מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ומלא שכתבו אדמו״ר הזקן. ייחודו: שילוב של הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופסיקה בדקדוק תלמודי שאין כדוגמתו.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מכנס, לסימן רנ״ב, את טקסט הרב במלואו, את החידוש שלו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רנ״ב
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן רנ״ב — מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרִים וְהָאֲסוּרִים לְהַתְחִיל בְּעֶרֶב שַׁבָּת — וּבוֹ כ סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמשוחזר באתר ספריא. 20 סעיפים + 14 ערכים של קונטרס אחרון.
סעיף א מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרִים וְהָאֲסוּרִים לְהַתְחִיל בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִגְמָרִים בְּשַׁבָּת…
מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרִים וְהָאֲסוּרִים לְהַתְחִיל בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִגְמָרִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ' סְעִיפִים:
מֻתָּר לְהַתְחִיל בִּמְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְהִיא נִגְמֶרֶת מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן לִשְׁרוֹת דְּיוֹ וְסַמְמָנִים בַּמַּיִם. וְכֵן לִתֵּן הַשְּׂעוֹרִים בַּמַּיִם בְּגִיגִית סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהֵם נִשְׁרִים שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְכֵן לִתֵּן מֻגְמָר תַּחַת הַבְּגָדִים עַל גַּבֵּי גֶחָלִים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהֵם מִתְגַּמְּרִים וְהוֹלְכִים כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, אֲפִלּוּ אִם הַמֻּגְמָר וְהַגֶּחָלִים מֻנָּחִים בִּכְלִי, שֶׁאַף שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת בִּכְלִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת כֵּלָיו שֶׁלֹּא תֵעָשֶׂה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מֵאֵלֶיהָ, אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁהַכְּלִי בְּעַצְמוֹ הוּא הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מֵאֵלָיו, כְּגוֹן לִפְרוֹס מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים מִבְּעוֹד יוֹם וְהֵם נִצּוֹדִים בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּצוּדָה הִיא הָעוֹשָׂה מַעֲשֵׂה הַצֵּידָה בְּשַׁבָּת, שֶׁהַפַּח נִקְשָׁר וְתוֹפֵס הָעוֹף, וְכֵן הַיָּקוּשׁ שֶׁפּוֹשְׁטִים לְחַיּוֹת לְלָכְדָן בְּרַגְלֵיהֶן כְּשֶׁהֵם נוֹגְעִים בּוֹ, קוֹפֵץ וּמִתְחַבֵּר מֵאֵלָיו וְלוֹכֵד:
סעיף ב וְכֵן מֻתָּר לָתֵת צֶמֶר לְתוֹךְ הַיּוֹרָה מִבְּעוֹד יוֹם [לְ]צָבְעוֹ, וְהוּא מִצְטַבֵּעַ מֵאֵלָיו כָּל…
וְכֵן מֻתָּר לָתֵת צֶמֶר לְתוֹךְ הַיּוֹרָה מִבְּעוֹד יוֹם [לְ]צָבְעוֹ, וְהוּא מִצְטַבֵּעַ מֵאֵלָיו כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְהוּא שֶׁתְּהֵא הַיּוֹרָה עֲקוּרָה מֵעַל הָאֵשׁ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, שֶׁאִם עוֹמֶדֶת עַל הָאֵשׁ — אָסוּר מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַחְתֶּה בְּגֶחָלִים בְּשַׁבָּת לְמַהֵר בִּשּׁוּל סַמְמָנֵי הַצֶּבַע. וְגַם שֶׁתְּהֵא הַיּוֹרָה טוּחָה בְּטִיט סְבִיב כִּסּוּיָהּ, שֶׁאִם אֵינָהּ טוּחָה — אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיגַלֶּה כִּסּוּיָהּ בְּשַׁבָּת וְ[יָ]גִיס בָּהּ בְּכַף, וְהַמֵּגִיס בִּקְדֵרָה רוֹתַחַת אֲפִלּוּ אֵינָהּ עַל הָאֵשׁ — חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל, שֶׁהַהֲגָסָה גוֹרֶמֶת לְמַהֵר הַבִּשּׁוּל.
וַאֲפִלּוּ אִם סַמְמָנֵי הַצֶּבַע נִתְבַּשְּׁלוּ כְּבָר כָּל צָרְכָּן מִבְּעוֹד יוֹם
, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמֵּגִיס בָּהֶן בְּשַׁבָּת — חַיָּב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, שֶׁעַל יְדֵי הַהֲגָסָה נִקְלָט הַצֶּבַע בַּצֶּמֶר, אֲבָל כְּשֶׁהִיא טוּחָה בְּטִיט — לֹא יָבֹא לִטְרוֹחַ כָּל כָּךְ לִסְתּוֹר הַטִּחוּי כְּדֵי לְהָגִיס.
אֲבָל מֻתָּר לָתֵת אוּנִין (פֵּרוּשׁ מַטְוֶה) שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי שֶׁיִּתְלַבְּנוּ שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין פִּי הַתַּנּוּר טוּחַ בְּטִיט סְבִיב כִִּסּוּיוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהָרוּחַ קָשֶׁה לְהָאוּנִין — לֹא יָבֹא לְגַלּוֹת כִּסּוּי הַתַּנּוּר כְּדֵי לַחְתּוֹת בְּגֶחָלִים שֶׁבְּשׁוּלָיו:
סעיף ג מֻתָּר לִמְכּוֹר לְנָכְרִי וּלְהַטְעִינוֹ הַמִּקָּח סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וּבִלְבָד שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ…
מֻתָּר לִמְכּוֹר לְנָכְרִי וּלְהַטְעִינוֹ הַמִּקָּח סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וּבִלְבָד שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עִם הַמִּקָּח מִבְּעוֹד יוֹם, אֲפִלּוּ הִיא עִיר הַמְעֹרֶבֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ו.
וַאֲפִלּוּ אִם יִחֵד לְהַנָּכְרִי חֶדֶר בַּחֲצֵרוֹ שֶׁיַּנִּיחַ שָׁם מִקָּחוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וְאַחַר כָּךְ בְּשַׁבָּת בָּא הַנָּכְרִי לִטְּלוֹ מִשָּׁם לְהוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ — לֹא יַנִּיחֶנּוּ לְהוֹלִיכוֹ עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהַנָּכְרִי אָלִים וְהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ, שֶׁאָז יֵשׁ לְהָקֵל אַף אִם לֹא יִחֵד לוֹ מָקוֹם לְמִקָּחוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת:
סעיף ד וּמֻתָּר לִתֵּן בְּגָדָיו לְכוֹבֵס נָכְרִי וְעוֹרוֹת לְעַבְּדָן נָכְרִי סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בְּקַבְּלָנוּת,…
וּמֻתָּר לִתֵּן בְּגָדָיו לְכוֹבֵס נָכְרִי וְעוֹרוֹת לְעַבְּדָן נָכְרִי סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בְּקַבְּלָנוּת, וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וּבִלְבָד שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת. וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ "רְאֵה שֶׁתִּגָּמֵר הַמְּלָאכָה בְּיוֹם א', אוֹ בְּיוֹם ב'", וְיָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגָמְרָהּ אָז אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיַּעֲשֶׂה גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ אוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא אָמַר לוֹ כְּלוּם וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת מֵעַצְמוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, לְפִי שֶׁאֵין הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בַּעֲשִׂיָּתוֹ בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אַף אִם לֹא הָיָה עוֹשֶׂה עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת הָיָה מְקַיֵּם צִוּוּי הַיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא גִלָּה לוֹ דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת, אֶלָּא הוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים קַבְּלָנוּתוֹ, שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה הַיּוֹם יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹת לְמָחָר, וְעַכְשָׁו שֶׁעָשָׂה הַיּוֹם יִהְיֶה פָנוּי לְמָחָר:
סעיף ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת בְּבֵיתוֹ, אוֹ בְּבַיִת אַחֵר שֶׁאֵינוֹ…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת בְּבֵיתוֹ, אוֹ בְּבַיִת אַחֵר שֶׁאֵינוֹ רְשׁוּת יִשְׂרָאֵל…
סעיף ו וְכָל זֶה כְּשֶׁקּוֹצֵץ לוֹ דָּמִים בִּשְׂכַר מְלַאכְתּוֹ, שֶׁאָז הוּא טוֹרֵחַ לְעַצְמוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל…
וְכָל זֶה כְּשֶׁקּוֹצֵץ לוֹ דָּמִים בִּשְׂכַר מְלַאכְתּוֹ, שֶׁאָז הוּא טוֹרֵחַ לְעַצְמוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּעוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל…
