✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין פורס על שמע — עיונים מעמיקים
סימן ס״ט · ב׳ סעיפים
פורס על שמע · קדיש וברכו ויוצר אור · דבר שבקדושה בעשרה · סומא ויוצר המאורות
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ס״ט — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מגילה כ״ג: · מגילה כ״ד. · אין פורסין על שמע פחות מעשרה · דבר שבקדושה · סומא פורס על שמע · הא קא מתהני ממאור

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — גדר דין פורס על שמע ומקורותיו (מגילה כ״ג:, כ״ד.), צירי הסימן (ב׳ סעיפים)
  2. גדר הפריסה — קדיש וברכו וברכת יוצר אור, «לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה»
  3. דבר שבקדושה בעשרה — רוב מנין (ששה שלא שמעו), ומי ששמע מוציא את שלא שמע
  4. פורס בערבית ובשחרית — מנהג הקלה בערבית, ואיסור הפסק בין גאולה לתפלה
  5. סומא ויוצר המאורות — «הא קא מתהני ממאור» · הנאת המאורות · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: בני אדם שהתפללו כל אחד ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה — עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור, וזהו «פורס על שמע» (לשון פרוסה חתיכה). ואין עושין בפחות מעשרה (דבר שבקדושה), וצריך לחזור אחר ששה שלא שמעו (רוב העשרה); ואפילו מי ששמע יכול לפרוס בשביל שלא שמע. הגה: י״א שפורסין בערבית כמו בשחרית, ולא נהגו כן. ב׳: סומא פורס על שמע ומברך יוצר המאורות, שנהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך.

הביאור בקצרה:

ב׳ סעיפים: הסימן קובע את דין הפורס על שמע — למי שהתפללו כל אחד ביחיד ולא שמעו קדיש/קדושה, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור («לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה») ; ואין עושין בפחות מעשרה (דבר שבקדושה), וחוזרין אחר ששה שלא שמעו (רוב העשרה), ואף מי ששמע מוציא. הרמ״א: י״א שפורסין אף בערבית, ולא נהגו כן (ליכא קדיש קודם ברכו). ולבסוף הסומא פורס ומברך יוצר המאורות, «שהוא נהנה במאורות».

1. הקדמת הסוגיא — דין פורס על שמע, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין פורס על שמע — הבא לבית הכנסת לאחר שהתפללו היחידים כל אחד לעצמו ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של קריאת שמע «יוצר אור», ומוציא בהם את הרבים. ובו ב׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) דבר שבקדושה בעשרה — «אין פורסין על שמע... פחות מעשרה» (מגילה כ״ג:), שהפריסה קדיש וברכו וקדושה הם דברים שבקדושה הטעונים מנין; (ב) הפריסה כחתיכה — «לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה», שאין אומר אלא מקצת מברכות הקריאה. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: כמה מן העשרה צריך שלא שמעו, מי ששמע אם מוציא, פורס בערבית מול שחרית, וסומא המברך יוצר המאורות.
הערה יסודית: ציר הסימן — מהו גדר «פריסה». הקדיש והברכו והקדושה טעונים עשרה (דבר שבקדושה), אבל ברכת «יוצר אור» עצמה יחיד אומרה — ולמה הצריכו עשרה לפריסה? אלא שעיקר הפריסה הוא הקדיש והברכו והקדושה שבין הברכות, והברכה נגררת אחריהם. ולזה נפקא מינה בשיעור המנין הצריך, ובמי ששמע כבר וחוזר לפרוס בשביל אחר.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר «פורס על שמע» — האם מדין דבר שבקדושה (שהקדיש והברכו והקדושה נאמרים בעשרה לקדש שם שמים ברבים, והפריסה טפלה להם), או מדין הוצאת הרבים בברכות קריאת שמע (שהבא ולא שמע חסר בברכות, והפורס מוציאו כשליח ציבור)? ונפקא מינה במי ששמע כבר, בקטן הפורס, ובשיעור העשרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. גדר הפריסה — קדיש וברכו וברכת יוצר אור, «לשון חתיכה פרוסה» (מגילה כ״ג:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה — עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר, וזה נקרא פורס על שמע, לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה.»
שורש הדין — משנה מגילה כ״ג: «אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם... פחות מעשרה». ופירשו הראשונים «פורס» מלשון «פרוסה» — חתיכה, שאין אומר אלא קצת מברכות קריאת שמע, דהיינו הקדיש והברכו וראש ברכת «יוצר אור». והביא רבנו בעל הטור מן הגאונים ש«כי הוא יברך הזבח» תרגומו «ארי הוא יפרוס זבחא», שהפריסה לשון סידור והתחלה. וכן פסק הרמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳) גדרי דבר שבקדושה בעשרה. ומרן העתיק לשון הטור והבית יוסף.
קושיא — למה אומר «ברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר»? אם עיקר הפריסה להוציא את מי שלא שמע — יאמר כל ברכות קריאת שמע ויוציאם ידי חובתן; ואם אינה אלא לקדיש ולברכו — למה מוסיף אף ברכת יוצר אור?
תירוץ: עיקר הפריסה — הקדיש והברכו והקדושה, שהם דברים שבקדושה הטעונים עשרה. ולפי שהברכו הוא פתח לברכות קריאת שמע, סמכו לו ראש ברכת «יוצר אור» כדי לפתוח בה בציבור, ולזה נקרא «פרוסה» — קצת מן הברכות. אבל שאר הברכות כל אחד מברך לעצמו, שהכל בקיאים, ואין צריך להוציאם. ומטעם זה «ולא יותר» — שאין הפריסה אלא סדר הפתיחה שבעשרה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת (יש אומרים) — מהו עיקר הפריסה: יש אומרים שהפורס על שמע הוא כשעדיין לא קראו קריאת שמע וברכותיה, שאז אומר אחד מהם קדיש וברכו ומברך ברכות שמע, והם שומעים ועונים אחריו אמן ויוצאים ידי חובתן — ולפיכך אין קטן פורס, שכל שאינו מחויב אינו מוציא. אבל כשכולם בקיאים וכל אחד מברך לעצמו — דיי בקדיש וברכו בלבד, וכל אחד מברך אחר כך ברכות קריאת שמע לעצמו. ואם כבר קראו קריאת שמע וברכותיה — אין צריך לחזור ולברך אפילו ברכה ראשונה, לא הפורס ולא השומעים; ולפי צד זה אף קטן יכול לפרוס. וכן נוהגין במדינות אלו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — גדר הפריסה: (א) לא קראו עדיין — הפורס מברך ברכות שמע ומוציאם, וקטן אינו פורס. (ב) כבר קראו — דיי בקדיש וברכו, וקטן פורס. (ג) «ולא יותר» — שאין הפורס אומר אלא ראש הברכה בציבור. (ד) הרמ״א: «אין אומרים כל ברכת יוצר אור אלא קדיש וברכו והם עונים ברוך ה׳». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
פורס על שמע — קדיש וברכו וברכה ראשונה «יוצר אור» ולא יותר, «לשון חתיכה פרוסה שאין אומרים אלא קצת ממנה» (מגילה כ״ג:): עיקר הפריסה הדברים שבקדושה שבעשרה, והברכה נגררת לפתיחת הברכו.

3. דבר שבקדושה בעשרה — רוב מנין (ששה שלא שמעו), ומי ששמע מוציא

לשון השלחן ערוך

המשך סעיף א׳: «ואין עושין דברים אלו בפחות מעשרה, משום דהוי דברים שבקדושה; וצריך לחזור אחר ששה שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה; ואם אינם נמצאים, אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים. ואפילו מי ששמע יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה בשביל אותו שלא שמע.»
שורש הדין — מגילה כ״ג: «אין פורסין על שמע... פחות מעשרה», שדברים שבקדושה — קדיש, ברכו, קדושה — אינם נאמרים אלא בעשרה (יליף מ«ונקדשתי בתוך בני ישראל»). ומכאן «דהוי דברים שבקדושה». ודין «רוב מנין» שיהו ששה שלא שמעו — הביאו מרן בבית יוסף מן הראשונים, שכיון שעיקר הפריסה בשביל שלא שמעו, ראוי שיהו רובם מאותם שלא שמעו, שיהא ניכר שהעשרה מתקבצים לצורך הקדושה.
קושיא — למה צריך ששה שלא שמעו, ולא דיי באחד? הרי סוף הסעיף אומר «אם אינם נמצאים, אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים» — ומשמע שאף אחד סגי; ולמה לכתחילה מצריכין ששה, רוב מנין?
תירוץ: תרתי דיני. לכתחילה — «צריך לחזור אחר ששה שלא שמעו», שיהא רוב המנין מאותם שהפריסה נעשית בשבילם, שיהא הקידוש בעשרה כתקנתו וניכר שנתקבצו לדבר שבקדושה. ובדיעבד, כשאין ששה — «אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים», שכיון שיש עשרה בבית הכנסת אפשר לומר הדברים שבקדושה בעשרה, ואף אם רובם כבר שמעו. וזהו יסוד «רוב מנין» — הידור לכתחילה, ולא לעכב. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — «מי ששמע יכול לפרוס»: ונפקא מינה במי שלא שמע והוא בקי, ובאבלים הפורסים אף ששמעו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — דבר שבקדושה בעשרה: (א) אין פריסה בפחות מעשרה. (ב) לכתחילה ששה שלא שמעו (רוב מנין). (ג) בדיעבד — אפילו בשביל אחד שלא שמע, כשיש עשרה. (ד) מי ששמע מוציא את שלא שמע, ומכל מקום הבקי שלא שמע קודם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין פורסין על שמע פחות מעשרה, «דהוי דברים שבקדושה» (מגילה כ״ג:): לכתחילה ששה שלא שמעו — רוב העשרה; בדיעבד אף בשביל אחד; ואפילו מי ששמע מוציא את שלא שמע.

4. פורס בערבית ובשחרית — מנהג הקלה בערבית, ואיסור הפסק בין גאולה לתפלה

לשון השלחן ערוך

הגה (רמ״א) לסעיף א׳: «ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה׳ וכו׳. יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית כמו בשחרית, ולא נהגו כן, משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית.»
שורש הדין: ה«יש אומרים» שפורסין בערבית כשחרית הביאו הרמ״א בשם הכל בו ובית יוסף בשם הר״ן. וטעם שלא נהגו כן — שבשחרית יש קדיש קודם ברכו (אחר «ובא לציון» או קדיש דרבנן), ומשום קדיש וברכו יחד מקפידין לפרוס; אבל בערבית ליכא קדיש קודם ברכו, ומשום ברכו בלבד «אין מקפידין כל כך». ומכל מקום המחמיר על עצמו לפרוס בערבית — אין מוחין בידו, ותבוא עליו ברכה.
קושיא — אם דבר שבקדושה הוא, מה לי שחרית מה לי ערבית? הברכו דבר שבקדושה הוא אף בערבית; ואם ראוי לפרוס בשביל שלא שמע — יפרסו אף בערבית; ולמה נהגו להקל בערבית דוקא?
תירוץ: אין ההקלה בעיקר הדין אלא במנהג. עיקר תקנת הפריסה על הקדיש והברכו והקדושה יחד — וזה בשחרית; אבל בערבית אין קדיש קודם ברכו, ואין כאן אלא ברכו לבדו, ומשום ברכו לבדו לא הנהיגו לטרוח ולפרוס. ותפלת ערבית עצמה רשות, ולזה בין גאולה לתפלה של ערבית מותר להפסיק בברכו להוציא אחרים, מה שאין כן בשחרית שאסור להפסיק בין גאולה לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — איסור ההפסק בין גאולה לתפלה: אסור לשליח ציבור להפסיק בין קריאת שמע לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה כדי לפרוס לבאים אחר שהתחיל «יוצר אור», שאין מפסיקין בין גאולה לתפלה בשחרית. אבל בברכות ערבית — «שהוא רשות» — יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתן, שהרי בלאו הכי מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים וקדיש. ומכאן חילוק ברור בין שחרית לערבית לענין הפריסה וההפסק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — ערבית ושחרית: (א) בשחרית פורסין (קדיש וברכו). (ב) בערבית נהגו להקל, דליכא קדיש קודם ברכו. (ג) המחמיר לפרוס בערבית — אין מוחין בידו. (ד) בשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה, ובערבית (רשות) מותר. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
י״א שפורסין בערבית כמו בשחרית, ולא נהגו כן «משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית»; ובשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה כדי לפרוס, ובערבית שהיא רשות — מותר להוציא אחרים בברכו.

5. סומא ויוצר המאורות — «הא קא מתהני ממאור», הנאת המאורות

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «סומא, אף על פי שלא ראה מאורות מימיו — פורס על שמע ומברך יוצר המאורות, שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה.»
שורש הדין — משנה מגילה כ״ד.: «סומא פורס על שמע ומתרגם. רבי יהודה אומר: כל שלא ראה מאורות מימיו — לא יפרוס על שמע». ובגמרא: מאי טעמא דרבנן — «הא קא מתהני ממאור», שאף הסומא נהנה מן המאורות, שהרואים אחרים מורים לו הדרך אשר ילך בה. ופסקו הראשונים כרבנן, וכן פסק מרן: הסומא פורס ומברך «יוצר המאורות», שגם הוא בכלל הנהנים. ומרן העתיק לשון הגמרא והרמב״ם.
קושיא — כיצד מברך על מה שאינו נהנה? ברכת «יוצר המאורות» ברכת הנהנה או ברכת השבח על אור היום היא, והסומא לא ראה מאורות מימיו — ואיך יברך על מאור שאין לו בו הנאה כלל, וכדעת רבי יהודה?
תירוץ: כרבנן, שאף הסומא נהנה מן המאורות — «הא קא מתהני ממאור»: לפי שהרואים אותו מכירים אותו ומורים לו הדרך אשר ילך בה, נמצא שהוא עצמו נהנה מאור המאורות בעקיפין. ועוד, שברכת יוצר המאורות ברכת שבח על סדר בראשית וחידוש המאורות, וכל ישראל בכלל השבח. ולזה חייב הסומא כפיקח, ומוציא אחרים ידי חובתן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר חיוב הסומא ביוצר המאורות: ונפקא מינה בסומא המוציא רבים, ובגדר «שומע כעונה» בברכת המאורות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — סומא ויוצר המאורות: (א) הסומא פורס על שמע. (ב) ומברך «יוצר המאורות» אף שלא ראה מאורות מימיו. (ג) הטעם — «נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך». (ד) ומוציא אחרים ידי חובתן (דלא כרבי יהודה). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
סומא פורס על שמע ומברך «יוצר המאורות» — «הא קא מתהני ממאור» (מגילה כ״ד.): שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים שיורוהו הדרך אשר ילך בה, ולזה חייב כפיקח ומוציא אחרים.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
גדר הפריסה קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור, «לשון חתיכה פרוסה» ס״ט סעיף א׳ (מגילה כ״ג:; טור; בית יוסף)
דבר שבקדושה בעשרה אין פורסין פחות מעשרה; רוב מנין (ששה שלא שמעו) ס״ט סעיף א׳ (מגילה כ״ג:; רמב״ם הלכות תפלה פרק ח׳)
מי ששמע מוציא אף מי ששמע פורס בשביל שלא שמע; והבקי קודם ס״ט סעיף א׳ (בית יוסף; מגן אברהם; משנה ברורה)
ערבית ושחרית נהגו להקל בערבית, דליכא קדיש קודם ברכו ס״ט הגה (כל בו; ב״י בשם הר״ן; רמ״א)
סומא ויוצר המאורות «הא קא מתהני ממאור», נהנה שיורוהו הדרך ס״ט סעיף ב׳ (משנה מגילה כ״ד.; רמב״ם)
גמרא: מגילה כ״ג: · מגילה כ״ד. · ברכות כ״א: (אין פורסין על שמע פחות מעשרה; סומא פורס על שמע «הא קא מתהני ממאור»; דבר שבקדושה בעשרה)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפלה פרק ח׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · כל בו · הר״ן · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ס״ט · דין פורס על שמע · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן ס״ט · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא