Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman ע׳ — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. Chez le Rav, le siman se déploie en ה׳ סְעִיפִים (cinq seifim) : les נָשִׁים וַעֲבָדִים, les קְטַנִּים, le הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה, le עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים, et le עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן ע׳ — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן ע׳ — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.70), suivi de notre traduction française. Le siman comporte cinq seifim (ה׳ סְעִיפִים ; seif k → .70.k).
סעיף א נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא ; חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם.
מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים:נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, שֶׁאֵין מִצְוָתָהּ אֶלָּא בִּזְמַן שְׁכִיבָה וּבִזְמַן קִימָה. וּמִכָּל מָקוֹם, נָכוֹן הוּא לְלַמְּדָם שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְיִקְרְאוּ לְפָחוֹת פָּסוּק רִאשׁוֹן. וְכֵן פְּטוּרִין מִבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם כֵּן זְמַן קָבוּעַ, שֶׁל עֶרֶב עַד נֵץ הַחַמָּה וְשֶׁל שַׁחַר — עַד ד׳ שָׁעוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ח. וּמִכָּל מָקוֹם חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא שֶׁמִּצְוָתָהּ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם לְבָרֵךְ הַבְּרָכָה שֶׁנִּתְקְנָה עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהוּא ״אֱמֶת וְיַצִּיב״. וְכֵיוָן שֶׁהֵם חַיָּבִים בִּתְפִלַּת י״ח כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (ק״י) [ק״ו] — יֵשׁ לָהֶם גַּם כֵּן לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (וְאִם רָצוּ לְבָרֵךְ גַּם שְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וְגַם פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ — הָרְשׁוּת בְּיָדָם):
נָשִׁים וַעֲבָדִים. Femmes et esclaves sont פְּטוּרִים de la lecture du Chéma, car c’est une מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (sa mitsva n’est qu’au בִּזְמַן שְׁכִיבָה וּבִזְמַן קִימָה). Néanmoins il est נָכוֹן de les enseigner à accepter le עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם et à lire au moins le פָּסוּק רִאשׁוֹן. Ils sont aussi exempts des בִּרְכוֹת ק״ש (temps fixe : le soir עַד נֵץ הַחַמָּה, le matin עַד ד׳ שָׁעוֹת — סימן נ״ח), mais חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם (מצוה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָא, יוֹם וָלַיְלָה) : ils disent donc ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ ; et comme ils sont tenus à la תְּפִלַּת י״ח (סימן ק״ו), ils לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.
סעיף ב קְטַנִּים פְּטוּרִים — וְהוּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ ; חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה.
קְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, כְּמוֹ שֶׁפְּטוּרִים מִשְּׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת. וְהוּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ — לֹא הִטִּילוּ עַל אָבִיו לְחַנְּכוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁאֵין מָצוּי אֶצְלוֹ בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בָּעֶרֶב וְיָשֵׁן הוּא בַּבֹּקֶר. וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה אִם הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ו:
קְטַנִּים. Les mineurs sont פְּטוּרִים de la lecture du Chéma bien qu’elle contienne קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, comme ils sont exempts de toutes les mitsvot — וְהוּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים : même הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, on n’a pas imposé au père de l’éduquer à la ק״ש et ses bénédictions (il n’est pas présent le soir, il dort le matin). Le Rav tranche : וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. Mais וּלְדִבְרֵי הַכֹּל il est חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה dès le חִנּוּךְ (siman 106).
סעיף ג הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר ג׳ יָמִים ; עַכְשָׁו — קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל.
הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּמִן הַתְּפִלָּה (עַיֵּן סִימָן ק״ו) כָּל ג׳ יָמִים אַחַר כְּנִיסָתוֹ לַחֻפָּה אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָרוּד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ טִרְדַּת מִצְוָה שֶׁמְּחַשֵּׁב עַל עֵסֶק הַבְּתוּלִים. וְג׳ יָמִים אֵלּוּ הֵם לְבַד מִיּוֹם הַחֻפָּה, כְּגוֹן אִם הָיְתָה הַחֻפָּה בְּיוֹם ד׳ — פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע מִלֵּיל ד׳ עַד לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְלֹא עַד בִּכְלָל, מִפְּנֵי שֶׁלְּאַחַר ג׳ יָמִים כְּבָר נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ וְאֵין טָרוּד עוֹד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים הֵיטֵב בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁגַּם שְׁאָר בְּנֵי אָדָם אֵינָם מְכַוְּנִים כָּרָאוּי — גַּם הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּמִתְפַּלֵּל, כִּשְׁאָר בְּנֵי הַחֻפָּה שֶׁאֵינָם פְּטוּרִים אֶלָּא בִּשְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ל״ח. וְדִין שִׁכּוֹר לִקְרִיאַת שְׁמַע — יִתְבָּאֵר בְּסִימָן צ״ט:
הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה. Le jeune marié (חתן) est פָּטוּר de la ק״ש, de ses bénédictions et de la תְּפִלָּה pendant ג׳ יָמִים après la חֻפָּה s’il n’a pas encore fait מַעֲשֶׂה, car il est טָרוּד טִרְדַּת מִצְוָה. Ces trois jours s’ajoutent au jour de la חֻפָּה (חֻפָּה le mercredi → פָּטוּר מִלֵּיל ד׳ עַד לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת), car ensuite נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? בִּזְמַן הָרִאשׁוֹנִים ; mais עַכְשָׁו, comme les autres non plus ne se concentrent pas כָּרָאוּי, גַּם הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל (les בְּנֵי הַחֻפָּה ne sont exempts qu’à la שְׁעַת הַמִּשְׁתֶּה — siman 38). Le דִּין שִׁכּוֹר : siman 99.
סעיף ד עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים — לֹא יַפְסִיק ; חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם.
הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יִגְמֹר עִסְקֵיהֶם וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא אִם נִשְׁאַר עֵת לִקְרוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל עַכְשָׁו אֵין לִפְטֹר מִקְּרִיאַת שְׁמַע אֶלָּא אִם כֵּן אֵין מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אֶלָּא הוּא, שֶׁאָז אֲפִלּוּ עוֹסֵק בְּהַצָּלַת מָמוֹנָם לְבַד — עוֹסֵק בְּמִצְוָה הוּא וְלֹא יַפְסִיק. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״, אִם אֶפְשָׁר לִקְרוֹת בְּמָקוֹם שֶׁהוּא עוֹסֵק שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהַפְסִיק עִסְקֵיהֶם. וְעַל כָּל פָּנִים חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁעָבַר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁזּוֹ הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּמִצְוָתָהּ כָּל הַיּוֹם. וְלָכֵן לְאַחַר שֶׁגָּמַר עִסְקֵיהֶם — יֹאמַר אֵיזֶה פָּרָשָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְצִיאַת מִצְרַיִם אִם כְּבָר עָבְרָה שָׁעָה ד׳, שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר עוֹד בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ״ח:
עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. Occupé aux besoins de la collectivité quand arrive le זְמַן ק״ש — לֹא יַפְסִיק, il achève עִסְקֵיהֶם puis lit s’il reste du temps. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? aux דּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים qui agissaient לְשֵׁם שָׁמַיִם ; עַכְשָׁו on n’exempte que s’il n’y a nul autre que lui — עוֹסֵק בְּמִצְוָה même pour הַצָּלַת מָמוֹנָם. Il est bon de lire פָּסוּק רִאשׁוֹן et ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ sur place. Et עַל כָּל פָּנִים חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם (mitsva à part, toute la journée) : après coup il dira une פָּרָשָׁה contenant la sortie d’Égypte, sans plus la בִּרְכַּת ״אֱמֶת וְיַצִּיב״ passée ד׳ שָׁעוֹת (siman 58).
סעיף ה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבַמֶּרְחָץ — הִתְחִיל בְּאִסּוּר מַפְסִיק, בְּהֶתֵּר אֵין צָרִיךְ.
הָיָה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה (אֲפִלּוּ בִּסְעוּדָה קְטַנָּה), אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּדִּין (אֲפִלּוּ בִּגְמַר דִּין), אוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחָץ (וַאֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ בְּעָלְמָא), אוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתִסְפֹּרֶת, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַפֵּךְ בָּעוֹרוֹת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בַּעֲסָקִים אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בָּהֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ב — צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִקְרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת לִקְרוֹת לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר עֲסָקִים אֵלּוּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בָּהֶם וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִתְפִלָּה שֶׁאִם הִתְחִיל אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, לְפִי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע הוּא מִן הַתּוֹרָה — הֶחֱמִירוּ בָּהּ יוֹתֵר, לְפִיכָךְ קוֹרְאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ, שֶׁבִּרְכוֹתֶיהָ הֵם גַּם כֵּן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהִתְחִיל בְּאִסּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל תּוֹךְ חֲצִי שָׁעָה לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר, אוֹ שֶׁנִּכְנַס לַמֶּרְחָץ אוֹ לְהִסְתַּפֵּר (אוֹ לַבֻּרְסְקִי) לַהֲפֹךְ בָּעוֹרוֹת אוֹ מְלָאכָה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָּהֶן לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, שֶׁקֹּדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר מֻתָּר לִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ אוֹ לְהִסְתַּפֵּר אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לַעֲלוֹת הַשַּׁחַר מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט (אֲבָל לְאַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — אָסוּר לְהִתְעַסֵּק בִּצְרָכָיו עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין לִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְלֹא דָּמִי לַאֲכִילָה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל דָּמוֹ). אֲבָל אִם הִתְחִיל בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, אִם יֵשׁ שְׁהוּת לִקְרוֹת לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר. וְאִם הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ וְיַעֲבֹר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּפָסַק וְקָרָא קְרִיאַת שְׁמַע — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לִתְפִלָּה שֶׁהוּא צֹרֶךְ הֶדְיוֹט כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל״ב. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָעוֹסֵק בַּאֲכִילָה צָרִיךְ לְהַפְסִיק לִתְפִלַּת הַשַּׁחַר אֲפִלּוּ הִתְחִיל בְּהֶתֵּר, הוֹאִיל וְאִסּוּר אֲכִילָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה הִסְמִיכוּהוּ עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״, לֹא תֹּאכְלוּ קֹדֶם שֶׁתִּתְפַּלְלוּ עַל דִּמְכֶם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט (וְכֵיוָן שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל — צָרִיךְ גַּם כֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה). וְכֵן עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם:
עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ. Occupé à manger (même סְעוּדָה קְטַנָּה), au דִּין, au מֶרְחָץ, à la תִּסְפֹּרֶת ou מְהַפֵּךְ בָּעוֹרוֹת — comme il y a lieu de craindre שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ (סימן רל״ב), צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִקְרוֹת même s’il reste du temps (la ק״ש est מִן הַתּוֹרָה, on la lit sans ses bénédictions). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ? quand il a commencé בְּאִסּוּר (manger dans la חֲצִי שָׁעָה avant עֲלוֹת הַשַּׁחַר, ou מֶרְחָץ / תִּסְפֹּרֶת après עַמּוּד הַשַּׁחַר — סימן פ״ט). Mais s’il a commencé בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק s’il reste du temps ; et s’il a interrompu par crainte — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְיֵשׁ אוֹמְרִים : celui qui mange interrompt pour la תְּפִלָּה même בְּהֶתֵּר (״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״ — סימן פ״ט), וְכֵן עִקָּר.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ע׳ (édition Kehot, ה׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע
Le yesod : les פטורים מקריאת שמע
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de cinq figures de פְּטוּר. D’abord les נָשִׁים וַעֲבָדִים (מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא). Ensuite les קְטַנִּים et le דִּין הַחִנּוּךְ. Puis le הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה et la טִרְדַּת מִצְוָה. Puis le עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. Enfin le עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ, avec la distinction הִתְחִיל בְּאִסּוּר / בְּהֶתֵּר.
נָשִׁים וַעֲבָדִים — מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא
Femmes et esclaves — la mitsva liée au temps
Le principe. Exempts de ק״ש (הַזְּמַן גְּרָמָא) et de ses bénédictions, mais חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם (״אֱמֶת וְיַצִּיב״) et à la תְּפִלָּה, donc לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (סעיף א).
La conséquence. נָכוֹן de leur enseigner le עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם et au moins le פָּסוּק רִאשׁוֹן. Cf. siman 58 (זְמַן ק״ש).
קְטַנִּים — שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ
Les mineurs — avant l’âge du חינוך
Le principe. פְּטוּרִים tant qu’ils n’ont pas atteint le חִנּוּךְ ; יש אומרים : même הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ le père n’est pas tenu de l’éduquer à la ק״ש. Le Rav : וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (סעיף ב).
La conséquence. וּלְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה. Cf. siman 106 (חינוך בתפלה).
הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה — טִרְדַּת מִצְוָה
Le jeune marié — le trouble de mitsva
Le principe. פָּטוּר ג׳ יָמִים (טָרוּד טִרְדַּת מִצְוָה) אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, en plus du jour de la חֻפָּה (סעיף ג).
