Why a Level 4 devoted to the Alter Rebbe ? The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not a commentary on the Mehaber (מחבר) — it is a complete, self-standing Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Habad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity : it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in one work, and rules with a unique Talmudic rigor.
For Habad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his psak is the deciding authority. This page gathers the Rav’s way on siman צ״ד — צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. In the Rav it unfolds over י׳ סְעִיפִים (ten seifim) : the כִּוּוּן נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם, the מִזְרָח and אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, the לְהַחְכִּים יַדְרִים, the סוּמָא, prayer on the road (רוֹכֵב, מְהַלֵּךְ, יוֹשֵׁב), the כְּרִיעוֹת and פְּסִיעוֹת, the חוֹלֶה and זָקֵן, נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן, repeating בְּתוֹרַת נְדָבָה and the מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים.
שולחן ערוך הרב — סימן צ״ד — צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
The full text of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch
שולחן ערוך הרב, סימן צ״ד — צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — וּבוֹ י׳ סְעִיפִים
The Alter Rebbe’s own text (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.94), followed by our English translation. The siman has ten seifim (י׳ סְעִיפִים ; seif k → .94.k).
סעיף א עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ.
צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְדִין הָרוֹכֵב אוֹ יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה וּבוֹ י׳ סְעִיפִים:בְּקוּמוֹ לְהִתְפַּלֵּל, אִם הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם״. וִיכַוֵּן גַּם כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וּכְנֶגֶד הַמִּקְדָּשׁ וּכְנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳ דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ״. וִיכַוֵּן גַּם כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּכְנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם — יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה״. וִיכַוֵּן גַּם כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים. הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַמִּקְדָּשׁ (אֲבָל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אָסוּר לַעֲמֹד בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁכֻּלָּם טְמֵאֵי מֵתִים שֶׁאֵין לָנוּ אֵפֶר פָּרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס״א) בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים — יַחֲזִיר פָּנָיו לַמִּזְרָח כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה״. וְאִם הָיָה עוֹמֵד בִּצְפוֹנוֹ — יַחֲזִיר פָּנָיו לַדָּרוֹם כְּנֶגְדּוֹ. וְאִם עוֹמֵד בִּדְרוֹמוֹ — יַחֲזִיר פָּנָיו לַצָּפוֹן כְּנֶגְדּוֹ. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. וְעַל זֶה דָּרְשׁוּ חֲכָמִים: ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת״, תֵּל שֶׁכָּל פִּיּוֹת פּוֹנִים בּוֹ:
נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם. On rising for the Amida: outside Eretz Israel — turn the face כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל and also aim at יְרוּשָׁלַיִם, the מִקְדָּשׁ and בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים ; in Eretz Israel — toward Jerusalem ; in Jerusalem — toward the Mikdash ; behind the Mikdash — toward the east. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד.
סעיף ב מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח ; קְבִיעַת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְחֶשְׁבּוֹן הַנְּטִיָּה.
בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל לְרוּחַ מִשְּׁאָר רוּחוֹת — עַל כָּל פָּנִים יְצַדֵּד פָּנָיו לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם הוּא בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְלִירוּשָׁלַיִם אִם הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלַמִּקְדָּשׁ אִם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם. וְאָנוּ מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִין בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא פָּנֵינוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן קוֹבְעִים אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּמִּזְרָח. וַאֲפִלּוּ קְבָעוּהוּ לְצַד אַחֵר — יִתְפַּלְלוּ לְצַד מִזְרָח. וּמִכָּל מָקוֹם, מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן לְצַד צָפוֹן הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — לֹא יִקְבְּעוּ מְקוֹם הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה דְּהַיְנוּ כֹּתֶל מִזְרָחִי כְּנֶגֶד אֶמְצָעִית רוּחַ מִזְרָחִית שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא כְּנֶגֶד מִזְרָחִית דְּרוֹמִית (קְצָת כְּפִי עֶרֶךְ נְטִיַּת נְקֻדַּת אֶמְצַע מִזְרָח שֶׁלָּהֶם מִכְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וּנְקֻדָּה זוֹ הוּא מְקוֹם יְצִיאַת שֶׁמֶשׁ לְעִיר זוֹ בִּתְקוּפַת נִיסָן וְתִשְׁרֵי הָאֲמִתִּית, וְהוּא מְקוֹם פְּגִישַׁת גַּלְגַּל מַשְׁוֶה הַיּוֹם בְּאֹפֶק עִיר זֶה, שֶׁלָּכֵן הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה שָׁוִים שָׁם בִּתְקוּפַת נִיסָן וְתִשְׁרֵי). וּמָקוֹם זֶה בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ הוּא לְהָלְאָה מִנְּקֻדַּת נֹכַח הָרֹאשׁ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, וְצָרִיךְ לַחֲשֹׁב כַּמָּה יִהְיֶה כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם בָּרֹחַב שֶׁמִּגַּלְגַּל מַשְׁוֵה הַיּוֹם עַד רֹבַע עִגּוּל שֶׁמִּנֹּכַח הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ עַד מְקוֹם פְּגִישַׁת הָאֹפֶק שֶׁלָּנוּ בְּמַשְׁוֵה הַיּוֹם, וְאִם רֹחַב זֶה שֶׁמֵּעִגּוּל זֶה עַד מַשְׁוֵה הַיּוֹם כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם הוּא יוֹתֵר מֵרֹחַב שֶׁמִּמַּשְׁוֵה הַיּוֹם עַד נֹכַח הָרֹאשׁ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם — צָרִיךְ לְצַדֵּד קְצָת לְדָרוֹם כְּפִי עֶרֶךְ יִתְרוֹן הַזֶּה, וְאִם הוּא פָּחוֹת מִזֶּה — צָרִיךְ לְצַדֵּד לְצָפוֹן קְצָת. וְדָבָר זֶה תָּלוּי בְּמֶרְחַק הַמְּדִינָה מִיָּם הַמַּעֲרָבִי כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח וּבְהַרְחָקָה מִטַּבּוּר הָאָרֶץ כְּלַפֵּי צָפוֹן יוֹתֵר מִמֶּרְחַק יְרוּשָׁלַיִם. וְחֶשְׁבּוֹן זֶה קַל לְהַיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַחֶשְׁבּוֹן בִּמְשֻׁלָּשׁ כַּדּוּרִי:
מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח. Where one prays toward other directions, at least incline the face toward Eretz Israel. We turn east because we dwell בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל ; so the אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ is set in the east, and even if placed elsewhere one prays east. The Rav adds a long astronomical חֶשְׁבּוֹן (מְשֻׁלָּשׁ כַּדּוּרִי) to orient the eastern wall נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם for far-northern lands.
סעיף ג הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין — וּמְצַדֵּד פָּנָיו לַמִּזְרָח.
וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְקַיֵּם אָמְרָם: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין — יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מִתְפַּלְלִין לְמִזְרָח. וּמִכָּל מָקוֹם, צָרִיךְ לְצַדֵּד פָּנָיו לְמִזְרָח כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ מִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת גַּם בְּהִפּוּךְ, שֶׁעִקַּר עֲמִידָתוֹ יִהְיֶה לְמִזְרָח, וִיצַדֵּד פָּנָיו לְדָרוֹם אוֹ לְצָפוֹן כְּדֵי לְהַחְכִּים אוֹ לְהַעֲשִׁיר. וְדֶרֶךְ זֶה יוֹתֵר נָכוֹן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁחָלוּק מֵהַצִּבּוּר קְצָת, שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְמִזְרָח וְהוּא לְדָרוֹם אוֹ לְצָפוֹן. אֶלָּא אִם כֵּן שָׁכַח וְעָמַד לְצָפוֹן אוֹ לְדָרוֹם וְהִתְחִיל כְּבָר לְהִתְפַּלֵּל — אֲזַי דַּי לוֹ שֶׁיַּהֲפֹךְ פָּנָיו לְמִזְרָח, וְלֹא יַעֲקֹר רַגְלָיו לַהֲפֹךְ עֲמִידָתוֹ לְמִזְרָח. אֲבָל אִם שָׁכַח וְעָמַד לְמַעֲרָב — לֹא יַהֲפֹךְ פָּנָיו כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ פָּנָיו לְמִזְרָח וְיִתְפַּלֵּל, לָכֵן אֵין צָרִיךְ לַהֲפֹךְ פָּנָיו כְּלָל, אֶלָּא אִם כֵּן רוֹצֶה לְהַחְכִּים אוֹ לְהַעֲשִׁיר. וְאֵין צָרִיךְ לַעֲקֹר רַגְלָיו לַהֲפֹךְ עֲמִידָתוֹ לְמִזְרָח, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים לְכַתְּחִלָּה לַמַעֲרָב מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָב, וְיֵשׁ מִי שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁהָיָה מִזְדַּמֵּן לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁסּוֹבֵר שֶׁשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם, וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לְאֵיזוֹ רוּחַ שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק בִּתְפִלָּתוֹ לַעֲקֹר רַגְלָיו וְלַעֲמֹד כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
לְהַחְכִּים יַדְרִים. One who wishes to fulfil הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין may do so even בְּצִבּוּר, while turning the face east (Eretz Israel) ; or the reverse — main stance east, face to south/north. Forgot and stood north/south after starting — יַהֲפֹךְ פָּנָיו לְמִזְרָח without moving the feet ; stood west — לֹא יַהֲפֹךְ.
סעיף ד סוּמָא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
סוּמָא וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הָרוּחוֹת לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה׳״:
יְכַוֵּן לִבּוֹ. The blind (סוּמָא) and one who cannot determine the directions to pray toward Eretz Israel — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
סעיף ה רוֹכֵב אוֹ מְהַלֵּךְ — מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; קָדַם לַשַּׁיָּרָא — יֵרֵד.
הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — אֵינוֹ צָרִיךְ לֵירֵד וּלְהִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיִּתְפֹּס אֶת חֲמוֹרוֹ, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ וְיַחֲזִיר פָּנָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אֶפְשָׁר לוֹ. וְכֵן אִם הָיָה בִּסְפִינָה אוֹ עַל גַּבֵּי קָרוֹן, אִם יָכוֹל לַעֲמֹד — עוֹמֵד, וְאִם לָאו — יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וְיַחֲזִיר פָּנָיו לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִם אֶפְשָׁר לוֹ. וְאִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו — מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, אַף אִם אֵין פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה, וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ לִדְבַר הָרְשׁוּת — לֹא הִצְרִיכוּהוּ לְהַפְסִיק הֲלִיכָתוֹ וְלַעֲמֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁיִּקְשֶׁה בְּעֵינָיו אִחוּר דַּרְכּוֹ וְיִטָּרֵד לִבּוֹ וְלֹא יוּכַל לְכַוֵּן. וְהַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. אֲבָל אִם קָדַם הוּא לְהַשַּׁיָּרָא וְיֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיֶּאֱחֹז אֶת חֲמוֹרוֹ — יֵרֵד לְמַטָּה וְיִתְפַּלֵּל. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו, שֶׁצָּרִיךְ הוּא לַעֲמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁבַּעֲמִידָה זוֹ לֹא יִטָּרֵד לִבּוֹ, כֵּיוָן שֶׁמִּבַּלְעֲדֵי כֵּן צָרִיךְ הוּא לְהַמְתִּין עַל הַשַּׁיָּרָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּכָל עִנְיָן צָרִיךְ הוּא לַעֲמֹד בְּאָבוֹת כְּדֵי לְכַוֵּן, שֶׁאִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּאָבוֹת — צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּל כָּךְ. לָכֵן צָרִיךְ לְעַכֵּב הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא תְּהַלֵּךְ עַד שֶׁיִּגְמֹר בִּרְכַּת אָבוֹת, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לֵירֵד לְמַטָּה. וְרָאוּי לָחֹש לְדִבְרֵיהֶם אִם הוּא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם סַכָּנָה. וּלְכַתְּחִלָּה, לֹא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּחִלָּה בְּבֵיתוֹ כָּל תְּפִלַּת י״ח מְעֻמָּד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ״ט. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְיָצָא — יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, אֲפִלּוּ מְהַלֵּךְ סָמוּךְ לָעִיר בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְאַף עַל פִּי שֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן שְׁהוּת הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּל — אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מִיָּד שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לְהִתְעַכֵּב מִלְּהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שָׁם מְעֻמָּד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכְּבָר חָל עָלָיו חוֹבַת הַתְּפִלָּה וְהוּא בַּדֶּרֶךְ — יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַדִּין בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, וְאֵינוֹ מְחֻיָּב לְהַחְמִיץ הַמִּצְוָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא פָּטוּר מֵהָעֲמִידָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר נָכוֹן הוּא שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ לְהִתְפַּלֵּל שָׁם מְעֻמָּד, אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שָׁם מָקוֹם מְיֻחָד שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת. וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם ״אֵין מַחְמִיצִין אֶת הַמִּצְווֹת״ וּ״זְרִיזִים מַקְדִּימִין לְמִצְוָה״, כֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוֵּן כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר:
דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ. On a donkey — no need to dismount, he prays while going and turns the face to Eretz Israel if possible ; on boat/wagon — standing if able, else sitting ; on foot — while walking, since stopping would unsettle him. But if he outpaced the caravan and has someone to hold the donkey — יֵרֵד. יֵשׁ אוֹמְרִים to stand for אָבוֹת. And lekhatehila, not to set out before praying at home standing (סימן פ״ט).
סעיף ו יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה — יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת ; רוֹכֵב — יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה ג׳ פְּסִיעוֹת.
הָיָה יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה אוֹ בַּעֲגָלָה וּמְפַחֵד לַעֲמֹד בְּכָל הַתְּפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב, מִכָּל מָקוֹם יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת אִם אֶפְשָׁר לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כּוֹרֵעַ מְעֻמָּד וּפוֹסֵעַ ג׳ פְּסִיעוֹת. וְאִם רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה — יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה ג׳ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ וְעוֹלֶה לוֹ כְּאִלּוּ פּוֹסֵעַ בְּעַצְמוֹ, אוֹ יַחֲזִיר עַצְמוֹ עַל גַּבֵּי בְּהֶמְתּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵג אִם בָּא לְהִפָּטֵר מִן הַמֶּלֶךְ:
מְקוֹם הַכְּרִיעוֹת. Sitting on boat/wagon and praying מְיֻשָּׁב — let him at least stand בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת if possible, to bow standing and take the ג׳ פְּסִיעוֹת ; riding an animal — יַחֲזִיר הַבְּהֵמָה ג׳ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרֶיהָ, and it counts as his steps.
סעיף ז זָקֵן וְחוֹלֶה — יוֹשֵׁב אוֹ שׁוֹכֵב וּמִתְפַּלֵּל ; לֹא יָכוֹל לְכַוֵּן — קוֹרֵא ק״ש.
