Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman רס"ז

דִּין הַתְּפִלָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ ו' סְעִיפִים:

נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִפּוֹל עַל פְּנֵיהֶם אַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת:

Loi de la prière la veille de Chabbat — et il comporte 6 se'ifim :

L'usage est de ne pas dire Tahanoun (la chute sur le visage) après la prière de Min'ha la veille de Chabbat :

וְנוֹהֲגִים לְהַקְדִּים תְּפִלַּת עַרְבִית יוֹתֵר מִבִּימוֹת הַחֹל. וְנָכוֹן הוּא, כְּדֵי לְהַקְדִּים קַבָּלַת שַׁבָּת בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, רַק שֶׁיְּהֵא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א וְרס"ג.

וְאַף הַמִּתְפַּלְלִין עַרְבִית בִּזְמַנָּהּ בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים כָּל יְמוֹת הַחֹל — יָכוֹל הוּא לְהַקְדִּים בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְהִתְפַּלֵּל מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּפְּלַג הַמִּנְחָה וְאֵילַךְ הוּא לַיְלָה לְעִנְיַן תְּפִלָּה. וְאַף שֶׁלִּפְעָמִים בִּשְׁאָר יָמִים מִתְפַּלֵּל מִנְחָה בִּזְמַן הַהוּא, וַהֲרֵי הֵן שְׁתֵּי קֻלּוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"[ג] — אֵין חוֹשְׁשִׁים לָזֶה בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁמּוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ הוּא לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בּוֹ בַיּוֹם עַצְמוֹ אַחַר פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה ב' קֻלּוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּזְמַן אֶחָד.

וְגַם צָרִיךְ לִזָּהֵר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ה. וְיָכוֹל הוּא גַם כֵּן לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה עִם בִּרְכוֹתֶיהָ, וּמִבְּעוֹד יוֹם יִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָה שֶׁל שַׁבָּת בִּלְבָד בְּלֹא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְמִצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל גַּם הַתְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת בַּלַּיְלָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְיוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בְּלֹא תְפִלָּה. וְאַף הַמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם — יָכוֹל לְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת קֹדֶם תְּפִלָּה:

L'usage est d'avancer la prière d'Arvit davantage qu'en semaine. Et c'est juste, afin d'avancer la kabbalat Chabbat autant que possible, à condition que ce soit à partir de plag haminha et au-delà, comme expliqué aux simanim 261 et 263.

Et même celui qui prie Arvit à son heure, à la sortie des étoiles, tous les jours de semaine — il peut, la veille de Chabbat, avancer et prier à partir de plag haminha, selon l'avis de Rabbi Yehouda qui dit qu'à partir de plag haminha et au-delà c'est la nuit pour ce qui concerne la prière. Et bien que parfois, les autres jours, il prie Min'ha à ce même moment, ce qui constitue deux indulgences se contredisant l'une l'autre — comme expliqué au siman 233 — on n'y a pas égard pour la prière d'Arvit de Chabbat, car il y a une mitsva à la prier de jour, puisqu'on ajoute du profane au sacré (moussif me'hol al hakodesh).

Toutefois, il doit veiller à ne pas prier Min'ha ce jour-là même après plag haminha, pour ne pas accomplir deux indulgences contradictoires en un même temps.

Il doit aussi veiller à lire le Chéma, comme expliqué au siman 235. Il peut également le lire la nuit avec ses berakhot, et de jour ne prier que la tefila de Chabbat sans le Chéma ni ses berakhot. Et bien qu'il ne joigne pas guéoula à tefila, cela n'est pas problématique, dès lors qu'il a l'intention de la mitsva d'ajouter du profane au sacré.

Et en tout cas, s'il veut prier aussi la tefila de Chabbat la nuit — il en a la permission, et il ajoutera du profane au sacré sans prière. Et même celui qui prie Arvit de jour peut accepter la tossefet Chabbat avant la prière :

כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן תְּפִלָּה — כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן קִדּוּשׁ הַיּוֹם, שֶׁיָּכוֹל לְקַדֵּשׁ וְלֶאֱכוֹל מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֲפִלּוּ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית עֲדַיִן.

וּבַאֲכִילָה זוֹ שֶׁמִּבְּעוֹד יוֹם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת סְעֻדָּה אַחַת מִג' סְעֻדּוֹת שֶׁחַיָּב לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת (כֵּיוָן שֶׁכְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת — נַעֲשָׂה אֶצְלוֹ כְּשַׁבָּת עַצְמָהּ לְכָל דָּבָר).