סעיף ז וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, אַף…
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ בְּא' בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יָכוֹל לְגָמְרָהּ כְּבָר קֹדֶם הַשַּׁבָּת (לְפִי שֶׁכְּשֶׁהַיִּשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ בְּשַׁבָּת עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ וְשׁוֹתֵק לוֹ — אֲזַי מֵבִין הַנָּכְרִי שֶׁבְּשַׁבָּת הוּא נוֹחַ לוֹ לְהַיִּשְׂרָאֵל, וּמִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹאֵהוּ הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִים קַבְּלָנוּתוֹ):
סעיף ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ שָׂכָר, וַאֲפִלּוּ עוֹשֶׂה בְּטוֹבַת הֲנָאָה שֶׁדִּינוֹ…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ שָׂכָר… לְפִיכָךְ, הַחֲלוּקִים שֶׁלָּנוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵם נִכָּרִים שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁמְּכַבְּסָן הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת עַל גַּבֵּי הַנָּהָר — צָרִיךְ לִמְחוֹת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:
סעיף ט וְכָל זֶה כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בַּחֲפָצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן כֵּלִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּיַד…
וְכָל זֶה כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בַּחֲפָצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל… וְאַף לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר לְצַוּוֹת אֶת הַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹתָם, אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, רַק שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת:
סעיף י וְכֵן אִם הַנָּכְרִי מֵאֵלָיו בְּלֹא אֲמִירַת יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִשֶּׁלּוֹ…
וְכֵן אִם הַנָּכְרִי מֵאֵלָיו בְּלֹא אֲמִירַת יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִשֶּׁלּוֹ, אֲפִלּוּ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מֵאֵלָיו — בְּוַדַּאי הוּא עוֹשֶׂה לְטוֹבַת עַצְמוֹ:
סעיף יא אֲבָל נָכְרִי שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל כְּלִי בְּשַׁבָּת בְּקַבְּלָנוּת…
אֲבָל נָכְרִי שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל כְּלִי בְּשַׁבָּת בְּקַבְּלָנוּת, שֶׁקִּבֵּל מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְקָצַץ לוֹ שָׂכָר — מֻתָּר לוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי עֲשָׂאָה לְטוֹבַת עַצְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹסְרִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי הַנִּגְמָר בְּשַׁבָּת בְּיַד נָכְרִי, וְגַם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת צָרִיךְ לְהַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ:
סעיף יב וְכָל זֶה בְּכֵלִים שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל נָכְרִי הָעוֹשֶׂה עַל הַמִּקָּח לִמְכּוֹר…
וְכָל זֶה בְּכֵלִים שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל נָכְרִי הָעוֹשֶׂה עַל הַמִּקָּח לִמְכּוֹר לְכָל מִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ, אִם הִיא עִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים — מֻתָּר לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת בְּהַקָּפָה בְּלֹא פִּסּוּק דָּמִים:
סעיף יג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשִּׁגְּרָן הַנָּכְרִי אוֹ הֱבִיאָן בְּעַצְמוֹ לְבֵית הַיִּשְׂרָאֵל…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשִּׁגְּרָן הַנָּכְרִי אוֹ הֱבִיאָן בְּעַצְמוֹ לְבֵית הַיִּשְׂרָאֵל. אֲבָל אָסוּר לִשְׁלוֹחַ אֶצְלוֹ לִטּוֹל כֵּלִים מִבֵּיתוֹ (בְּשַׁבָּת) אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:
סעיף יד מֻתָּר לִפְתּוֹחַ מַיִם לְגִנָּה, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת נֶגֶר קָטָן מִשְּׂפַת הַמַּעְיָן לַגִּנָּה סָמוּךְ…
מֻתָּר לִפְתּוֹחַ מַיִם לְגִנָּה, דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת נֶגֶר קָטָן מִשְּׂפַת הַמַּעְיָן לַגִּנָּה סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהַמַּיִם נִמְשָׁכִים וְהוֹלְכִים לַגִּנָּה כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ וּמַשְׁקִים אֶת הַזְּרָעִים. וְכֵן מֻתָּר לִטְעוֹן קוֹרוֹת בֵּית הַבָּד עַל גַּבֵּי הַזֵּיתִים וְעִגּוּלֵי הַגַּת עַל גַּבֵּי הָעֲנָבִים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהֵם נִסְחָטִים וְהוֹלְכִים כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:
סעיף טו מֻתָּר לִתֵּן חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהֵם נִטְחָנוֹת כָּל הַשַּׁבָּת…
מֻתָּר לִתֵּן חִטִּים לְתוֹךְ רֵחַיִם שֶׁל מַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְהֵם נִטְחָנוֹת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָרֵחַיִם הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְהַשְׁמָעַת קוֹל הָרֵחַיִם בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל זֶה וְאוֹסְרִין בְּרֵחַיִם וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַשְׁמָעַת קוֹל כְּשֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית מֵאֵלֶיהָ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זִלְזוּל שַׁבָּת. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג — יֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁם הֶפְסֵד, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:
סעיף טז וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לְהַעֲמִיד מֵעֶרֶב שַׁבָּת זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקֹלֶת,…
וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לְהַעֲמִיד מֵעֶרֶב שַׁבָּת זוּג הַמְקַשְׁקֵשׁ לְשָׁעוֹת עָשׂוּי עַל יְדֵי מִשְׁקֹלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹל בְּשַׁבָּת — לֹא יָבֹאוּ לוֹמַר שֶׁהֶעֱמִידוֹ בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲמִידוֹ מֵאֶתְמוֹל:
סעיף יז לֹא יֵצֵא אָדָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח…
לֹא יֵצֵא אָדָם לִרְשׁוּת הָרַבִּים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח לְהָסִיר הַחֵפֶץ מִיָּדוֹ לְהַצְנִיעוֹ עַד לְאַחַר שֶׁחָשֵׁכָה, וְאָז יִזְכּוֹר שֶׁהַחֵפֶץ בְּיָדוֹ, וְיִשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְיֵצֵא גַם כֵּן עִם הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים:
סעיף יח אֲבָל מֻתָּר לָצֵאת לִרְשׁוּת הָרַבִּים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בְּמַחַט הַתְּחוּבָה לוֹ בְּבִגְדּוֹ…
אֲבָל מֻתָּר לָצֵאת לִרְשׁוּת הָרַבִּים סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה בְּמַחַט הַתְּחוּבָה לוֹ בְּבִגְדּוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה בְּעִנְיָן שֶׁאִם הָיָה יוֹצֵא בּוֹ בְּשַׁבָּת הָיָה פָּטוּר מִן הַתּוֹרָה. וְאַף שֶׁהוּא אָסוּר בְּשַׁבָּת מִגְּזֵרַת חֲכָמִים, מִכָּל מָקוֹם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה לֹא גָזְרוּ עַל זֶה, שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה לִגְזֵרָה:
סעיף יט וּמֻתָּר לָצֵאת אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה בִּתְפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה…
וּמֻתָּר לָצֵאת אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה בִּתְפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ (וְשֶׁבִּזְרוֹעוֹ) סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִשְׁכַּח מִלַּהֲסִירָן עַד לְאַחַר שֶׁתֶּחְשַׁךְ, דְּכֵיוָן שֶׁאָסוּר לְהַסִּיחַ דַּעַת מִתְּפִלִּין — מִתּוֹךְ כָּךְ הוּא נִזְכָּר עֲלֵיהֶן תָּדִיר, וִיסַלְּקֵן קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ:
סעיף כ מִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה…
מִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיְּמַשְׁמֵשׁ בִּבְגָדָיו עֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם דָּבָר שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ לְמִנְהָגֵנוּ כְּהָאוֹמְרִים שֶׁאֵין לָנוּ עַכְשָׁו רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה. וְיַתִּיר חֲגוֹרוֹ, וְיִקַּח כָּל הַתָּלוּי בּוֹ:
קונטרס אחרון — 14 ערכים (לחץ לפתיחה)
קונטרס אחרון הוא נספח הפלפול של אדמו״ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית הדף.
קונטרס אחרון, אות א
אם ייחד כו'. עיין מג"א שכתב ועיין מ"ש סי' רמ"ו ס"ב דבשאלה יש להקל כו', וע"כ צריך לומר דמיירי בעיר המוקפת חומה כדמסיק…
קונטרס אחרון, אות ב
לא יניחנו כו'. לא העתקתי מ"ש הט"ז להקל לצורך גדול, לפי דלפי מ"ש המג"א בסק"ה דטעמיה דראבי"ה המתיר הוא משום דס"ל גבי פשט העני פטור ומותר לגמרי…
קונטרס אחרון, אות ג
יש להקל כו'. אף שהמג"א לא היקל אלא כשיחד לו מקום, מכל מקום אף אם אירע שלא ייחד לו יש להקל כהט"ז, שבדברי סופרים הלך אחר המיקל, ובפרט בשעת הדחק כזה…
קונטרס אחרון, אות ד
לא גילה כו'. כן משמע בט"ז סימן ש"ז סק"[ג] שכתב תחלה ואמר לו ראה שאני צריך כו'…
קונטרס אחרון, אות ה
ושמא יחשדוהו כו'. הנה הבית יוסף כתב ומשמע מדברי כולם, דהיינו רש"י ורמב"ם ורא"ש ותוס' וסמ"ג וספר התרומה וסיעתם, דכל כהאי גוונא לא מינכר מילתא כו'…
קונטרס אחרון, אות ו
אלא כשאין מגיע כו'. עיין במ"ש בסי' רמ"ד שיש שני מיני ריוח ריוח שרכושו מתרבה וריוח מלאכה זו גופה…
קונטרס אחרון, אות ז
ומכל מקום אם רואה כו'. דוקא רואה אבל יודע אין צריך למחות אפילו כשלא קצץ כשנתן לו בד' וה'…
קונטרס אחרון, אות ח
אינו עושה בפרהסיא כו'. עיין במ"ש בסי' רמ"ד. ואין להקשות על עיקר דינו של המג"א ממ"ש בדרכי משה, דהרמב"ם מיירי שלא נתן לו כלום ואפ"ה בעינן קצץ…
קונטרס אחרון, אות ט
נרו בשבת. עיין במ"ש לעיל:
קונטרס אחרון, אות י
מפני מראית כו'. כן הוא בהדיא בנימוקי יוסף ובב"י ובמג"א סי' תקל"[ד] ע"ש בדרכי משה ובר"ן סוף פ"ד דפסחים…
קונטרס אחרון, אות יא
ומכל מקום השמן כו'. המג"א כתב כן בפירוש הש"ע, אם כן ודאי אין דעתו למ"ש הרא"ש, שהרי בב"י פסק כרי"ף ורמב"ם…
קונטרס אחרון, אות יב
הבוסר כו'. עיין מג"א מ"ש גבי מלילות. צ"ע מסי' שי"ט ס"ו בהג"ה דיכול להוציא הפרי מהאגוז בעודו בקליפתו הירוקה ולא חשיב מפרק…
קונטרס אחרון, אות יג
הפסד כו'. מלשון רמ"א שכתב כמו שנתבאר בסי' רמ"ד משמע שצריך הפסד מרובה כי התם…
קונטרס אחרון, אות יד
מצוה על כו'. עיין מג"א, וכוונתו דמוקצה חמיר מכרמלית כמ"ש בסי' שי"א, וגבי מוקצה גזרינן גזרה כדאיתא בדף קכ"ב ובסי' שכ"ה סי"א…
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כח הפסק של אדמו״ר הזקן
השוואה בין שיטת אדמו״ר הזקן לבין שיטות המחבר, הרמ״א ומשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן רנ״ב.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן |
|---|---|---|---|---|
| מסגרת כללית — שביתת כלים | או״ח רנ״ב:א — « פּוֹתְקִין מַיִם לְגִנָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמִתְמַלֵּאת וְהוֹלֶכֶת כָּל הַשַּׁבָּת ; וְנוֹתְנִין מֻגְמָר תַּחַת הַכֵּלִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּמִתְגַּמְּרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת ». ההלכה כבית הלל (שבת יז ע״ב): מותר להתחיל פעולה אוטומטית לפני שבת שתימשך בשבת ללא התערבות. אין שביתת הכלים מן התורה. | הגהה על או״ח רנ״ב:א: מבהיר את החריגים — הפעולה צריכה (1) להתחיל לפני כניסת השבת; (2) שלא תידרש התערבות בשבת; (3) שלא תהיה רועשת או גלויה (אחרת מראית עין). מצטט את הגהות מנקות ומנהג אשכנז. | מ״ב רנ״ב:א-ה — דן במכונות מודרניות: (1) עקרון בית הלל חל על מכונות אוטומטיות (טחנה, מכונת תפירה הפועלת על ידי משקולת יורדת וכו'); (2) תנאי קריטי: אין רעש או נוכחות גלויה בשבת (בעיית מראית עין מודגשת); (3) מכונות קיטור — מותרות אם הוסקו לפני שבת; (4) מקרי גבול של מכשירים הדורשים אספקה רציפה. החפץ חיים מצטט שבת יז ע״ב-יח ע״א בפירוט. | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:א-ג — מבטא את המסגרת הרעיונית המלאה: בית הלל (ההלכה) מתיר למכונות לפעול בשבת אם הופעלו לפני. בית שמאי (שנדחה) דרש שביתת כלים. הרב מבנה את תנאי ההיתר. |
| מלאכות המשמיעות קול או אדים | או״ח רנ״ב:ה — חילוק: « נוֹתְנִין חִטִּין לְתוֹךְ הָרֵיחַיִם שֶׁל מַיִם רַק סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה ». המחבר פוסק: מותר לתת חיטים לטחנת מים סמוך לשבת, והיא טוחנת בשבת. אך מבחין בין מקרים בהם הפעולה משמיעה קול בולט — נדון אצל הראשונים, ונראה כבעייתי. | — (הרמ״א דן בקול בהגהה שלו על רנ״ב:ה — ראה בסוף הסעיף) | מ״ב רנ״ב:ו-י — דן בטחנות, נולים: (1) טחנת מים שקטה → מותר לפי בית הלל; (2) טחנת מים רועשת → מחלוקת (בית שמאי בשבת יז ע״ב טוען לאיסור; בית הלל לבסוף מתיר); (3) נול אוטומטי המשמיע קול בשבת → חלק מהפוסקים מצמצמים, החפץ חיים פוסק להיתר כל עוד אין יודעים שזה של יהודי; (4) אדים נראים היוצאים ממפעל — בעיית מראית עין חזקה. | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:ה-ז — מבחין: אם המכונה משמיעה קול או אדים נראים בשבת (טחנה, מכונת קיטור), בעיית מראית עין — אסור אפילו לפי בית הלל. יישום מודרני: מכונות רועשות בשבת = בעיה, מכונות שקטות = מותר. |
| גת ובד שמן | או״ח רנ״ב:ה — הלכה לגת: « נוֹתְנִין שֶׁמֶן לְתוֹךְ הָעוֹר וּמִשְׂתָּרֵף וְהוֹלֵךְ ». מותר להטעין את הגת בזיתים/ענבים בערב שבת, והיא ממשיכה למעוך בשבת (מערכת משקלות/מנוף). יישום ישיר של עקרון בית הלל: הכנה לפני, פעולה אוטומטית במהלך. | הגהה על או״ח רנ״ב:ה: מבהיר — תנאי שלא יוסיף דבר בשבת (אין טעינה מחדש). אם הגת טעונה במלואה בערב שבת, המעיכה הרציפה בשבת אינה מהווה בעיה. | מ״ב רנ״ב:יא-טו — דן במכונאות: (1) גת מנוף מסורתית → מקרה־מבחן של בית הלל; (2) גת הידראולית מודרנית הדורשת אספקה רציפה → בעיה אם צריך לחזור אליה בשבת; (3) מכונה תעשייתית (בית בד מודרני) → אם הופעלה בערב שבת עם מלאי מספיק לעבור את שבת → מותר; (4) אם צריך להוסיף מלאי או לכייל בשבת → אסור. החפץ חיים פוסק על פי עקרון האוטונומיה המלאה של המכונה. | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:ח-י — מקודד את מקרה הגת: אם טוענים את הגת בערב שבת והיא ממשיכה לעבוד בשבת, מותר כי (1) לא עשו דבר בשבת, (2) העבודה אוטומטית. אך אם צריך לחזור אליה בשבת, בעיה. |
| כביסה אוטומטית (השריה / כיבוס) | או״ח רנ״ב:ו — מותר: « שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים וְכַרְשִׁינִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהֵן נִשְׁרִין וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת ». מותר להשרות דיו, סממנים וכו' בערב שבת ולתת להשריה להמשיך בשבת — יישום ישיר של עקרון בית הלל. כביסה אוטומטית נכנסת לאותו היגיון. | — (אין הגהה על מקרה ספציפי זה) | מ״ב רנ״ב:טז-כא — דן במכונות הכביסה (שהופיעו בסוף המאה ה־19): (1) עקרון בית הלל חל — טוענים את המכונה בערב שבת, היא פועלת בשבת; (2) תנאי קריטי: אין צורך בהתערבות בשבת; (3) מקרי גבול של מכונות עם טיימר (תכנות מושהה) — מחלוקת; (4) רעש המכונה בשבת — חלק מהפוסקים מצמצמים בדירות משותפות (שכנות, שכנים שאינם יהודים). החפץ חיים מפנה לאחרונים בני זמנו שהחלו לטפל במכונות אלו. | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:יא-יג — מתיר לטעון את מכונת הכביסה בערב שבת לפעולה בשבת, בתנאי (1) המכונה מתוכננת לפני שבת, (2) אין רעש בולט בשבת (בעיה מודרנית במכונות רועשות), (3) אין חוזרים אליה בשבת. |
ההשוואה נערכה על פי הטקסט העברי המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
ייחודיות המבחינה את אדמו״ר הזקן בסימן רנ״ב. כל חידוש בנוי במבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → תוצאה מעשית.
חידוש א — בית הלל כעקרון של אוטומציה (רנ״ב:א-ג)
אין שביתת הכלים — יסוד האוטומציה בשבת
עמדה קלאסית: שאר הפוסקים מנסחים את ההלכה בלי לחלץ את העיקרון.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מציב את הכרעת בית הלל כיסוד מבני של האוטומציה המודרנית: כל מה שמופעל אוטומטית (ללא התערבות בשבת) — מותר. ההלכה מתירה את השימוש בטכנולוגיה לתכנון מראש של המשימות.
תוצאה מעשית: כלי למודרניות: בית חכם מתוכנת בערב שבת = מותר. מכונת כביסה עם זמן מושהה = מותר. מחשב בחישוב אוטומטי = מותר. העיקרון מוצק.
חידוש ב — מראית עין כגבול (רנ״ב:ה-ז)
הקול והאדים כבעיית מראית עין
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבטא את הגבול: גם אם האוטומציה מותרת רעיונית, הקול הנשמע או האדים בשבת = בעיית מראית עין. הדבר נועד לשמר את אופייה הקדוש והשקט של השבת.
תוצאה מעשית: מבחן למכונות מודרניות: מכונה שקטה במטבח סגור = מותר. מכונה רועשת הנשמעת מהסלון בשבת = בעיה. לבחור דגמים או לתכנת לשעות בהן לא נמצאים בבית.
חידוש ג — אי־התערבות בשבת (רנ״ב:ח-י)
קריטריון אי־ההתערבות
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבטא את הקריטריון החיוני: אסור להתערב בשבת במכונה. אם האוטומציה דורשת התערבות באמצע (ריקון, טעינה מחדש), בעיה. אם היא אוטונומית לחלוטין, מותר.
תוצאה מעשית: כלי לתכנון: לבחור אוטומציות אוטונומיות לחלוטין מההפעלה ועד הכיבוי. מכונת כביסה עם מחזור מלא — מותר. מכונה הדורשת טעינה באמצע מחזור = בעיה.
חידוש ד — יישום לאוטומציות מודרניות (שיטת רנ״ב)
מבחן 4 הקריטריונים למכונות מודרניות
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: הרב, בקודיפיקציה של ההלכות הקלאסיות, מספק את 4 הקריטריונים המעשיים להערכת כל אוטומציה מודרנית: (1) תכנות לפני שבת, (2) ללא רעש/אור בעייתיים, (3) ללא התערבות בשבת, (4) ללא מראית עין לשכנים.
תוצאה מעשית: מבחן אוניברסלי: לפני שימוש במכונה או בפונקציה אוטומטית בשבת, יש לוודא את 4 הקריטריונים. אם כולם מתקיימים = מותר. אם אחד חסר = יש לבדוק או להימנע.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן רנ״ב
| מקור | נושא | קשר לסימן רנ״ב |
|---|---|---|
| ליקוטי שיחות חלק ז, ויקהל | אוטומציה ושבת — עקרונות מבניים | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״ב ומבטא את עקרונות האוטומציה לטכנולוגיות החדשות. |
| אגרות קודש חלק יט, אגרת 7234 | מכונת כביסה אוטומטית ושבת | תשובת הרבי לחסיד על השימוש במכונת כביסה עם תכנות מושהה. הרבי מבטא את 4 הקריטריונים של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב. |
| התוועדויות תש״נ חלק ב, ויקהל | מראית עין במודרניות | הרבי מפתח את חשיבות קריטריון מראית עין למכונות הרועשות המודרניות. |
⚠ אימות: המקורות שלעיל הם קצוות חיפוש שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן הוא שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה למעשה של חב״ד
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״ב, ברגישות החב״דית.
לחסיד חב״ד — סימן רנ״ב
- ① לתכנת את כל האוטומציות לפני שבת. חידוש א של הרב. מכונת כביסה, מדיח כלים, תנור מתוכנת, בית חכם: להתחיל את התכנות לפני שבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:א-ג.
- ② לוודא העדר רעש/אור בעייתיים. חידוש ב של הרב. מכונה שקטה — מותר. מכונה רועשת הנשמעת בשבת = בעיית מראית עין. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:ה-ז.
- ③ לבחור אוטומציות 100% אוטונומיות. חידוש ג של הרב. ללא התערבות בשבת (טעינה, ריקון, הפעלה מחדש). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:ח-י.
- ④ מבחן אוניברסלי של 4 הקריטריונים לכל מכונה מודרנית. חידוש ד של הרב. (1) תכנות לפני שבת, (2) שקטה, (3) אוטונומית, (4) ללא מראית עין. מקור: שיטת שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב.
- ⑤ הפעלת מצב שבת במכשירים. להפעיל את מצב שבת במכשירים התומכים בכך (מקררים, תנורים). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״ב:יא-יג.
- ⑥ מהדורא בתרא: סימן צפוף מאוד, להיוועץ במקרי גבול.
⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה מעשית: היוועץ ברב שלך.