְׁמָעָה לְאָזְנוֹ — נוגע להנהגה היומיומית של ק״ש. עמוד זה מציגו ברמת העיקרון המבואר בטקסט הרב, בלי להוסיף דבר בדוי. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית — ללמוד עם רב חב״ד ובטקסטים עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם דרכי המחבר, המשנה ברורה (משנה ברורה) והערוך השולחן (ערוך השולחן) בנקודות המפתח של סימן ס״ב. שורת שולחן ערוך הרב (שולחן ערוך הרב) מודגשת — היא חושפת את רגישותו הייחודית של הרב כפי שהיא עולה מג׳ סעיפיו.
| נושא | מחבר | משנה ברורה | ערוך השולחן | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת (לֹא דִּקְדֵּק יָצָא) | או״ח ס״ב — צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק — יָצָא. | מ״ב ס״ב — פְּרָטֵי הַדִּקְדּוּק שֶׁלְּכַתְּחִלָּה, וְשֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד. | ערוה״ש ס״ב — עִנְיַן הַדִּקְדּוּק וְשֶׁאֵינוֹ לְעַכֵּב. | דרך אדמו״ר הזקן — לֹא דִּקְדֵּק — יָצָא ; הַדִּקְדּוּק לְכַתְּחִלָּה בִּלְבַד (סעיף א). |
| קְרִיאָה בְּכָל לָשׁוֹן | או״ח ס״ב — יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן ; יִזָּהֵר מִן הַשִּׁבּוּשׁ. | מ״ב ס״ב — צָרִיךְ שֶׁיָּבִין הַלָּשׁוֹן, וּפְרָטֵי בִּרְכוֹת הַמִּצְווֹת. | ערוה״ש ס״ב — בֵּאוּר קְרִיאָה בְּלַעַז וְהַהֲבָנָה. | דרך אדמו״ר הזקן — בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ, וְהוּא שֶׁמֵּבִין ; וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן קִדּוּשׁ וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת וְהַלֵּל (סעיף ב). |
| הַשְׁמָעָה לְאָזְנוֹ וְהִרְהוּר | או״ח ס״ב — יַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ ; לֹא הִשְׁמִיעַ יָצָא, קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ לֹא יָצָא. | מ״ב ס״ב — הַהוֹצָאָה בִּשְׂפָתַיִם וְהַהֶכְרֵחַ, וְדִין הָאָנוּס. | ערוה״ש ס״ב — שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר וְעִנְיַן הַהַרְהוּר בְּאֹנֶס. | דרך אדמו״ר הזקן — הַשְׁמָעָה לְכַתְּחִלָּה, לֹא הִשְׁמִיעַ יָצָא וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו ; הָאָנוּס בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְטֻנָּף לְגַמְרֵי — יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ (סעיף ג). |
הטבלה נערכה על פי טקסט המחבר (אורח חיים ס״ב, מקור ספריא) והנושאי כלים המאומתים (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות קריאת שמע ב, רא״ש, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד ברכות י״ג, ט״ו). טור אדמו״ר הזקן נשען על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (ג׳ סְעִיפִים) המובא ב§1.
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה. כל אחת בנויה : עיקרון הסימן → קריאת הרב → השלכה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — דִּקְדּוּק שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב
דקדוק לכתחילה, לא מעכב
עיקרון הסימן: מצוה לְדַקְדֵּק בָּאוֹתִיּוֹת ; לא דקדק — יצא (סעיף א).
קריאת הרב: הַדִּקְדּוּק חוֹבָה לְכַתְּחִלָּה, וְאֵינוֹ עִיכּוּב בְּדִיעֲבַד. עיין סימן 61.
השלכה מעשית: לְהַקְפִּיד עַל הַהֲבָרָה, אַךְ לֹא לַחֲזֹר עַל ק״ש אִם לֹא דִּקְדֵּק לְגַמְרֵי.
קו ב — לָשׁוֹן וַהֲבָנָה
לשון והבנה
עיקרון הסימן: בכל לשון שאתה שומע ; וְהוּא שֶׁמֵּבִין הַלָּשׁוֹן (סעיף ב).
קריאת הרב: לְשׁוֹן הַלַּעַז כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁמֵּבִין וְיִזָּהֵר מִן הַשִּׁבּוּשׁ. עיין סימן 101.
השלכה מעשית: מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ יָכוֹל לִקְרוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ — בְּלִי לְהַזְנִיחַ אֶת דִּקְדּוּק אוֹתָהּ לָשׁוֹן.
קו ג — הַשְׁמָעָה וְהִרְהוּר
השמעה והרהור
עיקרון הסימן: להשמיע לאזנו ; לא השמיע — יצא, ובלבד שיוציא בשפתיו ; בלבו — לא יצא (סעיף ג).
קריאת הרב: שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר ; הָאָנוּס (מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נָקִי, וְאֵינוֹ מְטֻנָּף לְגַמְרֵי) — יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר, וַה׳ יִרְאֶה לְבָבוֹ. עיין סימן 85.
השלכה מעשית: לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, וְאִם אֵינוֹ נִשְׁמָע — עַל כָּל פָּנִים לְנַעֲנֵעַ בִּשְׂפָתָיו ; לְעוֹלָם לֹא לְהִסְתַּפֵּק בַּמַּחֲשָׁבָה מִחוּץ לְאֹנֶס.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ס״ב ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן ס״ב (דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ)
- ① דקדוק האותיות. לכתחילה דקדק בָּאוֹתִיּוֹת של ק״ש ; אך אם לא דקדק — יָצָא, ואינו חוזר. יסוד: שו״ע הרב ס״ב סעיף א.
- ② בכל לשון. מי שאינו מבין לשון הקודש יכול לקרוא ק״ש בלשונו (״שְׁמַע״ בכל לשון שאתה שומע), וְיִזָּהֵר מִן השיבוש ובלבד שמבין. יסוד: שו״ע הרב ס״ב סעיף ב.
- ③ השמעה לאזנו. יַשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מה שמוציא ; ובאין השמעה — יָצָא, ובלבד שהוציא בשפתיו. יסוד: שו״ע הרב ס״ב סעיף ג.
- ④ הרהור אינו כדיבור. קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ בלבד — לֹא יָצָא ; אין יוצאין אלא בַּאֲמִירָה. יסוד: שו״ע הרב ס״ב סעיף ג.
- ⑤ האנוס. במקום שאינו נקי — אך אינו מטונף לגמרי — האנוס שאינו יכול להוציא יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וה׳ יראה לבבו ויתן לו שכר המחשבה. יסוד: שו״ע הרב ס״ב סעיף ג.
⚠ חלק זה מציג את מנהג חב״ד המבוסס על שולחן ערוך הרב, סימן ס״ב (טקסט אמיתי המובא ב§1). אינו מחליף הכרעה רבנית למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הדִּקְדּוּק, הקְרִיאָה בְּכָל לָשׁוֹן, הַהַשְׁמָעָה — שאל את רבך, ולחב״ד, רב חב״ד.