סימן ע״ט · דין מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה

📑 תוכן הלימוד

א. מי שנזדמן לו צואה בק״ש — ט׳ הסעיפים

סעיף א׳ — ההרחקות: מאחריו, מלפניו, מצדו

היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד׳ אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח; ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה [או שהוא סומא] [תשובת הרשב״א סי׳ קס״ח ב״י בשם הר״י] שאינו רוא׳ אותה, צריך להרחיק עד מקו׳ שאינו יכול לראו׳ ביום; ואם הוא מצדו דינו כמלאחריו. הגה: ש״ץ המתפלל וצואה בבה״כ או בבית שמתפלל שם אפי׳ הוא לאחריו בכל הבית צריך לשתוק עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים ידי חובתן ואי אפשר שלא יהא א׳ מן הקהל בתוך ד״א של הצואה [הגהות מרדכי החדשים פ׳ תפלת השחר] ועיין לקמן ס״ס צ׳ [ועיין לקמן סי׳ פ״ז בדין צואה בבית].

סעיף ב׳ — שינוי רשות: רשות אחרת וגבוה עשרה

היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה, או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר, אפילו הפתח פתוח ויושב בצדה ורואה אותה, אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והי׳ מחניך קדוש להרא״ש אבל להרשב״א דוקא כשאינו רואה אותה; ואם יש לה ריח לא מהניא הפסקה ולא שינוי רשות וי״א דכי היכי דהפסקה מועל׳ לצואה עצמ׳ ה״נ מועיל׳ לריח רע שלה.

סעיף ג׳ — חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה

חצר קטנה שנפרצה במלוא׳ לגדול׳ והגדול׳ עודפת עליה מן הצדדים קטנה לא חשיבה כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במלואה לגדולה אבל הגדולה כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה חשיבה כבית בפ״ע הלכך אם צואה בגדולה אסו׳ לקרות בקטנה עד שירחיק כשיעו׳ ואם צואה בקטנה מות׳ לקרות בגדולה בלא הרחקה אם אין מגיע לו ריח רע.

סעיף ד׳ — צואת בהמה (כלב, חזיר, חמור, חתול)

צואת כלב וחזיר אם נתן בהם עורות מרחיקים מהם כמו מצואת אדם, ואם לאו דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע, ואם יש בהם ריח רע דינם כמו צואת אדם.

סעיף ה׳ — צואת חמור, חתול ונמיה, ונבילה מסרחת

צואת חמו׳ הרכה לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבילה מסרחת דינם כצואת אדם וההולך בדרך אע״פ שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר יש אומרים שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים. הגה: במקום דשכיחי חמורי׳.

סעיף ו׳ — מי רגלי חמור וצואת תרנגולים אדומה

בירושלמי אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים אדומה.

סעיף ז׳ — צואת תרנגולים והלול

צואת תרנגולים ההולכים בבית דינם כצואת בהמה חיה ועוף אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם.

סעיף ח׳ — אשפה שריחה רע

אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע.

סעיף ט׳ — ריח רע: אשפה והפחה

יצא ממנו רוח מלמטה אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח, ואם יצא מחבירו מותר בדברי תורה, משום דאי אפשר שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה, אבל לקרות קריאת שמע אסור עד שיכלה הריח.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — מדידת ההרחקה

מקרה 2 — צואה ברשות אחרת

מקרה 3 — הפחה וריח רע

שאלות להבנה

להעמיק עוד