La conséquence. עַכְשָׁו que la כַּוָּנָה générale a baissé — גַּם הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל. Cf. siman 38 (שעת המשתה).
עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים — לֹא יַפְסִיק
Occupé aux besoins de la collectivité
Le principe. לֹא יַפְסִיק, il achève עִסְקֵיהֶם puis lit s’il reste du temps ; עַכְשָׁו seulement s’il est le seul à s’en occuper (עוֹסֵק בְּמִצְוָה) (סעיף ד).
La conséquence. חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם même après coup (מצוה כָּל הַיּוֹם). Cf. siman 58.
עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ — אִסּוּר וְהֶתֵּר
Occupé à manger et aux travaux — issour et heter
Le principe. אֲכִילָה, דִּין, מֶרְחָץ, תִּסְפֹּרֶת, עוֹרוֹת : הִתְחִיל בְּאִסּוּר — צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִקְרוֹת ; הִתְחִיל בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ (סעיף ה).
La conséquence. Interrompu par crainte — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים : l’akhila coupe même בְּהֶתֵּר (״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״). Cf. siman 232 (שמא ימשך).
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le פְּטוּר מֵחֲמַת הַזְּמַן, la טִרְדַּת מִצְוָה et le דִּין הָעוֹסֵק — touche à la conduite quotidienne du ק״ש. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman ע׳. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses cinq seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| נָשִׁים וַעֲבָדִים | או״ח ע׳ — נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים ; נָכוֹן לְלַמְּדָם וְיִקְרְאוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן (רמ״א). | מ״ב ע׳ — טַעַם ״שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא״ וְחִיּוּב זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר פְּטוּר הַנָּשִׁים וְעִנְיַן ״אֱמֶת וְיַצִּיב״. | Voie de l’Admour HaZaken — פְּטוּרוֹת מִק״ש וּבִרְכוֹתֶיהָ, אֲבָל חַיָּבוֹת בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבַתְּפִלָּה, לְפִיכָךְ סוֹמְכוֹת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (סעיף א). |
| קְטַנִּים וְהַחִנּוּךְ | או״ח ע׳ — קְטַנִּים ; מַחֲלֹקֶת ר״ת וְרַשִׁ״י אִם הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, וְרָאוּי כְּר״ת. | מ״ב ע׳ — פְּרָטֵי חִנּוּךְ הַקָּטָן בִּק״ש וּבַתְּפִלָּה. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר חִיּוּב הָאָב בְּחִנּוּךְ בְּנוֹ. | Voie de l’Admour HaZaken — וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (שֶׁלֹּא הִגִּיעַ) ; וּלְדִבְרֵי הַכֹּל חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה (סעיף ב). |
| הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה | או״ח ע׳ — פָּטוּר ג׳ יָמִים אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה ; עַכְשָׁו גַּם הוּא קוֹרֵא. | מ״ב ע׳ — חֶשְׁבּוֹן ג׳ יָמִים וּטְעַם ״נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ״. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר טִרְדַּת מִצְוָה בַּזְּמַן הַזֶּה. | Voie de l’Admour HaZaken — טָרוּד טִרְדַּת מִצְוָה, פָּטוּר ג׳ יָמִים לְבַד מִיּוֹם הַחֻפָּה ; עַכְשָׁו קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל (סעיף ג). |
| עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים | או״ח ע׳ — לֹא יַפְסִיק, יִגְמֹר עִסְקֵיהֶם וְיִקְרָא אִם נִשְׁאַר עֵת. | מ״ב ע׳ — גֶּדֶר ״עוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה״. | ערוה״ש ע׳ — צָרְכֵי רַבִּים בַּזְּמַן הַזֶּה. | Voie de l’Admour HaZaken — עַכְשָׁו רַק אִם אֵין אַחֵר ; טוֹב פָּסוּק רִאשׁוֹן, וְחַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם כָּל הַיּוֹם (סעיף ד). |
| עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלָאכָה | או״ח ע׳ — אֲכִילָה, מֶרְחָץ, תִּסְפֹּרֶת, עוֹרוֹת, דִּין ; רַמְבַּ״ם גּוֹמֵר, רַאֲבַ״ד מַפְסִיק. | מ״ב ע׳ — הֶכְרֵעַ ״שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ״ וּפְרָטֵי הַהַפְסָקָה. | ערוה״ש ע׳ — גֶּדֶר הַתְחָלָה בְּאִסּוּר וּבְהֶתֵּר. | Voie de l’Admour HaZaken — הִתְחִיל בְּאִסּוּר מַפְסִיק וְקוֹרֵא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ ; בְּהֶתֵּר אֵין צָרִיךְ, וְהַמַּפְסִיק מְשֻׁבָּח ; ויש אומרים אֲכִילָה מַפְסֶקֶת אַף בְּהֶתֵּר, וְכֵן עִקָּר (סעיף ה). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm ע׳, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Kriat Shema, Rosh, Talmidei Rabbeinou Yona, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot י״ז וכ׳). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (ה׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — פְּטוּר מֵחֲמַת הַזְּמַן
Ligne 1 — l’exemption liée au temps
Principe du siman : נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מֵחֲמַת שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (סעיפים א-ב).
Lecture du Rav : le פְּטוּר ne coupe pas le reste : חִיּוּב בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם, בַּתְּפִלָּה, וּבְחִנּוּךְ הַקָּטָן בִּתְפִלָּה. Cf. siman 58.
Conséquence pratique : enseigner le עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, le פָּסוּק רִאשׁוֹן, et סְמִיכַת גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.
קו ב — הַטָּרוּד וְ״עַכְשָׁו״
Ligne 2 — le troublé et « de nos jours »
Principe du siman : הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה פָּטוּר טִרְדַּת מִצְוָה, וְהָעוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים לֹא יַפְסִיק (סעיפים ג-ד).
Lecture du Rav : le Rav souligne le « עַכְשָׁו » : כַּוָּנָה générale affaiblie → גַּם הַכּוֹנֵס קוֹרֵא ; צָרְכֵי רַבִּים seulement s’il est seul. Cf. siman 38.
Conséquence pratique : ne pas se croire dispensé aujourd’hui, sauf cas réel de טִרְדָּה ou d’absence d’autrui.
קו ג — הַתְחָלָה בְּאִסּוּר וּבְהֶתֵּר
Ligne 3 — commencer בּאיסור ou בּהתר
Principe du siman : הָעוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ — הִתְחִיל בְּאִסּוּר מַפְסִיק, בְּהֶתֵּר אֵין צָרִיךְ (סעיף ה).
Lecture du Rav : la ק״ש מִן הַתּוֹרָה — הֶחֱמִירוּ בָּהּ יוֹתֵר, קוֹרְאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ. Cf. siman 232 (שמא ימשך).
Conséquence pratique : l’akhila avant la téfila coupe même בְּהֶתֵּר (״לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם״, וְכֵן עִקָּר).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman ע׳ dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman ע׳ (מִי הֵם הַפְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע)
- ① נָשִׁים וַעֲבָדִים. Exempts de ק״ש (הַזְּמַן גְּרָמָא) mais חַיָּבִין בִּזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם (״אֱמֶת וְיַצִּיב״) et à la תְּפִלָּה, donc סוֹמְכִים גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. Fondement : SA HaRav ע׳ séif א.
- ② קְטַנִּים. פְּטוּרִים tant qu’ils n’ont pas atteint le חִנּוּךְ (וְרָאוּי לִנְהֹג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה) ; mais חַיָּב לְחַנְּכוֹ בִּתְפִלָּה. Fondement : SA HaRav ע׳ séif ב.
- ③ הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה. Autrefois פָּטוּר ג׳ יָמִים (טִרְדַּת מִצְוָה) ; aujourd’hui il קוֹרֵא וּמִתְפַּלֵּל comme tous. Fondement : SA HaRav ע׳ séif ג.
- ④ עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים. לֹא יַפְסִיק (עוֹסֵק בְּמִצְוָה) — de nos jours seulement s’il est le seul ; חַיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם même après coup. Fondement : SA HaRav ע׳ séif ד.
- ⑤ עוֹסֵק בַּאֲכִילָה וּבִמְלַאכְתּוֹ. הִתְחִיל בְּאִסּוּר — מַפְסִיק וְקוֹרֵא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ ; בְּהֶתֵּר — אֵין צָרִיךְ (וְהַמַּפְסִיק מְשֻׁבָּח) ; l’akhila coupe même בְּהֶתֵּר (וְכֵן עִקָּר). Fondement : SA HaRav ע׳ séif ה.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman ע׳ (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le פְּטוּר, la טִרְדַּת מִצְוָה, la הַפְסָקָה — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.