למה רמה 4 המוקדשת לאדמו״ר הזקן ? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך שלם ועצמאי, שכתב אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו : הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. עמוד זה מאסף את דרך הרב בסימן ס״ט — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. אצל הרב הסימן נפרש לט׳ סְעִיפִים : מַהוּת הַפְּרִיסָה (קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״, ״יוֹצֵר אוֹר״) וְעִנְיַן פּוֹרֵס = פְּרוּסָה, הַמִּנְיָן וְהָרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, הַהֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (שַׁחֲרִית / עַרְבִית), כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְדִין הַסּוּמָא הַפּוֹרֵס.
שולחן ערוך הרב — סימן ס״ט — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע
הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב
שולחן ערוך הרב, סימן ס״ט — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע — וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.69), ואחריו תרגומנו. הסימן כולל ט׳ סעיפים (סעיף k → .69.k).
סעיף א פּוֹרֵס עַל שְׁמַע — קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה.
דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:אִם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהִתְפַּלְלוּ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּיָחִיד וְלֹא שָׁמְעוּ לֹא קַדִּישׁ וְלֹא קְדֻשָּׁה — עוֹמֵד אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא ״יוֹצֵר אוֹר״ פַּעַם שְׁנִיָּה (וּשְׁאָר הַצִּבּוּר שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אָמֵן) (מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ז). וְעִנְיָן זֶה נִקְרָא ״פּוֹרֵס עַל שְׁמַע״, פּוֹרֵס מִלְּשׁוֹן חֲתִיכָה, כְּמוֹ פְּרוּסָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִין אֶלָּא מִקְצָת מִבִּרְכוֹתֶיהָ. וּלְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ בִּרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״ — אוֹמֵר בִּרְכַּת ״אָבוֹת״ וּ״גְּבוּרוֹת״ וּקְדֻשָּׁה וְ״אַתָּה קָדוֹשׁ״. וְזֶה נִקְרָא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. וְאֵין עוֹשִׂים דְּבָרִים אֵלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה. וְהַשּׁוֹמְעִים רַשָּׁאִים לָלֶכֶת לְדַרְכָּם אַחַר קְדֻשָּׁה, אֲבָל הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה צָרִיךְ לִגְמֹר כָּל הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ, שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בִּתְפִלַּת י״ח, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְבִרְכ[וֹ]ת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהֶן, וְאֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בִּרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״ בִּלְבַדָּהּ, הוֹאִיל וּכְבָר קָרָא לְעַצְמוֹ תְּחִלָּה קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לָהֶם סֵדֶר, שֶׁסִּדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב, לְפִי שֶׁאֵינָן נִתְלוֹת זוֹ בָּזוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְסַדֵּר זוֹ אַחַר זוֹ, לָכֵן רַשַּׁאי לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אִם כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לָהֶם סֵדֶר שֶׁתִקְּנוּ לְסַדְּרָן זוֹ אַחַר זוֹ, וְאִם שִׁנָּה סִדְרָן — צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ לְסַּדְּרָן עַל הַסֵּדֶר, לְפִי שֶׁכֻּלָּן נִתְלוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּסֵדֶר שֶׁקָּבְעוּ חֲכָמִים, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּמִקְצָתָם — צָרִיךְ לִגְמֹר אֶת כֻּלָּן כְּמוֹ שֶׁהֵן סְדוּרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:
פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. בְּנֵי אָדָם שֶׁהִתְפַּלְלוּ כָּל אֶחָד בְּיָחִיד וְלֹא שָׁמְעוּ קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה — עוֹמֵד אֶחָד וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה (״יוֹצֵר אוֹר״) פַּעַם שְׁנִיָּה, וְהַצִּבּוּר עוֹנִין אָמֵן. ״פּוֹרֵס״ מִלְּשׁוֹן פְּרוּסָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא מִקְצָת. אַחַר ״יוֹצֵר אוֹר״ אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשָּׁה וְ״אַתָּה קָדוֹשׁ״ — עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. אֵין עוֹשִׂין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה. הַשּׁוֹמְעִים רַשָּׁאִים לָלֶכֶת אַחַר קְדֻשָּׁה, אֲבָל הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה גּוֹמֵר כָּל הַתְּפִלָּה, שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בְּי״ח (וְאֵין סֵדֶר בְּבִרְכוֹת ק״ש).
סעיף ב יֵשׁ אוֹמְרִים — פּוֹרֵס קֹדֶם ק״ש ; עַכְשָׁו דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַפּוֹרֵס עַל שְׁמַע הוּא כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאָז אוֹמֵר אֶחָד מֵהֶם קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּמְבָרֵךְ בִּרְכוֹת שְׁמַע, וְהֵם שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן (וּלְפִיכָךְ גַּם כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל קָטָן לִפְרֹס עַל שְׁמַע, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב — אֵינוֹ מוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה). ו״פוֹרֵס״ הוּא לְשׁוֹן פְּרוּסָה וְהַצָּעָה, וְהוּא כִּנּוּי לְכָל מַה שֶּׁפּוֹרֵס וּמְסַדֵּר לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע (וְאַחֲרֶיהָ), דְּהַיְנוּ קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. ״כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח״ תִּרְגּוּמוֹ ״אֲרֵי הוּא יִפְרֹס זְבָחָא״. וְתִקְּנוּ כֵּן כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, כְּמוֹ שֶׁתִקְּנוּ בַּתְּפִלָּה. אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ — דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ בִּלְבַד, וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ אַחַר כָּךְ בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִם כְּבָר קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אֲפִלּוּ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, לֹא הַפּוֹרֵס וְלֹא הַשּׁוֹמְעִים (וּלְפִיכָךְ גַּם כֵּן קָטָן יָכוֹל לִפְרֹס (מִמַּה) [כְּמוֹ] שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ג). וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ:
יֵשׁ אוֹמְרִים. הַפּוֹרֵס עַל שְׁמַע כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קָרְאוּ ק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאָז מְבָרֵךְ אֶחָד וְהֵם יוֹצְאִים (וּלְפִיכָךְ קָטָן אֵינוֹ פּוֹרֵס — שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב). ״פּוֹרֵס״ לְשׁוֹן פְּרוּסָה וְהַצָּעָה. עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים — דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״, וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וְאִם כְּבָר קָרְאוּ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר, וְקָטָן יָכוֹל לִפְרֹס. וְכֵן נוֹהֲגִין.
סעיף ג פּוֹרְסִין בְּעַרְבִית ? בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מְקִלִּין, שֶׁאֵין קַדִּישׁ קֹדֶם ״בָרְכוּ״.
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפּוֹרְסִין עַל שְׁמַע בְּעַרְבִית כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּעַרְבִית, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּעַרְבִית קֹדֶם ״בָּרְכוּ״, וּמִשּׁוּם ״בָּרְכוּ״ בִּלְבַד אֵין מַקְפִּידִין כָּל כָּךְ (וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶחָד רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִפְרֹס בְּעַרְבִית — אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה):
פְּרִיסָה בְּעַרְבִית. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפּוֹרְסִין בְּעַרְבִית כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית ; וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ מְקִלִּין, שֶׁאֵין קַדִּישׁ קֹדֶם ״בָרְכוּ״, וּמִשּׁוּם ״בָרְכוּ״ בִּלְבַד אֵין מַקְפִּידִין. וְהָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר וְלִפְרֹס — אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.
סעיף ד צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ ; מִנְהַג הָאֲבֵלִים וְ״בָרְכוּ״ שֶׁל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר.
מִי שֶׁלֹּא שְׁמַע קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּקְדֻשָּׁה וְרוֹצֶה לִפְרֹס עַל שְׁמַע אוֹ לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲשָׂרָה — צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ עֲדַיִן, דְּהַיְנוּ חֲמִשָּׁה וְהוּא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רֹב הַמִּנְיָן מֵאוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ ט׳ שֶׁשָּׁמְעוּ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד שֶׁלֹּא שָׁמַע שֶׁיּוּכַל לִפְרֹס וְלֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו וְעוֹנִין אַחֲרָיו — הֲרֵי הוּא מְקַדֵּשׁ ה׳ בַּעֲשָׂרָה. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה — יֵשׁ לַחֲזֹר לְכַתְּחִלָּה אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, וְאִם אֵינָם נִמְצָאִים — יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין צָרִיךְ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע יִפְרֹס בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ מִי שֶׁשָּׁמַע כְּבָר יָכוֹל לִפְרֹס וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר אוֹ בִּשְׁמִיעָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּחֻיָּב בַּדָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁיֹּאמַר הוּא וְהֵם יִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אוֹתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע הוּא בָּקִי לִפְרֹס וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה — מוּטָב שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר הוּא מִשֶּׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר אַחֵר שֶׁכְּבָר שָׁמַע וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע״ג לְעִנְיַן קִדּוּשׁ. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ שֶׁלְּעוֹלָם הָאֲבֵלִים פּוֹרְסִים שְׁמַע וַאֲפִלּוּ שָׁמְעוּ וְיֵשׁ אַחֵר שֶׁלֹּא שָׁמַע וְיוֹדֵעַ לִפְרֹס בְּעַצְמוֹ, וְאֵין מִנְהָג זֶה נָכוֹן. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״בָּרְכוּ״ בְּכָל יוֹם אַחַר קַדִּישׁ הָאַחֲרוֹן, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁמִּתְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שָׁמַע עֲדַיִן ״בָּרְכוּ״. וְאַף אִם אֵרַע שֶׁלֹּא בָּא אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר ״בָּרְכוּ״ — אֵין מְדַקְדְּקִים בְּכָךְ לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל״ג. וְאֵין לְבַטֵּל מִנְהָגָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. אֲבָל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְמַחֲלֹקֶת — יֵשׁ לִנְהֹג שֶׁלֹּא יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר ״בָּרְכוּ״, אֶלָּא אִם כֵּן בָּא אֶחָד אַחַר ״בָּרְכוּ״. אֲבָל כָּל מִי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת ״בָּרְכוּ״ וְשָׁמַע וְעָנָה עִם הַצִּבּוּר, אַף שֶׁלֹּא בֵּרַךְ ״יוֹצֵר אוֹר״ עִם הַצִּבּוּר מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּסֵדֶר הַתָּמִיד וּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְיִצְטָרֵךְ לוֹמַר ״יוֹצֵר אוֹר״ בְּיָחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַלֵּג פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר — אֵין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר בָּרְכוּ בִּשְׁבִילוֹ (אִם הוּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְ״יוֹצֵר אוֹר״), הוֹאִיל וְהוּא כְּבָר שָׁמַע וְעָנָה אַחַר ״בָּרְכוּ״ עִם הַצִּבּוּר. וְהוּא הַדִּין אִם שָׁמַע ״בָּרְכוּ״ מֵאֶחָד מֵהָעוֹלִים לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּיוֹם הַכְּנִיסָה וְעָנָה אַחֲרָיו — דַּיּוֹ, וְאֵין הַשְׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר בִּשְׁבִילוֹ (אִם לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְ״יוֹצֵר אוֹר״). אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְ״יוֹצֵר אוֹר״ — יָכוֹל לוֹמַר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ אִם מַזְמִין לוֹ ט׳ שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיַעֲנוּ אַחֲרָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר שָׁמַע וְעָנָה עִם הַצִּבּוּר (וְגַם הֵם שָׁמְעוּ וְעָנוּ), מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא בָּא לִסְמֹךְ לְ״יוֹצֵר אוֹר״ — יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ (וְהוּא הַדִּין שֶׁאִם הִגִּיעַ לְ״יוֹצֵר אוֹר״ כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הִגִּיעַ לְקַדִּישׁ אַחֲרוֹן — חוֹזֵר הַשְׁלִיחַ צִבּוּר ״בָּרְכוּ״ בִּשְׁבִילוֹ). וְכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהָאֲבֵלִים פּוֹרְסִים שְׁמַע, שֶׁלֹּא יִפְרְסוּ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁשָּׁמַע בָּרְכוּ אֲפִלּוּ מֵהָאֶחָד הָעוֹלִין לְסֵפֶר תּוֹרָה (אֶלָּא אִם כֵּן בָּא לִסְמֹךְ ״בָּרְכוּ״ לְ״יוֹצֵר אוֹר״).נוֹהֲגִין לִפְרֹס שְׁמַע אַחַר תְּפִלַּת י״ח בְּלַחַשׁ מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ד, וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בָּרְכוּ מִתְקַבְּצִים אָז לְפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל הָאֲבֵלִים, שֶׁהֵם פּוֹרְסִים שְׁמַע וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה קִלְקוּל שֶׁעֲדַיִן מִקְצָת הַקָּהָל מִתְפַּלְלִים וְאֵלּוּ עוֹבְרִין לִפְנֵיהֶם, וְאָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין. עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה:
רֹב מִנְיָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע וְרוֹצֶה לִפְרֹס — אַף שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה, צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ (חֲמִשָּׁה וְהוּא). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ ט׳ שֶׁשָּׁמְעוּ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד. לְמַעֲשֶׂה — לְכַתְּחִלָּה שִׁשָּׁה, וְאִם אֵינָם — סוֹמְכִים עַל הָאַחֲרוֹנָה. וְאֵין צָרִיךְ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע יִפְרֹס בְּעַצְמוֹ (שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה). מִנְהַג הָאֲבֵלִים לִפְרֹס תָּמִיד — וְאֵין מִנְהָג זֶה נָכוֹן. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר ״בָרְכוּ״ אַחַר קַדִּישׁ אַחֲרוֹן לַמִּתְאַחֲרִים, וְאֵין לְבַטֵּל מִנְהָגָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת.
סעיף ה לֹא יִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה אֶלָּא בְּשִׁשָּׁה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ.
אַף עַל פִּי שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְפַּלֵּל כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁמַע קְדֻשָּׁה יָכוֹל לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְלַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה, מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן — אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שִׁשָּׁה שֶׁהֵם רֹב מִנְיָן שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ עֲדַיִן שֶׁאָז הֵם כְּמוֹ צִבּוּר גָּמוּר, וּמִתְפַּלְלִים בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר אֶחָד מֵהֶם הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, אִם יֵשׁ ט׳ שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיַעֲנוּ אָמֵן. אֲבָל בְּפָחוֹת מִשִּׁשָּׁה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ — לֹא יִתְפַּלֵּל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה, אֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא מֵאוֹתָן שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ עֲדַיִן, אֶלָּא יַתְחִיל מִיָּד בְּקוֹל רָם, שֶׁהֲרֵי עִקָּר הַכַּוָּנָה הוּא בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה (וּמִטַּעַם זֶה לֹא יֹאמַר בְּקוֹל רָם אֶלָּא עַד ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ אֶלָּא בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּלְבַד, וְזֶה אֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַחֲזֹר הַתְּפִלָּה, וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל אֶלָּא פַּעַם אַחַת בִּשְׁבִיל חוֹבַת עַצְמוֹ בִּלְבַד):
לֹא יִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה. יָחִיד שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא שָׁמַע קְדֻשָּׁה — יָכוֹל לֵירֵד וְלַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה. וְאִם לֹא הִתְפַּלֵּל — אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה אֶלָּא אִם יֵשׁ שִׁשָּׁה (רֹב מִנְיָן) שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ. וּבְפָחוֹת מִשִּׁשָּׁה — מַתְחִיל מִיָּד בְּקוֹל רָם עַד ״הָאֵל הַקָּדוֹשׁ״ בִּלְבַד.
סעיף ו הַמִּתְאַחֵר וְחוֹשֵׁשׁ לַעֲשָׂרָה — יֵשׁ מַתִּירִין לִפְרֹס וְלֹא לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.
מִי שֶׁנִּתְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שָׁמַע לֹא ״בָּרְכוּ״ וְלֹא קְדֻשָּׁה, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁיַּגִּיעַ לִתְפִלָּה — יֵשׁ מַתִּירִין שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִיָּד וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְלֹא יַחֲזֹר לְהִתְפַּלֵּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר קְדֻשָׁה בַּעֲשָׂרָה. וְאֵין לְהָקֵל בָּזֶה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וְאִם יִהְיֶה עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — יֹאמַר קְדֻשָּׁה, שֶׁאֵין לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס״ו):
הַמִּתְאַחֵר וְחוֹשֵׁשׁ לַעֲשָׂרָה. מִי שֶׁנִּתְאַחֵר וְלֹא שָׁמַע ״בָרְכוּ״ וּקְדֻשָּׁה, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ עֲשָׂרָה — יֵשׁ מַתִּירִין שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר לְהִתְפַּלֵּל י״ח מִיָּד וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא ק״ש, אַף שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וְאֵין לְהָקֵל לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר וְיִסְמֹךְ ; וְאִם יֵשׁ עֲשָׂרָה — יֹאמַר קְדֻשָּׁה.
סעיף ז אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בְּשַׁחֲרִית ; בְּעַרְבִית — מֻתָּר.
אָסוּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹ לְאַחֵר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ כְּדֵי לִפְרֹס עַל שְׁמַע לְאוֹתָם שֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַקָּהָל קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וְהִתְחִיל כְּבָר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״, אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל — חוֹזֵר וְאוֹמֵר ״בָּרְכוּ״ פַּעַם שֵׁנִית בִּשְׁבִיל אוֹתָם שֶׁבָּאוּ לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַקָּהָל ״בָּרְכוּ״. אֲבָל בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית — מֻתָּר לְהַפְסִיק לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בְּ״בָרְכוּ״, שֶׁהֲרֵי בְּלֹא זֶה מַפְסִיקִין בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בִּפְסוּקִים וְקַדִּישׁ הוֹאִיל וּתְפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ו:
הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית אוֹ בְּבִרְכוֹת ק״ש כְּדֵי לִפְרֹס לַבָּאִים אַחַר שֶׁהִתְחִיל ״יוֹצֵר אוֹר״ ; וְאִם לֹא הִתְחִיל — חוֹזֵר וְאוֹמֵר ״בָרְכוּ״ פַּעַם שֵׁנִית. אֲבָל בְּעַרְבִית — מֻתָּר לְהַפְסִיק, שֶׁהֲרֵי תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת.
סעיף ח צִבּוּר שֵׁנִי — לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן ; דִּין סֵפֶר תּוֹרָה.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִתְפַּלְלוּ צִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבָאוּ צִבּוּר אַחֵר לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר תְּפִלַּת צִבּוּר שֶׁיַּעֲבֹר אֶחָד מֵהֶם לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְּדֻשָּׁה — אֵין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר הַשֵּׁנִי לַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן, אִם הָרִאשׁוֹנִים עֲדַיִן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ סִדְרָם, כִּי זֶה גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בָּרִאשׁוֹנָה וְעוֹמֵד זֶה לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל אִם יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵין לָחוּשׁ לָזֶה. וְאִם אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר לָאַחֲרוֹנִים — יָכוֹל אֲפִלּוּ שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרִאשׁוֹנִים לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה שֵׁנִית לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן (בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְיָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל לָהֶם כָּל תְּפִלַּת י״ח בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל לֹא תְּפִלַּת לַחַשׁ, וְלֹא ״יִשְׁתַּבַּח״ וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ). וְאִם הָרִאשׁוֹנִים הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְקָרְאוּ בּוֹ — נוֹהֲגִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הָאַחֲרוֹנִים מוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה שֵׁנִית לִקְרוֹת בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְיֵשׁ שֶׁנָּתְנוּ טַעַם לְמִנְהָגָם שֶׁהוּא מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁמָּצְאוּ פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמִפְּנֵי כָּךְ הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה שְׁנִיָּה. וְאַף אִם הוּא סֵפֶר תּוֹרָה הָא׳ עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הָרִאשׁוֹנִים אֵין מַכִּירִין אוֹתָהּ, וְשֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁהִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁהוֹצִיאוּ מִשּׁוּם פְּסוּל שֶׁמָּצְאוּ בָּרִאשׁוֹנָה (אֲבָל מִן הַדִּין אֵין שׁוּם אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁאֵין לָחוּשׁ לִפְגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹנָה אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּשְּׁנִיָּה מִי שֶׁעָלָה כְּבָר בָּרִאשׁוֹנָה, וְגַם בָּזֶה אֵין לָחוּשׁ אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלֶה וְקוֹרֵא בִּשְׁנֵיהֶם זֶה אַחַר זֶה מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק אִישׁ בֵּינְתַיִם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ״ד, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן שֶׁמַּפְסִיקִין בֵּינְתַיִם הַרְבֵּה וְגַם הוּא צִבּוּר אַחֵר, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין לָחוּשׁ לִכְלוּם):
כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים. צִבּוּר שֶׁהִתְפַּלֵּל וּבָא צִבּוּר אַחֵר לַחֲזֹר — אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַשֵּׁנִי עוֹמֵד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן כָּל עוֹד הָרִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (גְּנַאי) ; יָצְאוּ — אֵין לָחוּשׁ. וְאִם אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר לָאַחֲרוֹנִים — אַף הָרִאשׁוֹן יוֹרֵד לְהוֹצִיאָם בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וּבְסֵפֶר תּוֹרָה — יֵשׁ שֶׁאֵין הָאַחֲרוֹנִים מוֹצִיאִים שֵׁנִי (מִשּׁוּם פְּגָמוֹ), וּמִן הַדִּין אֵין אִסּוּר.
סעיף ט סוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמְבָרֵךְ ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״.
סוּמָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו — יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַפּוֹרֵס הָיָה מְבָרֵךְ גַּם ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא חַיָּב בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ כְּמוֹ אֲחֵרִים הַפִּקְחִים, לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בִּמְאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין, שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹתוֹ וּלְהוֹרוֹת אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ:
סוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע. סוּמָא אַף שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו — יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וּלְבָרֵךְ ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים, שֶׁגַּם הוּא חַיָּב בָּהּ כַּפִּקְחִים, לְפִי שֶׁנֶּהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין, שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹתוֹ וּלְהוֹרוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ.
מקור : ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ס״ט (מהדורת קה״ת, ט׳ סְעִיפִים). תרגום : DAAT. אין מובא כל קטע מחוץ לטקסט מאומת זה.
היסוד — דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע
היסוד : דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה נפרשת סביב ארבעה צירים. תחילה מַהוּת הַפְּרִיסָה — קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ וְ״יוֹצֵר אוֹר״, וְעִנְיַן פּוֹרֵס = פְּרוּסָה. אחר כך הַמִּנְיָן וְהָרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. אחר כך הַהֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (שַׁחֲרִית / עַרְבִית). ולבסוף כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְדִין הַסּוּמָא.
מַהוּת הַפְּרִיסָה — פּוֹרֵס מִלְּשׁוֹן פְּרוּסָה
מַהוּת הַפְּרִיסָה — פּוֹרֵס = פְּרוּסָה
היסוד. עוֹמֵד אֶחָד וְאוֹמֵר קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ וְ״יוֹצֵר אוֹר״ לְאוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ ; פּוֹרֵס = פְּרוּסָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא מִקְצָת (סעיפים א-ב).
המסקנה. עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים — דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״, וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. עיין סימן 68.
מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ
מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ
היסוד. אֵין עוֹשִׂין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה (דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה) ; צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ (חֲמִשָּׁה וְהוּא = רֹב מִנְיָן) (סעיף ד).
המסקנה. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁט׳ שֶׁשָּׁמְעוּ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד ; לְמַעֲשֶׂה שִׁשָּׁה, וְאִם אֵינָם — סוֹמְכִים עַל הָאַחֲרוֹנָה. עיין סימן 65.
הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה
היסוד. אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית לִפְרֹס לַבָּאִים מִשֶּׁהִתְחִיל ״יוֹצֵר אוֹר״ (סעיפים ו-ז).
המסקנה. בְּעַרְבִית (רְשׁוּת) — מֻתָּר ; בְּשַׁחֲרִית עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל — חוֹזֵר ״בָרְכוּ״ פַּעַם שֵׁנִית. עיין סימן 66.
כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְסוּמָא
כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְסוּמָא
היסוד. אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הַשֵּׁנִי עוֹמֵד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן כָּל עוֹד הָרִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (גְּנַאי) (סעיף ח).
המסקנה. סוּמָא יָכוֹל לִפְרֹס וּלְבָרֵךְ ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — חַיָּב, שֶׁנֶּהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין (סעיף ט). עיין סימן 67.
הפניה ללימוד. היקף הסימן — מַהוּת הַפְּרִיסָה, הַמִּנְיָן, הַהֶפְסֵק וְדִין הַסּוּמָא — נוגע להנהגת השליח ציבור והפורס על שמע. עמוד זה מציג אותו ברמת היסוד המאומת בטקסט הרב, בלי להוסיף דבר. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית, ללמוד עם רב חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרך אדמו״ר הזקן עם המחבר, המשנה ברורה (משנה ברורה) וערוך השולחן (ערוך השולחן) בנקודות המרכזיות של סימן ס״ט. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מט׳ סעיפיו.
| נושא | מחבר | משנה ברורה | ערוך השולחן | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מַהוּת פּוֹרֵס עַל שְׁמַע | או״ח ס״ט — עוֹמֵד אֶחָד וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; הָרַמָ״א : אֵין אוֹמְרִים כָּל הַבְּרָכָה. | מ״ב ס״ט — גֶּדֶר ״פּוֹרֵס״ וְעִנְיַן ״בָרְכוּ״ בַּזְּמַן הַזֶּה. | ערוה״ש ס״ט — מַהוּת הַפְּרִיסָה וְהַמִּנְהָג. | דרך אדמו״ר הזקן — פּוֹרֵס = פְּרוּסָה : קַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; עַכְשָׁו דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״ (סעיפים א-ב). |
| מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ | או״ח ס״ט — אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה ; צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. | מ״ב ס״ט — צֵרוּף רֹב מִנְיָן וְדִין הַשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה. | ערוה״ש ס״ט — גֶּדֶר רֹב הַמִּנְיָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. | דרך אדמו״ר הזקן — חֲמִשָּׁה וְהוּא = רֹב מִנְיָן ; יֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ ט׳ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד (סעיפים ד-ה). |
| הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה | או״ח ס״ט — אָסוּר לְהַפְסִיק בְּשַׁחֲרִית ; בְּעַרְבִית (רְשׁוּת) מֻתָּר. | מ״ב ס״ט — פְּרָטֵי הַהֶפְסֵק וַ״בָרְכוּ״ פַּעַם שֵׁנִית. | ערוה״ש ס״ט — דִּין הַהֶפְסֵק לַבָּאִים בְּאִחוּר. | דרך אדמו״ר הזקן — אָסוּר בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁהִתְחִיל ״יוֹצֵר אוֹר״ ; בְּעַרְבִית מֻתָּר, שֶׁהִיא רְשׁוּת (סעיפים ג, ו-ז). |
| כְּבוֹד הָרִאשׁוֹנִים וְסוּמָא | או״ח ס״ט — לֹא יַעֲמֹד הַשֵּׁנִי בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן ; סוּמָא פּוֹרֵס וּמְבָרֵךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת. | מ״ב ס״ט — גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים וְחִיּוּב הַסּוּמָא. | ערוה״ש ס״ט — דִּין הַצִּבּוּר הַשֵּׁנִי וְהַסּוּמָא. | דרך אדמו״ר הזקן — לֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן (גְּנַאי) ; סוּמָא חַיָּב בְּ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — נֶהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת (סעיפים ח-ט). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים ס״ט, עם הגהת הרמ״א, מקור ספריא) ומנושאי הכלים המאומתים (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילה, רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (ט׳ סְעִיפִים) המובא ב§1.
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה. כל אחת לפי המבנה : יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — מַהוּת הַפְּרִיסָה
קו א — מַהוּת הַפְּרִיסָה
יסוד הסימן : קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ ; פּוֹרֵס = פְּרוּסָה (סעיפים א-ב).
קריאת הרב : עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים — דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״, וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. עיין סימן 68.
מסקנה למעשה : הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה גּוֹמֵר כָּל הַתְּפִלָּה — אֵין מַפְסִיקִין בְּי״ח.
קו ב — מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ
קו ב — מִנְיָן וְרֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ
יסוד הסימן : אֵין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה ; רֹב שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ — חֲמִשָּׁה וְהוּא (סעיפים ד-ה).
קריאת הרב : לְכַתְּחִלָּה שִׁשָּׁה ; וְאִם אֵינָם — צֵרוּף ט׳ שֶׁשָּׁמְעוּ. עיין סימן 65.
מסקנה למעשה : אַף מִי שֶׁשָּׁמַע יָכוֹל לִפְרֹס בִּשְׁבִיל אַחֵר (שׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה).
קו ג — הֶפְסֵק וּכְבוֹד הַצִּבּוּר
קו ג — הֶפְסֵק וּכְבוֹד הַצִּבּוּר
יסוד הסימן : אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בְּשַׁחֲרִית ; בְּעַרְבִית מֻתָּר (סעיפים ו-ז).
קריאת הרב : אֵין הַשֵּׁנִי עוֹמֵד בִּמְקוֹם הָרִאשׁוֹן כָּל עוֹד הֵם שָׁם (גְּנַאי) (סעיף ח). עיין סימן 66.
מסקנה למעשה : סוּמָא יָכוֹל לִפְרֹס וּלְבָרֵךְ ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ (סעיף ט).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן ס״ט ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת היסוד, ומפנות לרב לפרטי המקרים.
לחסיד חב״ד — סימן ס״ט (דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע)
- ① מַהוּת. פּוֹרֵס עַל שְׁמַע = קַדִּישׁ, ״בָרְכוּ״ וּ״יוֹצֵר אוֹר״ (פּוֹרֵס מִלְּשׁוֹן פְּרוּסָה) ; עַכְשָׁו דַּי בְּקַדִּישׁ וּ״בָרְכוּ״. יסוד : שוע״ר ס״ט סעיפים א-ב.
- ② מִנְיָן. אֵין עוֹשִׂין אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה (דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה) ; לְכַתְּחִלָּה לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ. יסוד : שוע״ר ס״ט סעיף ד.
- ③ עַרְבִית. בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מְקִלִּין בְּעַרְבִית (אֵין קַדִּישׁ קֹדֶם ״בָרְכוּ״) ; וְהָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר — אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ. יסוד : שוע״ר ס״ט סעיף ג.
- ④ הֶפְסֵק. אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁהִתְחִיל ״יוֹצֵר אוֹר״ ; בְּעַרְבִית — מֻתָּר. יסוד : שוע״ר ס״ט סעיף ז.
- ⑤ סוּמָא. סוּמָא יָכוֹל לִפְרֹס וּלְבָרֵךְ ״יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת״ — חַיָּב, נֶהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין. יסוד : שוע״ר ס״ט סעיף ט.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן ס״ט (טקסט אמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — הַפְּרִיסָה, הַמִּנְיָן, הַהֶפְסֵק — לְהִתְיָעֵץ עִם רַבְּךָ, וּלְחַב״ד — עִם רַב חב״ד.