✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION
Siman צ״ד · La direction de la prière
צריך לכוין נגד ארץ ישראל — se tourner vers Eretz Israël : en חוץ לארץ vers ארץ ישראל, en ארץ ישראל vers ירושלים, en ירושלים vers le מקדש ; celui qui ne sait pas s orienter dirige son cœur לאביו שבשמים ; le רוכב ou le יושב בספינה qui prie דרך הילוכו
סימן צ״ד · ט׳ סעיפים
צריך לכוין נגד ארץ ישראל
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦
Ce siman enseigne la direction de la prière : en חוץ לארץ on tourne son visage כנגד ארץ ישראל, en ארץ ישראל vers ירושלים, en ירושלים vers le מקדש et le בית קדשי הקדשים ; מי שאינו יכול לכוין הרוחות — celui qui ne sait pas s orienter — יכוין לבו לאביו שבשמים ; et le דין הרוכב ou du יושב בספינה qui prie דרך הילוכו. Texte hébreu, traduction française et explication des ט׳ seifim, avec une section de cas pratiques.
Sujet : La direction de la prière — נכח ירושלים, לכוין לבו לאביו שבשמים, מתפלל דרך הילוכו
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ד · ט׳ סעיפים
Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
Nos Sages ont enseigné (ברכות ל׳.) : היה עומד בחוץ לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש — celui qui prie oriente son cœur vers le lieu de la קדושה selon l endroit où il se trouve. Le siman traite de cette direction (נכח ירושלים), de celui qui ne parvient pas à s orienter, et de celui qui prie en voyage. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la coutume et à la décision du Rav.
📑 Plan de l'étude
A. Les ט׳ seifim — la direction נכח ירושלים (séif 1-2), לכוין לבו לאביו שבשמים (séif 3), הרוכב והיושב בספינה (séif 4-5), חולה, סמיכה et חוזר מעומד (séif 6-9)
1. Cas pratique — s orienter à la synagogue : vers מזרח face à ארץ ישראל
2. Cas pratique — prier en voyage : מתפלל דרך הילוכו
3. Cas pratique — le malade et l appui : אפילו שוכב על צדו, שלא לסמוך עצמו
+ Questions de compréhension et pour aller plus loin
A. La direction de la prière — les ט׳ seifim
צָרִיךְ לְכַוֵּן נֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — il faut se tourner vers la Terre d Israël — au moment de la עמידה, tout Juif oriente son cœur et son visage vers un même lieu : selon l endroit où il se trouve, il vise ארץ ישראל, puis ירושלים, puis le מקדש, puis le בית קדשי הקדשים, si bien que נמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד. Et lorsqu il est impossible de s orienter, l essentiel demeure la כוונה du cœur : יכוין לבו לאביו שבשמים.
Séif 1-2 — נכח ירושלים : la direction selon le lieu
[א] בקומו להתפלל, אם היה עומד בח״ל — יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בא״י — יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים — יחזיר פניו למקדש ויכוין גם לבית קדשי הקדשים. היה עומד אחורי הכפורת מחזיר פניו לכפורת. [ב] אם מתפלל לרוח משאר רוחות יצדד פניו לצד א״י אם הוא בח״ל ולירושלים אם הוא בא״י ולמקדש אם הוא בירושלים. הגה: ואנו שמחזירין פנינו למזרח מפני שאנו יושבים במערבה של א״י ונמצא פנינו לא״י (טור וסמ״ג). אין עושים מקום הארון וצד התפלה נגד זריחת השמש ממש כי זהו דרך המינים רק מכוונים נגד אמצע היום (הגהות אלפסי החדשים) ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים מ״מ יצדד פניו למזרח.
Séif 1 : en se levant pour prier, celui qui se tient hors de la Terre d Israël (בחוץ לארץ) tourne son visage vers ארץ ישראל et dirige aussi son cœur vers ירושלים, le מקדש et le בית קדשי הקדשים. Celui qui se tient en ארץ ישראל tourne son visage vers ירושלים et dirige aussi son cœur vers le מקדש et le בית קדשי הקדשים. Celui qui se tient à ירושלים tourne son visage vers le מקדש et dirige aussi son cœur vers le בית קדשי הקדשים. Celui qui se tient derrière le propitiatoire (הכפורת) tourne son visage vers le propitiatoire. Séif 2 : s il prie vers l un des autres points cardinaux, qu il incline son visage du côté de ארץ ישראל s il est hors de la Terre (בחוץ לארץ), vers ירושלים s il est en ארץ ישראל, et vers le מקדש s il est à ירושלים. Glose (Rama) : et nous, nous tournons notre visage vers l est (למזרח), parce que nous demeurons à l ouest de ארץ ישראל, et ainsi notre visage se trouve tourné vers ארץ ישראל [Tour et Semag]. On ne fait pas l emplacement de l ארון et le côté de la prière exactement face au lever du soleil, car c est la voie des hérétiques (מינים), mais on vise le milieu du jour (אמצע היום) [Hagahot Alfasi hahadachim]. Et celui qui veut accomplir leur parole — « qui veut s enrichir se tourne vers le nord (יצפין), ou devenir sage, vers le sud (ידרים) » — incline néanmoins son visage vers l est.
Une seule cible, par étapes. Où qu il se trouve, on vise le point le plus saint accessible : de l étranger vers ארץ ישראל, en Terre Sainte vers ירושלים, dans la ville vers le מקדש, jusqu au בית קדשי הקדשים. Le Rama (séif 2) ajoute : nous tournons notre visage למזרח, car nous demeurons à l ouest de ארץ ישראל — ainsi notre visage est bien tourné vers elle. On ne fixe pas l ארון exactement face au lever du soleil (דרך המינים), mais vers le milieu du jour.
Séif 3 — מי שאינו יכול לכוין הרוחות
מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים.
Séif 3 : celui qui n est pas capable de déterminer les points cardinaux (הרוחות) dirige son cœur vers son Père qui est aux cieux (לאביו שבשמים).
L orientation matérielle n est qu un moyen ; le fond est la כוונה du cœur. Celui qui ignore où se trouve l est — un aveugle, un voyageur perdu, celui qui est enfermé — יכוין לבו לאביו שבשמים et sa prière est entière. Le lieu vers lequel tous se tournent n est, au fond, qu un rappel de Celui vers qui l on prie.
Séif 4-5 — הרוכב והיושב בספינה : prier en voyage
[ד] היה רוכב על החמור — א״צ לירד ולהתפלל, אפי׳ אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או ע״ג קרון, אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים אפי׳ שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרוד לבו ולא יוכל לכוין. והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. [ה] היה יושב בספינה או בעגלה אם יוכל לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג׳ פסיעות. הגה: אע״פ שיושב בכל התפלה מ״מ אם אפשר לו לעמוד יעמוד כדי לקיים הכריעות והפסיעות כדרכן (ב״י בשם ס״ח) ואם א״א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר הבהמה שלשה פסיעות לאחריה ועולה לו כאלו פוסע בעצמו (הגהות אלפסי החדשים ס״פ תפלת השחר).
Séif 4 : celui qui chevauche un âne n a pas besoin de descendre pour prier — même s il a quelqu un pour tenir sa monture — mais prie en chemin (דרך הילוכו). De même en bateau ou en voiture (קרון) : s il peut se tenir debout il se tient debout, sinon il s assied à sa place et prie. Ou s il allait à pied, il prie en chemin, même si son visage n est pas tourné vers ירושלים, et même hors d un lieu de danger : car s il s arrêtait pour prier, le retard de son chemin lui pèserait, son cœur serait troublé et il ne pourrait se concentrer (לכוין). Et tout est selon la route, le lieu, sa crainte et sa sérénité (יראתו וישוב דעתו). Certains sont stricts et se tiennent debout pour אבות, et il convient de tenir compte de leur avis lorsque ce n est pas un lieu de danger. Séif 5 : celui qui est assis dans un bateau ou dans une charrette, s il peut se tenir debout aux endroits des inclinations (במקום הכריעות), se tient debout, afin de s incliner debout et de faire les trois pas (ג׳ פסיעות). Glose (Rama) : bien qu il soit assis pendant toute la prière, néanmoins, s il lui est possible de se tenir debout, qu il se tienne debout pour accomplir les inclinations et les pas selon leur règle [Beit Yossef au nom du ס״ח] ; et si cela lui est impossible — par exemple s il chevauche une bête —, qu il fasse reculer la bête de trois pas, et cela lui compte comme s il avait fait les pas lui-même [Hagahot Alfasi hahadachim, fin du chapitre תפלת השחר].
La תורה n a pas voulu que le voyageur perde sa concentration : s il devait s arrêter, le retard de sa route le troublerait et il ne pourrait לכוין. On le laisse donc prier דרך הילוכו, même sans faire face à ירושלים. יש מחמירין de se tenir debout au moins pour ברכת אבות (le début de la עמידה), et il convient d en tenir compte quand ce n est pas un lieu de danger. La règle maîtresse : הכל לפי ישוב דעתו.
Séif 6-9 — חולה, סמיכה et חוזר מעומד
[ו] חולה מתפלל אפי׳ שוכב על צדו, והוא שיכול לכוין דעתו. (ואם א״א לו להתפלל מ״מ יהרהר בלבו שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם) (ב״י בשם א״ח ופסיקתא). [ז] מי שהיו לו עכו״ם מכאן ומכאן ומתיירא שמא יפסיקוהו תפלתו או יפסידו מקחו ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואע״פ שצריך לעשות שלשה פסיעות בסוף התפלה יושב ומתפלל וכורע. [ח] יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפלה. [ט] מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר. הגה: ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עכו״ם שלא יבלבלוהו בני הבית אבל אם א״א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו יתפלל במלון באיזה קרן זוית (תרומת הדשן סי׳ ו׳ ב״י סי׳ צ׳).
Séif 6 : un malade prie même couché sur le côté, à condition de pouvoir concentrer sa pensée (שיכול לכוין דעתו). Glose (Rama) : et s il lui est impossible de prier, qu il médite néanmoins en son cœur, ainsi qu il est dit : « parlez en votre cœur, sur votre couche » (אמרו בלבבכם על משכבכם) [Beit Yossef au nom des Orhot Haïm et de la Pessikta]. Séif 7 : celui qui a des non-Juifs (עכו״ם) d un côté et de l autre, et craint qu ils n interrompent sa prière ou ne lui fassent perdre sa marchandise, qu il reste assis à sa place et prie, parce que son esprit n est pas posé ; et bien qu il faille faire trois pas à la fin de la prière, il prie assis et s incline. Séif 8 : on prend garde de ne pas s appuyer sur un pilier ou sur son compagnon pendant la prière. Séif 9 : celui qui a été contraint de prier assis doit, dès qu il le peut, recommencer et prier debout, sans rien y ajouter. Glose (Rama) : et celui qui est en route et se trouve près d une auberge (מלון) : s il peut s écarter de la route en un endroit où les passants ne l interrompront pas, qu il s y écarte, et qu il ne prie pas dans l auberge d un non-Juif, afin que les gens de la maison ne le troublent pas ; mais s il ne peut s écarter de la route en un endroit où on ne l interrompra pas, qu il prie dans l auberge, dans quelque coin [Teroumat HaDéchen, siman 6 ; Beit Yossef, siman 90].
Trois enseignements sur le corps au service de la כוונה : le חולה prie dans la position qu il peut, pourvu que sa דעת soit posée ; on ne s appuie pas pendant la עמידה (car on doit se tenir כעבד לפני רבו) ; et celui qui a prié assis par contrainte, s il retrouve la force, חוזר ומתפלל מעומד — mais sans rien ajouter, car il a déjà accompli le fond de la מצוה.
Le siman en une phrase : il faut orienter la prière נכח ירושלים — de חו״ל vers ארץ ישראל, de ארץ ישראל vers ירושלים, de ירושלים vers le מקדש ; celui qui ne sait pas s orienter יכוין לבו לאביו שבשמים ; le רוכב ou le יושב בספינה prie דרך הילוכו, הכל לפי ישוב דעתו ; le חולה prie même couché, on ne s appuie pas, et qui a prié assis par force חוזר ומתפלל מעומד quand il le peut.
Cas pratiques
Cas 1 — S orienter à la synagogue
Situation : je prie en חוץ לארץ, à l ouest de ארץ ישראל. Vers où me tourner ?
Conduite : on tourne son visage כנגד ארץ ישראל, et l on dirige son cœur vers ירושלים, le מקדש et le בית קדשי הקדשים. Comme nous demeurons à l ouest de la Terre d Israël, on se tourne למזרח (Rama). Les synagogues placent donc l ארון au mur est. Pour l orientation exacte de ta ville, on suit son Rav.
Cas 2 — Prier en voyage
Situation : je suis en chemin (à cheval, en bateau, en voiture) et le temps de la prière arrive. Dois-je m arrêter ?
Conduite : le רוכב n a pas besoin de descendre — il prie דרך הילוכו ; de même en ספינה ou en קרון : s il peut se tenir debout il se tient debout, sinon il prie assis à sa place. יש מחמירין de se tenir debout au moins pour אבות. Le tout dépend de la route et du ישוב הדעת ; pour la mise en pratique, on suit son Rav.
Cas 3 — Le malade et l appui
Situation : un malade ne peut se tenir debout ; ou quelqu un a envie de s adosser à un mur pendant la עמידה. Que faire ?
Conduite : le חולה prie dans la position qu il peut, אפילו שוכב על צדו, pourvu qu il puisse לכוין דעתו. On ne s appuie pas sur un pilier ou sur son compagnon durant la prière. Et celui qui a prié assis par contrainte חוזר ומתפלל מעומד dès qu il le peut. Pour les cas limites, on suit son Rav.
Questions de compréhension
Vérifie ta compréhension :
- Vers quoi se tourne-t-on selon qu on est en חוץ לארץ, en ארץ ישראל ou à ירושלים (séif 1) ?
- Pourquoi מחזירין פנינו למזרח selon le Rama (séif 2) ?
- Que fait celui qui ne peut pas déterminer les רוחות, et qu apprend-on de là (séif 3) ?
- Pourquoi le רוכב peut-il prier דרך הילוכו sans descendre (séif 4) ?
- Le חולה peut-il prier couché, et que faut-il éviter pendant la עמידה (séif 6, 8) ?
Pour aller plus loin
Si tu veux approfondir ce siman :
📖Rejoindre la khavroutha
- 📚 Niveau 2 — Lamdan : pour le pilpoul — נכח ירושלים — «יכוין את לבו כנגד קדש הקדשים» (ברכות ל׳.), ד׳ רוחות ומחזירין למזרח ; מתפלל דרך הילוכו — פטור העמידה והמחלוקת אם צריך לעמוד באבות ; מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים, ישוב הדעת כיסוד הכוונה
- ✨ Niveau 3 — Synthèse : pour la révision et la mémorisation rapide
- 👑 Niveau 4 — Daat HaRav (Admour HaZaken) : la chitah du Choulhan Aroukh HaRav — נכח ירושלים, לכוין לבו לאביו שבשמים, הרוכב והיושב בספינה