✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ע״ו · דין להיזהר מצואה בשעת קריאת שמע

דין להיזהר מצואה בשעת קריאת שמע — צואה בעששית מותר לקרות כנגדה (וכסית את צאתך והא מתכסיא); צואה בגומא; צואה עוברת ופי חזיר; ביטול מעט צואה ברוק; וספק בטהרת המקום (ספק צואה ומי רגלים)
סימן ע״ו · ח׳ סעיפים
דין להיזהר מצואה בשעת קריאת שמע
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

סימן זה מלמד את טהרת המקום לקריאת שמע — להיזהר מצואה: צואה בעששית מותר לקרות כנגדה (וכסית את צאתך והא מתכסיא); צואה בגומא המכוסה בסנדל; צואה עוברת ופי חזיר; ביטול מעט צואה ברוק עבה; והספק בצואה ובמי רגלים. טקסט עברי, ביאור והסבר של ח׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: טהרת המקום לק״ש — צואה בעששית, צואה עוברת, ביטול ברוק, ספק צואה ומי רגלים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ע״ו · ח׳ סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

נאמר בתורה (דברים כ״ג): וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ... וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ — שיהיה המחנה קדוש בשעה שאומרים דברים שבקדושה. הסימן עוסק בדין להיזהר מצואה בשעת ק״ש: מה שנראה אך מכוסה, מה שעובר, מה שמבטלים, וספק בטהרת המקום. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. ח׳ הסעיפים — צואה בעששית (סעיף א׳), צואה בגומא (סעיף ב׳), צואה עוברת (סעיף ג׳), צואה על בשרו (סעיף ד׳), פי טבעת (סעיף ה׳), ביטול ברוק (סעיף ו׳), ספק צואה ומי רגלים (סעיף ז׳), מצא צואה אחר שקרא (סעיף ח׳)
1. מקרה מעשי — עששית: לקרות כנגד מה שנראה אך מכוסה
2. מקרה מעשי — צואה עוברת: מפסיק
3. מקרה מעשי — ספק בטהרת המקום (ספק צואה / מי רגלים)
+ שאלות להבנה ולהעמקה

א. טהרת המקום לק״ש — ח׳ הסעיפים

לְהִזָּהֵר מִצּוֹאָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע — היסוד הוא הכיסוי: התורה תלתה את האיסור בכך שהצואה מגולה (וכסית את צאתך). מה שמכוסה — אף שנראה דרך זכוכית — אינו מעכב; אבל מה שמגולה, עובר, או בְּמקומו (פי טבעת) — מעכב. ומכאן דין העששית, הגומא, צואה עוברת, ביטול ברוק, ודיני הספק (ספק צואה ומי רגלים).

סעיף א׳ — צואה בעששית

צוֹאָה בַּעֲשָׁשִׁית — מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ דָּפְנוֹתֶיהָ, מִשּׁוּם דִּבְכִסּוּי תָּלָה רַחֲמָנָא, דִּכְתִיב «וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ», וְהָא מִתְכַּסְּיָא.
סעיף א׳: צואה בעששית (פנס זכוכית) — מותר לקרות כנגדה, אף על פי שרואה אותה דרך דפנותיה, לפי שבכיסוי תלה הכתוב [את האיסור], שנאמר «וכסית את צאתך», והרי היא מכוסה.
המדד אינו הראייה אלא הכיסוי. הכתוב כתב «וכסית את צאתך»: כיון שהצואה מכוסה — נתונה בעששית זכוכית — מותר לקרות כנגדה, אף שהעין רואה אותה דרך הזכוכית, והא מתכסיא, שהרי היא מכוסה.

סעיף ב׳ — צואה בגומא

צוֹאָה בַּגֻּמָּא — מַנִּיחַ סַנְדָּלוֹ עָלֶיהָ וְקוֹרֵא, דַּחֲשִׁיבָה כִּמְכֻסָּה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין רֵיחַ רַע מַגִּיעַ לוֹ מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא סַנְדָּלוֹ נוֹגֵעַ בָּהּ.
סעיף ב׳: צואה בגומא — מניח סנדלו עליה וקורא, שהיא נחשבת כמכוסה; וכיון שאין ריח רע מגיע אליו — מותר, ובלבד שלא יהא סנדלו נוגע בה.
גומא שפיהּ סתום בסנדל נחשבת מכוסה — ומכאן ההיתר, כעששית. שני תנאים: שלא יגיע ריח רע לקורא; ושהסנדל לא ייגע בצואה.

סעיף ג׳ — צואה עוברת ופי חזיר

הֶעֱבִירוּ צוֹאָה לְפָנָיו — אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ. וּפִי חֲזִיר כְּצוֹאָה עוֹבֶרֶת דָּמֵי, אֲפִלּוּ עוֹלֶה מִן הַנָּהָר אֵין הָרְחִיצָה מוֹעֶלֶת לוֹ, דַּהֲוֵי כִּגְרָף שֶׁל רְעִי.
סעיף ג׳: העבירו צואה לפניו — אסור לקרות כנגדה. ופי חזיר כצואה עוברת דמי, ואפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו, דהוי כגרף של רעי.
לא רק המונח אלא גם העובר לפניו מעכב: מפסיק בק״ש. פי חזיר דינו כן — כגרף של רעי — ואף לאחר שרחצוֹ בנהר אינו נטהר לעניין זה, שהוא מיוחד לכך.

סעיף ד׳ — צואה על בשרו ומכוסה

הָיְתָה צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ וּמְכֻסָּה בִּבְגָדָיו, אוֹ שֶׁהִכְנִיס יָדָיו בְּבֵית הַכִּסֵּא דֶּרֶךְ חוֹר וְאֵינוֹ מֵרִיחַ רֵיחַ רַע — יֵשׁ מַתִּירִים לִקְרוֹת וְיֵשׁ אוֹסְרִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּיר הַמַּתִּיר בְּצוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהִיא נִכְסֵית מֵאֵלֶיהָ בְּלֹא מַלְבּוּשׁ, כְּגוֹן אַצִּילֵי יָדָיו, וְנָכוֹן לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַמַּחְמִיר. הַגָּה: וְשִׁכְבַת זֶרַע עַל בְּשָׂרוֹ דִּינוֹ כְּצוֹאָה.
סעיף ד׳: היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו, או שהכניס ידיו לבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע — יש מתירים לקרות ויש אוסרין. ויש אומרים שלא התיר המתיר בצואה על בשרו אלא במקום שהיא נכסית מאליה בלא מלבוש, כגון אצילי ידיו, ונכון לעשות כדברי המחמיר. הגה: ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה.
מחלוקת: צואה על הבשר אך מכוסה בבגדיש מתירים ויש אוסרין. יש שצמצמו את ההיתר למקום הנכסה מאליו (כאצילי ידיו). למעשה נכון לעשות כדברי המחמיר. והרמ״א הוסיף ששכבת זרע על בשרו כצואה.

סעיף ה׳ — צואה בפי טבעת

צוֹאָה בְּפִי טַבַּעַת — אֲפִלּוּ הִיא מְכֻסָּה, אָסוּר לִקְרוֹת לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֲפִלּוּ אֵינָהּ נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד וְנִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב.
סעיף ה׳: צואה בפי טבעת — אפילו היא מכוסה, אסור לקרות לדברי הכל, אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב.
צואה במקומה (פי טבעת) חמורה יותר: אסור לדברי הכל, אף שמכוסה — שאף המתירים בצואה מכוסה על הבשר מודים כאן. ואף אם אינה נראית אלא בישיבה.

סעיף ו׳ — ביטול ברוק

הָיָה לְפָנָיו מְעַט צוֹאָה — יָכוֹל לְבַטְּלָהּ בְּרוֹק שֶׁיָּרֹק בָּהּ וְיִקְרָא כְּנֶגְדָּהּ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָרוֹק עָבֶה. וְאֵין הַבִּטּוּל מוֹעִיל אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, אֲבָל אִם לֹא יִקְרָא מִיָּד וְהָרוֹק נִמּוֹחַ וְנִבְלַע בָּהּ — לֹא בָּטְלָה.
סעיף ו׳: היה לפניו מעט צואה — יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה, ובלבד שיהא הרוק עבה. ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה, אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה — לא בטלה.
במעט צואה, רוק עבה המכסה אותה מבטלהּ (ביטול) ומתיר לקרות — כעין כיסוי. אך תוקפו לפי שעה: אם שהה והרוק נימוח ונבלע — בטל הביטול.

