למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן ס״א — דִּין כַּמָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְכַוֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע. אצל הרב הסימן נפרש לכ״ה סְעִיפִים : הַכַּוָּנָה וְהָאֵימָה, הָרמ״ח תֵּבוֹת וְאֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן וַאֲרִיכוּת הד׳ שֶׁל אֶחָד, בָּרוּךְ שֵׁם בַּחֲשַׁאי, וְכָל דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת — פְּסָק בֵּין הַדְּבֵקִים, הֲתָזָה, דָּגֵשׁ וְרָפֶה.
שולחן ערוך הרב — סימן ס״א — דִּין כַּמָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְכַוֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן ס״א — דִּין כַּמָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְכַוֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ כ״ה סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.61), ואחריו תרגומנו. הסימן כולל כ״ה סעיפים (סעיף k → .61.k).
סעיף א לִקְרוֹת ג׳ פָּרָשִׁיּוֹת בְּכַוָּנָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּפְרוּטְגְמָא שֶׁל מֶלֶךְ.
דִּין כַּמָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְכַוֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ כ״ה סְעִיפִים:לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלִקְרוֹת כָּל הַג׳ פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע בְּכַוָּנָה, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה בְּרֶתֶת וּבְזִיעָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי הַמְּדִינָה קוֹרִין פְּרוּטְגְמָא שֶׁמְּשַׁגֵּר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ כְּתַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנֵי מְדִינָתוֹ, שֶׁהֵם עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם וְקוֹרִין אוֹתָן בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וּבְרֶתֶת וּבְזִיעָה, וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא פְּרוּטְגְמָא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הִטְרִיחַ עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרוֹתָהּ מְעֻמָּד, אֶלָּא ״בְּלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ״, אַךְ צָרִיךְ עַל כָּל פָּנִים לִקְרוֹתָהּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה:
בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה. לְכַתְּחִלָּה קוֹרֵא ג׳ הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּכַוָּנָה, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעָה — כִּפְרוּטְגְמָא שֶׁל הַמֶּלֶךְ. וְלֹא הִטְרִיחַ עָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקָרְאָהּ מְעֻמָּד (״בְּלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ״), אַךְ עַל כָּל פָּנִים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.
סעיף ב כִּפְרוּטְגְמָא חֲדָשָׁה — ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״ בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים.
וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בְּעֵינָיו כִּפְרוּטְגְמָא חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא שְׁמָעָהּ מֵעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״, כְּלוֹמַר בְּכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁכְּבָר שָׁמַע דָּבָר אֶחָד הַרְבֵּה פְּעָמִים שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ חָבִיב אֶצְלוֹ כְּבַתְּחִלָּה:
כַּחֲדָשִׁים. תִּהְיֶה בְּעֵינָיו כִּפְרוּטְגְמָא חֲדָשָׁה — ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״, בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים, וְלֹא כְּדָבָר שֶׁשְּׁמָעוֹ הַרְבֵּה פְּעָמִים וְאֵינוֹ חָבִיב.
סעיף ג רמ״ה תֵּבוֹת ; הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״ לְהַשְׁלִים רמ״ח.
בִּקְרִיאַת שְׁמַע יֵשׁ רמ״ה תֵּבוֹת וְחָסְרוּ ג׳ תֵּבוֹת לְהַשְׁלִים רמ״ח כְּנֶגֶד אֲבָרָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁכָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּתִקּוּנָהּ — כָּל אֵבֶר נוֹטֵל תֵּבָה אַחַת וּמִתְרַפֵּא בָּהּ, לָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר וְאוֹמֵר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״ בְּקוֹל רָם, וּבָזֶה כָּל אָדָם יוֹצֵא, הוֹאִיל וְשׁוֹמְעִין מִפִּיו שֶׁל שְׁלִיחַ צִבּוּר ג׳ תֵּבוֹת אֵלּוּ. וְכָל הַצִּבּוּר כְּשֶׁקּוֹרִין לְעַצְמָן בְּלַחַשׁ אוֹמְרִים ״אֲנִי ה׳ אֱלֹקֵיכֶם אֱמֶת״, וּמַמְתִּינִים עַל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִילִין ״וְיַצִּיב״, וְאֵינָן חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין ״אֱמֶת״, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר ״אֱמֶת אֱמֶת״ בְּלִי הֶפְסֵק תֵּבָה אַחֶרֶת בֵּינְתַיִם — כְּאִלּוּ אוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״, שֶׁמַּשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ אִם לֹא שָׁהָה כְּלָל בֵּינְתַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאַף אִם שָׁהָה קְצָת — אֵין לִכְפֹּל לְכַתְּחִלָּה בְּלִי הֶפְסֵק תֵּבָה אַחֶרֶת בֵּינְתַיִם. אֲבָל אִם רוֹצֶה כָּל יָחִיד לַחֲזֹר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״ — אֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, מֵאַחַר שֶׁמַּפְסִיק בֵּין ״אֱמֶת״ לֶ״אֱמֶת״ בְּתֵבַת ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לוֹמַר ״אֱמֶת״ כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם יֹאמַר בְּלַחַשׁ ״אֱמֶת״ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר ״אֱמֶת״ בְּקוֹל רָם — יִהְיֶה רמ״ט תֵּבוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר ״אֱמֶת״ גַּם בְּלַחַשׁ, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד בֵּין ה׳ אֱלֹקֵיכֶם לֶ״אֱמֶת״, וֶ״אֱמֶת״ הַשֵּׁנִי אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן אֶלָּא נֻסַּח בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ הוּא:
רמ״ח תֵּבוֹת. בְּק״ש רמ״ה תֵּבוֹת, וְחָסְרוּ ג׳ לְרמ״ח כְּנֶגֶד אֵבָרָיו. הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״ בְּקוֹל רָם וְכֻלָּם יוֹצְאִים. אֵין לוֹמַר ״אֱמֶת אֱמֶת״ בְּלִי הֶפְסֵק ; וְהַיָּחִיד רַשַּׁאי לַחֲזֹר עִם הַשַּׁ״ץ.
