סימן רס״ג · 17 סעיפים

📑 תכנית הלימוד

1. הסעיפים העיקריים של השולחן ערוך

סעיף א' — נר יפה, שתי פתילות זכור/שמור

מִי וּמִי הַמַּדְלִיקִין וְאִם טָעוּ בְּיוֹם הַמְעוּנָּן. וּבוֹ י"ז סְעִיפִים.
יְהֵא זָהִיר לַעֲשׂוֹת נֵר יָפֶה, וְיֵשׁ מְכַוְּנִים לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי פְתִילוֹת, אֶחָד כְּנֶגֶד "זָכוֹר" וְאֶחָד כְּנֶגֶד "שָׁמוֹר". הגה: וִיכוֹלִין לְהוֹסִיף וּלְהַדְלִיק ג' אוֹ ד' נֵרוֹת, וְכֵן נָהֲגוּ. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה פַּעַם אַחַת לְהַדְלִיק, מַדְלֶקֶת כָּל יָמֶיהָ ג' נֵרוֹת (מהרי"ל), כִּי יְכוֹלִין לְהוֹסִיף עַל דָּבָר הַמְכוּוָן נֶגֶד דָּבָר אַחֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת (אשירי' ומרדכי מס' ר"ה ריש פ' י"ט).

סעיף ב' — אנשים ונשים חייבים; אפילו עני

אֶחָד הָאֲנָשִׁים וְאֶחָד הַנָּשִׁים — חַיָּבִים לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶם נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל — שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר, שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת הוּא.

סעיף ג' — אשה קודמת; נר שבת קודם לנר חנוכה

הַנָּשִׁים מֻזְהָרוֹת בּוֹ יוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁמְּצוּיוֹת בַּבַּיִת וְעוֹסְקוֹת בְּצָרְכֵי הַבַּיִת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת נֵר לְשַׁבָּת וּלְקִדּוּשׁ הַיּוֹם — נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם. וְכֵן אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת נֵר שַׁבָּת וְנֵר לַחֲנוּכָּה — נֵר שַׁבָּת קוֹדֵם, מִשּׁוּם שְׁלוֹם הַבַּיִת — דְּאֵין שָׁלוֹם בַּיִת בְּלֹא נֵר.

סעיף ד' — לא מוקדם מדי, לא מאוחר מדי

לֹא יַקְדִּים לְמַהֵר לְהַדְלִיקוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל — שֶׁאָז אֵינוֹ נִכָּר שֶׁמַּדְלִיקוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת. וְגַם לֹא יְאַחֵר. וְאִם רוֹצֶה לְהַדְלִיק נֵר בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וּלְקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד — רַשַּׁאי, כִּי כֵּיוָן שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו שַׁבָּת מִיָּד אֵין זוֹ הַקְדָּמָה. וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, שֶׁהִיא שָׁעָה וּרְבִיעַ קוֹדֶם הַלַּיְלָה. הגה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן רס"ז. וְאִם הָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק מִבְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, יְכַבֶּנּוּ וְיַחֲזוֹר וְיַדְלִיקֶנּוּ לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת (טור).

סעיף ה' — הברכה (לפני/אחרי) + מנהג כיסוי העיניים

כְּשֶׁיַּדְלִיק יְבָרֵךְ : "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת". אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. גַּם בְּיוֹם טוֹב צָרִיךְ לְבָרֵךְ "לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב", וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּלֹא שַׁבָּת יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ, וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן תר"י. הגה: יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמְּבָרְכִין קוֹדֶם הַהַדְלָקָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמְּבָרֵךְ אַחַר הַהַדְלָקָה (מרדכי סוף ב"מ). וּכְדֵי שֶׁיְּהֵא עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתוֹ — לֹא יְהַנֶּה מִמֶּנּוּ עַד לְאַחַר הַבְּרָכָה. וּמְשִׂימִין הַיָּד לִפְנֵי הַנֵּר אַחַר הַהַדְלָקָה וּמְבָרְכִין, וְאַחַר כָּךְ מְסַלְּקִין הַיָּד. וְזֶה מִקְרֵי "עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּה" — וְכֵן הַמִּנְהָג (מהרי"ל).

סעיף ו' — בחורי ישיבה הרחוקים מביתם

בַּחוּרִים הַהוֹלְכִים לִלְמוֹד חוּץ לְבֵיתָם — צְרִיכִים לְהַדְלִיק נֵר שַׁבָּת בְּחַדְרָם וּלְבָרֵךְ עָלָיו. אֲבָל מִי שֶׁהוּא אֵצֶל אִשְׁתּוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַדְלִיק בְּחַדְרוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו, לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְבָרֶכֶת בִּשְׁבִילוֹ.

