דעת הרב — השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן על סימן רס״ב

לְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּבִכְסוּת נְקִיָּה וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

צָרִיךְ אָדָם לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת, וְיַצִּיעַ הַמִּטּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם, וִיתַקֵּן כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת, שֶׁיִּמְצָאֶנּוּ עָרוּךְ וּמְסֻדָּר בְּבוֹאוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁזֶהוּ כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.

וְנוֹהֲגִין שֶׁהַשֻּׁלְחָן הוּא עָרוּךְ בְּמַפָּה כָּל יוֹם הַשַּׁבָּת לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאֵין לְשַׁנּוֹת.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִהְיוֹת ב' מַפּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן מִלְּבַד הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הַלֶּחֶם, מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁמְּנַעֲרִין הַפַּת — נִמְצָא הַשֻּׁלְחָן מְגֻלֶּה:

טוֹב לְפַנּוֹת קוּרֵי עַכָּבִישׁ מֵהַבַּיִת מִבְּעוֹד יוֹם, לְנַקּוֹת אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד שַׁבָּת.

וְטוֹב לִזָּהֵר בִּסְעֻדַּת הַלַּיְלָה שֶׁלֹּא לִזְרוֹק דָּבָר בַּבַּיִת חוּץ לַשֻּׁלְחָן אִם אֵין דַּרְכּוֹ לְכַבֵּד הַבַּיִת בְּדָבָר הַמֻּתָּר (עַיֵּן סִמָּן של"ז) אַחַר סְעֻדָּה זוֹ, שֶׁלֹא יְנַוֵּל אֶת הַבַּיִת, אֶלָּא יִזְרוֹק עַל הַמַּפָּה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר כָּךְ יְנַעֲרָהּ חוּץ לַבַּיִת, וְכֵן בִּסְעֻדַּת שַׁחֲרִית אִם אֵינוֹ מְכַבְּדוֹ אַחַר כָּךְ:

חַיָּב כָּל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בְּגָדִים נָאִים לְשַׁבָּת כְּפִי יְכָלְתּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְכַבֵּד הַשַׁבָּת בִּכְסוּת נְקִיָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ב.

וּבְדִבְרֵי קַבָּלָה נֶאֱמַר "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים "וְכִבַּדְתּוֹ", שֶׁלֹּא יְהֵא מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּמַלְבּוּשְׁךָ שֶׁל חֹל, שֶׁיַּחֲלִיפֶנּוּ בְּאַחֵר (שֶׁהוּא נָאֶה מִמֶּנּוּ), שֶׁהַמַּלְבּוּשׁ נִקְרָא כָּבוֹד, שֶׁהוּא מְכַבֵּד אֶת הָאָדָם, כְּשֶׁבָּא לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ וְרוֹאִים אוֹתוֹ לָבוּשׁ בִּגְדֵי חֲמוּדוֹת — אֲזַי הֵם מְכַבְּדִים אוֹתוֹ.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַחֲלִיף — לְפָחוֹת יְשַׁלְשֵׁל בְּגָדָיו כְּלַפֵּי מַטָּה, שֶׁיֵּרָאוּ אֲרֻכִּים. וְהוּא מִדַּת עֲשִׁירִים הַיּוֹשְׁבִים בְּבֵיתָם וְאֵינָם צְרִיכִים לְסַלֵּק בִּגְדֵיהֶם מִן הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל מְלָאכָה, וּכְבוֹד שַׁבָּת הוּא.

וּמִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַם טַלִּית אַחֵר.

וְיֵשׁ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מְדַקְדְּקִים שֶׁלֹּא לִלְבּוֹשׁ בְּשַׁבָּת מִכָּל מַה שֶּׁלָּבַשׁ בְּחֹל, אֲפִלּוּ אֵזוֹר וּמִכְנָסַיִם וְחָלוּק. וְטוֹב לֵילֵךְ בִּקְצָת בִּגְדֵי שַׁבָּת כָּל הַיּוֹם עַד אַחַר הַבְדָּלָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת:

יִלְבַּשׁ בְּגָדִים הַנָּאִים וְיִשְׂמַח בְּבִיאַת שַׁבָּת כְּיוֹצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ וּכְיוֹצֵא לִקְרַאת חָתָן וְכַלָּה, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים, שֶׁהָיוּ מִתְעַטְּפִים בִּבְגָדִים נָאִים וְאוֹמְרִים "בֹּאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה", וְהָיוּ אוֹמְרִים "בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה".

וּבִקְצָת מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לָצֵאת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְחָצֵר, וְלוֹמַר כֵּן. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לָצֵאת הַשָּׂדֶה:

וְטוֹב לִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת מִיָּד אַחַר שֶׁרָחַץ עַצְמוֹ, לָכֵן טוֹב לִרְחוֹץ סָמוּךְ לָעֶרֶב וְלִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת מִיָּד, כְּדֵי שֶׁיִּלְבּוֹשׁ אוֹתָם סָמוּךְ לִכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, וְיִהְיֶה נִכָּר שֶׁבִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשַּׁבָּת הוּא לוֹבְשָׁם: