✦ ❖ ✦

דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין בעל קרי — תקנת עזרא וביטולה

סימן פ״ח · סעיף אחד

כל הטמאים קורין · תקנת עזרא · טבילת בעל קרי · בטלה התקנה

עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים

⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡

✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן פ״ח — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ב. · בבא קמא פ״ב. · «דברי תורה אינן מקבלין טומאה» · «כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין» · «העמידו הדבר על הדין»

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table des matières

Introduction à la sugya — כל הטמאים קורין ותקנת עזרא (ברכות כ״ב., בבא קמא פ״ב.), צירי הסימן
כל הטמאים קורין — «דברי תורה אינן מקבלין טומאה» (ברכות כ״ב.)
תקנת עזרא בבעל קרי — טעם התקנה וטבילת עזרא (ברכות כ״ב., בבא קמא פ״ב.)
בטלה תקנת עזרא — «העמידו הדבר על הדין», בלא טבילה ובלא ט׳ קבין
דעת אדמו״ר הזקן וזיקה לסוגיא — נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 Le texte du Choulhan Aroukh — le seif

בַּעַל קֶרִי מֻתָּר בִּקְרִיאַת שְׁמַע. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: כל הטמאים — אף זב וזבה — קורין בתורה וקורין ק״ש ומתפללין; חוץ מבעל קרי, שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו בין בד״ת בין בק״ש ובתפלה עד שיטבול, «כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין». ואח״כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד״ת ובק״ש ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג.

Résumé concis :

סעיף אחד : le siman pose un principe et son exception. כל הטמאים קורין — tout impur peut étudier la Torah, lire le ק״ש et prier, car «דברי תורה אינן מקבלין טומאה» (ברכות כ״ב.). חוץ מבעל קרי : עזרא l écarta par une תקנה imposant la טבילה, «כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין». Puis בטלה תקנת עזרא — «העמידו הדבר על הדין» — et de nos jours ni טבילה ni ט׳ קבין ne conditionnent l étude, le ק״ש ou la prière : «וכן פשט המנהג».

1. הקדמת הסוגיא — תקנת עזרא ודין בעל קרי, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בכלל גדול: «כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק״ש ומתפללין» — שאין הטומאה מעכבת בדברי תורה, ד«דברי תורה אינן מקבלין טומאה» (ברכות כ״ב.). ויצא מן הכלל בעל קרי, «שהוציאו עזרא מכלל הטמאים» ואסרו בד״ת ובק״ש ובתפלה עד שיטבול — היא תקנת עזרא (בבא קמא פ״ב.). ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) הדין — שהטומאה אינה מעכבת, וכל הטמאים בכלל הקוראים; (ב) התקנה — תקנת עזרא בבעל קרי, טעמה, וביטולה: «בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין». ומכאן שאלות הסימן: מה טעם התקנה, מה טעם ביטולה, ומה נשתייר ממנה.

הערה יסודית: כל הסימן ניצב על מתח אחד — בין הדין (כל הטמאים קורין) לבין התקנה (עזרא הוציא בעל קרי). ומאחר שהתקנה בטלה, «העמידו הדבר על הדין» — חזר בעל קרי לכללו ממילא. ולזה נפקא מינה בגדרי מה שנשתייר: רחיצת ט׳ קבין, מדת חסידות, וימים נוראים — עי׳ אחרונים.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: תקנת עזרא בבעל קרי — האם משום מעלת דברי תורה וקדושתן (שלא יעסוק בהן בעודו בטומאה זו), או משום גדר פרישות (שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהם תדיר)?

(א) אם משום קדושת דברי תורה — עיקרה בעצם העיסוק בתורה ובתפילה בטומאה זו, וכל שבטלה בטלה לגמרי.
(ב) אם משום פרישות — עיקרה סייג להנהגת ת״ח; ומאחר שגרמה לביטול תורה ולמיעוט פריה ורביה, «העמידו הדבר על הדין».

ונפקא מינה בטעם הביטול ובמה שנשתייר (ט׳ קבין, מדת חסידות). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. כל הטמאים קורין — טומאה אינה מעכבת בדברי תורה ובק״ש (ברכות כ״ב.)

לשון השלחן ערוך

ריש הסעיף: «כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק״ש ומתפללין, חוץ מבעל קרי».

שורש הדין — ברכות כ״ב.: אמרו בגמרא (ברכות כ״ב.) ד«דברי תורה אינן מקבלין טומאה», שנאמר «הלוא כה דברי כאש נאם ה׳» — מה אש אינה מקבלת טומאה, אף דברי תורה. וכן פסק הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳): «כל הטמאין קורין את קריאת שמע ומברכין לפניה ולאחריה כשהן טמאין». ומרן העתיק הכלל בריש הסימן, וכתב הבית יוסף מקורו מן הטור והתלמוד.

קושיא — אם דברי תורה אינן מקבלין טומאה, מפני מה הוציא עזרא בעל קרי? הרי אף בעל קרי בכלל «כל הטמאים קורין», ומאי שנא בעל קרי מזב וממצורע שטומאתם חמורה ואף על פי כן קורין ומתפללין?

תירוץ: לא מחמת חומר טומאתו הוציאו עזרא — שטומאת בעל קרי קלה היא — אלא תקנה בפני עצמה תיקן, לגדר ולסייג (כדלקמן). ומעיקר הדין אף בעל קרי בכלל «כל הטמאים קורין», ולכך משבטלה התקנה «העמידו הדבר על הדין» וחזר לכללו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

פלפול — לשון «הוציאו עזרא מכלל הטמאים»: דקדק מרן בלשונו — לא שהחמיר בטומאתו של בעל קרי, אלא ש«הוציאו... מן הכלל» בתקנה חיצונית. ומשום כך, כשבטלה התקנה חזר לכללו ממילא, בלא שיצטרכו תקנה חדשה להתירו; שאין כאן אלא סילוק הסייג, והדין במקומו עומד.

נפקא מינה — כל הטמאים: (א) זב, זבה, מצורע — קורין בתורה, בק״ש ומתפללין כדינם. (ב) בעל קרי — מעיקר הדין בכלל, ורק תקנת עזרא הוציאתו. (ג) משבטלה התקנה — חזר לכלל. (ד) יסוד הכלל — «דברי תורה אינן מקבלין טומאה» (ברכות כ״ב.). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק״ש ומתפללין» — «דברי תורה אינן מקבלין טומאה» (ברכות כ״ב.); ובעל קרי אינו יוצא מן הכלל אלא מחמת תקנת עזרא, לא מחמת חומר טומאתו.

3. תקנת עזרא בבעל קרי — טעם התקנה וטבילת עזרא (ברכות כ״ב., בבא קמא פ״ב.)

לשון השלחן ערוך

«חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו בין בד״ת בין בק״ש ובתפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין».

שורש הדין — בבא קמא פ״ב. וברכות כ״ב.: מן העשר תקנות שתיקן עזרא — שיהיו «טובלין בעלי קריין» (בבא קמא פ״ב.). ובברכות (כ״ב.) נתבאר טעמה: «כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין» — סייג לפרישות, שלא יהא ההיזקק תדיר. ואסר בעל קרי בדברי תורה, בק״ש ובתפלה עד שיטבול טבילת עזרא.

קושיא — טעם התקנה, לפרישות הוא או לכבוד התפילה? אם לפרישות — למה תלה האיסור דוקא בדברי תורה, בק״ש ובתפלה, ולא בשאר עסקיו? ואם משום מעלת התפילה — למה נתן הטעם «כדי שלא יהיו... כתרנגולין», שהוא ענין של סייג להנהגה?

תירוץ: תרוייהו איתנהו, ותלויין זה בזה. עיקר התקנה סייג לפרישות — שלא יהא בעל קרי רגיל תדיר — ותלאוה בדברי תורה ובתפילה, שהם עיקר עסקו של תלמיד חכם ובהם תדירות ההיזקקות מצויה; ובזה גופא יש גם מעלה לתורה ולתפילה שלא יעסוק בהן בעודו כן. ונמצא הטעם אחד, וההנהגה מכוונת אליו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

חקירה — גדר «עד שיטבול»:

צד א׳: טבילה גמורה במקוה ארבעים סאה — עיקר תקנת עזרא, ובה בלבד הותר.
צד ב׳: אף רחיצת תשעה קבין מהניא בשעת הדחק — שאין העיקר עצם הטהרה אלא הסרת ההרגל.

ונפקא מינה בבריא ששמש מטתו לעומת חולה שראה קרי לאונסו, ובאופני שפיכת הט׳ קבין (עי׳ רמה 4, דעת הרב). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — תקנת עזרא: (א) האיסור — בדברי תורה, בק״ש ובתפלה. (ב) ההיתר — «עד שיטבול». (ג) הטעם — «כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין». (ד) שאר עסקיו — לא נאסרו בתקנה זו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«שהוציאו עזרא מכלל הטמאים ואסרו... עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין» (ברכות כ״ב.; בבא קמא פ״ב.) — תקנת עזרא, סייג פרישות בבעל קרי בדברי תורה, בק״ש ובתפלה.

4. בטלה תקנת עזרא — «העמידו הדבר על הדין», בלא טבילה ובלא ט׳ קבין

לשון השלחן ערוך

«ואח״כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד״ת ובק״ש ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג».

שורש הדין — רמב״ם וברכות כ״ב.: כתב הרמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳) שכבר בטלה תקנה זו, לפי שלא פשטה בכל ישראל ואין כח בציבור לעמוד בה. ובברכות (כ״ב.) מבואר שנהגו להקל בבעל קרי שאינו צריך טבילה. וכן העלה מרן: «בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין... וכן פשט המנהג».

קושיא — היאך בטלה תקנת עזרא? והלא «אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין»; ומי גדול מעזרא וסייעתו לבטל תקנתם?

תירוץ: תקנה זו «לא פשטה ברוב ישראל» ולא נתקבלה בכל הציבור, וכל תקנה שלא פשטה — אינה תקנה, ובטלה מאליה בלא צריך בית דין גדול לבטלה. ועוד, שגרמה לביטול תורה ולמיעוט פריה ורביה, ואין רוב הציבור יכולים לעמוד בה. ונמצא שאין כאן ביטול תקנה קיימת, אלא תקנה שלא נתקיימה מעולם, ו«העמידו הדבר על הדין». (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

מחלוקת — מה נשתייר מן התקנה: דנו הראשונים והאחרונים (רמב״ם, טור, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) במה שנהגו קצת בעלי נפש: יש שכתבו שנשתיירה מדת חסידות בטבילה או ברחיצת ט׳ קבין, ויש שנהגו בה בימים נוראים; ומדינא «וכן פשט המנהג» שאין טבילה מעכבת כלל בדברי תורה, בק״ש ובתפלה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

נפקא מינה — ביטול התקנה: (א) בזמן הזה — אין טבילה מעכבת בק״ש, בתפילה ובדברי תורה. (ב) אף רחיצת ט׳ קבין אינה מעכבת. (ג) «וכן פשט המנהג» להקל. (ד) הנוהג בטבילה — מדת חסידות, לא חובה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

היסוד:
«בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד״ת ובק״ש ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג» — בטלה תקנת עזרא, שלא פשטה ברוב ישראל ומשום ביטול תורה.

5. דעת אדמו״ר הזקן וזיקה לסוגיא · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקרי הסימן: «כל הטמאים קורין... חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא... כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין; ואח״כ בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין... בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג».

דעת אדמו״ר הזקן: תמצית: בשולחן ערוך הרב (סימן פ״ח) ביאר אדמו״ר הזקן שבטלה התקנה לגמרי, «משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה»; וחילק במה שנהגו קצת בטבילה, ש«לא הצריכוהו אלא לבריא ששמש מטתו, אבל חולה שראה קרי לאנסו — פטור מכלום», ובריא לאנסו דיו ברחיצת תשעה קבין. וראה רמה 4 (דעת הרב) לפרטות שיטתו וסדר שפיכת הט׳ קבין.

קושיא — אם בטלה התקנה לגמרי, מה מקום למה שנהגו קצת בעלי נפש בטבילה או בט׳ קבין? הרי «העמידו הדבר על הדין», ואין כאן חיוב כלל!

תירוץ: מדינא אין טבילה מעכבת כלל, ו«פשט המנהג» להקל; ומה שנהגו קצת — מדת חסידות ותוספת קדושה בעלמא, ולא מעיקר התקנה שבטלה. ולכן אין בזה עיכוב, ואין להחמיר על הרבים ולא לזלזל בנוהגים בה לעצמם דרך חסידות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין	הלכה למעשה
כל הטמאים	קורין בתורה, בק״ש ומתפללין — «דברי תורה אינן מקבלין טומאה» (ברכות כ״ב.).
תקנת עזרא	בעל קרי נאסר בד״ת בק״ש ובתפלה עד שיטבול — «כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין».
בטלה התקנה	«העמידו הדבר על הדין» — בלא טבילה ובלא רחיצת ט׳ קבין; וכן פשט המנהג.
הנוהג בטבילה	מדת חסידות בלבד (בעלי נפש, ימים נוראים) — אינה מעכבת.
דעת אדמו״ר הזקן	בטלה לגמרי «משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה»; חילוקי חולה ובריא לאונסו (רמה 4).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין	הדין	המקור
כל הטמאים קורין	טומאה אינה מעכבת בדברי תורה ובק״ש	פ״ח (ברכות כ״ב.; רמב״ם קריאת שמע פרק ד׳)
תקנת עזרא בבעל קרי	טבילה «עד שיטבול», לגדר פרישות	פ״ח (ברכות כ״ב.; בבא קמא פ״ב.)
טעם התקנה	«כדי שלא יהיו ת״ח... כתרנגולין»	פ״ח (ברכות כ״ב.)
ביטול התקנה	«העמידו הדבר על הדין», וכן פשט המנהג	פ״ח (רמב״ם; בית יוסף; שלחן ערוך)
מה שנשתייר	ט׳ קבין ומדת חסידות	פ״ח (מגן אברהם; משנה ברורה; כף החיים)

גמרא: ברכות כ״ב. · בבא קמא פ״ב. (תקנת עזרא לבעלי קריין; «דברי תורה אינן מקבלין טומאה»; «כדי שלא יהיו ת״ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין»)

ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ד׳) · טור · בית יוסף · שלחן ערוך

פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)

← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →

~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן פ״ח · דין בעל קרי — תקנת עזרא · ⚡ רמה 2 — למדן

⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

📖Rejoindre une 'havrouta