וְיֵשׁ מַחְמִירִים שֶׁיַּמְשִׁיךְ סְעֻדָּתוֹ בַּלַּיְלָה עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת לְפָחוֹת אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם ג' סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, דְּכֵיוָן שֶׁג' סְעֻדּוֹת אֵלּוּ לַמְדוּם חֲכָמִים מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ג' פְּעָמִים "הַיּוֹם" אֵצֶל אֲכִילַת הַמָּן בְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְאָכְלָן בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל יוֹם וְלֹא בְּתוֹסַפְתּוֹ. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם:

De même qu'ils ont dit pour la prière, ainsi ont-ils dit pour le Kiddouch du jour : qu'il peut faire Kiddouch et manger à partir de plag haminha et au-delà, même s'il n'a pas encore prié Arvit.

Et par ce repas pris de jour, il s'acquitte de l'un des trois repas qu'il est tenu de manger Chabbat (puisqu'il a déjà accepté sur lui la tossefet Chabbat, cela devient pour lui comme Chabbat même à tous égards).

Et il y a des rigoristes qui [estiment] qu'il doit prolonger son repas dans la nuit elle-même, qu'il mange au moins un kazayit après la sortie des étoiles, afin d'accomplir les trois repas Chabbat même. Car, puisque ces trois repas ont été déduits par les Sages des trois occurrences de « hayom » (aujourd'hui) à propos de la consommation de la manne Chabbat, il faut donc les manger dans le cœur du jour et non dans son ajout (tossefet). Et il est bon d'avoir égard à leurs paroles :

(הַמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית בִּזְמַנָּהּ כָּל יְמוֹת הַחֹל וּבְעֶרֶב שַׁבָּת מִתְפַּלֵּל מִבְּעוֹד יוֹם) (אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא גַּם קְרִיאַת שְׁמַע) — אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי שָׁעָה סָמוּךְ לְצֵאת הַכּוֹכָבִים (אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שְׁעַת הַדְּחָק) (שֶׁיִּכְבּוּ הַנֵּרוֹת עַד הַלַּיְלָה), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ה (שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּלָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁקָּרָא מִבְּעוֹד יוֹם):

(Celui qui prie Arvit à son heure tous les jours de semaine, et qui, la veille de Chabbat, prie de jour) (bien qu'il ait aussi récité le Chéma) — il lui est interdit de commencer à manger durant la demi-heure proche de la sortie des étoiles (sauf en cas de force majeure) (afin que les bougies ne s'éteignent pas avant la nuit), comme expliqué au siman 235 (car il ne s'est pas du tout acquitté de son obligation par le Chéma qu'il a lu de jour) :

בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ" לֹא יַחְתּוֹם "שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" כְּמוֹ בְּחֹל, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת, שֶׁהַשַּׁבָּת מְגִנָּה עָלֵינוּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ"וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ" — יֹאמַר "וּפְרוֹס סֻכַּת כוּ', בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּוֹרֵס כוּ'".

וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין לוֹמַר גַּם כֵּן "כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ כוּ', וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ כוּ'" כְּמוֹ בְּחֹל, וְחוֹתְמִים "וּפְרוֹס כוּ', בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּוֹרֵס כוּ'", לְפִי שֶׁהָרַבִּים הֵם שֶׁאֵינָם צְרִיכִין שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת, אֲבָל הַיָּחִיד צָרִיךְ שְׁמִירָה, לְפִיכָךְ אֵין חוֹתְמִים "שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל", שֶׁכְּלָלוּת עַם יִשְׂרָאֵל אֵינָם צְרִיכִין שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִים "וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ", מְבַקְשִׁים בָּזֶה עַל כָּל יָחִיד וְיָחִיד:

Dans la berakha « Hashkivénou », on ne conclut pas par « Chomer amo Israël » comme en semaine, car Israël n'a pas besoin de protection Chabbat — le Chabbat lui-même nous protège ; mais lorsqu'on arrive à « Ouvetzel kenafekha tastirénou », on dit « Oufros soukat… Baroukh Ata Hachem hapores… ».

Et dans ces contrées on a aussi l'usage de dire « Ki El choméreinou… ouchemor tzéténou… » comme en semaine, et l'on conclut « Oufros… Baroukh Ata Hachem hapores… », parce que c'est la collectivité qui n'a pas besoin de protection Chabbat, mais l'individu, lui, a besoin de protection. C'est pourquoi on ne conclut pas par « Chomer amo Israël », puisque la généralité du peuple d'Israël n'a pas besoin de protection Chabbat ; mais lorsqu'on dit « ouchemor tzéténou », on prie ainsi pour chaque individu :

הַנּוֹהֲגִין לוֹמַר "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כוּ'" — יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶׁיִּסְמוֹכוּ. וְאֵין זֶה הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, לְפִי שֶׁאִם שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד נִגְאָלִין, וַהֲרֵי זֶה מֵעֵין גְּאֻלָּה גַּם כֵּן:

Ceux qui ont l'usage de dire « Vechamrou bené Israël et haChabbat… » — ils ont sur quoi s'appuyer. Et cela ne constitue pas une interruption entre guéoula et tefila, car si Israël observait deux Chabbatot ils seraient immédiatement délivrés — et il y a donc là aussi quelque chose de l'ordre de la guéoula :