שולחן ערוך · אורח חיים

פותח מרן בדיני הדברים המבטלים את קדושת קריאת שמע — גילוי שהוא ערוה מחמת ההרהור, וערוה הנראית כנגד הקורא. ראש הסימן: «להזהר מגילוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה», ובו ו׳ סעיפים. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) איסור מחמת ההרהור — טפח, שער וקול באשה הם ערוה «מפני שמביא לידי הרהור» כשמסתכל בו, ומקורו בגמרא (ברכות כ״ד.), «טפח באשה ערוה», «שער באשה ערוה», «קול באשה ערוה»; (ב) איסור מחמת הראייה — «ולא יראה בך ערות דבר» (דברים כ״ג), שאסור לקרות כנגד ערוה הנראית, ואפילו דרך דפנות עששית. ומצירים אלו נובעות שאלות הסימן: מדת הטפח, שער בתולות ופאה נכרית, קול זמר וקול דיבור, ערות עכו״ם וקטן, והחזיר פניו או שהוא סומא.

סעיפים א׳-ב׳: «טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו, אפילו היא אשתו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדה. שער של אשה שדרכה לכסות אסור לקרות כנגדו; אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש — מותר.» (וברמ״א: וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכל שכן שער נכרית אפילו דרכה לכסות.)

סעיף ג׳: «יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע.» (וברמ״א: ואפילו באשתו; אבל קול הרגיל בו אינו ערוה.)

סעיפים ד׳-ו׳: «אסור לקרות כנגד ערוה, אפילו של עכו״ם, וכן כנגד ערות קטן אסור (ויש מתירין כנגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה). ערוה בעששית ורואה אותה דרך דפנותיה — אסור לקרות כנגדה, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא. היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה, או שעצם עיניו, או שהוא לילה, או שהוא סומא — מותר לקרות, דבראייה תלה רחמנא והא לא חזי לה.»

עיקרי הסימן: «טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסות — אסור (א׳); שער שדרכה לכסות אסור, בתולות מותר (ב׳); קול זמר אשה אסור, קול הרגיל בו אינו ערוה (ג׳); אסור כנגד ערוה אף של עכו״ם וקטן (ד׳); ערוה בעששית הנראית אסור (ה׳); החזיר פניו, עצם עיניו, לילה או סומא — מותר (ו׳).»