סעיף ד הַקּוֹרֵא בְּיָחִיד — ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״, ט״ו וָוִי״ן שֶׁבֶּאֱמֶת וְיַצִּיב.
וּמִי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּצִבּוּר — עָלָיו נֶאֱמַר: ״וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״, אֵלּוּ ג׳ תֵּבוֹת שֶׁחָסְרוּ לוֹ מִמִּנְיַן רמ״ח. וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ קְצָת תַּקָּנָה, לְכַוֵּן בְּט״ו וָוִי״ן שֶׁבֶּ״אֱמֶת וְיַצִּיב״. יֵשׁ מְפָרְשִׁים כַּוָּנָה זוֹ שֶׁט״ו וָוִי״ן עוֹלִין צ׳, וְהֵן כְּנֶגֶד ג׳ שֵׁמוֹת הוי״ה שֶׁכָּל אֶחָד עוֹלֶה כ״ו וְד׳ אוֹתִיּוֹתָיו הֵן ל׳. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁט״ו וָוִי״ן עוֹלִין צ׳ וְעִם הַקְּרִיאָה הֲרֵי צ״א, כְּמִנְיַן הַשֵּׁם בִּקְרִיאָתוֹ וּבִכְתִיבָתוֹ, וּכְאִלּוּ אָמַר ״ה׳ אדנ״י אֱמֶת״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים תַּקָּנָה אַחֶרֶת לְקוֹרֵא בְּיָחִיד, שֶׁיֹּאמַר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ ״שְׁמַע וְגו׳״, וְג׳ תֵּבוֹת אֵלּוּ מַשְׁלִימִין מִנְיַן רמ״ח, וְהֵן בִּמְקוֹם אָמֵן שֶׁיֵּשׁ לַעֲנוֹת אַחַר ״הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה״, כִּי אָמֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״. וּמִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּצִבּוּר — לֹא יֹאמַר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״, רַק יֹאמַר אָמֵן אַחַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁמְּסַיֵּם הַבְּרָכָה. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ:
אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן. שֶׁאֵינוֹ בְּצִבּוּר — ״וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״ ; תַּקָּנָה לְכַוֵּן בְּט״ו וָוִי״ן שֶׁבֶּאֱמֶת וְיַצִּיב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּחִיד יֹאמַר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ (רָאשֵׁי תֵּבוֹת אָמֵן) לְהַשְׁלִים רמ״ח ; וּבְצִבּוּר עוֹנֶה אָמֵן.
סעיף ה פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם, וְנוֹתֵן יָדָיו עַל פָּנָיו.
נוֹהֲגִין לִקְרוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם כְּדֵי לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה. ונוֹהֲגִין לִתֵּן יְדֵיהֶם עַל פְּנֵיהֶם בִּקְרִיאַת פָּסוּק רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר שֶׁמּוֹנְעוֹ מִלְכַוֵּן:
פָּסוּק רִאשׁוֹן. קוֹרִין פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה, וְנוֹתְנִים יָד עַל הַפָּנִים בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּדָבָר אַחֵר הַמּוֹנְעוֹ מִלְּכַוֵּן.
סעיף ו מַאֲרִיךְ בְּדלי״ת שֶׁל ״אֶחָד״ — מַמְלִיךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְד׳ רוּחוֹת.
כָּל הַמַּאֲרִיךְ בדלי״ת שֶׁל ״אֶחָד״ — מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. וְגַם לֹא יַחֲטֹף בְּחי״ת אֶלָּא יַאֲרִיךְ בָּהּ קְצָת, כְּדֵי שֶׁיַּמְלִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁז׳ רְקִיעִים וְהָאָרֶץ כְּמִנְיָן חי״ת. וּלְזֶה רִמֵּז הַחֲטוֹטֶרֶת שֶׁבְּאֶמְצַע הַגָּג שֶׁל חי״ת, כְּלוֹמַר חַי הוּא בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֲבָל בְּדלי״ת צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר, כְּדֵי שִׁעוּר שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וּמוֹשֵׁל בְּד׳ רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר מִכְּשִׁעוּר זֶה. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַטּוֹת הָרֹאשׁ כְּפִי הַמַּחֲשָׁבָה, מַעְלָה וָמַטָּה וּלְד׳ רוּחוֹת:
אֲרִיכוּת הד׳. הַמַּאֲרִיךְ בְּד׳ שֶׁל ״אֶחָד״ — מַאֲרִיכִין יָמָיו. לֹא יַחְטֹף הַח׳ (ז׳ רְקִיעִים וְהָאָרֶץ = ח) ; וּבְד׳ יַאֲרִיךְ יוֹתֵר, לַחְשֹׁב שֶׁהוּא יָחִיד וּמוֹשֵׁל בְּד׳ רוּחוֹת. וְיֵשׁ מַטִּין הָרֹאשׁ מַעְלָה וּמַטָּה וְלַד׳ רוּחוֹת.
סעיף ז לְהַדְגִּישׁ הַדלי״ת שֶׁלֹּא תְּהֵא כְּרי״ש, וְהַהַאֲרָכָה בַּמַּחֲשָׁבָה.
צָרִיךְ לְהַדְגִּישׁ בְּדלי״ת שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כָּרי״ש, וְלֹא שֶׁיִקְרָאֶנָה בְּדָגֵשׁ שֶׁהֲרֵי אֵין בָּהּ דָּגֵשׁ, אֶלָּא שֶׁיַטְעִימֶנָה בַּפֶּה יָפֶה. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָפֶה עוֹשִׂים הַמַּדְגִּישִׁין וּמַאֲרִיכִין יוֹתֵר מִדַאי, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ הַד׳ נְקוּדָה בִּשְׁוָ״א. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ בְּד׳ שֶׁל אֶחָד — לֹא אָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ וְלִמְשֹׁךְ בִּקְרִיאַת הַד׳, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹת שֶׁבְּסוֹף הַתֵּבָה וְאֵין נְקֻדָּה תַּחְתֶּיהָ הִיא נֶחְטֶפֶת לְגַמְרֵי, אֶלָּא יַאֲרִיךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַמְלִיכוֹ בְּד׳ רוּחוֹת בִּקְרִיאַת הַד׳ וְאַחֲרֶיהָ בְּטֶרֶם שֶׁיַּתְחִיל ״בָּרוּךְ שֵׁם״. וְאַף מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲרִיךְ בְּד׳ שֶׁל אֶחָד — יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּין ״אֶחָד״ לְ״בָרוּךְ״, כִּי עִקָּר קִבּוּל מַלְכוּת שָׁמַיִם הוּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן וְיֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵין שְׁאָר דְּבָרִים:
הַדְגָּשַׁת הד׳. יַדְגִּישׁ הַד׳ שֶׁלֹּא תְּהֵא כְּרי״ש, בְּלֹא דָּגֵשׁ וּבְלֹא הַאֲרָכָה יְתֵרָה. וְעִיקַּר הָאֲרִיכוּת בַּמַּחֲשָׁבָה (הַמְלָכָה בְּד׳ רוּחוֹת), לֹא בַּקְּרִיאָה. וְיַפְסִיק מְעַט בֵּין ״אֶחָד״ לְ״בָרוּךְ שֵׁם״.
סעיף ח ״שְׁמַע שְׁמַע״ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת.
הָאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאָה כִּמְקַבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת. וְהוּא שֶׁאוֹמֵר כָּל הַפָּסוּק וְחוֹזֵר וְאוֹמְרוֹ שֵׁנִית, אֲבָל אִם כּוֹפֵל כָּל תֵּבָה — מְגֻנֶּה הוּא אֲבָל אֵין מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שֶׁאֵין זֶה דּוֹמֶה לִמְקַבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת אֶלָּא כְּמִתְלוֹצֵץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְהֶפֶךְ, שֶׁכְּשֶׁכּוֹפֵל כָּל תֵּבָה — מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ, וּכְשֶׁאוֹמֵר כָּל הַפָּסוּק וְשׁוֹנֶה אוֹתוֹ — אֵין מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ אֲבָל מְגֻנֶּה הוּא. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין מַשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁאוֹמֵר בְּצִבּוּר וּבְקוֹל רָם. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, אֲפִלּוּ לִקְרוֹת כָּל הַפָּרָשָׁה וְלַחֲזֹר וְלִשְׁנוֹתָהּ מִיָּד, אֶלָּא אִם כֵּן כְּשֶׁקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ, שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים כְּדֵי לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּשֵׁנָה מִתּוֹךְ קְרִיאַת שְׁמַע. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁגַּם בָּזֶה יֵשׁ לִזָּהֵר מִלּוֹמַר פָּסוּק רִאשׁוֹן ב׳ פְּעָמִים. וְרָאוּי לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. אֲבָל מַה שֶּׁיֵּשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר ״שְׁמַע״ בְּכָל פַּעַם שֶׁאוֹמְרִים ״וַיַּעֲבֹר״ בַּסְּלִיחוֹת — אֵין בָּזֶה שׁוּם חֲשָׁשׁ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּפְסִיק הַרְבֵּה בֵּינְתַיִם — לֹא נִרְאָה כִּמְקַבֵּל ב׳ רָשֻׁיּוֹת:
״שְׁמַע שְׁמַע״. הָאוֹמֵר ״שְׁמַע שְׁמַע״ — מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ (כִּמְקַבֵּל שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת). מַחֲלֹקֶת בְּכוֹפֵל הַפָּסוּק אוֹ כָּל תֵּבָה ; וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין מְשַׁתְּקִין אֶלָּא בְּצִבּוּר וּבְקוֹל רָם. לְכַתְּחִלָּה אָסוּר — חוּץ מִק״ש עַל מִטָּתוֹ. וּבַ״וַיַּעֲבֹר״ שֶׁבַּסְּלִיחוֹת אֵין חֲשָׁשׁ.
סעיף ט ב׳ פְּעָמִים ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ בַּסְּלִיחוֹת וּנְעִילָה — יֵשׁ לְלַמְּדָן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ.
הָאוֹמְרִים בָּאַשְׁמֹרֶת בַּסְּלִיחוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּתְפִלַּת נְעִילָה ב׳ פְּעָמִים פָּסוּק ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ — יֵשׁ לְלַמְּדָן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הַכֹּל עַל כָּל פָּנִים מְגֻנֶּה הוּא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים גַּם כֵּן שֶׁמַּשְׁתִּיקִין:
סְלִיחוֹת וּנְעִילָה. הָאוֹמְרִים ב׳ פְּעָמִים ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ בַּסְּלִיחוֹת וּבִנְעִילָה — יֵשׁ לְלַמְּדָן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, שֶׁלְּדִבְרֵי הַכֹּל מְגֻנֶּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּשְׁתִּיקִין.
סעיף י ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ ז׳ פְּעָמִים בִּנְעִילָה — מִנְהָג כָּשֵׁר.
״ה׳ הוּא הָאֱלֹקִים״ שֶׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת נְעִילָה ז׳ פְּעָמִים — מִנְהָג כָּשֵׁר הוּא, שֶׁמְּשַׁבְּחִים אוֹתוֹ שֶׁדָּר לְמַעְלָה מִז׳ רְקִיעִים. וְאֵין לָחוּשׁ בְּכוֹפַלְתּוֹ לְב׳ רָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֲרֵי מָצִּינוּ שֶׁהֻכְפַּל בַּמִּקְרָא גַּבֵּי אֵלִיָּהוּ: ״וַיֹאמְרוּ (כָּל הָעָם) ה׳ הוּא הָאֱלֹקִים וְגו׳״:
״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״. ז׳ פְּעָמִים בִּנְעִילָה — מִנְהָג כָּשֵׁר, שֶׁדָּר לְמַעְלָה מִז׳ רְקִיעִים. וְאֵין לָחוּשׁ לִשְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֻכְפַּל בַּמִּקְרָא גַּבֵּי אֵלִיָּהוּ.