סעיף ז׳ — ספק צואה ומי רגלים

סָפֵק אִם צוֹאָה בַּבַּיִת — מֻתָּר לִקְרוֹת, דְּחֶזְקַת בַּיִת שֶׁאֵין בָּהּ צוֹאָה. סָפֵק אִם צוֹאָה בָּאַשְׁפָּה — אָסוּר, מִשּׁוּם דְּחֶזְקַת אַשְׁפָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צוֹאָה. אֲבָל סְפֵק מֵי רַגְלַיִם אֲפִלּוּ בָּאַשְׁפָּה — מֻתָּר, מִשּׁוּם דְּלֹא אָסְרָה תּוֹרָה לִקְרוֹת כְּנֶגֶד מֵי רַגְלַיִם אֶלָּא כְּנֶגֶד עַמּוּד שֶׁל קִלּוּחַ, וְאַחַר שֶׁנָּפַל לֹא מִיתַּסַר אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, וּבִסְפֵקָן לֹא גָּזְרוּ.
סעיף ז׳: ספק אם צואה בבית — מותר לקרות, דחזקת בית שאין בה צואה. ספק אם צואה באשפה — אסור, משום דחזקת אשפה שיש בה צואה. אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה — מותר, משום דלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח, ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן, ובספיקן לא גזרו.
הספק הולך אחר חזקת המקום: בית בחזקת נקי (מותר), אשפה בחזקת מטונפת (אסור). מי רגלים קלים יותר: לא אסרה תורה אלא עמוד של קלוח; ומשנפלו לארץ אין איסורם אלא מדרבנן, ובספיקן לא גזרו — ולכן מותר אף באשפה.

סעיף ח׳ — מצא צואה אחר שקרא

קָרָא בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בְּצוֹאָה וּמְצָאָהּ אַחַר כָּךְ — צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת. אֲבָל אִם אֵין הַמָּקוֹם רָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת. וּמֵי רַגְלַיִם, אֲפִלּוּ מְצָאָן בְּמָקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת.
סעיף ח׳: קרא במקום שראוי להסתפק בו בצואה ומצאהּ אחר כך — צריך לחזור ולקרות. אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו — אין צריך לחזור ולקרות. ומי רגלים, אפילו מצאן במקום שראוי להסתפק — אין צריך לחזור ולקרות.
במקום שהספק ראוי ומצא אחר כך צואה, קריאתו כמאן דליתא: צריך לחזור ולקרות. במקום שאין הספק ראוי — אינו חוזר. ובמי רגלים, הקלים, אין צריך לחזור אף במקום ספק.
הסימן במשפט אחד: יש להיזהר מצואה בשעת ק״ש, והמדד הוא הכיסוי (וכסית את צאתך): מה שסתום בעששית או בגומא מכוסה מותר אף שנראה, אבל העוברת (צואה עוברת, פי חזיר), שבמקומה (פי טבעת) או שיש בה ריח רע — מעכבת. מעט צואה מתבטלת ברוק עבה (לפי שעה); ובספק הולכים אחר חזקת המקום — ומי רגלים תמיד קלים יותר.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — עששית (פנס זכוכית)

מצב: צואה נתונה בעששית זכוכית, והוא רואה אותה דרך הזכוכית. האם מותר לקרות כנגדה ?
הנהגה: כן — מותר. המדד הוא הכיסוי ולא הראייה: «וכסית את צאתך», והרי היא מכוסה (והא מתכסיא). וכן צואה בגומא המכוסה בסנדל, ובלבד שאין ריח רע מגיע ושאין הסנדל נוגע בה. ולמעשה — כהוראת הרב.

מקרה 2 — צואה עוברת

מצב: בשעת ק״ש מעבירים לפניו צואה (או פי חזיר). מה יעשה ?
הנהגה: מפסיק: אסור לקרות כנגדה. העובר מעכב כמונח. פי חזירכגרף של רעי — ואף שרחצוֹ בנהר אין הרחיצה מועלת. ולפרטי החזרה — כהוראת הרב.

מקרה 3 — ספק בטהרת המקום (ספק צואה / מי רגלים)

מצב: אינו בטוח אם יש צואה (או מי רגלים) במקום שרוצה לקרות בו. האם יקרא ?
הנהגה: הולכים אחר חזקת המקום: בית בחזקת נקי — מותר; אשפה בחזקת מטונפת — אסור. במי רגלים, הקלים, מותר אף באשפה (לא אסרה תורה אלא עמוד של קלוח, ובספיקן לא גזרו). קרא ומצא אחר כך צואה במקום שהספק ראוי — חוזר וקורא (ובמי רגלים לא). ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. למה מותר לקרות כנגד צואה בעששית, אף שרואה אותה (סעיף א׳) ?
  2. בשני תנאים מותר לקרות כנגד צואה בגומא המכוסה בסנדל — מהם (סעיף ב׳) ?
  3. למה פי חזיר דינו כצואה עוברת, ואף לאחר שרחצוֹ בנהר (סעיף ג׳) ?
  4. כיצד הרוק מתיר לקרות, ולמה רק לפי שעה (סעיף ו׳) ?
  5. למה ספק במי רגלים מותר אף באשפה, שלא כצואה (סעיף ז׳) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן ע״ז
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן ע״ו · ח׳ סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא