✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דיני היסח הדעת וההרהור בשעת קריאת שמע — עיונים מעמיקים

סימן ע״ה · ו׳ סעיפים

טפח באשה · שער וקול אשה · ערוה בעששית · החזיר פניו וסומא

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ה — ו׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳), רא״ש, הגהות מיימוני, רשב״א, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ד. · טפח באשה ערוה · שער באשה ערוה · קול באשה ערוה · «ולא יראה בך ערות דבר»

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

Introduction to the sugya — גדר ההיסח וההרהור בק״ש ומקורותיו (ברכות כ״ד.), צירי הסימן (ו׳ סעיפים)
טפח ושער באשה — «טפח באשה ערוה», שער שדרכה לכסות, ובתולות ופאה נכרית (ברכות כ״ד., רמב״ם הלכות קריאת שמע פרק ג׳)
קול אשה — «קול באשה ערוה», קול זמר וקול הרגיל בו (ברכות כ״ד.)
ערוה כנגדו — ערות עכו״ם וקטן, ערוה בעששית, החזיר פניו וסומא (סעיפים ד׳-ו׳)
גדר ההרהור, ערוה שלו של אחרים — חקירת היסוד · נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

לְהִזָּהֵר מִגִּלּוּי שֵׂעָר וְקוֹל אִשָּׁה בִּשְׁעַת ק״ש. וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסות — אסור לקרות כנגדה. ב׳: שער של אשה שדרכה לכסות אסור לקרות כנגדו; בתולות שדרכן פרועות ראש — מותר. ג׳: קול זמר אשה — אסור לקרות כנגדו; קול הרגיל בו אינו ערוה. ד׳: אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עכו״ם וקטן. ה׳: ערוה בעששית ורואה אותה — אסור, «ולא יראה בך ערות דבר». ו׳: החזיר פניו, עצם עיניו, לילה או סומא — מותר, דבראייה תלה רחמנא.

Concise summary:

ו׳ seifim: the siman regulates what nullifies the קריאת שמע through distraction (היסח הדעת · הרהור): טפח באשה (a handbreadth uncovered where she usually covers — ערוה); the שער (hair she usually covers); the קול אשה (a singing voice — but «קול הרגיל בו אינו ערוה»); then the ערוה כנגדו — even of a עכו״ם or a קטן, even inside a glass lantern (עששית), «ולא יראה בך ערות דבר»; and the leniency when he turns his face, closes his eyes, or is blind (דבראייה תלה רחמנא).

1. הקדמת הסוגיא — היסח הדעת וההרהור בק״ש, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדיני הדברים המבטלים את קדושת קריאת שמע — גילוי שהוא ערוה מחמת ההרהור, וערוה הנראית כנגד הקורא. ראש הסימן: «להזהר מגילוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה», ובו ו׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) איסור מחמת ההרהור — טפח, שער וקול באשה הם ערוה «מפני שמביא לידי הרהור» כשמסתכל בו, ומקורו בגמרא (ברכות כ״ד.), «טפח באשה ערוה», «שער באשה ערוה», «קול באשה ערוה»; (ב) איסור מחמת הראייה — «ולא יראה בך ערות דבר» (דברים כ״ג), שאסור לקרות כנגד ערוה הנראית, ואפילו דרך דפנות עששית. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: מדת הטפח, שער בתולות ופאה נכרית, קול זמר וקול דיבור, ערות עכו״ם וקטן, והחזיר פניו או שהוא סומא.

הערה יסודית: ציר הסימן — שני מיני איסור נפגשים בו. יש איסור התלוי בהסתכלות ובהרהור (טפח, שער, קול), שאין הדבר ערוה ממש אלא שמביא לידי הרהור; ויש איסור התלוי בראיית ערוה ממש («ולא יראה בך»). ולזה נפקא מינה גדולה: במין הראשון מהני העלמת עין והסחת המבט, ובמין השני תלוי בעצם המציאות הנראית לעין.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: «טפח (ושער וקול) באשה ערוה» — האם גדר ערוה ממש (שהדבר עצמו נחשב ערוה, ואסור בכל ענין כערוה גמורה), או גדר איסור מחמת ההרהור (שאין הדבר ערוה, אלא שהראייה בו מביאה לידי הרהור, ומשום «והיה מחניך קדוש»)?

(א) אם ערוה ממש — האיסור קבוע בעצם, ואף בראייה בהעברה בעלמא בלא כוונת הסתכלות יהא אסור.
(ב) אם מחמת ההרהור — לא נאסר אלא במקום חשש הרהור, וכל שאינו מסתכל (ראייה בהעברה) או שעוצם עיניו — אין כאן ערוה. וכן מוכח מלשון אדמו״ר הזקן «מפני שמביא לידי הרהור».

ונפקא מינה בראייה בהעברה בעלמא, ובקול הרגיל בו, ובאשה עצמה הקוראה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. טפח ושער באשה — «טפח באשה ערוה» ושער שדרכה לכסות (ברכות כ״ד.)

לשון השלחן ערוך

סעיפים א׳-ב׳: «טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. שער של אשה שדרכה לכסות אסור לקרות כנגדו; אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש — מותר.» (וברמ״א: וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן שער נכרית אפילו דרכה לכסות.)

שורש הדין — ברכות כ״ד.: אמר רב חסדא «שוק באשה ערוה», שנאמר «גלי שוק עברי נהרות»; ואמר שמואל «קול באשה ערוה», שנאמר «כי קולך ערב»; ואמר רב ששת «שער באשה ערוה», שנאמר «שערך כעדר העזים». ומהא ילפינן שאיסור אלו לענין קריאת שמע ותפילה. ופסק הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) שאסור לקרות כנגד טפח מגולה מן האשה במקום המכוסה, ומרן העתיק דבריו, והוסיף שאף באשתו הדין כן. וכתב הבית יוסף מן הטור והגהות מיימוני.

קושיא — אם ערוה ממש היא, מאי שנא מקום שדרכה לכסות ממקום שדרכה לגלות? אם «טפח באשה ערוה» גדר ערוה בעצם, אף פניה וידיה יהיו אסורין; ואם תלוי ברגילות (שדרכה לכסות), שמע מינה שאין זה ערוה ממש אלא תלוי בהרהור. ותרתי דסתרי בעצם ההגדרה.

תירוץ: אין כאן ערוה בעצם כערות הגוף ממש, אלא איסור מחמת ההרהור. ולכן דוקא במקום «שדרכה לכסות» — שהגילוי בו חידוש ומביא לידי הרהור; אבל פניה וידיה, שדרכן להיות מגולים ורגיל בהן, אין בהן חשש הרהור ומותר לקרות כנגדן. וכן השער — «שדרכה לכסות» אסור, אבל בתולות שדרכן פרועות ראש, ושערות היוצאות חוץ לצמתן במקום שרגילין בכך — מותר, שאין בהן הרהור מחמת הרגילות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — «אפילו היא אשתו» ופאה נכרית: אף באשתו אסור, שאין ההיתר תלוי בהיתר האישה לו אלא בחשש ההרהור, וההרהור שייך אף באשתו כשהמקום מגולה שלא כרגילותו. ובפאה נכרית (רמ״א בשם הגהות אלפסי) — אף שדרכה לכסות שערה, כיון שהפאה עשויה להיות נראית ורגילין בה, נחלקו האחרונים אם דומה לשער ממש; ולענין ק״ש רבים הקילו כיון שאין בה חשש כשער הגוף. ולענין מדת הטפח — «טפח» דוקא, ובאשתו; ולענין אשה אחרת יש שהחמירו אף פחות מטפח (רמ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — טפח ושער: (א) טפח מגולה במקום שדרכה לכסות — אסור, ואפילו באשתו. (ב) פניה וידיה שדרכן מגולים — מותר, שרגיל בהן. (ג) שער שדרכה לכסות — אסור; בתולות ושערות שחוץ לצמתן במקום שרגילין — מותר. (ד) אשה אחרת — יש מחמירין אף בפחות מטפח (רמ״א). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«טפח באשה ערוה» (ברכות כ״ד.): במקום שדרכה לכסות — אסור לקרות כנגדו מפני ההרהור, ואפילו באשתו; אבל מקום שדרכה לגלות שרגיל בו — מותר. וכן שער שדרכה לכסות אסור, ובתולות ופאה נכרית ושחוץ לצמתן — מותר.

3. קול אשה — «קול באשה ערוה», קול זמר וקול הרגיל בו (ברכות כ״ד.)

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: «יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע.» (וברמ״א: ואפילו באשתו; אבל קול הרגיל בו אינו ערוה.)

שורש הדין — ברכות כ״ד.: «אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה». ופירשו הראשונים (רא״ש ותלמידי רבינו יונה) שהוא לענין קריאת שמע ותפילה — שהשומע קול זמר אשה בשעת הקריאה אינו יכול לכוון, ומתעורר בו הרהור. ומרן כתב «יש ליזהר», והרמ״א הוסיף מן הבית יוסף (בשם אוהל מועד והגהות מיימוני) ש«קול הרגיל בו אינו ערוה» — היינו קול דיבורה הרגיל.

קושיא — מהו «קול הרגיל בו» שאינו ערוה, והלא שמואל אמר סתם «קול באשה ערוה»? אם כל קול אשה ערוה, אף קול הדיבור יהא אסור; ואם קול הדיבור מותר, מנין החילוק בין קול לקול?

תירוץ: «קול באשה ערוה» נאמר על קול זמר, שהוא מעורר ומביא לידי הרהור; אבל קול דיבורה הרגיל, שבני אדם רגילים לשמעו תמיד, אין בו חידוש ואינו מביא לידי הרהור, ולכן «אינו ערוה». והיינו כדרך שאמרנו בטפח ובשער — שהכל תלוי בהרהור, וכל שרגיל בו (מקום מגולה, שער בתולה, קול דיבור) — אין בו חשש. ולכן אף באשתו — קול זמרה אסור, שהזמר מעורר אף בה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת — גדר «קול הרגיל בו»: דנו האחרונים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) אם ההיתר בקול דיבור בלבד, או אף בקול זמר שרגיל בו תמיד; ויש שכתבו שאף קול זמר הנשמע דרך רדיו וכיוצא נכלל בגדרי הסוגיא, ויש שחילקו. ולענין למעשה — נהגו להיזהר מקול זמר אשה בשעת ק״ש ותפילה ולימוד, ולסמוך על «קול הרגיל בו» רק בקול דיבור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — קול אשה: (א) קול זמר אשה בשעת ק״ש — אסור, ואפילו באשתו. (ב) קול דיבורה הרגיל — «אינו ערוה», ומותר. (ג) אם יכול לכוון לבו ואינו משים לב לקול — יש מקום להקל (עי׳ שלחן ערוך הרב). (ד) הזיקה לטפח ולשער — הכל מגדר ההרהור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«קול באשה ערוה» (ברכות כ״ד.): קול זמר אשה מעורר ומביא לידי הרהור, ואסור לקרות ק״ש כנגדו ואפילו באשתו; אבל קול דיבורה הרגיל — «אינו ערוה», שאין בו הרהור מחמת הרגילות.

4. ערוה כנגדו — ערות עכו״ם וקטן, עששית, החזיר פניו וסומא (סעיפים ד׳-ו׳)

לשון השלחן ערוך

סעיפים ד׳-ו׳: «אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עכו״ם, וכן כנגד ערות קטן אסור (ויש מתירין כנגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה). ערוה בעששית ורואה אותה דרך דפנותיה — אסור לקרות כנגדה, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא. היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא לילה, או שהוא סומא — מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה.»

שורש הדין: מקור דין «ולא יראה בך ערות דבר» (דברים כ״ג, טו) — במחנה מלחמה, ולמדוהו חכמים אף לקריאת שמע ותפילה. וגדר האיסור — «ערוה הנראית», ולכן אף ערות עכו״ם וקטן בכלל, שהראייה היא הפוסלת. ובעששית — כיון שנראית דרך הדפנות, «והא מתחזיא» ואסור. אבל החזיר פניו או עצם עיניו — «דבראייה תלה רחמנא», שתלה הכתוב באיסור בראייה, «והא לא חזי לה». והוא מבואר בגמרא (ברכות כ״ה:) ובראשונים, ופסקוֹ מרן.

קושיא — מה בין ערוה כנגדו למין ההרהור שבתחילת הסימן? בטפח ובקול תלינו באיסור בהרהור, וכאן תלינו בראייה («ולא יראה בך»); ואם הכל מין אחד, למה בעששית אסור אף שאין הרהור, ובחזיר פניו מותר אף שהערוה עדיין קיימת?

תירוץ: שני מיני איסור הם. ערות ממש (של עכו״ם, קטן, וכל הנראה) אסורה מדין «ולא יראה בך ערות דבר» — וגדרה הראייה, ולכן בעששית אסור («והא מתחזיא»), ובהחזיר פניו או סומא מותר («דבראייה תלה רחמנא»). אבל טפח ושער וקול אינם ערוה ממש אלא מדין הרהור — ולכן תלויים ברגילות ובהסתכלות. ונמצא הסימן כולל שני יסודות: איסור הראייה (ערוה ממש) ואיסור ההרהור (טפח, שער, קול). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — עששית ומים צלולים: בעששית אסור לפי ש«מתחזיא» דרך הדפנות. ומכאן דנו האחרונים בערוה הנראית במים צלולים או במראה — אם דומה לעששית (שהראייה ישירה) או לא. ולענין החזיר פניו — צריך שיחזיר כל גופו עד שתיעשה הערוה מן הצד, ולא די בהטיית הראש בלבד לדעת המחמירין. ובסומא ובלילה — אף שאינו רואה, מבואר שההיתר בערות אחרים, אבל בערות עצמו יש שהחמירו אף בעצם עיניו (עי׳ שלחן ערוך הרב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — ערוה כנגדו: (א) ערות עכו״ם וקטן — אסור לקרות כנגדה (ויש מתירין בקטן שאינו ראוי לביאה). (ב) ערוה בעששית הנראית — אסור, «והא מתחזיא». (ג) החזיר פניו או עצם עיניו או סומא או לילה — מותר, «דבראייה תלה רחמנא». (ד) ערות עצמו — חמורה יותר (עי׳ להלן, ערוה שלו של אחרים). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«ולא יראה בך ערות דבר»: אסור לקרות כנגד ערוה הנראית, אף של עכו״ם וקטן, ואף בעששית («והא מתחזיא»); אבל החזיר פניו, עצם עיניו, לילה או סומא — מותר, «דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה».