זָקֵן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד — יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וּמִתְפַּלֵּל. וְכֵן חוֹלֶה. וּמִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ, וְהוּא שֶׁיָּכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּפִיו מִפְּנֵי חֲלִישׁוּתו — טוֹב שֶׁעַל כָּל פָּנִים יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם״, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהִרְהוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״א. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ — קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע לְבַדָּהּ אִם אֶפְשָׁר לוֹ, לְפִי שֶׁכַּוָּנַת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָהּ אֶלָּא פָּסוּק רִאשׁוֹן וּבְקַל יוּכַל לְכַוֵּן:
זָקֵן וְחוֹלֶה. The elder who cannot stand — seated ; likewise the sick, who prays even lying on his side if he can concentrate ; if he cannot pray aloud — יְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ ; and if he cannot concentrate at all — he at least reads קְרִיאַת שְׁמַע (whose כַּוָּנָה is only the first verse).
סעיף ח נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן — יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל ; לֹא יִסְמֹךְ עַצְמוֹ.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן וּמִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַפְסִיקוּהוּ בִּתְפִלָּתוֹ אוֹ שֶׁמָּא יַפְסִידוּ מִקְחוֹ אִם יַעֲמֹד וְיִתְפַּלֵּל — יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וְיִתְפַּלֵּל, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לִפְסֹעַ ג׳ פְּסִיעוֹת בְּסוֹף הַתְּפִלָּה — יוֹשֵׁב וּמִתְפַּלֵּל וְכוֹרֵעַ. יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַצְמוֹ לְכֹתֶל אוֹ לְעַמּוּד אוֹ לַחֲבֵרוֹ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ״א:
נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן. One with non-Jews on both sides who fears they will interrupt his prayer or spoil his purchase — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל, his mind not being settled ; he prays seated and bows. And one must take care not to lean on wall, pillar or fellow during the Amida (סימן קמ״א).
סעיף ט הֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב — טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר מְעֻמָּד בְּתוֹרַת נְדָבָה.
מִי שֶׁהֻכְרַח לְהִתְפַּלֵּל מְיֻשָּׁב אוֹ מְהַלֵּךְ — טוֹב שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד כְּשֶׁיּוּכַל בְּתוֹרַת נְדָבָה אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן יָפֶה בִּתְפִלָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק״ז:
בְּתוֹרַת נְדָבָה. One compelled to pray seated or walking — טוֹב that he repeat מְעֻמָּד when able, בְּתוֹרַת נְדָבָה, if he is sure he can concentrate well (סימן ק״ז).
סעיף י סָמוּךְ לְמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים — מוּטָב שֶׁיִּסְתַּלֵּק וְיִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד.
מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא סָמוּךְ לְמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים, אִם יָכוֹל לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ וּלְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד בְּמָקוֹם שֶׁקָּרוֹב הַדָּבָר לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ שָׁם עוֹבְרֵי דְּרָכִים — מוּטָב שֶׁיִּסְתַּלֵּק וְיִתְפַּלֵּל שָׁם מִשֶּׁיִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁל נָכְרִי שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בּוֹ גִּלּוּלִים וְתוֹעֵבוֹת, וְאֵין לְהַכְנִיס לְשָׁם דָּבָר (שֶׁבִּקְדֻשָּׁה), שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָמַר ״כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר וְגו׳״, וְלֹא רָצָה לְהִתְפַּלֵּל בִּכְרָךְ שֶׁל מִצְרַיִם, לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעִיר מְלֵאָה גִּלּוּלִים. אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ — יִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּאֵיזוֹ קֶרֶן זָוִיּוֹת, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת. וְאֵין לָחֹש לְגִלּוּלִים, שֶׁהֲרֵי כָּל תְּפִלָּתֵינוּ בַּעֲיָרוֹת מְלֵאוֹת גִלּוּלִים. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדֶּרֶךְ וְצָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל מְהַלֵּךְ אוֹ מְיֻשָּׁב וְגַם בַּמָּלוֹן לֹא יִמְצָא קֶרֶן זָוִיּוֹת שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ — מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ אוֹ מְיֻשָּׁב, כֵּיוָן שֶׁאָז יָכוֹל לְכַוֵּן יוֹתֵר. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּמָּלוֹן בְּבִקְעָה אוֹ בְּחָצֵר אוֹ בְּגִנָּה — מוּטָב, וְיֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם לְהִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד וּבְכַוָּנָה:
מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים. Near a non-Jews’ inn: if he can leave the road and pray standing where he will not be interrupted — preferable, rather than in a house full of גִּלּוּלִים (Moses would not pray in the city of Egypt). Otherwise — in the inn, בְּאֵיזוֹ קֶרֶן זָוִיּוֹת. Lacking a corner — better to pray on the road, where he will concentrate better ; and a field or courtyard — יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, standing and בְּכַוָּנָה.
