Pourquoi un niveau 4 dédié à l’Admour HaZaken ? Le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken n’est pas un commentaire sur le Mehaber (מחבר) — c’est un Choulhan Aroukh autonome et complet, écrit par l’Admour HaZaken (Rabbi Schneur Zalman de Liadi, fondateur de Habad, élève du Maguid (מגיד) de Mezeritch). Sa singularité : il combine halakha (הלכה) + טעמי המצוות + dimension intérieure dans un seul ouvrage, et il tranche avec une rigueur talmudique unique.
Pour le Habad, l’Admour HaZaken est הפוסק האחרון — son psak est l’autorité décisionnaire. Cette page rassemble la voie du Rav sur le siman צ״ד — צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. Chez le Rav, le siman se déploie en י׳ סְעִיפִים (dix seifim) : le כִּוּוּן נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם, le מִזְרָח et l’אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, le לְהַחְכִּים יַדְרִים, le סוּמָא, la תְּפִלָּה בַּדֶּרֶךְ (רוֹכֵב, מְהַלֵּךְ, יוֹשֵׁב), les כְּרִיעוֹת et פְּסִיעוֹת, le חוֹלֶה et le זָקֵן, les נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן, la חֲזָרָה בְּתוֹרַת נְדָבָה et le מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים.
→ Lire la préface générale sur la chitah de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ד — צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
Le texte intégral du Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ד — צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — וּבוֹ י׳ סְעִיפִים
Texte de l’Admour HaZaken lui-même (source Sefaria Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.94), suivi de notre traduction française. Le siman comporte dix seifim (י׳ סְעִיפִים ; seif k → .94.k).
סעיף א עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ.
צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְדִין הָרוֹכֵב אוֹ יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה וּבוֹ י׳ סְעִיפִים:בְּקוּמוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אִם הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם״. וִיכַוֵּן גַּם כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וּכְנֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ וּכְנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳ דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ״. וִיכַוֵּן גַּם כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּכְנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם — יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה״. וִיכַוֵּן גַּם כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַמִּקְדָּשׁ (אֲבָל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אָסוּר לַעֲמֹד בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁכֻּלָּם טְמֵאֵי מֵתִים שֶׁאֵין לָנוּ אֵפֶר פָּרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס״א) בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים — יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּזְרָח כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה״. וְאִם הָיָה עוֹמֵד בִּצְפוֹנוֹ — יַחֲזִיר פָּנָיו לַדָּרוֹם כְּנֶגְדּוֹ. וְאִם עוֹמֵד בִּדְרוֹמוֹ — יַחֲזִיר פָּנָיו לַצָּפוֹן כְּנֶגְדּוֹ. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. וְעַל זֶה דָּרְשׁוּ חֲכָמִים: ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת״, תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת פּוֹנִים בּוֹ:
נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם. En se levant pour la Amida : hors d’Eretz Israël — tourner le visage כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל et viser aussi יְרוּשָׁלַיִם, le מִקְדָּשׁ et בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים ; en Eretz Israël — vers Jérusalem ; à Jérusalem — vers le Mikdash ; derrière le Mikdash — vers l’est. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד.
סעיף ב מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח ; קְבִיעַת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְחֶשְׁבּוֹן הַנְּטִיָּה.
בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל לְרוּחַ מִשְּׁאָר רוּחוֹת — עַל כָּל פָּנִים יְצַדֵּד פָּנָיו לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְלִירוּשָׁלַיִם אִם הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלַמִּקְדָּשׁ אִם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם. וְאָנוּ מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִין בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא פָּנֵינוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן קוֹבְעִים אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּמִּזְרָח. וַאֲפִלּוּ קְבָעוּהוּ לְצַד אַחֵר — יִתְפַּלְלוּ לְצַד מִזְרָח. וּמִכָּל מָקוֹם, מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן לְצַד צָפוֹן הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — לֹא יִקְבְּעוּ מְקוֹם הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה דְּהַיְנוּ כֹּתֶל מִזְרָחִי כְּנֶגֶד אֶמְצָעִית רוּחַ מִזְרָחִית שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא כְּנֶגֶד מִזְרָחִית דְּרוֹמִית (קְצָת כְּפִי עֶרֶךְ נְטִיַּת נְקֻדַּת אֶמְצַע מִזְרָח שֶׁלָּהֶם מִכְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וּנְקֻדָּה זוֹ הוּא מְקוֹם יְצִיאַת שֶׁמֶשׁ לְעִיר זוֹ בִּתְקוּפַת נִיסָן וְתִשְׁרֵי הָאֲמִתִּית, וְהוּא מְקוֹם פְּגִישַׁת גַּלְגַּל מַשְׁוֶה הַיּוֹם בְּאֹפֶק עִיר זֶה, שֶׁלָּכֵן הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִים שָׁם בִּתְקוּפַת נִיסָן וְתִשְׁרֵי). וּמָקוֹם זֶה בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ הוּא לְהָלְאָה מִנְּקֻדַּת נֹכַח הָרֹאשׁ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְצָרִיךְ לַחֲשֹׁב כַּמָּה יִהְיֶה כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם בָּרֹחַב שֶׁמִּגַּלְגַּל מַשְׁוֵה הַיּוֹם עַד רֹבַע עִגּוּל שֶׁמִּנֹּכַח הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ עַד מְקוֹם פְּגִישַׁת הָאֹפֶק שֶׁלָּנוּ בְּמַשְׁוֵה הַיּוֹם, וְאִם רֹחַב זֶה שֶׁמֵּעִגּוּל זֶה עַד מַשְׁוֵה הַיּוֹם כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם הוּא יוֹתֵר מֵרֹחַב שֶׁמִּמַּשְׁוֵה הַיּוֹם עַד נֹכַח הָרֹאשׁ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם — צָרִיךְ לְצַדֵּד קְצָת לְדָרוֹם כְּפִי עֶרֶךְ יִתְרוֹן הַזֶּה, וְאִם הוּא פָּחוֹת מִזֶּה — צָרִיךְ לְצַדֵּד לְצָפוֹן קְצָת. וְדָבָר זֶה תָּלוּי בְּמֶרְחַק הַמְּדִינָה מִיָּם הַמַּעֲרָבִי כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח וּבְהַרְחָקָה מִטַּבּוּר הָאָרֶץ כְּלַפֵּי צָפוֹן יוֹתֵר מִמֶּרְחַק יְרוּשָׁלַיִם. וְחֶשְׁבּוֹן זֶה קַל לְהַיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן בִּמְשֻׁלָּשׁ כַּדּוּרִי:
מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח. Là où l’on prie vers d’autres directions, on incline au moins le visage vers Eretz Israël. Nous nous tournons vers l’est car nous demeurons בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ; on fixe donc l’אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ à l’est, et même placé ailleurs on prie vers l’est. Le Rav ajoute un long חֶשְׁבּוֹן astronomique (מְשֻׁלָּשׁ כַּדּוּרִי) pour orienter le mur oriental נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם dans les pays très au nord.
סעיף ג הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין — וּמְצַדֵּד פָּנָיו לַמִּזְרָח.
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם אָמְרָם: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין — יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִתְפַּלְלִין לְמִזְרָח. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לְצַדֵּד פָּנָיו לְמִזְרָח כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ מִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת גַּם בְּהִפּוּךְ, שֶׁעִקַּר עֲמִידָתוֹ יִהְיֶה לְמִזְרָח, וִיצַדֵּד פָּנָיו לְדָרוֹם אוֹ לְצָפוֹן כְּדֵי לְהַחְכִּים אוֹ לְהַעֲשִׁיר. וְדֶרֶךְ זֶה יוֹתֵר נָכוֹן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁחָלוּק מֵהַצִּבּוּר קְצָת, שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְמִזְרָח וְהוּא לְדָרוֹם אוֹ לְצָפוֹן. אֶלָּא אִם כֵּן שָׁכַח וְעָמַד לְצָפוֹן אוֹ לְדָרוֹם וְהִתְחִיל כְּבָר לְהִתְפַּלֵּל — אֲזַי דַּי לוֹ שֶׁיַּהֲפֹךְ פָּנָיו לְמִזְרָח, וְלֹא יַעֲקֹר רַגְלָיו לַהֲפֹךְ עֲמִידָתוֹ לְמִזְרָח. אֲבָל אִם שָׁכַח וְעָמַד לְמַעֲרָב — לֹא יַהֲפֹךְ פָּנָיו כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ פָּנָיו לְמִזְרָח וְיִתְפַּלֵּל, לָכֵן אֵין צָרִיךְ לַהֲפֹךְ פָּנָיו כְּלָל, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לְהַחְכִּים אוֹ לְהַעֲשִׁיר. וְאֵין צָרִיךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו לַהֲפֹךְ עֲמִידָתוֹ לְמִזְרָח, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים לְכַתְּחִלָּה לַמַעֲרָב מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב, וְיֵשׁ מִי שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁהָיָה מִזְדַּמֵּן לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹבֵר שֶׁשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לְאֵיזוֹ רוּחַ שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ לַעֲקֹר רַגְלָיו וְלַעֲמֹד כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
לְהַחְכִּים יַדְרִים. Qui veut accomplir הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין peut le faire même בְּצִבּוּר, tout en tournant le visage vers l’est (Eretz Israël) ; ou l’inverse — station principale à l’est, visage au sud/nord. Oublié et debout au nord/sud après avoir commencé — יַהֲפֹךְ פָּנָיו לְמִזְרָח sans déplacer les pieds ; debout à l’ouest — לֹא יַהֲפֹךְ.
סעיף ד סוּמָא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
סוּמָא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הָרוּחוֹת לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳״:
יְכַוֵּן לִבּוֹ. L’aveugle (סוּמָא) et celui qui ne peut fixer les directions pour prier vers Eretz Israël — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
סעיף ה רוֹכֵב אוֹ מְהַלֵּךְ — מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; קָדַם לַשַּׁיָּרָא — יֵרֵד.
הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — אֵינוֹ צָרִיךְ לֵירֵד וּלְהִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְפֹּס אֶת חֲמוֹרוֹ, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ וְיַחֲזִיר פָּנָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אֶפְשָׁר לוֹ. וְכֵן אִם הָיָה בִּסְפִינָה אוֹ עַל גַּבֵּי קָרוֹן, אִם יָכוֹל לַעֲמֹד — עוֹמֵד, וְאִם לָאו — יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְיַחֲזִיר פָּנָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אֶפְשָׁר לוֹ. וְאִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו — מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, אַף אִם אֵין פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ לִדְבַר הָרְשׁוּת — לֹא הִצְרִיכוּהוּ לְהַפְסִיק הֲלִיכָתוֹ וְלַעֲמֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁיִּקְשֶׁה בְּעֵינָיו אִחוּר דַּרְכּוֹ וְיִטָּרֵד לִבּוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן. וְהַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. אֲבָל אִם קָדַם הוּא לְהַשַּׁיָּרָא וְיֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיֶּאֱחֹז אֶת חֲמוֹרוֹ — יֵרֵד לְמַטָּה וְיִתְפַּלֵּל. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו, שֶׁצָּרִיךְ הוּא לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁבַּעֲמִידָה זוֹ לֹא יִטָּרֵד לִבּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמִּבַּלְעֲדֵי כֵּן צָרִיךְ הוּא לְהַמְתִּין עַל הַשַּׁיָּרָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָל עִנְיָן צָרִיךְ הוּא לַעֲמֹד בְּאָבוֹת כְּדֵי לְכַוֵּן, שֶׁאִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּאָבוֹת — צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּל כָּךְ. לָכֵן צָרִיךְ לְעַכֵּב הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא תְּהַלֵּךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר בִּרְכַּת אָבוֹת, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לֵירֵד לְמַטָּה. וְרָאוּי לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם אִם הוּא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. וּלְכַתְּחִלָּה, לֹא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּחִלָּה בְּבֵיתוֹ כָּל תְּפִלַּת י״ח מְעֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְיָצָא — יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, אֲפִלּוּ מְהַלֵּךְ סָמוּךְ לָעִיר בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן שְׁהוּת הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל — אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מִיָּד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לְהִתְעַכֵּב מִלְּהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שָׁם מְעֻמָּד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכְּבָר חָל עָלָיו חוֹבַת הַתְּפִלָּה וְהוּא בַּדֶּרֶךְ — יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַדִּין בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לְהַחְמִיץ הַמִּצְוָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא פָּטוּר מֵהָעֲמִידָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר נָכוֹן הוּא שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ לְהִתְפַּלֵּל שָׁם מְעֻמָּד, אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שָׁם מָקוֹם מְיֻחָד שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם ״אֵין מַחְמִיצִין אֶת הַמִּצְווֹת״ וּ״זְרִיזִים מַקְדִּימִין לְמִצְוָה״, כֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוֵּן כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר:
דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ. Sur un âne — pas besoin de descendre, il prie en chemin et tourne le visage vers Eretz Israël si possible ; en barque/chariot — debout si possible, sinon assis ; à pied — en marchant, car s’arrêter le troublerait. Mais s’il devança la caravane et a qui tenir l’âne — יֵרֵד. יֵשׁ אוֹמְרִים de s’arrêter pour אָבוֹת. וּלְכַתְּחִלָּה, ne pas partir en route avant d’avoir prié chez soi debout (סימן פ״ט).