סעיף יא ״אָמֵן אָמֵן״ — אֵין חֲשָׁשׁ, שֶׁדָּוִד אָמַר ״אָמֵן וְאָמֵן״, וְכֵן עִיקָּר.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַעֲנוֹת ״אָמֵן אָמֵן״, מִשּׁוּם ב׳ רָשֻׁיּוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ, שֶׁהֲרֵי דָּוִד אָמַר ״אָמֵן וְאָמֵן״, וְאֵין לְחַלֵּק בֵּין אֹמֶר בְּוָא״ו לְאוֹמֵר בְּלֹא וָא״ו. וְכֵן עִקָּר:
״אָמֵן אָמֵן״. יֵשׁ לִזָּהֵר מִשּׁוּם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ, שֶׁדָּוִד אָמַר ״אָמֵן וָאָמֵן״. וְכֵן עִיקָּר.
סעיף יב ג׳ פְּעָמִים בָּרוּךְ שֵׁם בְּסִיּוּם נְעִילָה — אֵין לָחוּשׁ לִשְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת.
מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר ג׳ פְּעָמִים ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ בְּסִיּוּם תְּפִלַּת נְעִילָה — אֵין לָחוּשׁ מִשּׁוּם ב׳ רָשֻׁיּוֹת, שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ אֶלָּא בִּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ שֶׁהִיא עִקָּר קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, אֲבָל כְּשֶׁאָמְרוּ ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ פַּעַם אַחַת — אֵין לָחוּשׁ בִּכְפִילַת ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ לְב׳ רָשֻׁיּוֹת, שֶׁהֲרֵי עוֹנִין אוֹתוֹ עַל ״ה׳ אֶחָד״ שֶׁבִּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״:
בָּרוּךְ שֵׁם בִּנְעִילָה. ג׳ פְּעָמִים ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ״ בְּסִיּוּם נְעִילָה — אֵין לָחוּשׁ, שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ אֶלָּא בְּ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ שֶׁהִיא עִיקַּר קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם.
סעיף יג ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ״ בַּחֲשַׁאי — מַעֲשֵׂה יַעֲקֹב וּבָנָיו.
אַחַר פָּסוּק רִאשׁוֹן צָרִיךְ לוֹמַר ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ בַּחֲשַׁאי, לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת הַקֵּץ לְבָנָיו נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, פָּתְחוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, כְּלוֹמַר שְׁמַע מִמֶּנּוּ אַתָּה יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ, כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד — כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד, מִיָּד פָּתַח הַזָּקֵן וְאָמַר: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״. אָמְרוּ חֲכָמִים: הֵיאַךְ נַעֲשֶׂה? נֹאמַר ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ — לֹא כְּתָבוֹ מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה, לֹא נֹאמַר — אֲמָרוֹ יַעֲקֹב, הִתְקִינוּ לוֹמַר בַּחֲשַׁאי. וְאִם לֹא אָמְרוּ כָּל עִקָּר — מַחֲזִירִים אוֹתוֹ:
בַּחֲשַׁאי. אַחַר פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹמְרִים ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ בַּחֲשַׁאי (מַעֲשֵׂה יַעֲקֹב וּבָנָיו). וְאִם לֹא אֲמָרוֹ כָּל עִיקָּר — מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
סעיף יד לְהַפְסִיק בֵּין בָּרוּךְ שֵׁם לִ״וְאָהַבְתָּ״, וּבְפָסוּק רִאשׁוֹן.
צָרִיךְ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּין ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ לִ״וְאָהַבְתָּ״ כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם לִשְׁאָר מִצְווֹת, כִּי ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ הוּא לְשׁוֹן קַבָּלָה, שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים אֱלֹהוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, ״וְאָהַבְתָּ״ הוּא לְשׁוֹן צַוָּאָה. וְיֵשׁ לְהַפְסִיק בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בֵּין ״יִשְׂרָאֵל״ לְ״ה׳״ וּבֵין ״אֱלֹהֵינוּ״ לְ״ה׳״ הַב׳, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמַע: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, כִּי ה׳ שֶׁהוּא אֱלֹהֵינוּ — הוּא ה׳ אֶחָד:
הֶפְסֵק קַבָּלַת עֹל. יַפְסִיק בֵּין ״בָּרוּךְ שֵׁם״ לִ״וְאָהַבְתָּ״ (בֵּין קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם לִשְׁאָר מִצְווֹת). וּבְפָסוּק רִאשׁוֹן — בֵּין ״יִשְׂרָאֵל״ לְ״ה׳״ וּבֵין ״אֱלֹהֵינוּ״ לְ״ה׳״ הַב׳.
סעיף טו לְהַפְסִיק בֵּין ״הַיּוֹם״ לְ״עַל לְבָבֶךָ״ — לֹא לְמָחָר.
צָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין ״הַיּוֹם״ לְ״עַל לְבָבֶךָ״, וּבֵין ״הַיּוֹם לִ״לְאַהֲבָה״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה ״הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ״, וְלֹא לְמָחָר:
״הַיּוֹם״. יַפְסִיק בֵּין ״הַיּוֹם״ לְ״עַל לְבָבֶךָ״ וּבֵין ״הַיּוֹם״ לְ״לְאַהֲבָה״, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה ״הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ״ וְלֹא לְמָחָר.
סעיף טז רֶוַח בֵּין ״נִשְׁבַּע״ לְ״ה׳״ ; הֲתָזַת זיי״ן שֶׁל ״תִּזְכְּרוּ״.
צָרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין ״נִשְׁבַּע״ לְ״ה׳״, כְּדֵי לְהַטְעִים יָפֶה הָעַיִ״ן שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֵית כְּה׳, וּכְאִלּוּ אוֹמֵר ״נִשְׁבָּה ה׳״ חַס וְשָׁלוֹם. צָרִיךְ לְהַתִּיז זיי״ן שֶׁל ״תִּזְכְּרוּ״ וְשֶׁל ״וּזְכַרְתֶּם״, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה קְרִיאָתָהּ לְסמ״ך, כִּי כָּל ז׳ הַסְּמוּכָה לְכ״ף שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ דּוֹמָה קְרִיאָתָהּ לְסמ״ך אִם לֹא מַתִּיזִין אוֹתָהּ:
נִשְׁבַּע ; הֲתָזַת ז׳. יַפְסִיק בֵּין ״נִשְׁבַּע״ לְ״ה׳״ לְהַטְעִים הָעַיִ״ן (שֶׁלֹּא כְּ״נִשְׁבָּה ה׳״ ח״ו). וְיַתִּיז זיי״ן שֶׁל ״תִּזְכְּרוּ״ וְ״וּזְכַרְתֶּם״, שֶׁלֹּא תִּדְמֶה לְסמ״ך.
סעיף יז לְהַדְגִּישׁ יו״ד שֶׁל ״יִשְׂרָאֵל״ וְ״וְהָיוּ״ שֶׁלֹּא תִּבָּלַע.
צָרִיךְ לְהַדְגִּישׁ יו״ד שֶׁל ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, שֶׁלֹּא תִּבָּלַע וְלֹא תֵּרָאֶה אל״ף וּכְאִלּוּ אוֹמֵר ״אשראל״. וְכֵן יוּ״ד שֶׁל ״וְהָיוּ״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִשְׁמָע כְּאִלּוּ אוֹמֵר ״והאו״:
הַדְגָּשַׁת יו״ד. יַדְגִּישׁ יו״ד שֶׁל ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ שֶׁלֹּא תִּבָּלַע וְלֹא תֵּרָאֶה אל״ף (״אשראל״), וְכֵן יו״ד שֶׁל ״וְהָיוּ״ (שֶׁלֹּא כְּ״והאו״).
סעיף יח רֶוַח בֵּין ״וְחָרָה״ לְ״אַף״ — שֶׁלֹּא יִשְׁמַע ״וְחָרַף״.
צָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין ״וְחָרָה״ לְ״אַף״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כְּאִלּוּ אוֹמֵר ״וְחָרַף״:
״וְחָרָה אַף״. יִתֵּן רֶוַח בֵּין ״וְחָרָה״ לְ״אַף״, שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה ״וְחָרַף״.
סעיף יט רֶוַח בֵּין אוֹת סוֹף תֵּבָה לְאוֹת דּוֹמָה בִּתְחִלַּת הַבָּאָה — ב׳ למד״ין.
צָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין תֵּבָה שֶׁאוֹת שֶׁבִּתְחִלָּתָהּ כְּאוֹת שֶׁבְּסוֹף תֵּבָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, שֶׁלֹּא תִּבָּלַע אוֹת אַחַת מֵהֶן, כְּגוֹן: ״עַל לְבָבֶךָ״, ״עַל לְבַבְכֶם״, ״וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״, ״הַכָּנָף פְּתִיל״, ״אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ״. וְכֵן ״בְּכָל לְבָבֶךָ״, ״בְּכָל לְבַבְכֶם״. אֶלָּא שֶׁבָּהֶן צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ מַקָּף בֵּינְתַיִם וְצָרִיךְ לְהַסְמִיכָן. וְאַף עַל פִּי כֵן יִתֵּן רֶוַח וְהֶבְדֵּל בְּל׳ שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁקּוֹרֵא ב׳ למדי״ן:
אוֹתִיּוֹת דּוֹמוֹת. יִתֵּן רֶוַח בֵּין אוֹת שֶׁבְּסוֹף תֵּבָה לְאוֹת דּוֹמָה שֶׁבִּתְחִלַּת הַבָּאָה (״עַל לְבָבֶךָ״, ״בְּכָל לְבָבֶךָ״) שֶׁלֹּא תִּבָּלַע — וְלֹא יַפְסִיק הַרְבֵּה (מַקָּף), אֶלָּא שֶׁיִּשָּׁמַע ב׳ למד״ין.
סעיף כ תֵּבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ אל״ף אַחַר מ״ם — לְהַפְסִיק שֶׁלֹּא יִשְׁמַע ״מוֹתָם״.
כָּל תֵּבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ אל״ף וְסוֹף תֵּבָה שֶׁלְּפָנֶיהָ מ״ם — צָרִיךְ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּינֵיהֶם, שֶׁלֹּא תִּבָּלַע האל״ף, כְּגוֹן: ״וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם״, ״וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם״, ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״, ״וְשַׂמְתֶּם אֶת״, ״וּזְכַרְתֶּם אֶת״, ״וַעֲשִׂיתֶם אֶת״, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כְּקוֹרֵא: ״מוֹתָם״, ״מוֹתוֹ״, ״מֵת״:
מ״ם וְאָלֶ״ף. תֵּבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ אל״ף וְסוֹף שֶׁלְּפָנֶיהָ מ״ם — יַפְסִיק מְעַט (״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם״, ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״) שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה ״מוֹתָם״, ״מוֹתוֹ״, ״מֵת״.
סעיף כא לֹא רַק ק״ש — אַף פְּסוּקֵי דְזִמְרָה, תְּפִלָּה וְקוֹרֵא בַּתּוֹרָה.
וְלֹא בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבַתְּפִלָּה צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּכָל זֶה. וְהוּא הַדִּין הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְּבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים — יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר בְּכָל זֶה. וּמַה שֶּׁהִזְהִירוּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע, הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתָהּ פַעֲמַיִם בַּיּוֹם, חֲכָמִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ, לְפִיכָךְ הֻצְרְכוּ לְהַזְהִיר מִפְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים בִּקְרִיאָה:
לֹא רַק ק״ש. אַף בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה וּבַתְּפִלָּה, וְהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים — יֵשׁ לְדַקְדֵּק. וּמַה שֶּׁהִזְהִירוּ בְּק״ש — לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל קוֹרִין אוֹתָהּ, חֲכָמִים וְעַמֵּי הָאָרֶץ.
סעיף כב שֶׁלֹּא יַדְגִּישׁ הָרָפֶה וְלֹא יְרַפֶּה הַדָּגֵשׁ, שְׁוָא נָע וָנָח.
צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַדְגִּישׁ הָרָפֶה, וְלֹא יְרַפֶּה הַדָּגֵשׁ, וְלֹא יָנִיחַ שְׁוָ״א הַנָּע, וְלֹא יָנִיעַ שְׁוָ״א הַנָּח. וְאֵיזֶה שְׁוָ״א נָע וְאֵיזֶה שְׁוָ״א נָח — יָדוּעַ לְהַמְדַקְדֵּקִים. וְכָל דִּקְדּוּקִים אֵלּוּ הֵם לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ב:
דָּגֵשׁ וְרָפֶה, שְׁוָא. שֶׁלֹּא יַדְגִּישׁ הָרָפֶה וְלֹא יְרַפֶּה הַדָּגֵשׁ, וְלֹא יָנִיחַ שְׁוָא נָע וְלֹא יָנִיעַ שְׁוָא נָח (יָדוּעַ לַמְדַקְדְּקִים). וְכָל הַדִּקְדּוּקִים לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ב.
סעיף כג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר לִקְרֹא בִּטְעָמִים — וְלֹא נָהֲגוּ, מַפְסֶדֶת הַכַּוָּנָה.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בִּטְעָמִים כְּמוֹ שֶׁהֵם בַּתּוֹרָה. וְרָאוּי לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. אֲבָל לֹא נָהֲגוּ כֵּן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, וְקָשֶׁה לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג בָּזֶה, כִּי הַקְּרִיאָה בִּטְעָמִים מַפְסֶדֶת הַכַּוָּנָה לְמִי שֶׁלֹּא הֻרְגַּל בָּהּ מֵעוֹדוֹ לְכַוֵּן בִּנְגִינָה וּבְפֵרוּשׁ הַמִּלּוֹת כָּרָאוּי. אֲבָל הָרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן בִּשְׁתֵּיהֶן — יַחְמִיר, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה:
טְעָמִים. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר לִקְרֹא ק״ש בִּטְעָמִים ; וְרָאוּי לָחוּשׁ. אֲבָל לֹא נָהֲגוּ, שֶׁהַטְּעָמִים מַפְסִידִים הַכַּוָּנָה לְמִי שֶׁלֹּא הֻרְגַּל. וְהָרוֹצֶה לְהַחְמִיר וְיָכוֹל לְכַוֵּן — יַחְמִיר.
סעיף כד מִנְהָג יָפֶה לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין וּבַצִּיצִית בְּהַזְכָּרָתָן.
מִנְהָג יָפֶה הוּא לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין וּבַצִּיצִית כְּשֶׁמַּזְכִּיר מִצְוָתָן בִּקְרִיאַת שְׁמַע, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד כְּשֶׁאוֹמֵר ״וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת״ כו׳, וּבִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ כְּשֶׁאוֹמֵר ״וְהָיוּ לְטֹטָפֹת״ כו׳, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ — יְמַשְׁמֵשׁ בְּב׳ צִיצִית שֶׁלְּפָנָיו וְיִסְתַּכֵּל בָּהֶן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כ״ד:
מַשְׁמוּשׁ. מִנְהָג יָפֶה לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין וּבַצִּיצִית בְּהַזְכָּרַת מִצְוָתָן : שֶׁל יָד בְּ״וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת״, שֶׁל רֹאשׁ בְּ״וְהָיוּ לְטֹטָפֹת״, וְהַצִּיצִית בְּ״וּרְאִיתֶם אֹתוֹ״ — כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כ״ד.
סעיף כה יֵשׁ נוֹהֲגִין בְּקוֹל רָם וְיֵשׁ בְּלַחַשׁ ; אֵין יוֹצְאִין בִּשְׁמִיעָה אֶלָּא כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִין.
יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּקוֹל רָם, מִלְּבַד ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרוֹתָהּ בְּלַחַשׁ, מִלְּבַד פָּסוּק רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִבְטַח אַחֵר עַל הַשְּׁמִיעָה וְלֹא יִקְרָא בְּעַצְמוֹ, וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעָה אֶלָּא כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִין מֵאֶחָד הַמְכַוֵּן לְהוֹצִיאָם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ט:
קוֹל רָם אוֹ לַחַשׁ. יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְרֹא ק״ש בְּקוֹל רָם (מִלְּבַד בָּרוּךְ שֵׁם), וְיֵשׁ בְּלַחַשׁ (מִלְּבַד פָּסוּק רִאשׁוֹן) — שֶׁמָּא יִבְטַח אַחֵר עַל הַשְּׁמִיעָה. וְאֵין יוֹצֵא בִּשְׁמִיעָה אֶלָּא כְּשֶׁט׳ שׁוֹמְעִין מֵאֶחָד הַמְכַוֵּן לְהוֹצִיאָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ט.
מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״א (מהדורת קה״ת, כ״ה סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
היסוד — דִּקְדּוּק וְכַוָּנָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע
היסוד : דִּקְדּוּק וְכַוָּנָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה נפרשת סביב ארבעה צירים. תחילה הַכַּוָּנָה וְהָאֵימָה — לִקְרוֹת כַּחֲדָשִׁים. אחר כך הָרמ״ח תֵּבוֹת וְהַשְׁלָמָתָן (אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן). אחר כך הַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן וְקַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם (אֲרִיכוּת הד׳, בָּרוּךְ שֵׁם בַּחֲשַׁאי). ולבסוף דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת וְהַפְּסָק בֵּין הַדְּבֵקִים.
כַּוָּנָה וְאֵימָה — כַּחֲדָשִׁים
כַּוָּנָה וְאֵימָה — כַּחֲדָשִׁים
היסוד. לִקְרוֹת ג׳ פָּרָשִׁיּוֹת בְּכַוָּנָה, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, בְּרֶתֶת וּבְזִיעָה, כִּפְרוּטְגְמָא שֶׁל מֶלֶךְ ; ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״ — בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים (סעיפים א-ב).
המסקנה. אֵין הַקְּרִיאָה הֶרְגֵּל — הִיא קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מִתְחַדֶּשֶׁת. עיין סימן 60 (כוונת פסוק ראשון).
רמ״ח תֵּבוֹת וְהַשְׁלָמָתָן
רמ״ח תֵּבוֹת וְהַשְׁלָמָתָן
היסוד. רמ״ה תֵּבוֹת ; הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״ ; הַיָּחִיד אוֹמֵר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ אוֹ מְכַוֵּן בְּט״ו וָוִי״ן שֶׁבֶּאֱמֶת וְיַצִּיב (סעיפים ג-ד).
המסקנה. כָּל אֵבֶר נוֹטֵל תֵּבָה וּמִתְרַפֵּא ; שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה בְּג׳ תֵּבוֹת הַשַּׁ״ץ. עיין סימן 59 (ברכות ק״ש).
פָּסוּק רִאשׁוֹן וּמַלְכוּת שָׁמַיִם
פָּסוּק רִאשׁוֹן וּמַלְכוּת שָׁמַיִם
היסוד. פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם, נוֹתֵן יָד עַל הַפָּנִים ; אֲרִיכוּת הד׳ שֶׁל אֶחָד (הַמְלָכָה בְּד׳ רוּחוֹת) ; בָּרוּךְ שֵׁם בַּחֲשַׁאי (סעיפים ה-יד).
המסקנה. עִיקַּר קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ; לֹא ״שְׁמַע שְׁמַע״ (שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת). עיין סימן 63 (כוונה בשכיבה).
דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת וּפְסָק בֵּין הַדְּבֵקִים
דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת וּפְסָק בֵּין הַדְּבֵקִים
היסוד. לְהַבְדִּיל הֵיטֵב אוֹתִיּוֹת דּוֹמוֹת, הֲתָזַת הז׳, דָּגֵשׁ וְרָפֶה, שְׁוָא נָע וָנָח (סעיפים טו-כב).
המסקנה. דִּקְדּוּקִים אֵלּוּ לְכַתְּחִלָּה ; וְגַם בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָה וּבַתְּפִלָּה. עיין סימן 62 (מדקדק באותיותיה).
הפניה ללימוד. היקף הסימן — הַכַּוָּנָה, הָרמ״ח תֵּבוֹת וְדִקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת — נוגע להנהגת ק״ש היומיומית. עמוד זה מציג אותו ברמת היסוד המאומת בטקסט הרב, בלי להוסיף דבר. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית, ללמוד עם רב חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרך אדמו״ר הזקן עם המחבר, המשנה ברורה (משנה ברורה) וערוך השולחן (ערוך השולחן) בנקודות המרכזיות של סימן ס״א. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מכ״ה סעיפיו.
| נושא | מחבר | משנה ברורה | ערוך השולחן | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כַּוָּנָה וְאֵימָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע | או״ח ס״א — יִקְרָא בְּכַוָּנָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, וּבְכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים. | מ״ב ס״א — מַעֲלַת הַכַּוָּנָה וְהַזְּהִירוּת מִן הַהֶרְגֵּל. | ערוה״ש ס״א — עִנְיַן הַכַּוָּנָה בְּפָסוּק רִאשׁוֹן. | דרך אדמו״ר הזקן — כִּפְרוּטְגְמָא שֶׁל מֶלֶךְ, בְּרֶתֶת וּבְזִיעָה ; ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״ כַּחֲדָשִׁים (סעיפים א-ב). |
| רמ״ח תֵּבוֹת וְאֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן | או״ח ס״א — הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״ ; הַיָּחִיד ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״. | מ״ב ס״א — מִנְיַן רמ״ח, וּפְרָטֵי חֲזָרַת אֱמֶת בְּלַחַשׁ וּבְקוֹל. | ערוה״ש ס״א — בֵּאוּר הַמִּנְיָן וְהַשְׁלָמַת רמ״ח. | דרך אדמו״ר הזקן — רמ״ה תֵּבוֹת, ט״ו וָוִי״ן שֶׁבֶּאֱמֶת וְיַצִּיב ; ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ בִּמְקוֹם אָמֵן, וּבְצִבּוּר עוֹנֶה אָמֵן (סעיפים ג-ד). |
| אֲרִיכוּת הד׳ וְקַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם | או״ח ס״א — יַאֲרִיךְ בְּדלי״ת שֶׁל ״אֶחָד״ לְהַמְלִיכוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְד׳ רוּחוֹת. | מ״ב ס״א — שִׁעוּר הַהַאֲרָכָה, וְכִסּוּי הָעֵינַיִם בְּפָסוּק רִאשׁוֹן. | ערוה״ש ס״א — פָּסוּק רִאשׁוֹן וּבָרוּךְ שֵׁם בַּחֲשַׁאי. | דרך אדמו״ר הזקן — עִיקַּר הָאֲרִיכוּת בַּמַּחֲשָׁבָה ; לֹא ״שְׁמַע שְׁמַע״ ; בָּרוּךְ שֵׁם בַּחֲשַׁאי, וְאִם לֹא אֲמָרוֹ מַחֲזִירִין (סעיפים ה-יד). |
| דִּקְדּוּק הָאוֹתִיּוֹת וּפְסָק בֵּין הַדְּבֵקִים | או״ח ס״א — יִתֵּן רֶוַח בֵּין הַדְּבֵקִים, וְיַתִּיז הַזַּיִ״ן, וְיַדְגִּישׁ כָּרָאוּי. | מ״ב ס״א — פְּרָטֵי הַהֶפְסֵקוֹת וְהַהֲתָזָה ; דָּגֵשׁ וְרָפֶה. | ערוה״ש ס״א — דִּקְדּוּקֵי הַקְּרִיאָה לְכַתְּחִלָּה. | דרך אדמו״ר הזקן — פְּסָק בֵּין הַדְּבֵקִים, הֲתָזַת ז׳, דָּגֵשׁ וְרָפֶה וּשְׁוָא — הַכֹּל לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ב (סעיפים טו-כב). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ס״א, מקור ספריא) ומנושאי הכלים המאומתים (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות קריאת שמע א-ב, רא״ש, תלמידי רבנו יונה, מהרי״ק, אגור, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד ברכות י״ג-ט״ז). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (כ״ה סְעִיפִים) המובא ב§1.
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה. כל אחת לפי המבנה : יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — כַּוָּנָה וְ״כַּחֲדָשִׁים״
קו א — כַּוָּנָה וְ״כַּחֲדָשִׁים״
יסוד הסימן : לִקְרוֹת בְּכַוָּנָה, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה ; בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים (סעיפים א-ב).
קריאת הרב : הַק״ש הוּא פְּרוּטְגְמָא שֶׁל מֶלֶךְ — קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מִתְחַדֶּשֶׁת. עיין סימן 60.
מסקנה למעשה : לֹא לִקְרוֹת בְּהֶרְגֵּל, אֶלָּא בְּרַעֲנַנּוּת וּבְיִרְאָה.
קו ב — רמ״ח תֵּבוֹת וְהַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן
קו ב — רמ״ח תֵּבוֹת וְהַפָּסוּק הָרִאשׁוֹן
יסוד הסימן : לְהַשְׁלִים רמ״ח (אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן / חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ) ; פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם, אֲרִיכוּת הד׳ (סעיפים ג-ז, יג-יד).
קריאת הרב : הָאֲרִיכוּת בַּמַּחֲשָׁבָה (הַמְלָכָה בְּד׳ רוּחוֹת) ; בָּרוּךְ שֵׁם בַּחֲשַׁאי. עיין סימן 59.
מסקנה למעשה : לְהַקְפִּיד עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן — קוֹל, יָד עַל הָעֵינַיִם, כַּוָּנַת הַמַּלְכוּת.
קו ג — דִּקְדּוּק וְהֶפְסֵק
קו ג — דִּקְדּוּק וְהֶפְסֵק
יסוד הסימן : פְּסָק בֵּין הַדְּבֵקִים, הֲתָזָה, דָּגֵשׁ וְרָפֶה, שְׁוָא (סעיפים טו-כב).
קריאת הרב : כָּל הַדִּקְדּוּקִים לְכַתְּחִלָּה וְגַם בַּתְּפִלָּה ; הַטְּעָמִים אֵינָם הַמִּנְהָג. עיין סימן 62.
מסקנה למעשה : לְבַטֵּא בַּהֲבָרָה בְּרוּרָה ; לֹא לְהַדְבִּיק וְלֹא לִבְלֹעַ אוֹתִיּוֹת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ס״א ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן ס״א (דִּקְדּוּק וְכַוָּנָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע)
- ① כוונה ואימה. לִקְרוֹת ג׳ פָּרָשִׁיּוֹת בְּכַוָּנָה, בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, וּבְכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים — כִּפְרוּטְגְמָא שֶׁל מֶלֶךְ. יסוד : שוע״ר ס״א סעיפים א-ב.
- ② רמ״ח תֵּבוֹת. לְהַשְׁלִים רמ״ח : הַשַּׁ״ץ חוֹזֵר ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם אֱמֶת״, וְהַיָּחִיד אוֹמֵר ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״ (אוֹ מְכַוֵּן בְּט״ו וָוִי״ן). יסוד : שוע״ר ס״א סעיפים ג-ד.
- ③ פסוק ראשון. פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּקוֹל רָם, יָד עַל הָעֵינַיִם ; לְהַאֲרִיךְ בְּד׳ שֶׁל אֶחָד (הַמְלָכָה בְּד׳ רוּחוֹת) וּלְהַפְסִיק לִפְנֵי ״בָּרוּךְ שֵׁם״. יסוד : שוע״ר ס״א סעיפים ה-ז.
- ④ ברוך שם והפסקות. ״בָּרוּךְ שֵׁם״ בַּחֲשַׁאי ; פְּסָק בֵּין הַדְּבֵקִים (וְחָרָה־אַף, עַל־לְבָבֶךָ, הַיּוֹם). לֹא ״שְׁמַע שְׁמַע״. יסוד : שוע״ר ס״א סעיפים ח, יג-כ.
- ⑤ דקדוק האותיות. הֲתָזַת הז׳, הַדְגָּשַׁת הד׳ וְהיו״ד, דָּגֵשׁ וְרָפֶה — הַכֹּל לְכַתְּחִלָּה ; לְמַשְׁמֵשׁ בַּתְּפִלִּין וּבַצִּיצִית בְּהַזְכָּרָתָן. יסוד : שוע״ר ס״א סעיפים טז-כב, כד.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן ס״א (טקסט אמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הַכַּוָּנָה, הָרמ״ח תֵּבוֹת, הַדִּקְדּוּק — לְהִתְיָעֵץ עִם רַבְּךָ, וּלְחַב״ד — עִם רַב חב״ד.