סימן רנ״ב · ז׳ סעיפים

📑 תכנית הלימוד

1. לשון השולחן ערוך

סעיף א׳ — הכלל הכללי וחריגי הבישול

מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרִים וְהָאֲסוּרִים לְהַתְחִיל בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִגְמָרִים בְּשַׁבָּת. וּבוֹ ז' סְעִיפִים: מוּתָּר לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וְהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת. כְּגוֹן לִשְׁרוֹת דְּיוֹ וְסַמָּנִין בַּמַּיִם וְהֵם נִשְׁרִים כָּל הַשַּׁבָּת. וְלָתֵת אוּנִין (פֵּרוּשׁ: אֲגֻדּוֹת) שֶׁל פִּשְׁתָּן לַתַּנּוּר כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבְּנוּ. וְלָתֵת צֶמֶר לְתוֹךְ הַיּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עַל הָאֵשׁ — וְהִיא טוּחָה בְּטִיט. שֶׁאִם הִיא עַל הָאֵשׁ — אָסוּר שֶׁמָּא יְחַתֶּה (פֵּרוּשׁ: יְגַלֶּה וְיָעִיר הַגֶּחָלִים בַּמַּחְתָּה). וַאֲפִילּוּ אֵינָהּ עַל הָאֵשׁ — אִם אֵינָהּ טוּחָה בְּטִיט אָסוּר שֶׁמָּא יָגִיס בָּהּ בְּכַף, וְהַמֵּגִיס בַּקְּדֵרָה אֲפִילּוּ אֵינָהּ עַל הָאֵשׁ — חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וּמוּתָּר לִפְרוֹס מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים וְהֵם נִצּוֹדִים בְּשַׁבָּת, וּמוּתָּר לִמְכּוֹר לְנָכְרִי וּלְהַטְעִינוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה, וּבִלְבַד שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. הגה: וְיֵשׁ מַתִּירִין שֶׁיּוֹצִיא עַכּוּ״ם בְּשַׁבָּת, אִם ייחד לוֹ הָעַכּוּ״ם מָקוֹם מִבְּעוֹד יוֹם בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ לְהַחְמִיר (מרדכי פ"ק דשבת), וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' שכ"ה.

סעיף ב׳ — נתינת בגדים לכובס נכרי

מוּתָּר לִתֵּן בְּגָדָיו לְכוֹבֵס נָכְרִי וְעוֹרוֹת לְעַבְּדָן (פֵּרוּשׁ: הָאֻמָּן שֶׁמְּעַבֵּד וּמְתַקֵּן הָעוֹרוֹת) סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה אִם קָצַץ לוֹ דָּמִים אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם בְּטוֹבַת הֲנָאָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת וְגַם שֶׁיַּעֲשֶׂה הָעַכּוּ״ם הַמְּלָאכָה בְּבֵיתוֹ. הגה: וְאִם לֹא קָצַץ — אָסוּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְעַיֵּן לְעֵיל סִי' רמ"ז דְּיֵשׁ חוֹלְקִין אִם עוֹשֶׂה לוֹ בְּחִנָּם דְּהַיְנוּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה. וְאִם רָאָהוּ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת, אִם הָיָה עוֹשֶׂה בְּטוֹבַת הֲנָאָה — צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ בְּשַׁבָּת. הגה: וַאֲפִילּוּ אִם נְתָנָן לוֹ כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי שַׁבָּת.

סעיף ג׳ — מלאכה מפורסמת במקום גלוי

וְאִם הָיְתָה מְלָאכָה מְפוּרְסֶמֶת וְיָדוּעַ שֶׁהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּמָקוֹם מְפוּרְסָם — טוֹב לְהַחְמִיר וְלֶאֱסוֹר.

סעיף ד׳ — לבישת הבגד שנגמר על ידי הנכרי בשבת

כָּל שֶׁקָּצַץ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה הָעַכּוּ״ם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל לִלְבּוֹשׁ הַכְּלִי בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, דְּכָל שֶׁקָּצַץ — אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִין לְלָבְשׁוֹ כָּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהָעַכּוּ״ם גְּמָרוֹ בְּשַׁבָּת (הגהות אשירי פ"ק דשבת ומהרי"ל וב"י בשם רוקח), וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה (א"ז), וְהָכִי נָהוּג לְכַתְּחִלָּה, אִם לֹא שֶׁצָּרִיךְ אֵלָיו בְּשַׁבָּת — שֶׁאָז יֵשׁ לְהָקֵל. וְאִם יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁנִּגְמַר בְּעֶרֶב שַׁבָּת — מוּתָּר בְּכָל עִנְיָן [הגהות אלפסי]. וְדַוְקָא אִם שִׁגֵּר לוֹ הָעַכּוּ״ם לְבֵיתוֹ, אֲבָל אָסוּר לִיקַּח כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב [מרדכי פ"ק די"ט וא"ז והגהות מיי' פ"ב מהל' י"ט והגהות אשר"י פ' אין צדין]. וְכָל זֶה בְּכֵלִים שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל (ב"י), אֲבָל עַכּוּ״ם שֶׁעוֹשֶׂה מִנְעָלִים עַל הַמִּקָּח — מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל הַמַּכִּירוֹ לֵילֵךְ וְלִיקַּח מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת וּלְנוֹעֲלָם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְצוֹץ עִמּוֹ דְּמֵי הַמִּקָּח [הגהות אשירי פ' אין צדין].

סעיף ה׳ — תהליכים אוטונומיים מותרים (השקיה, בית הבד, ריחיים)

וּמוּתָּר לִפְתּוֹחַ מַיִם לַגִּנָּה וְהֵם נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים בְּכָל הַשַּׁבָּת, וּלְהָנִיחַ קִילוֹר [פֵּרוּשׁ: סַם שֶׁל רְפוּאָה שֶׁנּוֹתְנִים עַל הָעַיִן] עָבֶה עַל הָעַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּשַׁבָּת, וְלָתֵת מוּגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים וְהֵם מִתְגַּמְּרִים מֵאֲלֵיהֶם כָּל הַשַּׁבָּת, וַאֲפִילּוּ מוּגְמָר מוּנָּח בִּכְלִי — דְּאֵין אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת כֵּלִים, וְלָתֵת שְׂעוֹרִים בְּגִיגִית לִשְׁרוֹתָן, וְטוֹעֲנִין בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְהַגַּת מִבְּעוֹד יוֹם עַל זֵיתִים וַעֲנָבִים — וְהַשֶּׁמֶן וְהַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר [וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' ש"כ סָעִיף ב'], וְכֵן בּוֹסֶר וּמְלִילוֹת שֶׁרִיסְּקָן מִבְּעוֹד יוֹם — מוּתָּרִים הַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם. וּמוּתָּר לָתֵת חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה. הגה: וְלֹא חָיְישִׁינַן לְהַשְׁמָעַת קוֹל, שֶׁיֹּאמְרוּ רֵחַיִם שֶׁל פְּלוֹנִי טוֹחֲנוֹת בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּרֵחַיִם וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְהַשְׁמָעַת קוֹל (טור ותוס' והרא"ש פ"ג דשבת וסמ"ג וסה"ת והגהות מיי' פ"ז ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור), וְהָכִי נָהוּג לְכַתְּחִלָּה. מִיהוּ בִּמְקוֹם פְּסֵידָא יֵשׁ לְהָקֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סוֹף סִימָן רמ"ד. וּמוּתָּר לְהַעֲמִיד כְּלִי מִשְׁקוֹלֶת שֶׁקּוֹרִין זייגר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל לְהוֹדִיעַ הַשָּׁעוֹת בְּשַׁבָּת, כִּי הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁדַּרְכָּן לְהַעֲמִידוֹ מֵאֶתְמוֹל (טור אגור), וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' של"ח.

סעיף ו׳ — יציאה במחט או בקולמוס סמוך לחשיכה

לֹא יֵצֵא אָדָם עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה בְּמַחְטוֹ בְּיָדוֹ וְלֹא בְּקוּלְמוֹסוֹ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיא. אֲבָל מוּתָּר לָצֵאת בִּתְפִילִּין סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכְחָן.

סעיף ז׳ — מצווה למשמש בבגדיו בערב שבת

מִצְוָה לְמַשְׁמֵשׁ אָדָם בְּכֵלָיו בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם דָּבָר שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ בְּשַׁבָּת.

סיכום סעיפים ג׳-ז׳

2. ההקשר הכללי

במה עוסק הסימן הזה?

סימן רנ״ב עוסק במלאכות שהיהודי יכול להתחיל בערב שבת כדי שיסתיימו מאליהן בשבת. השאלה היסודית: האם כליו של היהודי חייבים "לשבות" בשבת, או רק היהודי עצמו?

קשר לסימנים סמוכים

3. מושג מפתח 1 — שביתת כלים

4. מושג מפתח 2 — שמא יחתה / שמא יגיס

5. מושג מפתח 3 — קציצה לכובס נכרי

6. פירוט ז׳ הסעיפים

סעיף א׳ — כלל בסיסי + ו׳ דוגמאות + ב׳ חריגים

סעיף ב׳ — כובס/עבדן נכרי (קציצה)

סעיף ג׳ — מראית עין במלאכה גלויה

סעיף ד׳ — לבישת הבגד בשבת

סעיף ה׳ — מלאכות אוטונומיות המותרות

סעיף ו׳ — מחט / קולמוס / תפילין

סעיף ז׳ — מצווה למשמש (בדיקת הבגדים)

7. שיטת הרמ״א

8. מקרים מעשיים בני זמננו

מקרה 1 — מכונת כביסה עם תכנון זמן

מקרה 2 — מדיח כלים מתוכנן לשבת

מקרה 3 — תרמומיקס / רובוט בישול

מקרה 4 — נתינת חולצות למכבסה נכרית בערב שבת באיחור

מקרה 5 — בית חכם (תאורה מתוזמנת, חימום)

9. סיכום מעשי של הסימן

טבלת הכרעה מעשית

ה׳ הציוויים המעשיים של סימן רנ״ב

10. שאלות הבנה