✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן פ״ה · מבואות המטונפות
באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע — לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא; ואם היה קורא ובא — מפסיק; ובמקום הטינופת אפילו להרהר בדברי תורה אסור
סימן פ״ה · ב׳ סעיפים
באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את המקומות שאסור לומר בהם קריאת שמע ודברי קדושה: לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא; ואפילו מי שהיה קורא ובא — מפסיק כשמגיע למבוי המטונף; וביציאתו חוזר למקום שפסק (מחבר) או לראש (רמ״א); ובמקום של טינופת ממש (בית הכסא, מרחץ, צואה ומי רגלים) אפילו להרהר בדברי תורה אסור. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: מקומות שאסור לקרות בהם ק״ש — מבואות המטונפות, הפסקה, הרהור בד״ת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן פ״ה · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות כ״ה.) מן הפסוק והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר (דברים כ״ג), שדברי קדושה טעונים מקום נקי. מכאן: העובר במקום מטונף אינו אומר את הק״ש; ובמקום של טינופת ממש אף ההרהור בדברי תורה נדחה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — מבואות המטונפות וההפסקה (סעיף א׳), הרהור בד״ת במקום הטינופת (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — לעבור במבוי מטונף תוך כדי קריאת ק״ש: מפסיק
2. מקרה מעשי — להיכן חוזר ביציאה: למקום שפסק (מחבר) או חוזר לראש (רמ״א)
3. מקרה מעשי — הרהור תורה בבית הכסא: אסור במקום הטינופת
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. מקומות שאסור לקרות בהם ק״ש — ב׳ הסעיפים
מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת — העיקרון (דברים כ״ג: «ולא יראה בך ערות דבר») שדברי קדושה טעונים מקום נקי. ומחלקין בין דיבור (אמירה בפה) להרהור (מחשבה בלב): במבוי המטונף אין מוציאין את הק״ש בפה (סעיף א׳); ובמקום של טינופת ממש (בית הכסא, מרחץ, מקום שיש בו צואה ומי רגלים) אף ההרהור בדברי תורה אסור (סעיף ב׳), ואילו דברים של חול והכינויים מותרים שם.
סעיף א׳ — מבואות המטונפות: המבוי המטונף וההפסקה
לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע, ואפילו אם היה קורא ובא — צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף, וכשיוצא משם אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: ויש אומרים שחוזר לראש, וכן עיקר [ועיין לעיל סימן ס״ה].
סעיף א׳: לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע. ואפילו אם היה קורא ובא — צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף. וכשיוצא משם, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. הגה: ויש אומרים שחוזר לראש, וכן עיקר [ועיין לעיל סימן ס״ה].
הנחת היד על הפה אינה תקנה: אין אומרים את הק״ש במבוי מטונף גם בחנק הקול. ומי שמגיע לשם באמצע קריאתו — מפסיק. וביציאתו: לדעת המחבר חוזר רק למקום שפסק; אבל הרמ״א מכריע שחוזר לראש, וכן עיקר — כדין ההפסק שבסימן ס״ה.
סעיף ב׳ — הרהור בד״ת: מקום הטינופת
אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקודש, וכן הכינויים כגון רחום נאמן וכיוצא בו מותר לאמרם שם, אבל השמות שאינם נמחקין אסור להזכירם שם.
סעיף ב׳: אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ובמקום הטינופת, והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים. דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקודש, וכן הכינויים כגון רחום נאמן וכיוצא בו מותר לאמרם שם, אבל השמות שאינם נמחקין אסור להזכירם שם.
במקום של טינופת ממש החומרה עולה: לא רק שאין אומרים דברי תורה, אלא אף להרהר בהם אסור. ומאידך, דברים של חול והכינויים (רחום, נאמן — תארים המשמשים גם לבני אדם) מותר לאמרם שם; ורק השמות שאינם נמחקין אסור להזכירם באותו מקום.
הסימן במשפט אחד: אין אומרים ק״ש במבוי מטונף, אף בהנחת היד על הפה, ומי שמגיע לשם באמצע קריאתו מפסיק (וביציאתו: למקום שפסק לדעת המחבר, חוזר לראש לדעת הרמ״א, וכן עיקר); ובמקום של טינופת ממש (בית הכסא, מרחץ, צואה ומי רגלים) אף ההרהור בדברי תורה אסור, ואילו הכינויים ודברים של חול מותרים שם, אך לא השמות שאינם נמחקין.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לעבור במבוי מטונף תוך כדי קריאת ק״ש
מצב: קורא ק״ש בהליכה ומגיע למבוי מטונף. האם ימשיך בהנחת היד על פיו ?
הנהגה: לא — הנחת היד על הפה אינה פתרון; עליו להפסיק כשמגיע למבוי המטונף ולא לומר שם את הק״ש. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — להיכן חוזר ביציאה
מצב: הפסיק, עבר את המבוי, ויצא. להיכן חוזר בקריאתו ?
הנהגה: לדעת המחבר, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, חוזר רק למקום שפסק. ולדעת הרמ״א, וכן עיקר, חוזר לראש, כדין סימן ס״ה. ולהכרעה למעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — הרהור תורה בבית הכסא או במקום מטונף
מצב: בבית הכסא או במקום שיש בו טינופת, האם לפחות מותר לו להרהר בדברי תורה ?
הנהגה: לא — אפילו הרהור בדברי תורה אסור במקום של טינופת ממש (צואה ומי רגלים). מותר לו לומר שם דברים של חול ואת הכינויים (רחום, נאמן), אבל לא את השמות שאינם נמחקין. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- למה הנחת היד על הפה אינה מתירה לומר ק״ש במבוי מטונף (סעיף א׳) ?
- מי שהיה קורא ובא למבוי — מה יעשה, ולהיכן חוזר ביציאה לדעת המחבר ולדעת הרמ״א ?
- מה החילוק בין דיבור להרהור, והיכן הרהור אסור (סעיף ב׳) ?
- מהו מקום של טינופת ממש (מקום הטינופת) לפי הסימן ?
- מה מותר לומר במקום כזה (כינויים, דברים של חול), ומה אסור להזכיר שם ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר מבואות המטונפות — ריח רע לעומת צואה ודאית, «ולא יראה בך ערות דבר» (דברים כ״ג) ; חיוב ההפסקה והחזרה — למקום שפסק (מחבר) לעומת חוזר לראש (רמ״א, וכן עיקר, עי׳ סי׳ ס״ה) ; החילוק בין הרהור לדיבור, ולמה הרהור אסור במקום הטינופת
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — מבואות המטונפות, ההפסקה, הרהור בד״ת במקום הטינופת וכינויים ושמות