סעיף ו יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה — יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת ; רוֹכֵב — יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה ג׳ פְּסִיעוֹת.
הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בַּעֲגָלָה וּמְפַחֵד לַעֲמֹד בְּכָל הַתְּפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב, מִכָּל מָקוֹם יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת אִם אֶפְשָׁר לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כּוֹרֵעַ מְעֻמָּד וּפוֹסֵעַ ג׳ פְּסִיעוֹת. וְאִם רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה — יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה ג׳ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ וְעוֹלֶה לוֹ כְּאִלּוּ פּוֹסֵעַ בְּעַצְמוֹ, אוֹ יַחֲזִיר עַצְמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֶמְתּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵג אִם בָּא לְהִפָּטֵר מִן הַמֶּלֶךְ:
מְקוֹם הַכְּרִיעוֹת. Assis en barque/chariot et priant מְיֻשָּׁב — qu’il se lève au moins בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת si possible, pour s’incliner debout et faire les ג׳ פְּסִיעוֹת ; monté sur une bête — יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה ג׳ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ, cela lui tient lieu de pesiot.
סעיף ז זָקֵן וְחוֹלֶה — יוֹשֵׁב אוֹ שׁוֹכֵב וּמִתְפַּלֵּל ; לֹא יָכוֹל לְכַוֵּן — קוֹרֵא ק״ש.
זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד — יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל. וְכֵן חוֹלֶה. וּמִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּפִיו מִפְּנֵי חֲלִישׁוּתו — טוֹב שֶׁעַל כָּל פָּנִים יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם״, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהִרְהוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״א. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ — קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע לְבַדָּהּ אִם אֶפְשָׁר לוֹ, לְפִי שֶׁכַּוָּנַת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָהּ אֶלָּא פָּסוּק רִאשׁוֹן וּבְקַל יוּכַל לְכַוֵּן:
זָקֵן וְחוֹלֶה. Le vieillard qui ne peut se tenir debout — assis ; de même le malade, qui prie même couché sur le côté s’il peut se concentrer ; s’il ne peut prier de la bouche — יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ ; et s’il ne peut se concentrer du tout — il lit au moins קְרִיאַת שְׁמַע (dont la כַּוָּנָה n’est que le premier verset).
סעיף ח נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן — יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל ; לֹא יִסְמֹךְ עַצְמוֹ.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיקוּהוּ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ שֶׁמָּא יַפְסִידוּ מִקְחוֹ אִם יַעֲמֹד וְיִתְפַּלֵּל — יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת בְּסוֹף הַתְּפִלָּה — יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל וְכוֹרֵעַ. יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַצְמוֹ לְכֹתֶל אוֹ לְעַמּוּד אוֹ לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ״א:
נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן. Celui qui a des non-Juifs des deux côtés et craint qu’ils n’interrompent sa prière ou ne lui fassent perdre son achat — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל, son esprit n’étant pas serein ; il prie assis et s’incline. Et l’on prendra garde de ne pas s’appuyer au mur, au pilier ou à son prochain durant la Amida (סימן קמ״א).
סעיף ט הֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב — טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר מְעֻמָּד בְּתוֹרַת נְדָבָה.
מִי שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב אוֹ מְהַלֵּךְ — טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד כְּשֶׁיּוּכַל בְּתוֹרַת נְדָבָה אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן יָפֶה בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז:
בְּתוֹרַת נְדָבָה. Celui qui fut contraint de prier assis ou en marchant — טוֹב qu’il reprenne מְעֻמָּד quand il le pourra, בְּתוֹרַת נְדָבָה, s’il est sûr de pouvoir bien se concentrer (סימן ק״ז).
סעיף י סָמוּךְ לְמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים — מוּטָב שֶׁיִּסְתַּלֵּק וְיִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד.
מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא סָמוּךְ לְמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים, אִם יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ וּלְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד בְּמָקוֹם שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ שָׁם עוֹבְרֵי דְּרָכִים — מוּטָב שֶׁיִּסְתַּלֵּק וְיִתְפַּלֵּל שָׁם מִשֶּׁיִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁל נָכְרִי שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בּוֹ גִּלּוּלִים וְתוֹעֵבוֹת, וְאֵין לְהַכְנִיס לְשָׁם דָּבָר (שֶׁבִּקְדֻשָּׁה), שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר ״כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר וְגו׳״, וְלֹא רָצָה לְהִתְפַּלֵּל בִּכְרָךְ שֶׁל מִצְרַיִם, לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעִיר מְלֵאָה גִּלּוּלִים. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ — יִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּאֵיזוֹ קֶרֶן זָוִיּוֹת, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת. וְאֵין לָחֹש לְגִלּוּלִים, שֶׁהֲרֵי כָּל תְּפִלָּתֵינוּ בַּעֲיָרוֹת מְלֵאוֹת גִלּוּלִים. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מְהַלֵּךְ אוֹ מְיֻשָּׁב וְגַם בַּמָּלוֹן לֹא יִמְצָא קֶרֶן זָוִיּוֹת שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ — מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ אוֹ מְיֻשָּׁב, כֵּיוָן שֶׁאָז יָכוֹל לְכַוֵּן יוֹתֵר. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּבִקְעָה אוֹ בְּחָצֵר אוֹ בְּגִנָּה — מוּטָב, וְיֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד וּבְכַוָּנָה:
מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים. Proche d’une auberge de non-Juifs : s’il peut quitter la route et prier debout là où on ne l’interrompra pas — préférable, plutôt que dans une maison pleine de גִּלּוּלִים (Moïse ne voulut pas prier dans la ville d’Égypte). Sinon — dans l’auberge, בְּאֵיזוֹ קֶרֶן זָוִיּוֹת. Faute de coin — mieux vaut prier en chemin, là où il se concentrera mieux ; et un champ ou une cour — יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, debout et בְּכַוָּנָה.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ד (édition Kehot, י׳ סְעִיפִים). Traduction française : DAAT. Aucun passage n’est cité hors de ce texte vérifiable.
היסוד — כִּוּוּן הַתְּפִלָּה נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם
Le yesod : le כיוון התפילה נכח ירושלים
La lecture de l’Admour HaZaken sur ce siman se déploie autour de quatre axes. D’abord le כִּוּוּן נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם et le כִּוּוּן הַלֵּב. Ensuite le מִזְרָח, l’אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ et la הַצְּדָדָה. Puis la תְּפִלָּה בַּדֶּרֶךְ (רוֹכֵב, מְהַלֵּךְ, יוֹשֵׁב). Enfin le יִשּׁוּב הַדַּעַת — חוֹלֶה, זָקֵן, נָכְרִים, נְדָבָה et מָלוֹן.
נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם וְכִוּוּן הַלֵּב
Vers Jérusalem — et la direction du cœur
Le principe. Hors d’Eretz Israël on tourne le visage כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, en visant יְרוּשָׁלַיִם, le מִקְדָּשׁ et בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים ; à mesure qu’on se rapproche, on vise le point plus intérieur (סעיף א). L’aveugle et qui ne peut fixer les directions — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם (סעיף ד).
La conséquence. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. La direction extérieure sert le כִּוּוּן intérieur. Cf. siman 94 — base.
הַמִּזְרָח, אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהַצְּדָדָה
L’est, l’arche sainte et l’inclinaison
Le principe. Nous demeurons בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, donc מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח et l’on fixe l’אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ à l’est (סעיף ב). Qui veut לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין — יְצַדֵּד פָּנָיו לַמִּזְרָח (סעיף ג).
La conséquence. Le Rav précise un חֶשְׁבּוֹן de נְטִיָּה pour viser exactement נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם dans les pays du nord. Cf. siman 90.
הַתְּפִלָּה בַּדֶּרֶךְ — רוֹכֵב, מְהַלֵּךְ, יוֹשֵׁב
La prière en chemin — à cheval, à pied, assis
Le principe. רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; בִּסְפִינָה/קָרוֹן — עוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב ; מְהַלֵּךְ — דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ (סעיף ה). Assis, on se lève בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת si possible (סעיף ו).
La conséquence. הַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. Cf. siman 94 — lamdan.
