רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) — סימן ע״ד · שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ כְּשֶׁאֲבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה

שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ כְּשֶׁאֲבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה וּבוֹ ז׳ סְעִיפִים:כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ וְכו׳, כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ וְגו׳, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגו׳״. מִכָּאן לָמְדוּ חֲכָמִים שֶׁבְּכָל מְקוֹם שֶׁה׳ אֱלֹהֵינוּ מִתְהַלֵּךְ עִמָּנוּ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה אוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה — צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּחֲנֶה קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא תְּהֵא צוֹאָה מְגֻלָּה שָׁם, וְשֶׁלֹּא יִרְאֶה ה׳ בָּנוּ עֶרְוַת דָּבָר, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה דְּבַר עֶרְוָה כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם הַקּוֹרֵא אוֹ מִתְפַּלֵּל כִּמְלֹא עֵינָיו, מִפְּנֵי שֶׁעִקָּר מַחֲנֵהוּ שֶׁל אָדָם הוּא כְּנֶגֶד פָּנָיו, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַחֲנֶה זֶה קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא יִרְאֶה בּוֹ ה׳ עֶרְוַת דָּבָר. וְאִסּוּר זֶה הוּא מִן הַתּוֹרָה. וְהַחֲכָמִים הוֹסִיפוּ שֶׁהַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר ה׳ שׁוֹכֵן בָּהֶם בְּקִרְבֵּנוּ, שֶׁהֵם רֹאשׁוֹ וְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם הַקּוֹרֵא אוֹ מִתְפַּלֵּל — צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם הָעֶרְוָה תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד בְּלִי הֶפְסֵק וַחֲצִיצָה בֵּינֵיהֶם (אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ״ כו׳, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתוֹ מְכֻסָּה נֶגֶד בְּנֵי אָדָם). לְפִיכָךְ אִם הָיָה יָשֵׁן עָרֹם וּמִתְכַּסֶּה בְּטַלִּיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לְטַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם עֶרְוָתוֹ תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד — הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרָא עַד שֶּׁיָּחֹץ בְּטַלִּיתוֹ עַל לִבּוֹ לְהַפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה, שֶׁלִּבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה אָסוּר. וְהוּא הַדִּין אִם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת עֶרְוַת חֲבֵרוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הֶפְסֵק בֵּין לִבּוֹ לְעֶרְוַת חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹכְבִים עֲרֻמִּים וּמִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אֶחָד וְהֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה שֶׁאֵין בְּשָׂרָם נוֹגֵעַ אֶלָּא שֶׁפְּנֵיהֶם זֶה כְּנֶגֶד זֶה:

וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר. כָּתוּב בַּתּוֹרָה ״וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר״ : בְּעֵת ק״ש, תְּפִלָּה וְדִבְרֵי תּוֹרָה — הַמַּחֲנֶה כְּנֶגֶד פָּנָיו (כִּמְלֹא עֵינָיו) צָרִיךְ לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, וְאִסּוּר עֶרְוָה מְגֻלָּה הוּא מִן הַתּוֹרָה. וְהַחֲכָמִים הוֹסִיפוּ שֶׁהָרֹאשׁ וְהַלֵּב לֹא יִהְיוּ עִם הָעֶרְוָה תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד בְּלִי הֶפְסֵק. לְפִיכָךְ הַיָּשֵׁן עָרֹם בְּטַלִּיתוֹ, אַף שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ — לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיָּחֹץ בַּטַּלִּית עַל לִבּוֹ ; לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה — אָסוּר. וְהוּא הַדִּין בְּעֶרְוַת חֲבֵרוֹ (שְׁנַיִם עֲרֻמִּים תַּחַת טַלִּית אֶחָד).

אֲפִלּוּ אִם לִבּוֹ מְכֻסֶּה בְּבֶגֶד לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לָעֶרְוָה — צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא עֶרְוָתוֹ גַּם כֵּן מְכֻסָּה. וְאִם הוּא מְגֻלֶּה — אָסוּר לִקְרוֹת מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם הֶחֱזִיר פָּנָיו מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה אוֹ שֶׁעָצַם עֵינָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״לֹא תִּרְאֶה עֶרְוַת דָּבָר״, אֶלָּא ״לֹא יִרְאֶה בְךָ״, כְּלוֹמַר שֶׁתְּהֵא מְכֻסֶּה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֶה לְאַחֵר הָעוֹמֵד אֶצְלוֹ. לְפִיכָךְ הָעוֹמֵד בַּבַּיִת עָרֹם וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַחַלּוֹן שֶׁלֹּא יִרְאֶה עֶרְוָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכִּסָּה לִבּוֹ בְּבֶגֶד — הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרָא, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתוֹ מִגֻלָּה וְנִרְאֵית בַּבַּיִת. אֲבָל הַיָּשֵׁן עָרֹם בְּכִלָּה שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ י׳ טְפָחִים וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּצָה לָהּ וְגַם כִּסָּה בְּבֶגֶד עַל לִבּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֶרְוָתוֹ מִגֻלָּה בַּכִּלָּה — הֲרֵי זֶה כִּמְכֻסֶּה בְּטַלִּית, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַכִּלָּה גָּבוֹהַּ י׳ טְפָחִים שֵׁם כִּסּוּי עָלֶיהָ, וְאֵינָהּ דּוֹמָה לְבַיִת שֶׁהוּא חָלוּק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָעֶרְוָה נִרְאֵית בְּתוֹכוֹ — אָסוּר:

הָעֶרְוָה מְגֻלָּה. אַף שֶׁהַלֵּב מְכֻסֶּה — צָרִיךְ שֶׁהָעֶרְוָה עַצְמָהּ תְּהֵא מְכֻסָּה ; מְגֻלָּה — אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ הֶחֱזִיר פָּנָיו אוֹ עָצַם עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יִרְאֶה בְךָ״ (וְלֹא ״לֹא תִּרְאֶה״) — שֶׁתְּהֵא מְכֻסָּה כְּלַפֵּי אֲחֵרִים. לְפִיכָךְ עוֹמֵד עָרֹם בַּבַּיִת וּמוֹצִיא רֹאשׁוֹ לַחַלּוֹן — לֹא יִקְרָא, שֶׁעֶרְוָתוֹ נִרְאֵית בַּבַּיִת. אֲבָל הַיָּשֵׁן בְּכִלָּה שֶׁאֵינָהּ גָּבוֹהַּ י׳ טְפָחִים, רֹאשׁוֹ חוּץ וְלֵב מְכֻסֶּה — כִּמְכֻסֶּה בְּטַלִּית, שֶׁאֵין הַכִּלָּה רְשׁוּת לְעַצְמָהּ.

מַיִם אֲפִלּוּ הֵן צְלוּלִין חֲשׁוּבִים כִּסּוּי לָעֶרְוָה, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְלִבּוֹ חוּץ לַמַּיִם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם עֶרְוָתוֹ תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סָעִיף א׳. וְאִם לִבּוֹ תּוֹךְ הַמַּיִם, אִם הֵם צְלוּלִים — אָסוּר מִשּׁוּם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה. וְאִם הֵן עֲכוּרִים שֶׁאֵין אֲבָרָיו נִרְאִים בָּהֶם — מֻתָּר לִקְרוֹת בְּתוֹכָם, וְהוּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים הֶפְסֵק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֵיחָם רַע, שֶׁאָז צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד׳ אַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן. וּמַיִם צְלוּלִים שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע עוֹכְרָן בְּרַגְלָיו וּמֻתָּר. וְהָרוֹחֵץ בְּמַיִם צְלוּלִים שֶׁבַּכְּלִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעָכְרָן וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, אִם לִבּוֹ תּוֹךְ הַמַּיִם — יְכַסֶּה בַּבֶּגֶד מִמַּטָּה לְלִבּוֹ וִיבָרֵךְ. אֲבָל אִם כִּסָּהוּ בְּיָדוֹ — אֵינוֹ חָשׁוּב כִּסּוּי, שֶׁהַלֵּב וְהַיָּד גּוּף אֶחָד הֵן וְאֵין הַגּוּף יָכוֹל לְכַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו — אֵינוֹ חָשׁוּב כִּסּוּי שֶׁיּוּכַל לְבָרֵךְ כָּךְ בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּסִימָן צ״א:

מַיִם כְּכִסּוּי. מַיִם אֲפִלּוּ צְלוּלִים חֲשׁוּבִים כִּסּוּי לָעֶרְוָה, וּבִלְבַד שֶׁרֹאשׁוֹ וְלִבּוֹ חוּץ לַמַּיִם. לִבּוֹ בְּמַיִם צְלוּלִים — אָסוּר (לִבּוֹ רוֹאֶה) ; מַיִם עֲכוּרִים שֶׁאֵין אֲבָרָיו נִרְאִים — מֻתָּר (הֶפְסֵק), וּבִלְבַד שֶׁאֵין רֵיחָם רַע (וְאִם לָאו — ד׳ אַמּוֹת). מַיִם צְלוּלִים שֶׁעַל הַקַּרְקַע — עוֹכְרָן בְּרַגְלָיו. בַּכְּלִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעָכְרוֹ וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת — יְכַסֶּה בְּבֶגֶד מִמַּטָּה לְלִבּוֹ. יָד אֵינָהּ כִּסּוּי (הַלֵּב וְהַיָּד גּוּף אֶחָד), וְהוּא הַדִּין הַמְכַסֶּה רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו (סימן צ״א).

אִם הָאָדָם מְחַבֵּק גּוּפוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו — הֲרֵי זֶה חֲשׁוּבָה הַפְסָקָה בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה, שֶׁאַף שֶׁהַיָּד אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כִּסּוּי — חֲשׁוּבָה הַפְסָקָה, כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם אֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה:

מְחַבֵּק בִּזְרוֹעוֹתָיו. הַמְחַבֵּק גּוּפוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו — חֲשׁוּבָה הַפְסָקָה בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה : אַף שֶׁהַיָּד אֵינָהּ כִּסּוּי — חֲשׁוּבָה הַפְסָקָה, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם אֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַנָּשִׁים יְכוֹלוֹת לְבָרֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל כְּשֶׁהֵן לְבוּשׁוֹת הֶחָלוּק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מַפְסִיקוֹת לְמַטָּה מִלִּבָּן, לְפִי שֶׁעֶרְוָתָן לְמַטָּה מְאֹד וְאֵין לִבָּם רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הֵן עֲרֻמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתָן מִגֻלָּה וְנִרְאֵית לַאֲחֵרִים — אָסוּר מִשּׁוּם ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגו׳״. וְאִם הִיא יוֹשֶׁבֶת שֶׁאָז אֵין פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה נִרְאֵית — מֻתֶּרֶת לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲרֻמָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר״ו:

הָאִשָּׁה וְהֶחָלוּק. יש אומרים : הַנָּשִׁים יְכוֹלוֹת לְבָרֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל לְבוּשׁוֹת הֶחָלוּק אַף שֶׁאֵינָן מַפְסִיקוֹת לְמַטָּה מִלִּבָּן, שֶׁעֶרְוָתָן לְמַטָּה מְאֹד וְאֵין לִבָּן רוֹאֶה. עֲרֻמּוֹת — אָסוּר, שֶׁעֶרְוָתָן נִרְאֵית לַאֲחֵרִים (״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ״). יוֹשֶׁבֶת שֶׁאֵין פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה נִרְאֵית — מֻתֶּרֶת אַף עֲרֻמָּה (סימן ר״ו).

שְׁאָר אֲבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה — מֻתָּר. אֲבָל אִם אֵיזֶה מֵאֲבָרָיו נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ אוֹ בְּעֶרְוַת חֲבֵרוֹ — אָסוּר לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל. וְיַרְיכוֹתָיו שֶׁהָעֶרְוָה שׁוֹכֶבֶת עֲלֵיהֶן — צָרִיךְ לְהַפְסִיקָן בְּבֶגֶד, אוֹ לְהַרְחִיקָן בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִגַּע הַגִּיד בָּהֶן. אֲבָל בַּכִּיס אֵין לָחוּשׁ אִם נוֹגֵעַ בָּהֶן, לְפִי שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֲבָרָיו נוֹגְעִים בְּעֶרְוָתוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵירָה אַטּוּ יָדוֹ נוֹגַעַת בְּעֶרְוָתוֹ שֶׁאָז יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר, לְפִיכָךְ בַּכִּיס שֶׁאֵין לָחוּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם הִרְהוּר אַף אִם הָיְתָה נוֹגַעַת בּוֹ — אֵין לִגְזֹר בּוֹ מִשּׁוּם אֲבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֶרְוָה גְּמוּרָה לְעִנְיָן שֶׁאִם הוּא מְגֻלֶּה אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מִשּׁוּם ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ וְגו׳״:

אֲבָרָיו נוֹגְעִים. שְׁאָר אֲבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה — מֻתָּר. אֲבָל אֵבֶר הַנּוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ אוֹ בְּעֶרְוַת חֲבֵרוֹ — אָסוּר לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל. יְרֵכַיִם שֶׁהָעֶרְוָה שׁוֹכֶבֶת עֲלֵיהֶן — לְהַפְסִיקָן בְּבֶגֶד אוֹ לְהַרְחִיקָן. אֲבָל בַּכִּיס אֵין לָחוּשׁ, שֶׁאִסּוּר הַנְּגִיעָה אֵינוֹ אֶלָּא גְּזֵירָה אַטּוּ יָד (שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר), וְאֵינָהּ בַּכִּיס — אַף שֶׁהוּא עֶרְוָה גְּמוּרָה לְ״לֹא יִרְאֶה בְךָ״.

הָיְתָה טַלִּיתוֹ חֲגוּרָה לוֹ עַל מָתְנָיו לְכַסּוֹתוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה הוּא עָרֹם — מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתוֹ מְכֻסָּה, וְגַם הַטַּלִּית מַפְסֶקֶת בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. אֲבָל לְהִתְפַּלֵּל אָסוּר עַד שֶׁיְּכַסֶּה לִבּוֹ, לְפִי שֶׁבַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בְּאֵימָה, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵינוֹ מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ:

חֲגוּרַת מָתְנַיִם. טַלִּיתוֹ חֲגוּרָה עַל מָתְנָיו לְכַסּוֹתוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה, אַף שֶׁלְּמַעְלָה הוּא עָרֹם — מֻתָּר לִקְרוֹת ק״ש, שֶׁעֶרְוָתוֹ מְכֻסָּה וְהַטַּלִּית מַפְסֶקֶת בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. אֲבָל לְהִתְפַּלֵּל אָסוּר עַד שֶׁיְּכַסֶּה לִבּוֹ, שֶׁבַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּאֵימָה — מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּק״ש שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ.