✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

מי הם הפטורים מקריאת שמע — עיונים מעמיקים
סימן ע׳ · ה׳ סעיפים
נשים ועבדים · קטנים · חתן · עוסק בצרכי רבים · אוכל ומרחץ
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ע׳ — ה׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳), רא״ש, תלמידי רבינו יונה, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ׳:-כ״א. · ברכות ט״ז. · סוכה כ״ה. · קידושין כ״ט. · מ״ע שהזמן גרמא · העוסק במצוה פטור מן המצוה · טרדא דמצוה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

  1. Introduction à la sugya — גדר הפטור מק״ש ומקורותיו (ברכות כ׳:, ט״ז., סוכה כ״ה.), צירי הסימן (ה׳ סעיפים)
  2. נשים ועבדים — מ״ע שהזמן גרמא, עול מלכות שמים, פסוק ראשון לרמ״א (ברכות כ׳:)
  3. קטנים וחינוך — מחלוקת ר״ת ורש״י, «וראוי לנהוג כר״ת», גדר חינוך בק״ש
  4. חתן והעוסק במצוה — טרדא דמצוה, «העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.), «אבל עכשיו»
  5. עוסק בצרכי רבים ובאכילה ומרחץ — מחלוקת רמב״ם וראב״ד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim

מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: נשים ועבדים פטורים מק״ש מפני שהוא מ״ע שהזמן גרמא, ונכון ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים; הגה: ויקראו לפחות פסוק ראשון. ב׳: קטנים פטורים — לר״ת כשלא הגיעו לחינוך, ולרש״י אף בהגיעו לחינוך, וראוי לנהוג כר״ת. ג׳: הכונס את הבתולה פטור ג׳ ימים מפני טרדת מצוה, «אבל עכשיו» גם הוא קורא. ד׳: עוסק בצרכי רבים לא יפסיק אלא גומר וקורא אם נשאר עת. ה׳: עוסק באכילה/מרחץ/תספורת/עורות/דין — להרמב״ם גומר ואח״כ קורא, ולהראב״ד מפסיק וקורא.

Résumé concis :

ה׳ seifim : le siman règle qui est dispensé du ק״ש : נשים ועבדים (מ״ע שהזמן גרמא ; קבלת עול מלכות שמים et פסוק ראשון לרמ״א) ; קטנים (מחלוקת ר״ת ורש״י בחינוך — «וראוי לנהוג כר״ת») ; חתן le jeune marié (טרדא דמצוה, «העוסק במצוה פטור מן המצוה», mais «אבל עכשיו» il lit) ; עוסק בצרכי רבים et l'עוסק באכילה או במרחץ (מחלוקת רמב״ם וראב״ד sur l'interruption).

1. הקדמת הסוגיא — מי הם הפטורים מק״ש, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין הפטורים מקריאת שמע — מי שאין עליו חובת הקריאה, בין מחמת גדר המצוה עצמה ובין מחמת טרדה או עסק המעכבו. ראש הסימן: «נשים ועבדים פטורים מק״ש» (סעיף א׳), ובו ה׳ סעיפים בגדרי הפטור. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) פטור מעצם המצוה — נשים ועבדים ד«מ״ע שהזמן גרמא» (ברכות כ׳:), וקטנים ד«אינו בר חיובא» (מחלוקת ר״ת ורש״י בחינוך); (ב) פטור מחמת עסק וטרדה — חתן ד«טרוד טרדת מצוה» ו«העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.), ועוסק בצרכי רבים או באכילה ומרחץ (מחלוקת רמב״ם וראב״ד). ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: פסוק ראשון לנשים, גדר חינוך, «אבל עכשיו» שגם החתן קורא, וההפסק לק״ש.
הערה יסודית: ציר הסימן — שני מיני פטור. יש פטור מהותי (נשים, עבדים, קטנים) — שאין עליהם חיוב כלל, ולכן «נכון ללמדם» ו«ראוי לנהוג כר״ת» הם דיני חינוך ומעלה, לא חובה; ויש פטור מחמת מניעה (חתן, עוסק בצרכי רבים, אוכל ומרחץ) — שהחיוב במקומו עומד אלא שהטרדה או העסק פוטרתו לפי שעה. ולזה נפקא מינה גדולה: בפטור המהותי אין חזרה כשיסתלק הטעם, אבל בפטור מחמת מניעה — משנסתלקה הטרדה חוזר החיוב.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.) — האם הוא פטור גמור (שהעוסק במצוה אין שם חיוב חל עליו כלל, כאילו אנוס הוא), או דחיה מפני הטרדה (שהחיוב עומד אלא שאי אפשר לו לכוין מפני טרדתו, וכשאין טרדה חוזר)? ומן הצד השני מבואר טעם הרמ״א שהחתן בזמננו קורא. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. נשים ועבדים — מ״ע שהזמן גרמא, עול מלכות שמים, פסוק ראשון לרמ״א (ברכות כ׳:)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע, מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא; ונכון הוא ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. הגה: ויקראו לפחות פסוק ראשון (בית יוסף בשם אהל מועד).»
שורש הדין — משנה ברכות כ׳:: «נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין». ובגמרא: «קריאת שמע פשיטא — מהו דתימא הואיל ואית בה מלכות שמים קא משמע לן». והטעם ד«מ״ע שהזמן גרמא» שנשים פטורות (קידושין כ״ט.), שאין מצות ק״ש אלא «בשכבך ובקומך» — בזמן שכיבה וקימה, ונמצא שהזמן גרמא. ועבד — «כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה» (חגיגה ד׳.), ומהיפוכו כל שהאשה פטורה אף העבד פטור. וכן פסק הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳).
קושיא — אם יש בה קבלת עול מלכות שמים, למה פטורות? הרי קבלת עול מלכות שמים חובת הלב היא ואינה תלויה בזמן, וכל אדם מישראל בכללה; ואם כן היה ראוי שיתחייבו הנשים בפסוק «שמע ישראל» שהוא עיקר הקבלה, ולמה פטרן הכתוב לגמרי?
תירוץ: חובת הקריאה ד«ובשכבך ובקומך» היא מ״ע שהזמן גרמא, שהזמן — עת שכיבה וקימה — גורם החיוב, ומזה פטורות. אבל עצם קבלת עול מלכות שמים ראויה גם להן, שאינה מצוה שהזמן גרמא, ולכן «נכון ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים». ומן הטעם הזה כתב הרמ״א «ויקראו לפחות פסוק ראשון» — שהוא עיקר הקבלה, ואף שאין בו חובת קריאה יש בו קבלת מלכות. ולזה דמי לזכירת יציאת מצרים שאינה תלויה בזמן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «נכון ללמדם» ו«ויקראו פסוק ראשון»: תרתי קאמר. מרן כתב «נכון ללמדם שיקבלו עליהן עול מלכות שמים» — לשון הנהגה ומעלה, לא חובה גמורה. והרמ״א דקדק «ויקראו לפחות פסוק ראשון» — היינו «שמע ישראל», שבו לבד יוצאות ידי קבלת מלכות אף שפטורות מכל הקריאה. ונפקא מינה: אם רצו לקרות כל ק״ש ולברך ברכותיה — הרשות בידן (וכדין כל מ״ע שהזמן גרמא שנשים מברכות עליהן לדעת הרמ״א). ולענין סמיכת גאולה לתפילה עי׳ סי׳ ק״ו לענין חיובן בתפילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — נשים ועבדים: (א) פטורות מעצם הקריאה ד«מ״ע שהזמן גרמא». (ב) «נכון ללמדם» קבלת עול מלכות שמים — פסוק ראשון «שמע ישראל». (ג) רצו לקרות כל ק״ש ולברך — הרשות בידן (לרמ״א). (ד) חייבות בזכירת יציאת מצרים ובתפילה (עי׳ סי׳ ק״ו). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
נשים ועבדים פטורים מק״ש — «מ״ע שהזמן גרמא» (ברכות כ׳:, קידושין כ״ט.): חובת «ובשכבך ובקומך» תלויה בזמן; אבל קבלת עול מלכות שמים ראויה להן, ולכן «נכון ללמדם» ו«יקראו לפחות פסוק ראשון» (רמ״א בשם אהל מועד).

3. קטנים וחינוך — מחלוקת ר״ת ורש״י, «וראוי לנהוג כר״ת»

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: «קטנים פטורים — לרבינו תם כשלא הגיעו לחינוך, ולרש״י אפילו הגיעו לחינוך, מפני שאינו מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב וישן הוא בבוקר; וראוי לנהוג כרבינו תם.»
שורש הדין — משנה ברכות כ׳: וגדר החינוך: «קטנים פטורים מקריאת שמע» — שאין הקטן בר חיובא. אלא שמדין חינוך חייב אביו לחנכו במצוות משהגיע לחינוך (עי׳ סוכה מ״ב.). ונחלקו הראשונים בק״ש: לרש״י אף בהגיע לחינוך פטור אביו מלחנכו בק״ש, שאינו מצוי אצלו בזמן ק״ש של ערב וישן הוא בשחרית — ואין מציאות מעשית של חינוך. ולרבינו תם משהגיע לחינוך חייב אביו לחנכו, ככל המצוות. ומרן הביא שתי הדעות והכריע «וראוי לנהוג כרבינו תם».
קושיא — מהו טעם רש״י לפטור אף בהגיע לחינוך? הרי דין חינוך נוהג בכל המצוות שהקטן יכול לקיימן, וק״ש בכללן; ומה בכך שאינו מצוי אצל אביו — יחנכהו האב בשעה שמצוי, או תחנכהו אמו, ולמה יופקע החינוך לגמרי?
תירוץ: חינוך אינו מוטל על הקטן אלא על האב — «חייב אביו לחנכו». ורש״י סובר שאין חובת החינוך אלא במצוה המצויה לפני האב בשעת קיומה, שאז שייך «לחנכו»; אבל ק״ש שזמנה ערב ובוקר — בערב אין הקטן מצוי אצל אביו (שכבר ישן או שאין האב בבית), ובבוקר ישן הוא — ונמצא שאין מציאות של חינוך בפועל, ולכן פטר. ורבינו תם חולק שחובת החינוך אינה תלויה במציאות דוקא, וכל שהגיע לחינוך חייב האב להשתדל. ומרן הכריע כר״ת לחומרא, שראוי לחנכו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
חקירה — גדר חינוך בק״ש: ונפקא מינה לפסוק ראשון של «שמע» (קבלת מלכות) — שאף לרש״י יש לחנכו בו, שהוא רגע קצר ומצוי, ולכל הפחות בשעה שהוא ער. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — קטנים: (א) קטן פטור מעצמו — אינו בר חיובא. (ב) לרש״י אף בהגיע לחינוך פטור אביו, שאינו מצוי בזמן ק״ש. (ג) לר״ת בהגיע לחינוך חייב אביו לחנכו. (ד) «וראוי לנהוג כרבינו תם» — לחנכו בק״ש, ולכל הפחות בפסוק ראשון. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
קטנים פטורים מק״ש שאינם בני חיובא; ובחינוך — מחלוקת רש״י ורבינו תם: לרש״י פטור אף בהגיע לחינוך (אינו מצוי בזמן ק״ש), ולר״ת חייב אביו לחנכו; «וראוי לנהוג כרבינו תם».

4. חתן והעוסק במצוה — טרדא דמצוה, «העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.), «אבל עכשיו»

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «הכונס את הבתולה פטור מקריאת שמע שלושה ימים אם לא עשה מעשה, מפני שהוא טרוד טרדת מצוה; והני מילי בזמן הראשונים, אבל עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי — גם הכונס את הבתולה קורא. הגה: ועיין לעיל סימן צ״ט אם שיכור יקרא קריאת שמע.»
שורש הדין — משנה ברכות ט״ז. וסוגיית סוכה כ״ה.: «חתן פטור מקריאת שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה». והטעם — «טרוד טרדת מצוה» ד«העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.), שהחתן טרוד במחשבת עסק הבתולים שהיא מצוה, ואין דעתו פנויה לכוין בק״ש. ובגמרא (ברכות ט״ז.) ילפינן ד«בשבתך בביתך» — פרט לעוסק במצוה. ומרן העתיק דין המשנה, אלא שהוסיף «אבל עכשיו» מדברי הראשונים (טור וסיעתו), שאף מי שאינו טרוד אין דעתו מכוונת כראוי.
קושיא — «אבל עכשיו» — קולא או חומרא? לכאורה תמוה: אם החתן טרוד טרדת מצוה, הטרדה קיימת גם עכשיו — ואיך פקע פטורו? ואם אין טרדה — למה נפטר מעולם? ומאי שנא זמן הראשונים מזמננו בעצם הטרדה?
תירוץ: יסוד הפטור אינו עצם הטרדה גרידא, אלא שהחתן טרוד טרדת מצוה ואינו יכול לכוין, בעוד שאר בני אדם קורין בכוונה. אבל «עכשיו» שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי — נמצא שאין החתן גרוע מהם, ואין טרדתו מפקיעתו מן החיוב, שהרי הכל קורין בלא כוונה שלמה. ולזה כתב מרן שגם הכונס את הבתולה קורא. ומבואר שהפטור היה מחמת מניעת הכוונה (ולא פטור מהותי), ולכן משהושוו הכל — בטל הפטור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — גדר «העוסק במצוה פטור מן המצוה»: נחלקו הראשונים והאחרונים (עי׳ סוכה כ״ה. ותוספות שם, ומגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה): יש שגדרוהו פטור מחמת טרדה — שאין דעתו פנויה, ולזה נאמר «טרדת מצוה» דוקא (ולא טרדת רשות); ויש שגדרוהו הפקעה — שהעוסק במצוה מופקע מחיוב מצוה אחרת, בין יכול לקיים שתיהן בין לא. ונפקא מינה בעוסק במצוה שיכול לקיים שתיהן בלא טורח — דלמאן דאמר מחמת טרדה חייב, ולמאן דאמר הפקעה פטור (וברוב הפוסקים שאם יכול לקיים שתיהן — יקיים). ולענין שיכור עי׳ סי׳ צ״ט. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — חתן והעוסק במצוה: (א) חתן הכונס בתולה ולא עשה מעשה — פטור ג׳ ימים מטרדת מצוה (בזמן הראשונים). (ב) «אבל עכשיו» גם הוא קורא, שאין הפטור אלא מחמת מניעת הכוונה, וגם שאר בני אדם אינם מכוונים. (ג) יסוד «העוסק במצוה פטור מן המצוה» — טרדה או הפקעה (נפקא מינה ביכול לקיים שתיהן). (ד) שיכור — עי׳ סי׳ צ״ט. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
הכונס את הבתולה פטור מק״ש מפני «טרדת מצוה» — «העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.); אבל «עכשיו שגם שאר בני אדם אינם מכוונים כראוי» — גם הוא קורא, שהפטור היה מחמת מניעת הכוונה ולא פטור מהותי.

5. עוסק בצרכי רבים ובאכילה ומרחץ — מחלוקת רמב״ם וראב״ד · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

סעיפים ד׳-ה׳: «היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן ק״ש — לא יפסיק, אלא יגמור עסקיהם ויקרא אם נשאר עת לקרות. היה עוסק באכילה, או במרחץ, או בתספורת, או מהפך בעורות, או עוסקים בדין — להרמב״ם גומר ואחר כך קורא ק״ש, ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא — הרי זה משובח; ולהראב״ד מפסיק וקורא אף על פי שיש שהות לקרות.»
שורש הדין — עוסק בצרכי רבים ומחלוקת רמב״ם וראב״ד: «עוסק בצרכי רבים» דומה לעוסק במצוה — «העוסק במצוה פטור מן המצוה» (סוכה כ״ה.), ולכן לא יפסיק אלא גומר וקורא אם נשאר עת. ובעוסק באכילה או במרחץ וכיוצא — נחלקו: הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳) — גומר ואחר כך קורא, שכל שיש שהות אינו צריך להפסיק; ואם מתיירא שמא יעבור הזמן ופסק וקרא — «הרי זה משובח». והראב״ד — מפסיק וקורא אף על פי שיש שהות, שק״ש מן התורה חמורה. ומרן הביא שתי הדעות.
קושיא — מאי שנא עוסק בצרכי רבים מעוסק באכילה? בצרכי רבים פסק מרן בפשיטות «לא יפסיק»; ובאכילה ומרחץ הביא מחלוקת רמב״ם וראב״ד. ואם דין העוסק במצוה שלא יפסיק — אף באכילה למה יפסיק; ואם צריך להפסיק — אף בצרכי רבים יפסיק?
תירוץ: עוסק בצרכי רבים — עוסק במצוה הוא, ו«העוסק במצוה פטור מן המצוה», ולכן לא יפסיק (וגם משום כבוד הרבים ותקנתם). אבל עוסק באכילה ומרחץ — עסק רשות הוא, ואין בו פטור «העוסק במצוה»; ולכן נחלקו: הרמב״ם סובר שכל שיש שהות אינו צריך לבטל עסקו מיד, אלא גומר וקורא (ומשובח המחמיר על עצמו); והראב״ד סובר שחומר ק״ש דאורייתא מחייבו להפסיק מיד אף שיש שהות. והכל בהתחיל בהיתר, אבל בהתחיל באיסור (סמוך לזמן) — לכולי עלמא מפסיק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
נשים ועבדים פטורים מק״ש (מ״ע שהזמן גרמא); «נכון ללמדם» קבלת עול מלכות שמים, ויקראו פסוק ראשון (רמ״א).
קטנים פטורים; ובחינוך — ראוי לנהוג כרבינו תם, לחנכו בק״ש (ולכל הפחות בפסוק ראשון).
חתן (כונס בתולה) בזמן הראשונים פטור ג׳ ימים מטרדת מצוה; «אבל עכשיו» גם הוא קורא.
עוסק בצרכי רבים לא יפסיק, אלא גומר עסקיהם וקורא אם נשאר עת (העוסק במצוה פטור מן המצוה).
אוכל/מרחץ/תספורת/עורות/דין להרמב״ם גומר ואח״כ קורא (והמחמיר לפסוק — משובח); ולהראב״ד מפסיק וקורא אף שיש שהות.

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
נשים ועבדים מ״ע שהזמן גרמא — פטורות; פסוק ראשון לקבלת מלכות ע׳ סעיף א׳ (ברכות כ׳:; קידושין כ״ט.; רמ״א בשם אהל מועד)
קטנים וחינוך מחלוקת ר״ת ורש״י — «וראוי לנהוג כר״ת» ע׳ סעיף ב׳ (ברכות כ׳:; סוכה מ״ב.; טור)
חתן וטרדא דמצוה העוסק במצוה פטור מן המצוה; «אבל עכשיו» קורא ע׳ סעיף ג׳ (ברכות ט״ז.; סוכה כ״ה.; טור)
עוסק בצרכי רבים לא יפסיק — עוסק במצוה ע׳ סעיף ד׳ (סוכה כ״ה.; רמב״ם קריאת שמע פרק ד׳)
אוכל ומרחץ מחלוקת רמב״ם (גומר) וראב״ד (מפסיק) ע׳ סעיף ה׳ (רמב״ם; ראב״ד; סי׳ רל״ה)
גמרא: ברכות כ׳:-כ״א. · ברכות ט״ז. · סוכה כ״ה. · קידושין כ״ט. (נשים במ״ע שהזמן גרמא; חתן פטור טרדת מצוה; העוסק במצוה פטור מן המצוה)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳) · ראב״ד · רש״י · רבינו תם · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · רמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ע׳ · מי הם הפטורים מקריאת שמע · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l'accueil · סימן ע׳ · ♥ Soutenir

📖Rejoindre une 'havrouta