סימן רנ״ג · 5 סעיפים (מחבר)

📑 מתווה הלימוד

1. לשון השולחן ערוך

סעיף א׳ — הכלל הכללי של השהייה

דִּינֵי כִּירָה וְתַנּוּר לִיתֵּן עָלֶיהָ קְדֵירָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבוֹ ה' סְעִיפִים: כִּירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כִּקְדֵירָה וְשׁוֹפְתִין עַל פִּיהָ קְדֵירָה לְמַעְלָה וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹם שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵירוֹת, אִם הוּסְּקָה בְּגֶפֶת שֶׁהִיא פְּסוֹלֶת שֶׁל זֵתִים אוֹ בְּעֵצִים — אָסוּר לִיתֵּן עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל מִבְּעוֹד יוֹם לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא מִצְטַמֵּק (פֵּרוּשׁ: הוֹלֵךְ וְחָסֵר) וְרַע לוֹ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יְחַתֶּה, אוֹ שֶׁהוּא חַי שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כְּלָל, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא חַי מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ עַד לְמָחָר וּבְכָל הַלַּיְלָה יָכוֹל לְהִתְבַּשֵּׁל בְּלֹא חִתּוּי. אֲבָל אִם נִתְבַּשֵּׁל קְצָת וְלֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, וַאֲפִילּוּ נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ — חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יְחַתֶּה, וְאָסוּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא אִם כֵּן גָּרַף, דְּהַיְנוּ שֶׁהוֹצִיא מִמֶּנָּה כָּל הַגֶּחָלִים, אוֹ קָטַם, דְּהַיְנוּ שֶׁכִּסָּה הַגֶּחָלִים בָּאֵפֶר לְמַעֵט חוּמָּם. וְאִם נָתַן בָּהּ חֲתִיכָה חַיָּה — מוּתָּר, כְּאִלּוּ הָיְתָה כּוּלָּהּ חַיָּה, דְּעַל יְדֵי כָּךְ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה. וַאֲפִילּוּ אֵינָהּ גְּרוּפָה (פֵּרוּשׁ: שֶׁמָּשַׁךְ הַגֶּחָלִים מֵהַתַּנּוּר) וּקְטוּמָה [פֵּרוּשׁ: שֶׁכִּסָּה הַגֶּחָלִים בָּאֵפֶר] — מוּתָּר לִסְמוֹךְ לָהּ קְדֵירָה בְּסָמוּךְ חוּצָה לָהּ. וְאִם הוּסְּקָה בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא — מוּתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ אֲפִילּוּ אֵינָהּ לֹא גְּרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה. הגה: שְׁנֵי כִירוֹת הַמַּתְאִימוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ וְדוֹפֶן שֶׁל חֶרֶס בֵּינֵיהֶם, הָאַחַת גְּרוּפָה וּקְטוּמָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה — מוּתָּר לִשְׁהוֹת עַל הַגְּרוּפָה וּקְטוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף הֶבֶל מִשֶּׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה (גמ' פ' כירה). וְתַנּוּר, אֲפִילּוּ אִם הוּסַּק בְּקַשׁ אוֹ גְבָבָא — אָסוּר אֲפִילּוּ לִסְמוֹךְ לוֹ, אֲפִילּוּ אִם גָּרוּף וְקָטוּם. הגה: כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ [הגהות מרדכי]. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹת בְּתוֹכוֹ אוֹ עַל גַּבּוֹ. וְכוּפָּח, שֶׁהוּא מְקוֹם שְׁפִיתַת קְדֵירָה אַחַת: אִם הוּסַּק בְּקַשׁ אוֹ גְבָבָא — דִּינוֹ כְּכִירָה; בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים — דִּינוֹ כְּתַנּוּר [וְהַתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ דִּינָם כְּכִירָה] [ר"ן ר"פ כירה וכל בו וכן משמע מפירש"י]. וְאִם שָׁכַח וְשָׁהָה: אִם הוּא תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ — מוּתָּר, אֲפִילּוּ הוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ; וְאִם הוּא תַּבְשִׁיל שֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל וְלֹא בִּישֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ — אָסוּר עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְאִם עָבַר וְשִׁיהָה — אָסוּר בִּשְׁנֵיהֶם. הגה: עַד בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ (הגהות אשירי ורמב"ם פ"ג). וְאִם הֶחֱזִירָם עַכּוּ״ם בְּשַׁבָּת — דִּינוֹ כְּשָׁכַח וְשִׁיהָה [הגהות אשירי], וְאִם הֶחֱזִירָם יִשְׂרָאֵל — דִּינוֹ כְּעָבַר וְשִׁיהָה [הגהות מרדכי]. וְאִם מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ — מוּתָּר, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנָה מִן הָאִיסּוּר [ב"י וע"ל ריש סי' רכ"ז]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסַאי (פֵּרוּשׁ: שֵׁם אָדָם שֶׁהָיָה אוֹכֵל מַאֲכָלוֹ שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ) אוֹ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וּמִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ — מוּתָּר לְהַשְׁהוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כִּירָה. הגה: אוֹ אֲפִילּוּ עַל גַּבֵּי תַּנּוּר (המגיד פ"ג והגהות מרדכי ומיי' פ"ג וריש פ' כירה ב"י), אֲפִילּוּ הוּסַּק בְּגֶפֶת וְעֵצִים, וַאֲפִילּוּ אֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה. וְלֹא הוּזְכְּרָה גְּרוּפָה וּקְטוּמָה וְהֶיסֵּק בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא אֶלָּא כְּשֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל וְלֹא הִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסַאי, וְכֵן לְעִנְיַן אִם נָטַל הַקְּדֵירָה מֵעָלֶיהָ וּבָא לְהַחֲזִירָהּ עָלֶיהָ בְּשַׁבָּת. וְאִם שָׁכַח וְשִׁיהָה תַּבְשִׁיל שֶׁהִתְחִיל לְהִתְבַּשֵּׁל וְלֹא הִגִּיעַ לְמַאֲכַל בֶּן דְּרוּסַאי — אָסוּר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם עָבַר וְשִׁיהָה. הגה: וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וְכָל זֶה בְּעִנְיַן שְׁהִיָּה, שֶׁהַקְּדֵירָה יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל אוֹ עַל גַּבֵּי אֲבָנִים וְאֵינָהּ נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים; אֲבָל הַטְמָנָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים — לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִילּוּ אִם הַקְּדֵירָה עוֹמֶדֶת עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ מַמָּשׁ, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְגוּלָּה לְמַעְלָה — לֹא מִקְּרֵי הַטְמָנָה וְשָׁרֵי, וְכֵן הַמִּנְהָג, רַק שֶׁנִּזְהָרִים לְנַתְּקוֹ קְצָת קוֹדֶם הַשַּׁבָּת מִן הָאֵשׁ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל יִשְׂרָאֵל לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם. וְאִם לֹא נִתְּקוֹ מִן הָאֵשׁ וּמְצָאוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת — יֵשׁ לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם עַל יְדֵי עַכּוּ״ם, וְאִם לֵיכָּא עַכּוּ״ם — מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל לַהֲסִירוֹ מִשָּׁם, וְיִזָּהֵר שֶׁיִּקָּחֵהוּ מִשָּׁם בְּנַחַת וְלֹא יְנַעְנֵעַ הַגֶּחָלִים, וְאָז אַף אִם יְנַעְנְעָן קְצָת — דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין שָׁרֵי (מרדכי ריש פרק כירה והגהות מיי' פרק ז').

סעיף ב׳ — חזרה (להחזיר את הקדרה בשבת)

כִּירָה שֶׁהִיא גְּרוּפָה וּקְטוּמָה וְנָטַל הַקְּדֵירָה מֵעָלֶיהָ — אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת מוּתָּר לְהַחֲזִירָהּ כָּל זְמַן שֶׁהִיא רוֹתַחַת. הגה: וְעוֹדָהּ בְּיָדוֹ (טור). וְלֹא הִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע. הגה: וְדַעְתּוֹ לְהַחֲזִירָהּ (טור). וְדַוְקָא עַל גַּבָּהּ, אֲבָל לְתוֹכָהּ אָסוּר. וּבְתַנּוּר אָסוּר לְהַחֲזִיר אֲפִילּוּ הוּא גָּרוּף וְקָטוּם, וְהוּא הַדִּין לְכוּפָּח אִם הִסִּיקוֹ בְּגֶפֶת וְעֵצִים. הגה: וְדַוְקָא שֶׁהַתַּבְשִׁיל מְבוּשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ (ב"י), וְאָז מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ אֲפִילּוּ לְכִירָה אַחֶרֶת, אֲבָל אִם לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ — אָסוּר אֲפִילּוּ בְּאוֹתָהּ כִּירָה (מיי' פ"ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר רַק כְּשֶׁנְּטָלוֹ מִן הַכִּירָה מִבְּעוֹד יוֹם וְלֹא הֶחֱזִירוֹ עַד שֶׁחָשְׁכָה, אֲבָל אִם לְקָחוֹ מִשָּׁם מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה — אֲפִילּוּ הִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע מוּתָּר (ר"ן פרק כירה וכל בו), וְכֵן נוֹהֲגִים לְהָקֵל בַּתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין כִּירָה, וְסוֹמְכִים עַצְמָם עַל דִּבְרֵי הַמְּקִילִין, וְטוֹב לְהַחְמִיר. מִיהוּ אִם נִצְטַנֵּן — לְכוּלֵּי עָלְמָא אָסוּר [ב"י]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הוֹצִיא מַאֲכָל מִן הַתַּנּוּר בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְהַנִּיחוֹ בְּכָרִים וּבִכְסָתוֹת (הגה"מ פ"ז). יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁהוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה אוֹ סָמוּךְ לְבָרְכוּ, שֶׁהוּא קַבָּלַת שַׁבָּת לְדִידָן (הגהות מרדכי), אִם הוּא סָמוּךְ כָּל כָּךְ שֶׁאִם נִצְטַנֵּן הַקְּדֵירָה אִי אֶפְשָׁר לְהַרְתִּיחָהּ מִבְּעוֹד יוֹם — דִּינוֹ כְּמוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמוֹ, וְיֵשׁ מְקִילִין בָּזֶה, וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל, אַךְ טוֹב לְהַחְמִיר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צוֹרֶךְ כָּל כָּךְ. וְדַוְקָא עַל גַּבֵּי כִּירָה מַמָּשׁ, אֲבָל לִסְמוֹךְ אֲפִילּוּ סָמוּךְ לָאֵשׁ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — שָׁרֵי אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה (הגהות מרדכי והגהות מיי'), וּבְתַנּוּר אֵין חִילּוּק בֵּין לְהַחֲזִיר עָלָיו אוֹ לִסְמוֹךְ אֶצְלוֹ, וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת, אֲבָל אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת שָׁם — שָׁרֵי אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִי' שי"ח.

סעיף ג׳ — להוציא את הקדרה המתבשלת יתר על המידה בבוקר

הַמַּשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְרָאָה שֶׁהִקְדִּיחָה תַּבְשִׁילוֹ וְיָרֵא פֶּן יַקְדִּיחַ יוֹתֵר — יָכוֹל לְהָסִיר וּלְהַנִּיחַ קְדֵירָה יְשָׁנָה רֵיקָנִית עַל פִּי הַכִּירָה, וְאָז יָשִׂים הַקְּדֵירָה שֶׁהַתַּבְשִׁיל בְּתוֹכָהּ עַל גַּבֵּי הַקְּדֵירָה הָרֵיקָנִית. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָשִׂים קְדֵירָתוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְשֶׁתִּהְיֶה רוֹתַחַת. וּכְבָר נִתְבָּאֵר שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָקֵל אַף אִם נְתָנָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע.

סעיף ד׳ — איסור הוספת מים חמים לתבשיל

יֵשׁ לִמְחוֹת בְּיַד הַנּוֹהֲגִים לְהַטְמִין מִבְּעוֹד יוֹם קוּמְקוּם שֶׁל מַיִם חַמִּים וְנוֹתְנִים אוֹתָם לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהַתַּבְשִׁיל מִצְטַמֵּק.

סעיף ה׳ — חימום על ידי הנחה על קדרה חמה

מוּתָּר לָתֵת עַל פִּי קְדֵירָה חַמִּין בְּשַׁבָּת תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל מֵעֶרֶב שַׁבָּת כָּל צָרְכּוֹ, כְּגוֹן פנאדי"ש וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְחַמְּמָן — לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בִּישּׁוּל בְּכָךְ. אֲבָל לְהַטְמִין תַּחַת הַבְּגָדִים הַנְּתוּנִים עַל גַּבֵּי הַמֵּיחַם — וַדַּאי אָסוּר. הגה: וְהוּא הַדִּין שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי כִּירָה, אֲפִילּוּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, דְּלֹא הִתִּירוּ אֶלָּא חֲזָרָה וְכַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְיֵשׁ מַתִּירִין לִיתֵּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר שֶׁאָפוּ בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, דְּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הִטְמִינוּ בּוֹ רַק אָפוּ בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם — לֹא נִשְׁאַר בּוֹ רַק הֶבֶל מְעַט וְאֵין לָחוּשׁ לְבִישּׁוּל (כל בו), וּבִלְבַד שֶׁלֹּא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ מַחְמִירִין בָּזֶה. וְאִם הַחוֹם כָּל כָּךְ בַּתַּנּוּר שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אָסוּר, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' שי"ח. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מִדְּבָרִים אֵלּוּ — אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹת. לָכֵן אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לְהָחֵם הַקְּדֵירָה אִם נִצְטַנֵּן, וְאִם עָשָׂה כֵן — אָסוּר לְאָכְלוֹ אֲפִילּוּ צוֹנֵן [ב"י ורשב"א בתשובה]. אָמְנָם אִם לֹא נִצְטַנֵּן כָּל כָּךְ, שֶׁעֲדַיִן רְאוּיִים לֶאֱכוֹל — אִם חִמְּמוּ אוֹתוֹ הָעַכּוּ״ם, מוּתָּרִין לֶאֱכוֹל. לָכֵן נוֹהֲגִין שֶׁהָעַכּוּ״ם מוֹצִיאִין הַקְּדֵירוֹת מִן הַתַּנּוּרִים שֶׁמַּטְמִינִים בָּהֶן, וּמוֹשִׁיבִים אוֹתָן אֵצֶל תַּנּוּר בֵּית הַחוֹרֶף אוֹ עָלָיו, וּמַבְעֶרֶת אַחַר כָּךְ הַתַּנּוּר הַהוּא, וְעַל יְדֵי זֶה הַקְּדֵירוֹת חוֹזְרִים וְנִרְתָּחִים — אֲבָל עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אָסוּר בְּכִי הַאי גַּוְנָא (תרומת הדשן). אֲבָל אִם הַקְּדֵירוֹת עֲדַיִן חַמִּין — מוּתָּר לְהַעֲמִידָן אֵצֶל תַּנּוּר בֵּית הַחוֹרֶף, מֵאַחַר שֶׁנִּתְבָּאֵר דְּתַנּוּרִים שֶׁלָּנוּ יֵשׁ לָהֶם דִּין כִּירָה, וּסְמִיכָה בְּכִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה כְּדִין גְּרוּפָה וּקְטוּמָה לְעִנְיַן נְתִינָה עָלֶיהָ, וּכְבָר נִתְבָּאֵר שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל בַּחֲזָרָה בְּשַׁבָּת אֲפִילּוּ הִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְהוּא הַדִּין לִסְמוֹךְ לְתַנּוּר שֶׁאֵינוֹ גָּרוּף וְקָטוּם, הוֹאִיל וְהַקְּדֵירָה עֲדַיִן חַם וּמְבוּשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ, וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לְהַתִּיר, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' שי"ח.

2. ההקשר הכללי

על מה מדבר סימן זה?

סימן רנ״ג הוא אחד הצפופים בהלכות שבת. הוא עוסק בשלוש שאלות נפרדות אך שזורות זו בזו:

קשר עם הסימנים השכנים

3. מושג מפתח 1 — שמא יחתה

4. מושג מפתח 2 — מאכל בן דרוסאי ומצטמק

5. מושג מפתח 3 — גרופה וקטומה

3 מקרים השווים לגרוף וקטום בימינו

6. פרטי חמשת הסעיפים

סעיף א׳ — כלל השהייה (5 תת-מקרים)

סעיף ב׳ — חמשת תנאי החזרה

סעיף ג׳ — להוציא את החמין המתבשל יתר על המידה

סעיף ד׳ — אין שופכים מים חמים בשבת לתבשיל

סעיף ה׳ — חימום מאכל מוצק על קדרה חמה

7. שיטת הרמ״א

8. מקרים מעשיים בני זמננו

מקרה 1 — פלטה של שבת לחמין

מקרה 2 — חזרת החמין בבוקר שבת

מקרה 3 — תנור במצב שבת

מקרה 4 — סיר בישול איטי / קרוק-פוט

מקרה 5 — קומקום / מיחם מים חמים

9. סיכום מעשי של הסימן

טבלת החלטה מעשית

5 הציוויים המעשיים של סימן רנ״ג

10. שאלות הבנה