יִשּׁוּב הַדַּעַת וּמְקוֹם הַתְּפִלָּה
La sérénité de l’esprit et le lieu de la prière
Le principe. חוֹלֶה וְזָקֵן — יוֹשֵׁב אוֹ שׁוֹכֵב וּמִתְפַּלֵּל (סעיף ז) ; נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל (סעיף ח) ; הֻכְרַח מְיֻשָּׁב — יַחֲזֹר בְּתוֹרַת נְדָבָה (סעיף ט) ; סָמוּךְ לְמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים (סעיף י).
La conséquence. Le fil conducteur : préserver le יִשּׁוּב הַדַּעַת qui rend la כַּוָּנָה possible. Cf. siman 91.
Renvoi à l’étude. La portée de ce siman — le כִּוּוּן נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם, la תְּפִלָּה בַּדֶּרֶךְ et le יִשּׁוּב הַדַּעַת — touche à la conduite quotidienne de la תְּפִלָּה. Cette page le présente au niveau du principe attesté dans le texte du Rav, sans rien ajouter d’inventé. Pour l’étude approfondie et la conduite personnelle, étudier avec un Rav de Habad et dans les textes eux-mêmes.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
La force du psak de l’Admour HaZaken
Comparaison de la voie de l’Admour HaZaken avec celles du Mehaber, de la Mishna Beroura (משנה ברורה) et de l’Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) sur les points-clés du siman צ״ד. La ligne Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) est mise en valeur — elle expose la sensibilité propre du Rav telle qu’elle ressort de ses dix seifim.
| Sujet | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | Voie de l’Admour HaZaken (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כִּוּוּן נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם | או״ח צ״ד — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וִיכַוֵּן לִירוּשָׁלַיִם וְלַמִּקְדָּשׁ. | מ״ב צ״ד — פְּרָטֵי הַכִּוּוּן לְפִי מְקוֹם הָעוֹמֵד. | ערוה״ש צ״ד — גֶּדֶר נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם וְכִוּוּן הַלֵּב. | Voie de l’Admour HaZaken — נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם, הַמִּקְדָּשׁ וְקָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים לְפִי מְקוֹמוֹ ; סוּמָא — יְכַוֵּן לִבּוֹ (סעיפים א, ד). |
| קְבִיעַת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ לַמִּזְרָח וְהַנְּטִיָּה | או״ח צ״ד — הַגָּה : מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח, וְאֵין מְכַוְּנִים נֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ. | מ״ב צ״ד — טַעַם הַמִּזְרָח וְהַרְחָקָה מִדֶּרֶךְ הַמִּינִים. | ערוה״ש צ״ד — קְבִיעַת הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה. | Voie de l’Admour HaZaken — מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח וְקוֹבְעִים הָאָרוֹן בַּמִּזְרָח ; חֶשְׁבּוֹן הַנְּטִיָּה לַמְּדִינוֹת הַצְּפוֹנִיּוֹת (סעיפים ב, ג). |
| הַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ — רוֹכֵב וּמְהַלֵּךְ | או״ח צ״ד — רוֹכֵב אֵינוֹ צָרִיךְ לֵירֵד, מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; יֵשׁ מַחְמִירִין לַעֲמֹד בְּאָבוֹת. | מ״ב צ״ד — פְּרָטֵי הַהִלּוּךְ וְהַכְּרִיעוֹת בַּיְשִׁיבָה. | ערוה״ש צ״ד — דִּין הַשַּׁיָּרָא וְעִכּוּב הַבְּהֵמָה. | Voie de l’Admour HaZaken — דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, וְיַחֲזִיר פָּנָיו אִם אֶפְשָׁר ; קָדַם לַשַּׁיָּרָא — יֵרֵד ; יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת (סעיפים ה, ו). |
| מְקוֹם הַתְּפִלָּה — מָלוֹן וְיִשּׁוּב הַדַּעַת | או״ח צ״ד — הַגָּה : לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים, יִסְתַּלֵּק לְקֶרֶן זָוִית. | מ״ב צ״ד — עֲדִיפוּת מְקוֹם הַכַּוָּנָה. | ערוה״ש צ״ד — הַכְרָעָה בֵּין מָלוֹן לַדֶּרֶךְ. | Voie de l’Admour HaZaken — חוֹלֶה/זָקֵן — יוֹשֵׁב ; נָכְרִים — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל ; נְדָבָה מְעֻמָּד ; מָלוֹן — מוּטָב לְהִסְתַּלֵּק אוֹ קֶרֶן זָוִית, וְהַכֹּל לְפִי הַכַּוָּנָה (סעיפים ז-י). |
Tableau établi à partir du texte du Mehaber (Orah Haïm צ״ד, source Sefaria) et des nossei kelim vérifiables (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 5, Rif, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל׳, ורבינו יונה). La colonne de l’Admour HaZaken s’appuie sur le texte réel du Choulhan Aroukh HaRav (י׳ סְעִיפִים) reproduit au §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
Les lignes de force de la voie du Rav sur ce siman
Trois orientations qui caractérisent la sensibilité de l’Admour HaZaken sur ce siman. Chacune suit la structure : principe du siman → lecture du Rav → conséquence pratique. Chaque ligne s’appuie sur le texte réel du Rav (§1).
קו א — כִּוּוּן הַלֵּב לְמָקוֹם אֶחָד
Ligne 1 — diriger le cœur vers un seul lieu
Principe du siman : יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַקָּרֵב יְכַוֵּן לַפְּנִימִי יוֹתֵר (סעיף א).
Lecture du Rav : La direction extérieure n’est pas une fin — נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד ; l’aveugle יְכַוֵּן לִבּוֹ (סעיף ד). Cf. siman 94 — base.
Conséquence pratique : Se tourner vers Eretz Israël / Jérusalem / le Mikdash selon son lieu ; à défaut, diriger le cœur vers l’Père céleste.
קו ב — יִשּׁוּב הַדַּעַת קוֹדֵם לַכַּוָּנָה
Ligne 2 — la sérénité prime pour la kavana
Principe du siman : הַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ (סעיף ה).
Lecture du Rav : Là où s’arrêter troublerait — on prie en marchant ou assis, car un esprit troublé perd la כַּוָּנָה (סעיפים ה-ח, י). Cf. siman 94 — synthèse.
Conséquence pratique : Ne pas imposer une station debout au prix de la concentration ; préserver le יִשּׁוּב הַדַּעַת.
קו ג — מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּלֹא לְהַחְמִיץ
Ligne 3 — la mitsva la plus belle, sans la manquer
Principe du siman : מִי שֶׁהֻכְרַח מְיֻשָּׁב — יַחֲזֹר מְעֻמָּד בְּתוֹרַת נְדָבָה (סעיף ט) ; וּבַמָּלוֹן יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם (סעיף י).
Lecture du Rav : On vise le מִן הַמֻּבְחָר — debout et בְּכַוָּנָה — sans pour autant מַחְמִיץ הַמִּצְוָה. Cf. siman 91.
Conséquence pratique : Reprendre debout en nedava quand c’est possible ; chercher champ, cour ou coin tranquille pour unir עֲמִידָה et כַּוָּנָה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
La conduite Habad pratique
Des points de conduite qui découlent directement du siman צ״ד dans la sensibilité de l’Admour HaZaken et de Habad — présentés au niveau du principe, en renvoyant au Rav pour le détail des cas.
Pour le Hassid Habad — Siman צ״ד (צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל)
- ① נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם. Tourner le visage כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (à l’étranger), Jérusalem, le Mikdash — selon son lieu. Fondement : SA HaRav צ״ד séif א.
- ② אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ לַמִּזְרָח. On prie מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח et l’on fixe l’arche à l’est ; même placée ailleurs, on prie vers l’est. Fondement : SA HaRav צ״ד séifim ב-ג.
- ③ הַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. רוֹכֵב/מְהַלֵּךְ — דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; assis — se lever בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת si possible. Fondement : SA HaRav צ״ד séifim ה-ו.
- ④ חוֹלֶה, זָקֵן, נָכְרִים. Le malade/vieillard prie assis ou couché ; qui a des non-Juifs des deux côtés — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל ; ne pas s’appuyer. Fondement : SA HaRav צ״ד séifim ז-ח.
- ⑤ נְדָבָה וּמָלוֹן. Contraint de prier assis — reprendre מְעֻמָּד בְּתוֹרַת נְדָבָה ; près d’un מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים — מוּטָב לְהִסְתַּלֵּק, ou un coin/champ/cour. Fondement : SA HaRav צ״ד séifim ט-י.
⚠ Cette section présente la conduite Habad fondée sur le Choulhan Aroukh de l’Admour HaZaken, siman צ״ד (texte réel reproduit au §1). Elle ne remplace pas une décision rabbinique pour un cas particulier. Pour toute question concrète — le כִּוּוּן, la תְּפִלָּה בַּדֶּרֶךְ, le יִשּׁוּב הַדַּעַת — consulter ton Rav, et pour Habad, un Rav de Habad.