אורח חיים רס״א · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

דעת הרב — שולחן ערוך הרב על סימן רס״א

שיטת אדמו״ר הזקן על ז׳ הסעיפים המקודדים את הזמן המדויק של הדלקת נרות שבת — בין השמשות, תוספת שבת (הקדמה), 18 דקות קודם השקיעה. יישום ישיר ללוח השבועי.

מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ומלא, שכתבו אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בחומרה תלמודית ייחודית.

לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מאסף, לסימן רס״א, את הטקסט המלא של הרב, מקוריותו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.

→ קרא את ההקדמה הכללית על שיטת אדמו״ר הזקן

1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שלחן ערוך הרב — סימן רס״א

הטקסט המלא של שולחן ערוך הרב

סימן רס״א — זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לְשַׁבָּת — וּבוֹ ז סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמובא בספריא. ז׳ סעיפים + ג׳ הערות קונטרס אחרון.

סעיף א זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לְשַׁבָּת וּבוֹ ז' סְעִיפִים: סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה, וְזֶהוּ נִקְרָא…

זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לְשַׁבָּת וּבוֹ ז' סְעִיפִים:

סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה, וְזֶהוּ נִקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל מָקוֹם, וְהוּא כְּדֵי מַהֲלַךְ ג' רְבִיעֵי מִיל (וְעוֹד מ"ט אַמּוֹת) קֹדֶם צֵאת ג' כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים — אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה. וְאִם עָשָׂה — חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי.

וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אָסוּר לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.

וַאֲפִלּוּ אִם נִסְתַּפֵּק לּוֹ אִם הוּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אוֹ יוֹם — אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁכָּל סָפֵק הַבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן יְדִיעָה אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲחֵרִים יוֹדְעִים.

וְלִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בָּהּ כָּל דָּבָר שֶׁהָאִסּוּר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וְכֵן אִם הוּא טָרוּד וְנֶחְפָּז וְנִצְרַךְ לְדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

סעיף ב לְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם…

לְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁהוּא נֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לָעֵרוּב כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר, וְגַם הוּא דְבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו.

וְכֵן מֻתָּר לְהַטְבִּיל כֵּלִים בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא טְבָלָם מִבְּעוֹד יוֹם וְהוּא צָרִיךְ לָהֶם לְשַׁבָּת שֶׁאֵין לוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים.

וְכֵן מֻתָּר לְעַשֵּׂר פֵּרוֹת אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ צֹרֶךְ מִצְוָה.

אֲבָל אָסוּר לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּחוּץ לָאָרֶץ.

וּמֻתָּר לְעַשֵּׂר אֶת הַדְּמַאי וּלְהַטְמִין אֶת הַחַמִּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל.

וּמֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לְהַדְלִיק נֵר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁזֶּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה.

וּמֻתָּר לוֹמַר לוֹ לְהַדְלִיק בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֵר שֶׁל יוֹם מִיתַת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהָעוֹלָם נִזְהָרִים בָּזֶה הֲרֵי זֶה כְּצֹרֶךְ גָּדוֹל.

אֲבָל אָסוּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי תְּחוּמִין בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.

סעיף ג וְכָל זֶה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת, אֲבָל אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בִּתְפִלַּת…

וְכָל זֶה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת, אֲבָל אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהִתְפַּלֵּל מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ שֶׁעָנָה "בָּרְכוּ" עִם הַצִּבּוּר, אוֹ שֶׁרֹב הַצִּבּוּר עָנוּ "בָּרְכוּ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא עָנָה עִמָּהֶם, שֶׁחָל עָלָיו הַשַּׁבָּת בְּעַל כָּרְחוֹ — אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ כָּל שְׁבוּת, אֲפִלּוּ קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה וְצֹרֶךְ גָּדוֹל.

אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה, וַאֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת, אִם הוּא הַרְבֵּה קֹדֶם הַלַּיְלָה.

אֲבָל אִם הוּא חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם הַלַּיְלָה — אָסוּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת.

אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה אוֹ לְצֹרֶךְ גָּדוֹל — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה, וַאֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.

סעיף ד יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ…

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בְּאִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּכְנִיסַת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבִיצִיאָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב". יָכוֹל יַתְחִיל וְיִתְעַנֶּה בְּתִשְׁעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּעֶרֶב". אִי "בָּעֶרֶב" יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּתִשְׁעָה". הָא כֵּיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם — מִכַּאן שֶׁמּוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, יָמִים טוֹבִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּשְׁבְּתוּ". שַׁבָּתוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁבַּתְּכֶם". הָא כֵּיצַד? כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁבוֹת" — מוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ מִלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.

סעיף ה זְמַן תּוֹסֶפֶת זֶה מִלְּפָנֶיהָ, הוּא מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֵית עַל הָאָרֶץ…

זְמַן תּוֹסֶפֶת זֶה מִלְּפָנֶיהָ, הוּא מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֵית עַל הָאָרֶץ, עַד זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהוּא כְּדֵי ג' מִילִין וּרְבִיעַ.

וְהַזְּמַן הַזֶּה, אִם רָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ כֻּלּוֹ תּוֹסֶפֶת — עוֹשֶׂה, רָצָה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִקְצָת — עוֹשֶׂה, וּבִלְבָד שֶׁיּוֹסִיף אֵיזֶה זְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי יוֹם מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

וְאִם רוֹצֶה לְהַקְדִּים וּלְקַבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם הַלַּיְלָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְנֶאֱסָר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אִם קִבֵּל שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה.

וְיֵשׁ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשִׂין לְכַתְּחִלָּה כִּסְבָרָא זוֹ, שֶׁפּוֹרְשִׁים מִמְּלָאכָה שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה.

סעיף ו מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵימָתַי יוֹסִיף עָלָיו…

מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵימָתַי יוֹסִיף עָלָיו — (צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּל סָפֵק וּלְקַבֵּל שַׁבָּת הַרְבֵּה קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, וְלָכֵן) יַדְלִיק הַנֵּרוֹת בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בְּרָאשֵׁי הָאִילָנוֹת. וְאִם הוּא יוֹם הַמְּעֻנָּן — יַדְלִיק כְּשֶׁהַתַּרְנְגוֹלִין יוֹשְׁבִים עַל הַקּוֹרָה מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם הוּא בַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין שָׁם תַּרְנְגוֹלִין — יַדְלִיק כְּשֶׁהָעוֹרְבִים יוֹשְׁבִים שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם.

סעיף ז יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לוֹמַר "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" קֹדֶם "בָּרְכוּ"…

יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לוֹמַר "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" קֹדֶם "בָּרְכוּ", וּבַאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה הֵם מְקַבְּלִים תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת עֲלֵיהֶם וְנֶאֱסָרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.

אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר גַּם כֵּן מִזְמוֹר זֶה קֹדֶם "בָּרְכוּ", אַף עַל פִּי כֵן עוֹשִׂים כָּל הַמְּלָאכוֹת עַד "בָּרְכוּ" מַמָּשׁ.

קונטרס אחרון — ג׳ הערות (לחץ לפתיחה)

הקונטרס אחרון הוא נספח הפלפול של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.

קונטרס אחרון, אות א

מטעם שנתבאר כו'. היינו אפילו יש לו כבר מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד שאין מזה צורך גדול, ואף שהוא לשבת אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות בשבילו. אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה וצורך שבת.

ואפשר דכל שהוא צורך גמור לשבת ולא סגי בלאו הכי כי אם בדוחק קצת שרי אע"פ שאינו צורך גדול. ולכן לא הזכרתי צורך גדול כי אם בשלא לצורך שבת.

קונטרס אחרון, אות ב

קונה שם כו'. לא סגי למג"א בפרש"י, משום דרש"י לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דאתי כמ"ד דגזרו על השבות ובעירובי חצרות קיל אבל בערובי תחומין חמיר כמו מעשר. אבל לפי דעת הרמב"ם וש"ע — ההפרש בין עירובי חצירות לעירובי תחומין אינו משום דעירובי תחומין חמיר, אלא ההפרש הוא כמ"ש בסי' תקכ"ח.