סעיפים ז'–ט' — מקרים מיוחדים בהדלקה (אכסנאי, כמה בעלי בתים, מרחק)

[ז] אוֹרֵחַ שֶׁאֵין לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד וְגַם אֵין מַדְלִיקִין עָלָיו בְּבֵיתוֹ — צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּפְרוּטָה.

[ח] ב' אוֹ ג' בַּעֲלֵי בָתִּים אוֹכְלִים בְּמָקוֹם אֶחָד — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל אֶחָד מְבָרֵךְ עַל מְנוֹרָה שֶׁלּוֹ, וְיֵשׁ מְגַמְגֵּם בַּדָּבָר, וְנָכוֹן לִיזָּהֵר בִּסְפֵק בְּרָכוֹת וְלֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא אֶחָד. הגה: אֲבָל אָנוּ אֵין נוֹהֲגִין כֵּן.

[ט] הַמַּדְלִיקִין בְּזָוִיּוֹת הַבַּיִת וְאוֹכְלִים בֶּחָצֵר — אִם אֵין הַנֵּרוֹת אֲרוּכּוֹת שֶׁדּוֹלְקוֹת עַד הַלַּיְלָה, הָוֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

סעיף י' — קבלת שבת בהדלקה (יסודי)

לְבַעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת — כֵּיוָן שֶׁהִדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת חָל עָלָיו שַׁבָּת וְנֶאֱסָר בִּמְלָאכָה. וְעַל פִּי זֶה נוֹהֲגוֹת קְצָת נָשִׁים שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרְכוּ וְהִדְלִיקוּ הַנֵּרוֹת — מַשְׁלִיכוֹת לָאָרֶץ הַפְּתִילָה שֶׁבְּיָדָן שֶׁהִדְלִיקוּ בָהּ, וְאֵין מְכַבּוֹת אוֹתָהּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם מַתְנֶה קוֹדֶם שֶׁתַּדְלִיק שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת עַד שֶׁיֹּאמַר הַחַזָּן בָּרְכוּ — מוֹעִיל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל לָהּ. וְיֵשׁ חוֹלְקִים עַל בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין קַבָּלַת שַׁבָּת תָּלוּי בְּהַדְלָקַת הַנֵּר אֶלָּא בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר הַחַזָּן בָּרְכוּ הַכֹּל פּוֹרְשִׁין מִמְּלַאכְתָּם. וּלְדִידָן, כֵּיוָן שֶׁהִתְחִילוּ "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" — הָוֵי כְּבָרְכוּ לְדִידְהוּ. הגה: וְהַמִּנְהָג שֶׁאוֹתָהּ אִשָּׁה הַמַּדְלֶקֶת מְקַבֶּלֶת שַׁבָּת בַּהַדְלָקָה — אִם לֹא שֶׁהִתְנָה תְּחִלָּה, וַאֲפִלּוּ תְּנַאי בַּלֵּב סַגִּי (מרדכי). אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי הַבַּיִת מֻתָּרִין בִּמְלָאכָה עַד בָּרְכוּ. וְעִיקַר הַדְלָקָה תְּלוּיָה בַּנֵּרוֹת שֶׁמַּדְלִיקִין עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל לֹא בִּשְׁאָר הַנֵּרוֹת שֶׁבַּבַּיִת (אור זרוע). וְצָרִיךְ לְהַנִּיחַ הַנֵּרוֹת בְּמָקוֹם שֶׁמַּדְלִיקִין, וְלֹא לְהַדְלִיק בְּמָקוֹם זֶה וּלְהַנִּיחַ בְּמָקוֹם אַחֵר (מרדכי פ' ב"מ).

סעיפים י״א-י״ז — קבלה, עובר אורח, יום מעונן

סעיף י"א — יחיד שהתפלל ערבית של שבת לפני הציבור

אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ הַקָּהָל עֲדַיִין, אִם קָדַם הַיָּחִיד וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם — חָל עָלָיו קַבָּלַת שַׁבָּת וְאָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וַאֲפִלּוּ אִם אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל שַׁבָּת.

סעיף י"ב — הרוב גורר את המיעוט

אִם רוֹב הַקָּהָל קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שַׁבָּת — הַמִּעוּט נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בְּעַל כָּרְחָם.

סעיף י"ג — הבא לעיר שכבר קיבלה שבת

אָדָם שֶׁבָּא לָעִיר בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּכְבָר קִבְּלוּ אַנְשֵׁי הָעִיר עֲלֵיהֶם שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִין הַיּוֹם גָּדוֹל — אִם הָיוּ עָלָיו מָעוֹת אוֹ שׁוּם חֵפֶץ, מַנִּיחוֹ לִיפּוֹל.

סעיף י"ד — טעות ביום המעונן

אִם בְּיוֹם הַמְעוּנָּן טָעוּ צִבּוּר וְחָשְׁבוּ שֶׁחָשְׁכָה, וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת וְהִתְפַּלְּלוּ תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה חַמָּה — אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, אִם כְּשֶׁהִתְפַּלְּלוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. וְאִם יָחִיד הוּא שֶׁטָּעָה בְּכָךְ — צָרִיךְ הוּא לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וּלְעִנְיַן עֲשִׂיַּת מְלָאכָה — בֵּין צִבּוּר בֵּין יָחִיד מֻתָּרִים, דְּקַבָּלַת שַׁבָּת הָיְתָה בְּטָעוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹתָם שֶׁהִדְלִיקוּ נֵרוֹת אֲסוּרִים בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הַבַּיִת מֻתָּרִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹתוֹ נֵר שֶׁהוּדְלַק לְשֵׁם שַׁבָּת — אָסוּר לִיגַּע בּוֹ וּלְהוֹסִיף בּוֹ שֶׁמֶן, אֲפִלּוּ אִם כָּבָה אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.

סעיף ט"ו — מי שאיחר להתפלל מנחה

מִי שֶׁשָּׁהָה לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַד שֶׁקִּבְּלוּ הַקָּהָל שַׁבָּת — לֹא יִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא יֵלֵךְ חוּץ לְאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְיִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חוֹל. וְהוּא שֶׁלֹּא קִבֵּל שַׁבָּת עִמָּהֶם; אֲבָל אִם עָנָה וְקִבֵּל שַׁבָּת עִמָּהֶם — אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת חוֹל, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם.

סעיף ט"ז — הגיע סמוך לקבלת הציבור

אִם בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת סָמוּךְ לְקַבָּלַת הַצִּבּוּר שַׁבָּת — מַתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל יְקַבְּלוּ הַצִּבּוּר שַׁבָּת, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם — הוֹאִיל וְהִתְחִיל בְּהֶיתֵּר.

סעיף י"ז — אמירה לישראל שעדיין לא קיבל שבת

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שַׁבָּת קוֹדֶם שֶׁחָשְׁכָה — מֻתָּר לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵירוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה. הגה: וּמֻתָּר לֵיהָנוֹת מֵאוֹתָהּ הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת, וְכָל שֶׁכֵּן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וּמִי שֶׁמְּאַחֵר לְהִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹ שֶׁמַּמְשִׁיךְ סְעוּדָתוֹ בַּלַּיְלָה — מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל וְהִבְדִּיל לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלַאכְתּוֹ, לְהַדְלִיק לוֹ נֵרוֹת וּלְבַשֵּׁל לוֹ, וּמֻתָּר לֵיהָנוֹת וְלֶאֱכוֹל מִמְּלַאכְתּוֹ, כֵּן נִרְאֶה לִי.

2. הקשר הכללי

על מה מדבר הסימן?

סימן רס״ג הוא הצפוף ביותר מבין סימני ההכנות (17 סעיפים). הוא מקדד את המצוה המרכזית של הדלקת נרות שבת — המעצבת את חיי הבית היהודי. שלושה צירים:

הקשר לסימנים הסמוכים

3. מושג מפתח 1 — אשה קודמת ושתי פתילות

4. מושג מפתח 2 — הברכה (לפני/אחרי)

5. מושג מפתח 3 — קבלה בהדלקה

6. פירוט 17 הסעיפים (סיכום)

7. שיטת הרמ״א

8. מקרים מעשיים בני זמננו

מקרה 1 — אשה בבית המדליקה

מקרה 2 — בחור ישיבה הרחוק מביתו

מקרה 3 — עובר אורח במלון

מקרה 4 — תנאי מוקדם

מקרה 5 — אשה ששכחה להדליק

מקרה 6 — בנות מגיל 3 (חב״ד)

9. סיכום מעשי של הסימן

טבלת החלטה מעשית

5 הציוויים המעשיים של סימן רס״ג

10. שאלות הבנה