5. גדר ההרהור וערוה שלו של אחרים · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסות — אסור (א׳); שער שדרכה לכסות אסור, בתולות מותר (ב׳); קול זמר אשה אסור, קול הרגיל בו אינו ערוה (ג׳); אסור כנגד ערוה אף של עכו״ם וקטן (ד׳); ערוה בעששית הנראית אסור (ה׳); החזיר פניו, עצם עיניו, לילה או סומא — מותר (ו׳).»

שורש הדין — «ולא יראה בך» ואיסור ההרהור: שני כתובים ביסוד הסימן — «והיה מחניך קדוש» (מדין ההרהור וטהרת המחשבה בשעת דבר שבקדושה), ו«ולא יראה בך ערות דבר» (מדין הראייה). וחילוק גדול ביניהם באדמו״ר הזקן (שלחן ערוך הרב סימן ע״ה): ערות עצמו — «כשערוותו מגולה אסור לקרות אפילו עצם עיניו או סומא או בלילה, שנאמר ולא יראה בך»; אבל ערות חבירו — יש מתירין בעצם עיניו, ש«לא יראה בך» נדרש על ערות עצמו. וכן עיקר לענין ערות אחרים, שההיתר תלוי בראייה בלבד.

קושיא — אם באחרים מהני עצימת עין, למה בעצמו לא מהני? הלא בשניהם הכתוב אחד «ולא יראה בך»; ואם בראייה תלה רחמנא, אף בערות עצמו יועיל שעצם עיניו ואינו רואה?

תירוץ: «ולא יראה בך» — «בך» דייקא, בערות עצמך; ובזה גזר הכתוב שלא תהא ערוה מגולה כנגד דבר שבקדושה, ואין ההיתר תלוי בראייתו אלא בעצם היות ערוותו מגולה. אבל ערות אחרים אינה בכלל «בך», ולא נאסרה אלא מדין הראייה בלבד — ולכן החזיר פניו, עצם עיניו או סומא מהני. ונמצא ערות עצמו חמורה, שהיא באיסור אף בלא ראייה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
טפח באשה	מגולה במקום שדרכה לכסות — אסור לקרות כנגדו, אפילו באשתו (מדין הרהור, ברכות כ״ד.).
שער אשה	שדרכה לכסות — אסור; בתולות ושחוץ לצמתן במקום שרגילין — מותר.
קול אשה	קול זמר — אסור ואפילו באשתו; קול הרגיל בו (דיבור) — אינו ערוה.
ערוה כנגדו	אף של עכו״ם וקטן, ואף בעששית הנראית — אסור («ולא יראה בך»).
החזיר פניו / סומא	בערות אחרים — מותר, «דבראייה תלה רחמנא»; בערות עצמו — אסור אף בעצם עיניו.
אשה עצמה	אשה עצמה יכולה לקרות ולהתפלל אף שהיא ערומה אם יושבת (עי׳ סי׳ ע״ד).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
טפח באשה	מקום שדרכה לכסות — ערוה מחמת הרהור	ע״ה סעיף א׳ (ברכות כ״ד.; רמב״ם קריאת שמע פרק ג׳; הגהות מיימוני)
שער וקול	שער שדרכה לכסות וקול זמר — ערוה; קול הרגיל בו — לא	ע״ה סעיפים ב׳-ג׳ (ברכות כ״ד.; רשב״א; בית יוסף בשם אוהל מועד)
ערות עכו״ם וקטן	אסור לקרות כנגדה; יש מתירין בקטן	ע״ה סעיף ד׳ (רבינו ירוחם; רא״ש פרק מי שמתו)
עששית וראייה	נראית — אסור; החזיר פניו וסומא — מותר	ע״ה סעיפים ה׳-ו׳ (ברכות כ״ה:; «ולא יראה בך ערות דבר»)
ערוה שלו של אחרים	עצמו אסור אף בעצם עיניו; אחרים מהני	ע״ה (שלחן ערוך הרב סימן ע״ה; עי׳ סי׳ ע״ד)

גמרא: ברכות כ״ד. · ברכות כ״ה: (טפח, שוק, שער וקול באשה ערוה; ולא יראה בך ערות דבר; החזיר פניו וסומא)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) · רא״ש · תלמידי רבינו יונה · רשב״א · הגהות מיימוני · טור · בית יוסף · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן ע״ה · דיני היסח הדעת וההרהור בק״ש · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Join a 'havrouta