קונטרס אחרון, אות ג

כבר קבל כו'. אף שבשו"ע סי' שצ"ג ס"ב הביא דעת האוסרים בלשון יש אומרים ודעת המתירין בסתם, אף על פי כן העיקר כהאוסרים כמ"ש כאן, שכן הוא הסכמות האחרונים. ולפי מ"ש שהטעם אינו משום תוספת אלא משום שקיבל עליו חומרת עיצומו של יום, יש לתרץ דברי הש"ע שכאן פסק להחמיר. דכיון שמתפלל תפלה השייכת לעיצומו של יום הרי קיבל עליו עיצומו של יום, ולפיכך חלו עליו כל חומרותיו ולהכי מיתסר אף בשבותים.

מקור: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים רס״א.

2 · כח הפסק

כחו של אדמו״ר הזקן בפסק

כח הפסק של אדמו״ר הזקן

השוואת שיטת אדמו״ר הזקן לשיטת המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן רס״א.

נושאמחבררמ״אמשנה ברורהשולחן ערוך הרב
בין השמשות או״ח רס״א:א — ״בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא סָפֵק יוֹם סָפֵק לַיְלָה, וְכָל אֲסוּרֵי שַׁבָּת נוֹהֲגִים בּוֹ״. תקופה בין השקיעה לצאת הכוכבים = ספק הלכתי (יום או לילה?). כל איסורי שבת חלים משקיעת החמה. מקור: שבת ל״ד ע״א, מחלוקת רב יהודה / רב נחמן על השיעור המדויק. — (אין הגהה על ההגדרה) מ״ב רס״א:א-ו — דן בלוחות מודרניים ובהגדרה: (1) שיעור בין השמשות = ג׳ רבעי מיל לפי רבנו תם, כ-13.5 דקות; (2) לפי הגר״א ולמנהג הישראלי המודרני, הלילה ההלכתי מתחיל ~24-40 דקות אחר השקיעה; (3) הלוחות הקהילתיים מבוססים על חישובים אלה; (4) בעיות בגבולות גבוהים (נורבגיה וכו׳). שולחן ערוך הרב רס״א:א-ב — מבטא את המסגרת המושגית: בין השמשות = בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים. תקופת ספק הלכתי. הרב מבנה את ההשלכות המעשיות.
תוספת שבת — הקדמה או״ח רס״א:ב — ״יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ״. מצות עשה של תוספת שבת. מקור: יומא פ״א ע״ב. המחבר אומר ״יש אומרים״ — דעה חזקה, אך לא חיוב אוניברסלי. הגהה על או״ח רס״א:ב: ״וְהָכֵי קַיְמָא לָן״: פוסקים לחיוב מצות תוספת שבת. הנוהג האשכנזי מקודד מצוה זו; דרושה תוספת של כמה דקות לפחות. מ״ב רס״א:ז-יב — ניתוח מעמיק: (1) מצות התוספת היא דאורייתא לפי הרמב״ן ובאור הלכה (מיומא פ״א ע״ב), דרבנן לאחרים; (2) שיעור התוספת המינימלי שנוי במחלוקת; (3) הנוהג מקדש 18 דקות; (4) קבלת שבת בהכרזה או בהדלקת נרות = הוכחת תוספת. שולחן ערוך הרב רס״א:ג-ד — מקודד את המצוה החיובית של תוספת שבת: להוסיף זמן חול לקודש בכניסת שבת לפני השקיעה. המנהג: 18 דקות לפני הזמן הרשמי.
18 דקות (לפי מנהג) — (המספר המדויק של 18 דקות נובע מהמנהג האשכנזי המקודד ע״י האחרונים, לא מהמחבר עצמו) — (הרמ״א מזכיר את מנהג התוספת מבלי לציין 18 דק׳) מ״ב רס״א:יג-טו — מסביר את 18 הדקות: (1) המספר נובע מזמן הליכת מיל = 18 דקות לפי דעה אחת; (2) הנוהג להדליק 18 דק׳ לפני השקיעה התפשט במאה ה-19 בקהילות אשכנז; (3) קהילות מסוימות (ירושלים, צפת) נהגו זמנים ארוכים יותר (40 דק׳); (4) קהילות חב״ד הולכות אחר לוח חב״ד עם זמנים מדויקים לכל עיר. שולחן ערוך הרב רס״א:ה-ו — מבטא את ההנהגה: 18 דקות לפני השקיעה הוא המנהג הרווח. לחסיד חב״ד: ללכת אחר זמני הקהילה המקומית (לוח חב״ד).

ההשוואה נערכה מתוך הטקסט העברי המלא של שולחן ערוך הרב רס״א.

3 · חידוש אדמו״ר הזקן

חידושים מיוחדים של הרב

החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה

ייחודים המבחינים את אדמו״ר הזקן בסימן רס״א. כל חידוש נבנה לפי המבנה: השיטה הקלאסית → חידוש הרב → השלכה למעשה.

חידוש א — תוספת שבת כמצות עשה (רס״א:ג-ד)

להוסיף מן החול על הקודש

השיטה הקלאסית:

חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבטא: תוספת שבת אינה רק זהירות, היא מצות עשה מן התורה (לפי דעה אחת). חייבים להתחיל שבת לפני הזמן הקפדני.

השלכה למעשה: מבחן לחסיד: לא להדליק בדיוק בזמן, אלא 18 דקות קודם. זה מבטא את ההשקעה בקודש.

חידוש ב — יישום לאזורי זמן מודרניים (רס״א שיטה)

לוח חב״ד והחישוב המקומי

השיטה הקלאסית:

חידוש הרב: הרב, בקודדו את העיקרון, נותן את הכלים לחישוב המודרני: (1) להיוועץ בלוח מקומי מדויק; (2) בירושלים 40 דקות (מנהג היסטורי); (3) במקום אחר 18 דקות; (4) בנסיעה, לחשב לפי אזור הזמן המקומי.

השלכה למעשה: כלי: להשתמש באפליקציית שבת או בלוח חב״ד לזמן המדויק בכל שבוע.

4 · דברי הרבי

שיחות, מאמרים ואגרות הרבי

דברי הרבי על נושאי סימן רס״א

⚠ הערה לסימן זה: סימן רס״א הוא מרכזי לפרקטיקה השבועית — מצוטט בכל שיחות הרבי על ההדלקה.
מקורנושאקשר לסימן רס״א
לקוטי שיחות חט״ז, ויקהל תוספת שבת ויישום מודרני הרבי מצטט את שולחן ערוך הרב סימן רס״א ומבטא את חשיבות 18 הדקות.
אגרות קודש חי״ח, מכתב 6892 הדלקה בנסיעה תשובת הרבי על חישוב זמן ההדלקה בנסיעה.

⚠ אימות: ההפניות לעיל הן אינדיקציות לחיפוש שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נותר שערי הלכה ומנהג.

5 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

ההנהגה למעשה לפי חב״ד

נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך הרב סימן רס״א, ברוח חב״ד.

לחסיד חב״ד — סימן רס״א

  • ① להדליק 18 דקות לפני השקיעה. חידוש א של הרב. תוספת שבת = מצות עשה. מקור: שולחן ערוך הרב רס״א:ג-ד.
  • ② לעיין בלוח חב״ד או באפליקציית שבת שבועית. חידוש ב של הרב. חישוב מקומי מדויק. מקור: שולחן ערוך הרב רס״א שיטה.
  • ③ בירושלים: 40 דקות לפני השקיעה. מנהג היסטורי. מקור: שולחן ערוך הרב רס״א שיטה.
  • ④ במקרה של איחור: להדליק גם בבין השמשות, ללא ברכה אם מאוחר מדי. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מקור: שולחן ערוך הרב רס״א:ה-ו.
  • ⑤ מהדורא בתרא: לאזורי זמן קוטביים (נורבגיה, אלסקה), להיוועץ.

⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה מעשית: להיוועץ ברב שלך.