Source : Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim צ״ד (Kehot edition, י׳ סְעִיפִים). Translation : DAAT. No passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — כִּוּוּן הַתְּפִלָּה נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם
The yesod : כיוון התפילה נכח ירושלים
The Alter Rebbe’s reading of this siman unfolds along four axes. First the כִּוּוּן נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם and כִּוּוּן הַלֵּב. Then the מִזְרָח, אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ and the הַצְּדָדָה. Then prayer on the road (רוֹכֵב, מְהַלֵּךְ, יוֹשֵׁב). Finally the יִשּׁוּב הַדַּעַת — חוֹלֶה, זָקֵן, נָכְרִים, נְדָבָה and מָלוֹן.
נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם וְכִוּוּן הַלֵּב
Toward Jerusalem — and the direction of the heart
The principle. Outside Eretz Israel one turns the face כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, aiming at יְרוּשָׁלַיִם, the מִקְדָּשׁ and בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים ; the nearer one is, the more inner the point aimed at (seif א). The blind and one who cannot fix the directions — יְכַוֵּן לִבּוֹ לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם (seif ד).
The consequence. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד. The outer direction serves the inner כִּוּוּן. Cf. siman 94 — base.
הַמִּזְרָח, אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהַצְּדָדָה
The east, the holy ark and the tilt
The principle. We dwell בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, so מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח and the אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ is set in the east (seif ב). One who wishes לְהַחְכִּים יַדְרִים וּלְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין — יְצַדֵּד פָּנָיו לַמִּזְרָח (seif ג).
The consequence. The Rav details a חֶשְׁבּוֹן of נְטִיָּה to aim exactly נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם in northern lands. Cf. siman 90.
הַתְּפִלָּה בַּדֶּרֶךְ — רוֹכֵב, מְהַלֵּךְ, יוֹשֵׁב
Prayer on the road — riding, walking, sitting
The principle. רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; boat/wagon — standing or sitting ; מְהַלֵּךְ — דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ (seif ה). Sitting, one stands בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת if possible (seif ו).
The consequence. הַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי יִשּׁוּב דַּעְתּוֹ. Cf. siman 94 — lamdan.
יִשּׁוּב הַדַּעַת וּמְקוֹם הַתְּפִלָּה
Peace of mind and the place of prayer
The principle. חוֹלֶה וְזָקֵן — יוֹשֵׁב אוֹ שׁוֹכֵב וּמִתְפַּלֵּל (seif ז) ; נָכְרִים מִכָּאן וּמִכָּאן — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל (seif ח) ; compelled to sit — repeats בְּתוֹרַת נְדָבָה (seif ט) ; near a מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים (seif י).
The consequence. The unifying thread : preserving the יִשּׁוּב הַדַּעַת that makes כַּוָּנָה possible. Cf. siman 91.
A note for study. The scope of this siman — the כִּוּוּן נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם, prayer on the road and the יִשּׁוּב הַדַּעַת — bears on the daily conduct of תְּפִלָּה. This page presents it at the level of the principle attested in the Rav’s text, adding nothing invented. For deep study and personal conduct, study with a Habad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe’s psak
A comparison of the Alter Rebbe’s way with those of the Mehaber, the Mishna Beroura (משנה ברורה) and the Aroukh haShulchan (ערוך השולחן) on the key points of siman צ״ד. The Alter Rebbe’s Shulchan Aruch (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it shows the Rav’s own sensibility as it emerges from his ten seifim.
| Topic | Mehaber | Mishna Beroura | Aroukh haShulchan | The Alter Rebbe’s way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כִּוּוּן נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם | או״ח צ״ד — יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וִיכַוֵּן לִירוּשָׁלַיִם וְלַמִּקְדָּשׁ. | מ״ב צ״ד — פְּרָטֵי הַכִּוּוּן לְפִי מְקוֹם הָעוֹמֵד. | ערוה״ש צ״ד — גֶּדֶר נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם וְכִוּוּן הַלֵּב. | The Alter Rebbe’s way — נֹכַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יְרוּשָׁלַיִם, הַמִּקְדָּשׁ וְקָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים לְפִי מְקוֹמוֹ ; סוּמָא — יְכַוֵּן לִבּוֹ (סעיפים א, ד). |
| קְבִיעַת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ לַמִּזְרָח וְהַנְּטִיָּה | או״ח צ״ד — הַגָּה : מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח, וְאֵין מְכַוְּנִים נֶגֶד זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ. | מ״ב צ״ד — טַעַם הַמִּזְרָח וְהַרְחָקָה מִדֶּרֶךְ הַמִּינִים. | ערוה״ש צ״ד — קְבִיעַת הָאָרוֹן וְצַד הַתְּפִלָּה. | The Alter Rebbe’s way — מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח וְקוֹבְעִים הָאָרוֹן בַּמִּזְרָח ; חֶשְׁבּוֹן הַנְּטִיָּה לַמְּדִינוֹת הַצְּפוֹנִיּוֹת (סעיפים ב, ג). |
| הַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ — רוֹכֵב וּמְהַלֵּךְ | או״ח צ״ד — רוֹכֵב אֵינוֹ צָרִיךְ לֵירֵד, מִתְפַּלֵּל דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; יֵשׁ מַחְמִירִין לַעֲמֹד בְּאָבוֹת. | מ״ב צ״ד — פְּרָטֵי הַהִלּוּךְ וְהַכְּרִיעוֹת בַּיְשִׁיבָה. | ערוה״ש צ״ד — דִּין הַשַּׁיָּרָא וְעִכּוּב הַבְּהֵמָה. | The Alter Rebbe’s way — דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, וְיַחֲזִיר פָּנָיו אִם אֶפְשָׁר ; קָדַם לַשַּׁיָּרָא — יֵרֵד ; יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת (סעיפים ה, ו). |
| מְקוֹם הַתְּפִלָּה — מָלוֹן וְיִשּׁוּב הַדַּעַת | או״ח צ״ד — הַגָּה : לֹא יִתְפַּלֵּל בְּמָלוֹן שֶׁל נָכְרִים, יִסְתַּלֵּק לְקֶרֶן זָוִית. | מ״ב צ״ד — עֲדִיפוּת מְקוֹם הַכַּוָּנָה. | ערוה״ש צ״ד — הַכְרָעָה בֵּין מָלוֹן לַדֶּרֶךְ. | The Alter Rebbe’s way — חוֹלֶה/זָקֵן — יוֹשֵׁב ; נָכְרִים — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל ; נְדָבָה מְעֻמָּד ; מָלוֹן — מוּטָב לְהִסְתַּלֵּק אוֹ קֶרֶן זָוִית, וְהַכֹּל לְפִי הַכַּוָּנָה (סעיפים ז-י). |
Table drawn from the Mehaber’s text (Orah Haïm צ״ד, Sefaria source) and the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tour, Rambam Hilkhot Tefila 5, Rif, Rosh, Magen Avraham, Taz, Mishna Beroura, Beour Halakha, Pri Megadim, Aroukh haShulchan, Kaf haḤaim ; Talmud Berakhot ל׳, and Rabbeinu Yona). The Alter Rebbe column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav (י׳ סְעִיפִים) reproduced in §1.
קווי היסוד של שיטת הרב
The lines of force of the Rav’s way on this siman
Three orientations that mark the Alter Rebbe’s sensibility on this siman. Each follows the structure : principle of the siman → the Rav’s reading → practical consequence. Each line rests on the Rav’s real text (§1).
קו א — כִּוּוּן הַלֵּב לְמָקוֹם אֶחָד
Line 1 — directing the heart to one place
Principle of the siman : יַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, and the nearer one is the more inner the aim (seif א).
The Rav’s reading : The outer direction is not the end — נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים לִבָּם לְמָקוֹם אֶחָד ; the blind יְכַוֵּן לִבּוֹ (seif ד). Cf. siman 94 — base.
Practical consequence : Turn to Eretz Israel / Jerusalem / the Mikdash by one’s place ; failing that, direct the heart to the Father in Heaven.
קו ב — יִשּׁוּב הַדַּעַת קוֹדֵם לַכַּוָּנָה
Line 2 — peace of mind comes before kavana
Principle of the siman : הַכֹּל לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי יִרְאָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ (seif ה).
The Rav’s reading : Where stopping would unsettle him — he prays walking or seated, for a troubled mind loses the כַּוָּנָה (seifim ה-ח, י). Cf. siman 94 — synthese.
Practical consequence : Do not force a standing stance at the cost of concentration ; preserve the יִשּׁוּב הַדַּעַת.
קו ג — מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר בְּלֹא לְהַחְמִיץ
Line 3 — the finest mitsva, without missing it
Principle of the siman : מִי שֶׁהֻכְרַח מְיֻשָּׁב — יַחֲזֹר מְעֻמָּד בְּתוֹרַת נְדָבָה (seif ט) ; and at the inn יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם (seif י).
The Rav’s reading : One aims at the מִן הַמֻּבְחָר — standing and בְּכַוָּנָה — without מַחְמִיץ הַמִּצְוָה. Cf. siman 91.
Practical consequence : Repeat standing as a nedava when possible ; seek a field, courtyard or quiet corner to unite עֲמִידָה and כַּוָּנָה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Habad practice
Points of conduct that follow directly from siman צ״ד in the sensibility of the Alter Rebbe and Habad — presented at the level of the principle, deferring to the Rav for the detail of cases.
For the Habad Hassid — Siman צ״ד (צָרִיךְ לְכַוֵּן כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל)
- ① נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם. Turn the face כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (abroad), Jerusalem, the Mikdash — by one’s place. Basis : SA HaRav צ״ד seif א.
- ② אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ to the east. One prays מַחֲזִירִין פָּנִים לַמִּזְרָח and sets the ark in the east ; even if set elsewhere, one prays east. Basis : SA HaRav צ״ד seifim ב-ג.
- ③ Praying on the road. רוֹכֵב/מְהַלֵּךְ — דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ ; sitting — stand בִּמְקוֹם הַכְּרִיעוֹת if possible. Basis : SA HaRav צ״ד seifim ה-ו.
- ④ Sick, elderly, non-Jews. The sick/elderly pray seated or lying ; one with non-Jews on both sides — יֵשֵׁב וְיִתְפַּלֵּל ; do not lean. Basis : SA HaRav צ״ד seifim ז-ח.
- ⑤ Nedava and the inn. Compelled to pray seated — repeat מְעֻמָּד בְּתוֹרַת נְדָבָה ; near a מָלוֹן שֶׁל נָכְרִים — better to withdraw, or a corner/field/courtyard. Basis : SA HaRav צ״ד seifim ט-י.
⚠ This section presents Habad conduct grounded in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, siman צ״ד (real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — the כִּוּוּן, prayer on the road, the יִשּׁוּב הַדַּעַת — consult your Rav, and for Habad, a Habad Rav.